בית יצחק אבן העזר חלק א מו

בגטין פ"ה גבי קטנה ועיין בנוב"י תנינא אה"ע סי' נ"ד אות י"ב לענין שוטה ומה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"א סי' ה' אות י"ב י"ג

(ג) ובאמת בהגהות מרדכי פ' החולץ מביא בשם רבינו שמשון דמומר דינו כגוי ומה שקדושיו קדושין הוא חומרא בעלמא דשמא הרהר תשובה בלבו. ובאמת שדבריו תמוהים דא"כ אמאי גיטו גט אך ביבמות מ"ז אין מבואר דגיטו גט רק דקידושי' קידושין וכן בבכורות ל' ע"ב מבואר דקידושיו קידושין וגט מומר אין מבואר בגמ' והנה בתשו' הרשב"א סי' קצ"ד ורמ"ב כ' דמומר מטמא באהל דדינו כישראל ובתחילה רצה לומר דתליא בפלוגתא דלר"מ דס"ל בקידושין ל"ו בין כך ובין כך קרוין בנים מטמא באהל ולר' יהודא דס"ל בזמן שאין אתם נוהגין מנהג בנים אין קרוי' אדם אין מטמא באהל ולבסוף מסיק אפי' לר' יהודא מכלל אדם לא נפיק דהא קדושיו קדושין וגיטו גט ולפ"ז לרבינו שמשון דקדושיו ל"ה קדושין רק לחומרא י"ל דאין מטמא באהל רק מספק אך י"ל דשוב תליא בפלוגתא שבין ר"מ ור"י וס"ל לרבינו שמשון ר"מ ור"י הלכה כר' יהודא ובזה נלע"ד לישב מה שהקשיתי לשיטת המרדכי פ' החולץ בשם רב נחשון גאון דהיכא שהי' מומר בשעת קדושי אחיו וכשמת אחיו עומד בהמרתו אינו זוקק אשת אחיו ליבום ופטורה בלא חליצה ואפי' חזר המומר בתשובה לא משגחינין בי' משום דנשואין מפילין ותלי' אם הי' מומר בשעת נשואין והקשיתי דא"כ אמאי לא תני במשנה דיבמות שש עשרה והיינו דהי' לו אשה בשעה שהמיר אחי' וכשנעשה מומר נשא עוד אשה א"כ האשה השני' פטורה מחליצה וראשונה חייבת והשני' פוטרת צרתה ומשכחת לה צרת צרתה שיבמה אחיו שאינו מומר והי' לו אשה קודם שהמיר ע"כ פוטרת צרת צרתה ודא קו' רבתי ואמנם לפמ"ש דלר"מ דס"ל בין כך ובין כך קרינין בנים מומר ודאי זוקק דדינו כישראל ורק דרב נחשון גאון פוסק כר' יהודא לא קשה קו' דבפלוגתא לא קמיירי כדאמרינן ביבמות ט' מיהו בלא"ה יש לישב קו' הנ"ל דכיון דאמרינן דף י"ג דמשנה הראשונה ס"ל מיתה מפלת ל"מ למתני מומר דל"ש פוטרת צרת צרתה דשניהם פטורים מחליצה ודו"ק

