בית יצחק אבן העזר חלק א מג

שכבר קיים מצות פו"ר מ"מ יש להתיר שלא ישב כל ימיו בעבירה דהצלת עבירה היא ג"כ כעושה מצוה ובשב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדחה מפני חשש קטטה כדאיתא ביבמות מ"ד ואיסור לישב בלא אשה לא הותר מפני חשש קטטה. כמ"ש בח"מ ס"ק י' וכ"כ הח"מ שם דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה. ועוד דהרי בעשה א"צ ליתן כל ממונו רק שליש ובל"ת צריך למסור כל ממונו שלא יעבור כמבואר סי' תרנ"ו וכן אמרינן ביבמות ז' דל"ת חמיר מעשה וחידוש היא שחידשה תורה דעשה דוחה ל"ת. ורש"י כ' פ' תצא דהמחטיא את חבירו יותר מהורגו ע"כ בודאי להציל מעבירה גדול כעושה מצוה והמ"ל פ' כ"ד משבת מסתפק ברודף אחר ערוה אם מותר להרוג בשבת (ע' בספרי ב"י א"ח סי' ט' בש"ה לישב מה שקשה עליו ושם כתבתי הקושיא בשם המ"ל ובאמת הוא בשעה"מ) ולהנ"ל דהוה כהרגו ודאי מותר לחלל שבת וע' מג"א ס"ס ש"ו דאפילו ברוצים לאונסה מותר לחלל שבת (וחזות קשה ראיתי בשאלתות פ' וארא שכתב הטעם דבגילוי עריות יהרג ואל יעבור משום דפגים לה דהו"ל כקטלה עיי"ש. ולדברי השאלתות אם תהי' הערוה כבר פגומה שכבר נבעלה א"צ למסור עצמו וזה ודאי ליתא דסתמא אמרו יהרג וצ"ע בדברי השאלתות) ועכ"פ יוצא מכל זה דמותר לישא אשה על אשתו משום הצלת עבירה אף שכבר קיים פו"ר. וכן הוא בתשו' ז' ח"צ סי' ל"ח עיי"ש

(ב) והנה מה דכותבין בהרשאה מהגט המושלש שהשליח יכול לעשות שליח אחר. כבר הקשיתי בתשובה דהא אמרינן בגיטין כ"ט בהאי דשדר גיטא לדביתהו שיתן לבתר תלתין יומין ורצה לעשות שליח אחר ואמרי' והא' שליח שלא ניתן לגירושין הוא. ומשני כיון דלבתר ל' יום מגרשה הוא שליח שניתן לגירושין א"כ זה דוקא במחוסר זמן דזמן ממילא קאתי אבל בשוטה דאינו יכול לגרשה עתה הוה שליח שלא ניתן לגירושין ואינו עושה שליח. ולדעת יש מי שאומר בסי' קמ"א סעיף ל"ד גם בלאחר ל' יום לא יעשה עתה שליח רק ימסור לב"ד והם יעשו שליח לאחר ל' יום עיי"ש דחיישינן שמא ישנה השליח וה"ה הכא אך י"ל דזה דוקא אם לא הרשה הבעל לעשות שליח אחר אבל כשצוה הבעל והרשה לעשות שליח אחר גם הרמ"ה מודה. וכן משמע בר"ן שכ' כיון דשליח שלא ניתן לגירושין אין לו לשנות כלל ממה שאמר הבעל עיי"ש א"כ כיון שאמר הבעל בפירוש יכול לעשות שליח – וכעת מצאתי בספר שדי חמד שנדפס מחדש מערכת אישות סי' ב' אות ח' מביא בשם ספר שם ארי' סי' ג' שכ' דאין השליח עושה שליח מטעם דהרי בקדושין אין שליח עושה שליח כמבואר סי' ל"ה ס"ו. משום דלא נגמר השליחות שמא לא תרצה האשה וה"ה הכא שמא לא תשתפה האשה ולא נגמר השליחות ואין שליח עושה שליח. ולפענ"ד ליתא דגם בקדושין אם הבעל מרשה לעשות שליח אחר מהני לדעת היש מתירין בסי' קמ"א סעיף מ"ג דאף בשליח לקבלה אם נתנה רשות יכול למנות שליח דאף דהוא שליח דידה. ובאומר אמרו ל"ה מילי ולא פסול רק מדרבנן דל"ה מילי כיון שהשני שליח הבעל וה"ה בקדושין אך אפי' לדיעה הראשונה שם ולפ"ז בקדושין ל"ח מה שהרשה מ"מ נידון דידן אינו דומה לשם דכאן לע"ע הגט בפקדון ביד השליח ועושה השליח לגרשה כשתשתפה ובשתשתפה יגרשה והבעל מורשהו לעשות שליח באופן זה. ול"ה מילי כיון דכשתשתפה לא בעי' ריצוי דידה. הן אמת דבתשובה אחרת הארכתי בזה אם יכול לגרשה אז בע"כ. אבל יהי' איך שיהי' לדעתי אין לשנות משאר הרשאות ולכתוב שיהי' יכול לעשות שליח ושליח שליח. והנה בנ"ד שנשתטית זה הרבה שנים וכעת אינה מזיזה בשום אבר אף אם לא נודע לנו שאין בה דעת כלל אין לחוש שמא עתה לאו שטיא היא ונתרפאה וניתקה מחולי לחולי דרש"י כ' גיטין ע"ב ד"ה אידך דמי שלא הלך בשוק אעפ"י שניתק מחולי לחולי אחר יש בו מחולי הראשון כש"כ בנ"ד שלא פסקה ממנה חולי השגעון וכש"כ שיש עדים שאין בה דעת כלל ואינה יודעת מאומה על כן ההיתר פשוט

