בית יצחק אבן העזר חלק א מד

מ"ע ובזה מיושב דאיצטריך לימוד על פקוח נפש דדוחה שבת ת"ל דהצלה ממיתה הוא מלשאצל"ג למהרי"ק להנ"ל ניחא דאיכא מצוה והשבות ומצוה הוה צל"ג מ"מ דברי מהרי"ק עדיין צ"ע דאינו דומה להורג המזיקים דהוה כל המלאכה משאצל"ג משא"כ בבשל קדירה לצורך נכרי להנכרי הוה מלאכה הצל"ג וגם אינו דומה למיזרד זריד בארעא דחברי' בשבת ק"ג דשם הוה דשא"מ ופ"ר דלא ניחא לי' משא"כ במכוין למלאכה ודוק

(ג) ויש להביא ראי' דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה מש"ס פסחים ע"ב דהוי טועה בדבר מצוה דחייב אדם לשמח אשתו ופירש"י אפי' שלא בשעת עונתה כמשמתאוית לו והרי לדעת טעם המלך ה' לולב, ל"ה טועה בדבר מצוה במצוה דרבנן ועכצ"ל דשם הוי מצוה דאורייתא דהוא בכלל ל"ת דעונתה לא יגרע וזה ל"ה רק ל"ת דרוב הפוסקים לא ס"ל כסמ"ק דהוי מ"ע מקרא דושמח את אשתו דקרא לא קאי רק אשנה ראשונה וא"כ ל"ת רק ל"ת אמאי הוי טועה בדבר מצוה וע"כ דהצלת עבירה הוי כעושה מצוה ודו"ק ד) והנה בענין מחלוקת הפוסקים רבינו שמחה והר' אביגדור הובא בב"י סי' קי"ט וקכ"א אם ניכר בו דבר של שטות מה שלא נזכר בחגיגה דף ג' אם הוא ג"כ בכלל שוטה ודעת רבינו שמחה דלא הוי שוטה והב"י הביא מש"ס ב"ב דף קנ"ה בהאי דהוי משחרר עבדו ומשם אין ראי' דהוא בכלל מאבד מה שנותנין לו ורק ממעשה דרבא שם דאכל תמרי ושדי קשייתא לרבא משם מוכח דלא כרבינו שמחה וגם בדבר המחלוקת אי בעינן שיעשה השטות ג"פ או רק פ"א דדעת ב"י בחו"מ סי' ל"ה דבעינן שיהי' דרכו בכך ודעת ז' הת"ש סי' א' ס"ק מ"ו דסגי בפ"א והביא ראי' מהך דרבא דבפ"א סגי עיי"ש ונ"ל ליישב דהנה בחולין פ"ו פליגו ר"מ ורבנן בשחיטת חשו"ק אי פטור מלכסות דר"מ ס"ל פטור משום דרוב מעשיהם מקולקלין ועיי"ש בגמ' ותוס' דרבנן מספקא להו אם רוב מעשיהם מקולקלין ומעתה אם אנן מסופקים אם הוא שוטה או לאו יש לראות אחר רוב מעשיו איך הם אם רוב מעשיו יעשה בהשכל ודעת ל"ה שוטה ואף דבדבר אחד אינו עושה כהוגן מ"מ בכל דבר אזלינן בתר רובא ומעתה י"ל דבאמת נכונים דברי ר' שמחה דדוקא בהני שמזכיר בתלמוד הוא דהוי שוטה ובשאר דברים אזלינן בתר רובא ומעתה ל"ק מרבא בב"ב דשם הוי ספק אי מכירתו מכירה כיון שעשה דבר של שטות ל"מ מה שרוב מעשיו בדעת דאין הולכין בממון אחר הרוב וחיישינן למיעוט והוי שוטה וכן בההוא דהוי משחרר עבדי' משא"כ באיסור ש דאזלינן בתר רובא ל"ה שוטה רק בהנך שמזכירין בגמרא ועד שיעשה ג"פ. והוא יישוב נכון

