בית יצחק אבן העזר חלק א מא

נכונים דבגמ' אף שע"כ פקחות מאכילין אותה תרומה דאל"כ הו"ל קטן אוכל נבלות וע"כ מיירי דספו לה בידים מ"מ האיסור משום דידה והיא אין בה דעת לשאול משא"כ רש"ל מיירי לבעלה והוא יש בו דעת לשאול כמ"ש תוס'. ומ"מ לדינא אין הלכה כרש"ל כמבואר בש"ע דמהני בדיקת פקחות אף לבעלה וע"כ דל"ח שמא ארגשה ונפל לארץ אולי סמכינן אגליון תוס' נדה ג' ע"א דלחולין לא חיישינן שמא ארגשה אף בשוטה ובתשובה אחרת הארכתי לישב דברי רש"ל

(ד) והנה בנ"ד הבעל כבר קיים מצות פו"ר מ"מ יש להתיר לבעל לישא אחרת שלא יכשל ח"ו והרהורי עבירה קשים מעבירה ולאצולי מעבירה גדול יותר ממצוה דרש"י כ' בפ' תצא דהמחטיא את חבירו יותר מהורגו וה"ה להציל מעביר' חשוב כעושה מצוה הגם דנמ"י ס"ל דבשביל פו"ר ובשביל שבת מוכרין ס"ת ובשביל הרהורי עבירה אין מוכרין ס"ת מ"מ הרי שי' הרמב"ן דמוכרין ס"ת בשביל הרהור עבירה ואף לדעת הנמ"י י"ל דדוקא ס"ת אין מוכרין דהוא איסור מדינא דגמרא משא"כ חרם דר"ג דל"ה מדינא דגמרא מתירין דהרי בשב יעקב מייתי ק"ו דהצלה מעבירה עדיף מיבום דהרי מצות יבום נדחה מפני חשש קטט כדאמרינן ביבמות מ"ד ואיסור לישב בלא אשה לא נדחה מפני קטט כמ"ש סי' י"א וראי' זו יש לדחות דהא דיבום נדחה מפני קטט היא משום דאפשר בחליצה דהיא ג"כ מצוה כמ"ש בחלקת מחוקק סי' א' ס"ק י"ב אך מ"מ הראי' נכונה דהרי חזינן דאיבום ל"ג ר"ג אף דאפשר בחליצה הרי יבום גדול מחרם וכיון דהרהור עבירה חמור מיבום ה"ה דחמור מחרם דר"ג וע"כ לא גזר ר"ג בכה"ג ומצאתי בח"ץ חלק אה"ע סי' ל"ח שהתיר בכה"ג אף בקיים פו"ר והרב החריף מ' משה יעקב פעלדשטיין נ"י הביא ראי' נכונה דאפרושי מאיסורא חמור מעושה מצוה דאמרינן בעירובין ס"ג דבני אהרן נענשו על שהורו הלכה בפני רבן ושם אמרינן דלאפרושי מאיסורא מותר להורות והם דרשו אעפ"י שאש יורד מן השמים מצוה להביא מן ההדיוט א"כ הרי עשו מצוה ומותר להורות לקיים מצוה וע"כ דלאפרושי מאיסורא עדיף מעושה מצוה אך זה ליתא לפמ"ש הריטב"א דבאמת טעו בהוראה דאין ללמוד ממזבח החיצון למזבח הפנימי דמזבח הפנימי הי' מביא אש ממזבח החיצון ולא מן ההדיוט רק מפאת הוראה זו לא הי' חייבין מיתה רק על מה שהורו א"כ דלא עשו מצוה ע"כ חייבין משום הוראה אך עדיין קשה דהרי לדעתם עשו מצוה ואס"ד דמותר להורות הי' עכ"פ שגגה שהרי הם סברו שהוא מצוה ומותר להורות ולמה נענשו וע"כ שאסור להורות ומ"מ אין ראי' דהיו מזידין דאס"ד שהוא מצוה הי' משה רבינו אומר להם המצוה אבל לאפרושי מאיסורא אם רואה שאין הרב אומר מותר הוא להורות מ"מ אף שהראי' ליתא גוף הדין איתא וקצת ראי' מרחל אמנו שגנבה התרפים ואיך עשתה איסור וע"כ כיון דעבדה לאפרושי מאיסורא שלא יעבוד ע"ז בפירש"י בשם המדרש הוה כעושה מצוה. ושוב ראיתי דאף להנמ"י דס"ל אין למכור ס"ת בשביל אשה שאין לה בנים אף שינצל משום הרהורי עבירה מ"מ בנ"ד יודה דיש להתיר החרם דהרי הוא מודה דבשביל לערב אל תנח מוכרין ס"ת ובנ"ד אף שכ' דכבר קיים פו"ר מ"מ הרי עם אשתו אינו יכול לדור וכשמתירין לו ישא אשה בת בנים ויקיים ולערב אל תנח ובזה מוכרין ס"ת ואף דדיעה ראשונה בסי' א' ס"ל דגם בכה"ג אין מוכרין מ"מ ע' בב"ש ס"ק ט"ז דהעיקר כדיעה ב' דהיא דעת רוב פוסקים עיי"ש, ע"כ הדבר ברור דבכה"ג ל"ג ר"ג ויכולים להתיר לישא אשה על אשתו באופן שישליש סך 22 $ציור בספר$ 38 כזה שמנה ושלשים ר"כ עם כ"ב צל והטעם לפי מה שמבואר בס' כרם שלמה בקונטרס שיעור השעורים שכתובת בתולה סך 40 $ציור בספר$ 36 ק"מ עולה על נייגולדען סך הנ"ל וזה ישליש קאססעביכעל ע"ש האשה והרווחים שייכים להאשה וגם ישליש טראטע בח"י וח"י אביו על תשלום סך שמונים ר"כ שהיא שיעור כתובה דאוריי' ויעשה כמבואר בנוב"י