סי' כב ב"ה לבוב תרנ"ח

תשובה

בענין נשתטית שהיתה עתים חלומה ועתים שוטה ועתה ג"כ חזרה לשטותה

(א) הנה טעמי ונימוקי שלא רציתי אז לסדר לה גט בעת חלימותה הי' דהנה מבואר באה"ע סי' קי"ט דאין רשאי לגרש בעתים חלומה ובאם נראה שתשאר כך וגירשה בעת חלימותה לא מהדרינן עובדא – וט"ז ס"ק י"ג כ' דבזה"ז שאסור לישא ב' נשים והוא יהי' מעוגן אין לחוש לתקנתא דידה. אמנם מסוף דברי הט"ז נראה שלא היקל רק בהוחזקה ב' פעמים אבל בהוחזקה ג' פעמים גם הט"ז אינו מיקל לגרש. אולי כוונתו כיון דמתירין לבעל לישא אחרת כמ"ש הט"ז ס"ק י"ב על כן בכה"ג אין לחוש לעיגון דידי' ויש לחוש לתקנתא דידה. ואין להקשות דטעמא מאי לא יגרש כדי שישמור אותה דאם יגרשה יגררו אחרי' והרי אם ישא אחרת תאסור עליו אשה זו ושוב לא ישמור אותה י"ל דיחוש אולי אח"כ יגרש אשתו שני' ויחזור לראשונה ומש"ה ישמור אותה – עכ"פ יש ספק אם הט"ז התיר בכה"ג לכתחלה ובתשו' אחרת צדדתי להתיר בעובדא שהיתה שפוי' יותר משנה כיון דעברו עלי' כל זמני השנה ותקופותי' ולא נשתטתה יש לתלות שנתרפאה. ושם נסתפקתי גם בשור נגחן, אם עבר זמן רב אם נעשה מועד אך מסתימת הפוסקים משמע דאין חילוק אך לענין עתים חלומה ודאי יש לתלות להקל דבנגיחה לא תליא בעתות השנה משא"כ בשגעון דתולה בעת וזמני השנה כיון שעברה שנה שלימה ולא נשתגעה נעקר הוסת דהרי אף במתו אחיו מחמת מילה נסתפק מהרי"ט בח"ב סי' ל"א אם נעקר בפעם אחת ונהי דשם לא נפסוק כמהרי"ט דהוא סכנת נפשות מ"מ בעתים חלומה דהוא דרבנן אולי יש לפסוק כן ועי' מק"ח סי' תס"ז ס"ק ה' דל"מ חזקה רק בגורם המסתבר – ובתשו' הגאון ר' חיים כהן סי' נ"א הורה להקל והיתר הא' משום מצות פו"ר לא תיקנו חז"ל ופלא שלא הביא דברי הט"ז. והיתר הב' שכ' דדוקא בעתים חלומה שאינה בריאה כ"כ אסרו היתר זה מבואר ג"כ בבא"פ סי' קי"א דף קצ"ג