ומן האמור יש להעיר ג"כ בגמ' דחגיגה הנ"ל דר"ה ס"ל דל"ה שוטה עד שיהי' בכלן וקמר ר"פ אי שמיע לי' לר"ה הא דתניא זה המאבד מה שנותנין לו הוי הדר בי' ולהנ"ל יש לחלק דדילמא ר"פ ס"ל עד שיהי' בכלן מטעם דבחד מהני אימר בעל מחשבות וכו' והקשה בט"א דמשמע בחד לר"ה אפי' ספק ליכא ובגמ' קאמר אימר כדי שתשרה כו' הרי דהוי ספק וליכא למימר דמספק מוקמינן אחזקה דמה נעשה באדם שלא ידעינן אותו איך הוא מעת ילדותו – ותירץ דאזלינן בתר רוב בני אדם שהם בני דעת ע"ש ומעתה מה הקשה לר"ה דלמא ברייתא מיירי לענין מקח וממכר להוציא מידו דל"מ רוב דאין הולכין בממון אחר הרוב. אמנם בזה י"ל כמ"ש הפלאה סוף פ"ק דכתובות דבכל דבר דמספקינן לענין שאר דברים ואזלינן בתר רובא אף בממון הולכין אחר הרוב ומעתה בזה דאם מספקינן לשאר דברים אזלינן בתר רוב אף לענין ממון מהני ולא מצי לשנויי כן – (ובילדותי הבאתי ראי' לזה מנדה דף נ' דכל הכשר לדון ד"נ כשר לדון ד"מ והרי מצא תינוק מושלך ורוב ישראל ודאי יהי' כשר לדון ד"נ ולד"מ דפסול לדון ישראל אף שמתגייר אח"כ ע"ש בתוס' ופנ"י וכיון שאין הולכין בממון אחר הרוב לא יוכל להוציא ממון עפ"י דינו וקשיא אמתני' וע"כ כיון שהחזקנוהו כישראל מהני אף להוציא ובלא"ה י"ל דדיינים שאני) ואמנם בסוגיא דב"ב הנ"ל נכונים הדברים דשם הוי הספק לענין ממון וכשראינו כעת בו דברים של שטות ומסתפקין תיכף לענין ממון אמרינן אין הולכין בממון אחר הרוב ול"מ רוב של ב"א ולא רוב מעשי' מ"ה פסק רבא דל"ה מכירה. ואמת דלפמ"ש הקצוה"ח בסי' ר"פ דבקרקע ל"א אין הולכין בממון אחר הרוב דדוקא במטלטלין מהני דהממון תחת ידו עי"ש עדיין הקו' במקומה עומדת ויש להרחיב בזה הדיבור בקו' התוס' פ' האשה שנתארמלה וכיון דרוב נשים בתולות נשאות דכתבו לרב פריך וכן הוא בב"ב צ"ג והן בקו' התוס' יבמות ס"ד אמאי יש לה כתובה משני ולענין איסור ל"מ והרי ממון עדיף דאין הולכין בממון אחר הרוב וי"ל דכתובה שאני דאינה נגבית אלא מן הקרקע ובקרקע הולכין אחר הרוב – ומ"מ יש לחלק בין דברי הקצוה"ח להתוס' דשם בסי' ר"פ כשאתה הולך. אחר הרוב הקרקע בחזקתה משא"כ בכתובה אף שאתה הולך אחר הרוב מ"מ צריך עדיין להוציא הקרקע. משא"כ בסוגיא דב"ב הנ"ל בעובדא דרבא לדברי הקצוה"ח יש לעיין בתי' הנ"ל ודו"ק היטב וע' בנה"מ סי' מ"ו ססק"ח שדעתו דלא כקצוה"ח ושמא י"ל דדוקא לענין חזקת מרא קמא ס"ל לקצוה"ח כן משא"כ כשיושב בה ונכונים דברי הנה"מ ואכ"מ. – (וע"ל סי' א' אות

ו'