והנני ידידו

סי' יז

ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק

, לש"ב ה"ה הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' ארי' ליבוש הלוי איש הורוויטץ אבד"ק סטריא יע"א

ע"ד נשתטית ר"ל והרופאים אומרים נואש והאשה בבית המשוגעים בלבוב וכת"ה חותר חתירה להתיר לבעלה לישא אשה על אשתו עפ"י היתר ממאה רבנים: תשובה בגוף הדין הנני מסכים ונמנה בין המתירים אולם ראיתי בדברי פלפולו שחולק על מוח"ז הגאון רע"א שכ' בתשובות החדשות סי' מ"ד דאם תשתפה אשתו הראשונה רשאי לדור עם שניהם דלא כצ"ץ גם אנכי כבר כתבתי בתשוב' דלא כמוח"ז אך מה דפשיטא לכת"ה שבאם תשתפה אשתו רשאי לגרשה בע"כ איני יודע מי התיר לו חרם דרגמ"ה שהחרים שלא לגרש בע"כ ונהי שנאמר דאסור לו לדור עמה דעיקר ההיתר סובב הולך על האומדנא דאדעתא דהכי נסבה שבאם לא יוכל לדור עמה יהי' מותר לישא אשה על אשתו. וע"כ מטעם האומדנא מתירין והאומדנא היא ג"כ שאף אם תשתפה יהי' מותר לדור עם השני' דהרי באופן שאם תשתפה אשתו ראשונה תהיה השניה אסורה עליו לא תרצה אשה להנשא לו. וכיון שההיתר היא באופן זה על כן אם תשתפה אשתו מחויב לגרשה ואסור לו לדור עמה. ורשאי למנוע ממנה מזונות אם לא תתרצה לקבל גט ברצון. אמנם שיהי' רשאי לגרש בע"כ מי התיר לו חרם ר"ג וכי משום שהתירו לו חרם מב' נשים נתיר לו גם חרם מגט בע"כ ואין לומר כיון דנאסרה עליו מותר לגרש בע"כ זה אינו דדוקא בנאסרה עליו מצד עצמה משא"כ בנאסרה מצד חרם מאי אולמא דהאי חרם. ולדעת קצת פוסקים חרם דגט בע"כ חמור מחרם דב' נשים. ועוד אם נבא להתיר מה"ט נימא שמא מותר לדור עמה דהלכה כהגאון ר"ע דמכל ראיותיו אין כאן הכרע על כן נ"ל דהאמת דאסור לדור כשתשתפה אבל אין יכול לגרשה בע"כ ונ"מ לדינא דהנוב"י כתב שישבע שאם תשתפה יאסור בבשר ויין עד שיגרשה בגט אחר אם תצטרך עפ"י דינא ואני כתבתי דצריך להתנות אם תרצה לקבל גט דאם לא תרצה למה יאסור בבשר ויין, אמנם אם נאמר דיכול לגרשה בע"כ. קאי השבועה שיגרשה בע"כ וא"צ להתנות ואולם לפמ"ש צריך להתנות בהשבועה כ"ז: ש