ע"ב ומייתי ראי' מירושלמי ר"פ מ' שאחזו דאמרינן שם שמואל אמר כד דהוא חלום יתן גט מה שמואל כר"ל דאמר לכשישתפה רובא דשמואל מר"ל דו אמר חלום יתן גט ותחלימינו ותחיינו ופי' הפני משה דחלום עדיין לא נתרפא לגמרי. והיתר זה לא שייך בנ"ד שאינה שפוי' לגמרי. והיתר הד' שכ' כיון שהיתה חולנית ונשתגעה קודם נשואין ל"ש בנ"ד. והיתר זה כ' ג"כ בהשמטות לחכמת שלמה מהגאון מהרש"ק – על כן לא מלאני לבי להקל וצויתי להמתין – ואמנם האשה הנ"ל חזרה ונשתגעה ועוד לא נתרפאה – ועד מתי יתעגן על כן הסכמנו להתיר לבעלה הנ"ל לישא אשה אחרת בהיתר מאה רבנים – שהרי הט"ז ס"ק י"ב מתיר לישא אחרת באשה שהיא עתים שוטה ועתים חלומה – ואף בעת חלימותה עדיף יותר להתיר לו לישא אחרת מלגרשה היכא שהיא נשתטית ג' פעמים כיון דהרבה פוסקים אוסרים לגרשה ובשו"ת שו"מ מ"ק ח"ג סי' קכ"א שמתיר לגרשה ולא ניחא לי' להתיר לו ב' נשים, ע"כ מיירי שנתרפאה זמן ארוך ונראה להב"ד שתשאר כך כמבואר ברמ"א משא"כ בנ"ד אף אם תתרפא תשוב לשטותה כדרכה מכש"כ כשהוא עתה בשגעונה ומדברת דברים כדרך המשתגעים וא"א לדור עמה ולע"ע אי אפשר לגרשה הדבר פשוט להתיר לו לישא אשה אחרת בהסכמת מאה רבנים – הנה מקור ההיתר הוא לפי שבמקום מצוה לא גזר רבינו גרשום ואף שקיים פו"ר מ"מ יש בזה הצלת עבירה שלא יבוא לידי הרהור עבירה והצלת עבירה הוי כעושה מצוה – ובתשו' שב יעקב מייתי ק"ו דהרי מצות יבום נדחה מחשש קטטה כדאיתא ביבמות מ"ד ואיסור לישב בלא אשה משום הרהור עבירה לא הותר מפני חשש קטטה כמ"ש ח"מ סי' א' סק"י – ומבואר שם בח"מ דהרהור עבירה קשה יותר מלשבת יצרה – וכן מבואר ביבמות ז' דל"ת חמור מעשה וחידוש הוא שחידשה תורה דעשה דוחה ל"ת ועיין בהקדמת ספר משנת חכמים – ועוד דבעשה א"צ לפזר כל ממונו משא"כ בל"ת צריך למסור כל ממונו שלא יעבור כמבואר בא"ח סי' תרנ"ו