) (ה) ובעיקר הדבר יש לומר דיש חילוק בין אשה לאיש בענין נשתטית והוא עפ"י דברי מהרי"ט אהע"ז סי' ט"ו שהביא דברי הרמב"ם דהנבהלים ונחפזים בדעתם וכו' הרי הוא בכלל השוטים וכ' ועוד נראה דלא אמר הרמב"ם כן אלא לענין עדות שצריך להעיד על מה שעבר כבר ויש לחוש שמא נדמה לו באותה שעה שהוא כן ונתחלף לו דבר בזולתו מאחר שפעמים אינם מכירין דבר ואיך יעיד עכשיו משא"כ כשאנו באין לקיים דבריו כמו במקח וממכר ואסברי' לי' ואנו מכירין שהבין הדברים כגון זה לאו שוטה הוא והרי הוא כפיקח לכל מה שעושה לפנינו עיי"ש ומעתה באיש בעינין שיכוין בשעת הגט ומש"ה מהני הגט אם הוא שוטה לשאר דברים משא"כ אשה דבעינין שלא תהא משלחה וחוזרת או החשש שלא ינהגו בה מנהג הפקר ובעינין שתזכור הגירושין והרי הוא כמו עדות ול"מ להרמב"ם וקצת יש להעיר דהרי הטעם משלחה וחוזרת ל"ש רק בשעת הגט כמ"ש תוס' יבמות קי"ג בסופו אך מתחלת דברי התוס' לא משמע כן ודו"ק באופן דלדינא באשה אף אם אין בה סימני שוטה המבוארים בש"ס מ"מ אם יש בה שאר סימני שטות יש להתיר לבעלה לישא אחרת עלי' וכ"כ בפ"ת לאהע"ז סי' א' ס"ק ט"ז וכ"כ בתשו' שו"מ מהד"ק ח"ג סי' ק"ח ועכצ"ל, מ"ש בנוב"י ת' חיו"ד סי' קמ"ו להחמיר מיירי דאין בה כלל סימני שטות רק שאינה בת שכל ואין שום סימן שטות בה. – ובנ"ד שהיתה כמה פעמים שטיא גמורה הדבר פשוט להתיר ולענין השלשת הגט יעשה כמשפט המבואר בנוב"י ק' אהע"ז סי' ג' ובאופן זה הנני בהדי מאה רבנים המסכימים להיתר הזה שישא הבעל אשה אחרת ם על אשתו

סי' כג ב"ה פרעמישלא תרמ"ד לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי מוה' זכרי' מענדל ראב"ד ומו"ץ דק' קאלימייא

ע"ד שהעידו ג' עדים שמכירין את פלוני כי הוא בן פלוני ויודעים שאינו כהן וכן העידו רבים מהעם. והוא עלה בק' לדוכן וראשון לתורה רק נתן אמתלא לדבריו יען פ"א קנה בש"ת על ליציטאטיאן כהן וטעה וסבר שעי"ז נעשה כהן לכל דבר. והנה אח"כ הי' בעירנו להעמיד מצבה על קבר אביו ולא רצה ללכת על קברו ואף שידע שאביו לא הי' כהן בכ"ז סבר שהוא כהן. וכאשר גירש את אשתו נכתב בהגט כי גם אביו הי' כהן אמנם הוא אומר שלא שאל אותו הבד"צ כלל על אביו ורק על עצמו שאלוהו אם הוא כהן והשיב כ' הוא כהן. ועתה הוא רוצה להחזיר גרושתו ושואל כת"ה אם ל"א בזה שאחד"א כיון דכ' הרשב"א דאף נגד עדים אמרינן שאחד"א

(א) תשובה המל"מ פ"ז מאישות הביא דהיכי דחזר מדבריו גם הרשב"א מודה. ובפ"ג מיבום לא כ"כ. אך בפסקי מהרי"א חולק והנראה דאמתלא מהני בוודאי אך המהרי"ט בראשונות סי' קמ"ח כ' כמה טעמים דבנהג בכהונה ל"מ אמתלא א' משום דעשה מעשה ב' משום דאחר ל' יום ל"מ אמתלא וגם בפני רבים ל"מ אמתלא. ועוד בנ"ד גרוע האמתלא מהשאלה אשר במהרי"ט. אולם שם הי' בלא עדים ובנ"ד יש עדים ומהני אמתלא גרוע. ועוד יש להביא סניף מדברי תשו' מהראנ"ח הובא בבאה"ט אה"ע סי' ד' ס"ק ל"ז דביש ידים מוכיחות שמשקר ל"א שאחד"א ובפ"ת שם הרגיש מדברי הרשב"א דאפי' נגד עדים אמרינן שאחד"א וי"ל טעם הרשב"א דאדם נאמן ע"ע יותר מק' עדים ע"כ אומדנות והוכחות עדיפא מעדים ובנ"ד שכל אנשי העיר מכירין את אביו שלא הי' כהן והתוס' כ' ביבמות פ"ח דהיכא דדבר גלוי וידוע לא אמרינן תרי כמאה ע"כ י"ל דהרשב"א מודה בכה"ג ומהני אמתלא גרוע וע' תשו' הרדב"ז ח"א סי' שצ"ח שכ' באשה שהחזיקה עצמה לעגונה מחמת טעות חשוב זה גופא אמתלא