(ד) ודע דהא דמבואר בש"ג פ' החולץ וז"ל: הרב ר' אברהם כתב על יבמה שנפלה לפני מומר וז"ל דבר תימה הוא אי בעי חליצה ממנו כי במקום ערוה וקנאים פוגעים בו כי גם הנבעלת לארמאי קנאים פוגעים בו הנה מה שמשוה מומר לארמאי לענין קנאים פוגעים בו זהו ג"כ לר' יהודה דלא מקרי בנים ולר"מ אפילו עובד ע"ז אין קנאים פוגעין בו ורק דס"ל דהלכה כר' יהודה ועיין מה שכתב בנוב"י תניינא חאה"ע סי' ק"ן מדין זה. ולדאתאן עלה מה שמבואר במסכת בכורות דף ל' דקדושיו קדושין י"ל דאתי כר' מאיר דבריי' איתא עם הארץ שקבל עליו דברי חבירות ונחשד לד"א נחשד לכל התורה כולה דברי ר' מאיר וחכ"א אינו נחשד אלא לאותו דבר הגר שקבל עליו ד"ת אפי' נחשד לדבר אחד הוה חשוד לכל התורה והרי הוא כישראל מומר נ"מ דאי קדש קדושיו קדושין מלשון הגמ' משמע דבגר אפי' רבנן מודה דחשוד לדבר אחד הוא חשוד לכל התורה אולם לא מצאתי לרמב"ם ופוסקים דמייתי דין זה גם התוספתא פ"ה דדמאי דמשם יוצא הברייתא מבואר דגר שיקבל עליו דברי תורה ונחשד על דבר אחד אפי' על כל התורה הרי היא כישראל מומר יש לפרש נחשד על דבר אחד לר"מ אפי' על כל התורה לרבנן הרי הוא כישראל מומר ובשיטה מקובצת הנדפס בש"ס ווילנא גורס גם בש"ס כן ולפ"ז י"ל דסיפא דברייתא קאי בש"ס לר"מ ומה"ט לא מביא הרמב"ם דין זה ולפ"ז אין קו' על רב נחשון גאון מבכורות לפמ"ש לעיל דלר"מ ודאי מומר דינו כישראל אך מיבמות יפה הקשה המרדכי גם לפמ"ש הפי' בתוספ' גם לרבנן מומר שקידש קידושיו קדושין ועיין בתשו' מהרשד"ם אה"ע סי' יוד בדין קדושי מומר. והנה אם יש מקום לדברי שכתבתי דלשיטת המרדכי דמומר שקידש ל"ה רק קדושי ספק לפ"ז לר' יהודא דלא מיקרי בנים מומר אין מטמא באהל הי' מקום לצרף לסניף מה שנוהגין לפנות בית הקברות מנכרים ועושין שם דרך המלך ושם נוסעין גם כהנים וסומכין על זה דקברי אומות העולם אין מטמאין באוהל וניחוש שמא יש שם מומרים ולהנ"ל יש קצת סניף דהו"ל ס"ס והגם כי להלכה ודאי כדברי הרשב"א הלכה כמבואר ברמ"א סי' שע"ב מ"מ לסניף אולי יש תועלת קצת בדברינו

(ה) והנני חוזר לגוף הדין כבר כתבתי שיש לזכות גט למומרת כדברי הטו"ז וא"צ למאה רבנים אך אם רוצה שיסכימו עמו מאה רבנים יוכל לעשות כן אך בלא זיכוי גט א"א להתיר אף במאה רבנים כנלע"ד ואם חשש לשיטת הפוסקים דאף במומרת ל"מ זיכוי גט יוכל אחר הזיכוי לקבל הגט בחזרה ולעשות שליח להולכה מספק ובדבר מה שכתב בתשו' אמרי אש סוף חלק ח"מ דהיתר מאה רבנים ל"מ מה שמאסף ע"י שליח או ע"י מכתבים רק שהמגרש יתיגע בעצמו יפה כ' כת"ה דאין לגבב חומרא חומרא ובאמת התקנה הי' לאסוף ת"ח ורבנים ובג' מדינות ודאי נמצאו גדולי הדור המורים כהלכה וכ"כ בתשו' מהר"ם שיק הנדפס מחדש אה"ע סי' ב' דקיבוץ המאה רבנים יכול להיות אפי' ע"י בי דואר עיי"ש. והנני ידידו

סי' כו

ב"ה לבוב

תרנ"ו

(א) מעשה שבתולה נשאת לנכרי בחופה וקדושין כי לא ידעו שהוא נכרי ואח"כ נודע שהוא נכרי ובדקו אותו ומצאו שהוא ערל ויצא מאתנו שא"צ גט ומותרת להנשא לאחר חוץ מכהן ובעודה מעוברת אסורה להנשא אך כשתלד ואבי' יתחייב לשלם שכר הנקה מותרת להנשא ואם תלד בת הבת אסורה לכהן והנה אין לחוש שמא אמו המירה דתה דלא שכיח ובודאי מרוב נכרים הוא. ואפי' אם אביו נכרי ואמו המירה דתה דעת מהר"י בן רב הובא בבאה"ט סי' מ"ד ס"ק ח' דאין חוששין לקדושי' וכן דעת מהרשד"ם חאה"ע סי' יוד וס"ל דלמסקנא דש"ס דיבמות י': דאמרינן שם לא זזו עד שעשאום נכרים גמורים ס"ל לר"ח דדוקא ישראל ונשתמד חוששין לקדושין כדאמרינן פ' החולץ כיון שחל עליו קדושה תו לא פקע אבל זרעו שמעולם לא הי' לו שעת הכושר הרי הוא כגוי גמור ואין קדושיו קדושין עיי"ש וזה דלא כהרב המגיד הובא בב"י סי' מ"ד ובב"ח דאפי' זרעה של המומרת חוששין לקדושין