והנני ידידו דו"ש

סי' יח

ב"ה פרעמישלא תרנ"א לפ"ק

להרב הג' מ' נפתלי רייטער נ"י רב דאנשי ספרד אסטרייך אונגארין בעיר נויארק

בדין

נשתטית

(א) תשובה הנה הדין פשוט ומבואר בפוסקים דיכולין להתיר לו כמ"ש כ"ת כי בדבר המזונות אשר לא ישליש כ' כי היושבים בבית המשתגעים נותנים להם כל צרכי מזונתם מהוצאת המדינה. מבלי שישאלו שום עזר מהקרובים וגם בבית החולים משם יש בית המשתגעים מיוחד לנשים ואין שום חשש שינהגו בה מנהג הפקר על כן כשישליש הבעל כדי כתובתה וגם גט יתן ביד שליח לתת לה לכשתשתפה ויעשה כפי המבואר בנוב"י הדבר פשוט שיוכל להתיר לו מ"מ להוציאו חלק בלי פלפלת כ"ש אי אפשר

הנה ראיתי במכתבו שכ' דעפ"י דין היו יכולין להתיר לו גם בלי השלשת גט וכתובה דכיון דעפ"י נימוסי מדינתו הנושא אשה על אשתו ענוש יענש רק שישיג האיש הזה רשיון באמצעות הכתב שזכה בח"י הרופא שאין תרופה למחלת אשתו א"כ שייך לומר דהרופא נאמן דאומן לא מרעא נפשי' ומייתי ראי' מרמב"ם פ"ב מרוצח ה"ח שכ' ההורג את הטרפה אעפ"י שאכל ושתה ומהלך בשוק הר"ז פטור מדיני אדם וכל אדם בחזקת שלם והורגו נהרג עד שיודע בודאי שזה טרפה ויאמרו הרופאים שמכה זו אין לה תעלה באדם ובה ימות אם לא ימיתנו דבר אחר הרי דהרופא נאמן. הנה דברי הרמב"ם צריכין ביאור דמפשטא דלישנא משמע דההורג את הטריפה הכוונה שיש בו סימני טרפה מע' טריפות המבוארים באלו טרפות וברמב"ם ה' שחיטה א"כ איך כ' וכל אדם בחזקת שלם עד שיודע בודאי שזה טרפה ויאמרו הרופאים. דאם יש לו סימן טרפה כגון שניקב קרום של מוחו וכדומה א"צ להגדת הרופא ול"ה בחזקת שלם. ושמא י"ל דהרמב"ם לא ס"ל כתוס' סנהדרין ע"ח דאפי' למ"ד טרפה חי' פטור ההורג טרפה שסופו למות ע"י כן גם ס"ל כתו' זבחים קט"ז וגיטין נ"ז לחלק בין טריפות דאדם לטרפות דבהמה דבבהמה טרפה אינה חי' ובאדם דאית לי' מזלא חי. וה"ט דרמב"ם לא כ' בפ"י מאיסורי ביאה ושטו נקוב אמו אינה טמאה לידה משום דס"ל באדם טרפה חי. וקשי' לי' למה ההורג את הטריפה פטור על כן כ' עד שיאמרו הרופאים שאין רפואה למכה זו ובה ימות. איברא דהרב המגיד פי"ג מגירושין ה' י"ז כ' דהא דנפל לים ועלה ממנו אבר שהנשמה תלוי' בו מעידין עליו היינו לאחר י"ב חודש משמע דס"ל גם באדם טרפה אינו חי. והכ"מ תמה עליו והמגיה שם תמה על הכ"מ אך הב"ש סי' י"ז ס"ק צ"ו מחלק בין טריפות שניטל רגל מארכובה ולמעלה דגם באדם אינו חי י"ב חודש ובין שאר טריפות [וע' תוס' תמורה י"א ע"ב ד"ה, ר"ח שהקשו דרבא ס"ל טרפה חי וצ"ע דבפ' החולץ אמר רבא גבי טרפה משהינן י"ב חודש ובאמת ליתא בשום מקום כמ"ש בהגהות שם ובודאי ט"ס בתוס' ושמא כיוונו להא דאמר רבא ביבמות ק"כ ע"ב רבא אמר בסכין מלובנת וד"ה אבל בסכין שאינו מלובן מעידין וע"כ לאחר י"ב חודש כמ"ש הפוסקים ואס"ד דרבא ס"ל טרפה חי גם בסכין שאינה מלובנת אין מעידין דלא כמ"ש הב"ש לחלק ודו"ק] ולדבריו הא דאמרינן בירושלמי סוף הלכה ד' פט"ז אמשנה דמן הארכובה ולמעלה תנשא ר' חגי בעא קומי ר' יוסי לא מסתברא נותנין לו שהות כדי טרפה פי' פני משה הכונה י"ב חודש דוקא בשלשלוהו לים ולא עלה בידם אלא רגלו מהני י"ב חודש