(ב) עוד יש סניף להתיר לו לקחת אשתו שגרשה ונכתב בגט על אביו שהוא כהן דהנוב"י כ' סי' פ"ט דהוי שנוי ממש בנכתב בגט כהן ושם מסיים דאלו הבעל מת הי' מסופק ובנוב"י ת' כ' בפי' דפסול גם בכה"ג א"כ יש מקום לומר דהוי פסול דאורייתא ובר"מ מבואר דבשנוי ממש אינו גט ומבואר פ"ו מגירושין דהיכי דכ' דאינו גט מותרת לכהן ושם כתב דהא דאסרינן משום ריח הגט אינו רק דרבנן והרא"ה ס"ל בכתובות דבדרבנן ל"א שוי' אנפשי' חד"א ואף ששבות יעקב ח"א סי' צ"ג מסופק בזה ע"כ י"ל דהוה ס"ס שמא הלכה כמהרא"י דמהני חזרה אפי' בלא אמתלא ואת"ל כהרשב"א שמא הגט פסול מדאו' ואין בו אפי' ריח הגט ושמא הלכה כהרמב"ם דריח הגט לא הוי רק מדרבנן ובדרבנן ל"א שוי' אנפשי' חד"א ע"כ מכל הני טעמי נלפענ"ד להתירו להחזיר אשתו שגירשה ע"י חופה וקדושין. והנה עיין בנוב"י ת' חלק אה"ע סי' כ"ג שכ' דשויא נפשי' חתיכה דאיסורא אין מטעם נדר דכבר דחה זה מהרי"ט ואין הטעם רק משום דאדם נאמן על עצמו יותר ממאה עדים ומה"ט לא הי' אסור ר' יהושע לילך ביו"כ שחל בחשבונו מטעם שויא אנפשי' חד"א דכיון דאומר על יום חול שהוא יו"כ ל"ש אדם נאמן על עצמו עיי"ש שהוא דבר שאי אפשר וה"ה בנ"ד דכיון דהכל יודעין שאביו אינו כהן ועל אביו אינו נאמן נגד עדים א"כ הוא דבר שאי אפשר שהוא כהן ול"א מטעם שויא חד"א

והנני ידידו סי' כד

ב"ה פרעמישלא תרמ"ט לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה בנש"ק כש"ת מ' ארי' ליבש האלברשטאם נ"י האבד"ק גריבוב יע"א

על דבר האיש שאשתו זה ט' שנים שנסעה לאמעריקא ומקודם לזה הי' להזוג קטטות ומריבות ולא נודע מי הגורם לזה ורצה לגרש אשתו הנ"ל ולא נגמר ביניהם וזה שלשה שנים שאבד זכרה ולא נשמע ממנה מאומה וכתבו במכתבי העתים אשר באמעריקא לחקור ולדרוש עליה ולא נודע מאומה ובשנה דאשתקד באה אשה אחת מאמעריקא והעידה בת"ע שהאשה הזאת נסעה מאמעריקא עם איש אחד. כי לא היתה בקו הבריאה מחמת חום המים ולא נודע לה אם נשאת אתו או נסעה אתו בצוותא חדא ולפי אומד אנשי אמעריקא האשה מתה אך אין שום ידיעה בבירור ועתה זה האיש שואל אם מותר לישא אשה ובענינים שבממון התפשר עם אבי האשה להשליש סך כפי הפשרה לבטחון על