(ב) הן אמת שיש להוכיח קצת להיפך מזה דהצלת עבירה ל"ה כעושה מצוה – דהנה בספרי לא"ח סי' ל"ח אות ד' הקשיתי ע"ד מהרי"ק. בתשו' סי' קל"ז שכתב בהא דאמרינן ביבמות קכ"א ע"ב דא"ל נכרי לישראל קטול אספסתא ושדי לחיואי בשבת ואי לא קטילנא לך כדקטילנא לפלוני דאמרי לי' בשל לי קדירה בשבת ולא בשיל לי וז"ל איסור דרבנן הוא דהוי דהא כיון שהישראל לא הי' צריך לאותו בישול כי אם להנצל ממיתה הו"ל משאצל"ג מידי דהוי אהורג את המזיקים כדי שלא ימיתוהו עיי"ש – (ע' סימן ל"ד בספרי הנ"ל הארכתי בפרט זה ובדברי מהרש"א ח"א ב"ב קי"ט לענין מקושש) וכן הביא לעיל מיני' וקשה ביבמות דף ו' דבעי למילף דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת מקרא דאיש אמו ואביו תיראו ואת שבתותי תשמורו דאם אמר לו אביו שחוט לי בשל לי לא ישמע לו דס"ד דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת ואמאי הו"ל ל"ת שיש בו כרת הלא הו"ל משאצל"ג ומה לי אם עושה מלאכה להציל עצמו ממיתה או שעושה מיראה שלא יעבור על עשה וע"כ מוכח מזה דהעושה לקיים מצות עשה הו"ל מלאכה הצל"ג כמ"ש תוס' שבת ק"ו משא"כ בעושה להציל ממיתה הו"ל משאצל"ג ולפ"ז ה"ה בעושה להצלת עבירה הו"ל משאצל"ג ואינו דומה לעושה מצוה. ובזה נ"ל לישב קו' התוס' סנהדרין ע"ג ע"ב ד"ה חד למעוטי שהקשו למ"ל קרא דמחלל שבת לא ניתן להצילו בנפשו הא מציל גופי' קמחלל שבת דאין זה מקלקל בחבורה דאיכא תקונא גברא כיון דמחויב מיתה כדאמרינן בדף ל"ה בבת כהן ולהנ"ל ניחא דאינו דומה לבת כהן דאיכא תיקון דצריכה כפרה ול"ה משאצל"ג כיון שצריך לקיים מצות עשה משא"כ ברוצה לחלל שבת לע"ע א"צ כפרה דלא עבר עדיין וההורגו להצילו מעבירה הו"ל כמו שעושה להציל ממיתה דהו"ל משאצל"ג כמ"ש מהרי"ק ושם קאי אליבא דרשב"י דס"ל משאצל"ג פטור ע"כ צריך קרא ומיושב ג"כ לראב"ש דס"ל ניתן להצילו בנפשו ואצ"ל דגזה"כ הוא כמ"ש תוס' דראב"ש ס"ל בסוכה ל"ג דמשאצל"ג פטור ולהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כנ"ל – ובמ"ל פכ"ד משבת כ' דרודף אחר הערוה בשבת לא ניתן להציל בנפשו דהוא גופו יחלל שבת והקשה בשעה"מ דא"כ מה הקשה בסנהדרין ע"ג אהך דאלו נערות שיש להם קנס והלא ניתן להצילה בנפשו ולא מוקי בשבת ועיין מ"ש בספרי לא"ח סי' ט' בשולי המכתב דבר יקר בישוב הקו' אמנם לפמ"ש לעיל דהצלת עבירה הו"ל משאצל"ג כמו הצלה ממיתה א"כ לר"ש ניתן להציל בנפשו בשבת ומש"ה לא מוקי הך דאלו נערות בשבת – וע' פמ"ג פתיחה כוללת לה' שבת בתחלתו כ' באין רוצה לקיים מצות סוכה וכדומה מכין אותו עד שתצא נפשו אפשר בכה"ג אף בשבת שרי ודבריו תמוהין איך יעשו חבלה ויחללו שבת ולפמ"ש י"ל כיון דא"צ כפרה הו"ל מקלקל או משאצל"ג כנ"ל. אך צ"ע לפמ"ש משובב נתיבות סי' ג' דצריך ב"ד להכות א"כ הא אין דנין בשבת ויו"ט וע"כ בשבת ויו"ט אין מכין והא דאמר בכתובות פ"ו עשה סוכה ואינו עושה מיירי בחוה"מ והא דאמרינן לולב ואינו נוטל מיירי בחוה"מ ונקט דוגמא במקדש שהוא דאורייתא אם אין מכין במצוה דרבנן ועכ"פ מכל הנ"ל מוכח דהצלת עבירה לא חשוב כעושה מצוה – אך יש לחלק דלענין השכר ודאי עושה מצוה יש לו שכר יותר ומ"ה הו"ל מצות עשה מלאכה הצריכה לגופה אבל לענין להזהר בדבר. ודאי יש לזהר להציל מעבירה אולי יותר מעושה מצוה – ועוד דגוף הסברא שכתבתי צ"ע דגם בהצלה מעבירה מקיים מ"ע דוהשבות לו (ולא תיקשי לאו דלפ"ע למ"ל הרי מוזהר על עשה דוהשבות ועל לפ"ע אין לוקין י"ל דהלאו דלפ"ע קאי גם אבן נח דליכא גבי' עשה דוהשבות) וכש"כ בהצלה ממיתה כדאיתא בסנהדרין ע"ג השבת גופו מנלן ת"ל והשיבות על כן צ"ע גם על תשו' מהרי"ק הנ"ל – ושמא כוונתו דבמציל עצמו ממיתה ליכא מ"ע דהשבת אבידה אבל מציל אחרים ודאי איכא