(ב) ולפ"ז יש לישב קצת דברי הרמב"ם דהרי כ' ההורג את הטרפה אעפ"י שאוכל ושותה ומהלך בשוק. וע"כ הכונה הולך כדרכו ולא ניטל רגלו מהארכובה ולמעלה. ע"כ באדם טרפה חי ולכן התנה שיגידו הרופאים מ"מ עדיין צ"ע שכ' הוא בחזקת שלם וכיון דמיירי באדם שיש לו סימני טרפות איך כ' שהוא בחזקת שלם. אך י"ל דזה קאי בשלא נודע שום טריפות ובסוף דבריו כ' דבעי דוקא שיהי' טרפה ושיאמר הרופא. ועי' בספרי בית יצחק א"ח סי' ח"י אות ט"ו שצדדתי לומר דמ"ד טרפה חי לא על צד הספק רק דרוב טרפה חי. וכן מוכח קצת מתוס' סנהדרין ע"ח דאל"כ ל"ה למימר דסופו למות רק דטרפה חי הוא על צד הספק וההורג טרפה פטור מספק. ובכ"ז הדבר צע"ג דמנ"ל לרמב"ם זה דבגמ' אמרו בפשיטות ההורג הטריפה פטור משמע טריפה הידוע שיש בו סימני טרפה. ומצאתי במנחת חינוך מצוה ל"ד שתמה על הרמב"ם. אמנם י"ל דבאמת בנמצא בו סימני טרפה גם הרמב"ם מודה והרמב"ם הוסיף דאף אם לא נמצא בו סימני טרפות מע' טרפות רק שיש בו מכה או מחלה והרופאים יאמרו שימות מחולי זה ההורגו פטור. ואף דגוסס בידי שמים חייב. זה שיש לו מכה גרע טפי. ואף דבפ"י מה' שחיטה כ' דלענין טרפות אין להשגיח רק על ע' טרפות מ"מ לענין שלא להרוג נפש ס"ל דגם בעדות הרופאים פטור. ומ"מ דוקא ביש מכה אבל בלא מכה רק שאומרים הרופאים שיש בו חולשא ומחלה שימות עי"כ אין משגיחין על דבריהם דאל"כ מה אמרו בחולין י"א ע"ב אתיא מהורג נפש וכי תימא ניבדקי' דילמא יש בו חולשא שימות ע"י כן