ואולי יש לישב קצת הא דמבואר בטור סי' מ"ד וי"א שמומר לחלל שבת בפרהסיא ולעבוד עכו"ם דינו כעכו"ם גמור ואין חוששין לקדושין והוא מבעל העיטור הובא בב"י שהוא תמוה מש"ס דיבמות מ"ז ומבכורות ל' וי"ל דס"ל דסוגיא דיבמות ובכורות ס"ל קדושת הגוף לא פקעי בכדי ומ"ה מומר בכלל ישראל. וכן מה דדרשינן בסנהדרין פ' גמר הדין חטא ישראל אעפ"י שחטא ישראל הוא ס"ל ג"כ קדושת הגוף לא פקעי בכדי. ואמנם לאביי דס"ל נדרים כ"ט קדושת הגוף פקעי בכדי קדושת מומר נפקע ומ"ה ס"ל לי"א דל"ה קדושין ושמא כונתו דל"ה קדושי ודאי רק ספק. אך הלשון משמע דל"ה קדושי' כלל אך שמא ס"ל דר"מ דס"ל בקדושין ל"ו בין כך ובין כך אתם קרוים בנים אפי' כי פלחו ע"ז דס"ל קדושת הגוף לא פקע' בכדי ור' יהודה דס"ל שם בזמן שאתם נוהגין מנהג בנים אבל אין אתם נוהגים מנהג בנים אין קרוים בנים משום דס"ל קדושת הגוף פקעה בכדי. וכיון דהלכה כרבי יהודה לגבי ר"מ מ"ה ס"ל דמומר אין מקדש. ועיין טורי אבן מגילה ט' ד"ה ולא לכהן הדיוט שכ' בטעמא דמשיח שעבר בקדושתי' קיימא משום דקדושת הגוף לא פקע בכדי. והרבה יש לפלפל בזה וע' תשובת הרשב"א סי' קצ"ד וסי' רמ"ב לענין אם מומר מטמא באהל וע' סי' הקודם

(ב) והנה מה שהביא ב"י סי' מ"ד שם בשם בעל העיטור דל"ה מומר לחלל שבת בפרהסיא אלא בעבודת קרקע והובא דברי בעל העיטור בתשב"ץ ח"ג סי' מ"ז. ובבעל העיטור הנדפס סוף ח"א דף ס"ג ע"א מבואר ודין מחלל שבת בפרהסיא ליכא בעבודת קרקע וט"ס וצ"ל אלא בעבודת קרקע. והנה ע' בב"ק ע"א דמקשה אי ר"מ אפי' טבח בשבת והקשה פנ"י דילמא טבח בשבת הו"ל שחיטת מומר והובא בספרי חיו"ד ח"ר סי' ט"ז אות ט' ולבעל העיטור ל"ה מומר לחלל שבתות רק בעבודת קרקע אך מעירובין ס"ט משמע דהוה מומר אפי' שלא בעבודת קרקע לפירש"י ומצאתי בשערי דיעה מ"ק סי' ב' שהרגיש מהך דעירובין גם מפלפל בדברי התשב"ץ. וע' בלקוטי תשו' ח"ס סי' נ"ו שהק' אהא דאמרינן בב"ב שאמרו בנות צלפחד אם אין חשובין כבן תתיבם אמנו והלא להמרדכי אשת מומר אין זקוקה ליבום ולבעל העיטור י"ל דמקושש מעביר ד' אמות הוה ולא הי' מומר בעבודת קרקע. אך גוף דברי העיטור צ"ע דבש"ס דשבת ס"ח אמרינן קשה עונשו של שבת יותר משל שביעית דאלו שבת איתא בין בתלוש בין במחובר ואלו שבועות ליתא בתלוש משמע דבשבת אין חילוק וה"ה לענין מומר אין חילוק. ואכ"מ

(ג) והנה מה שצונו לעיל שלא תנשא בעודה מעוברת אף שנתעברה מנכרי מ"מ כיון שהולד כשר ודינו כישראל אנו חוששין לתקנות הולד., וסתם מעוברת למניקה קיימא. אך כשתלד ולא תתחיל להנק ואבי' מתחייב להשכיר מנקת יש לסמוך אדעת הפוסקים המתירין. והנה הפוסקים כ' דמדקתני מינקת חבירו ונכרי לא מיקרי חבירו. ומוח"ז הגאון רע"א כ' דבש"ס דשבת ק"נ אמרינן מאן חבירו נכרי. ול"ק דשם מיירי בנכרי המכירו ומ"ה מיקרי חבירו. אבל במעוברת חבירו דאין נ"מ אם יש היכרות לבעל השני עם הראשון ולמה נקט חבירו ע"כ הכונה על ישראל דכל ישראל חברים ונקט למעוטי נכרי, והרב הגדול מ' אורי זאב סאלאט נ"י מו"ץ דפה"ק הביא ראי' מר"ש פ"ב דדמאי מ"ב שכ' בני אדם דגייסי בהדדי קרי להו חברים. ה"ה בהך דחבירו נכרי בשבת שאומר לו שיעשה דבר מה ע"כ גייסי בהדדי קרי לי' חבירו. ואכ"מ להאריך

(ד) והנה מ"ש לעיל דאם תלד נקבה הולד פגום לכהונה הנה זה פשוט כדעת הטוש"ע סי' ד' סעיף ה' דנכרי הבא על בת ישראל הולד כשר אלא שפגום לכהונה. אך מה שלא כתבתי דאם תלד זכר והוא ישא ישראלית ותלד נקבה הבת אסורה לכהן כמ"ש הרמב"ן ביבמות מ"ה דבת הבן פסולה לכהן הוא משום דדעת מהרש"ל ביש"ש פ' החולץ סי' ל"ח דאף דנכרי שבא על בת ישראל הולד פגום לכהונה מק"ו דאלמנה לכ"ג דוקא הבת פסולה לכהונה אבל הזכר אינו פסול שיהי' זרעו פסולים לכהונה עיי"ש. והובא בתשו' ברית אברהם סי' ב' אות א' וע' ביש"ש שכ' דמה"ט כל הק"ו הוא אסמכתא דיש להקשות מה לאלמנה לכ"ג שכן כל זרעה פסולים לכהונה משא"כ בנכרי ועבד. ולפ"ז אין לחוש לולד זכר שמא תנשא בתו לכהן. אך לפמ"ש בתשו' ברית אברהם סי' ג' אות ב' דדוקא בבא נכרי דרך זנות דל"ה אלא איסור דרבנן אין ללמוד מק"ו דאלמנה לכ"ג שכן איסור דאורייתא ול"ה רק אסמכתא אין לפסול רק הבת משא"כ בבא דרך חתנות ונשואין דהוה איסור דאורייתא מלא תתחתן הק"ו הוא מדאורייתא ומהני אף לפסול זרעו שבת הבן פגומה א"כ בנ"ד שנשא דרך נשואין גם בת הבן אסורה לכהן אך י"ל דאפי' נכרי ועבד שבא דרך נשואין על בת ישראל אין ללמוד בק"ו מאלמנה לכ"ג שבתו פגומה משום דמה לאלמנה לכ"ג שכן אפי' בזנות הוא בלאו משא"כ בנכרי וכ"כ בבית מאיר ר"ס ד' על כן אפי' דרך נשואין ל"ה הק"ו רק כאסמכתא ומדרבנן ואין להחמיר בבת הבן כמ"ש היש"ש. ומ"מ יש עוד לעיין בזה ואכמ"ל. והנה בנכרי ועבד הבא על בת ישראל דעת רוב הפוסקים דהולד כשר והוה ישראל גמור אמנם דעת רש"י קדושין מ"ו ע"ב דהוה נכרי וצריך להתגייר. וכן נראה דעת רש"י