בית יצחק אבן העזר חלק א מ

כל ממונו כיון שהוא בשוא"ת וכן בזה מה שלא יקיים החיובים נגד אשתו הראשונה הוא בשוא"ת וכעת הוא נאנס לישא אשה אחרת לקיים מצות פו"ר אין לעכב היתר שלו בשביל חשש שלא יקיים החיובים שלו שלא יהי' לו כדי הספקת שניהם

(ד) והנה בנ"ד באשה הנשתטית אין לה שום סמיכה על שום קרוב והבעל משלם עבורה ב' ר"כ בכל שבוע ומי יודע אם ישלם עבורה גם אחר שישא אחרת אבל כבר כתבתי בתשובה דלא מבעי' לדעת הרמב"ם דבנשתטית אינו חייב במזונות אין לעכב היתר שלו בנשואין והסברא כתבתי דכיון דאינו מחויב בעונה דדרכי' דרכי נועם ה"ה דאינו חייב בשאר חיובים דדוקא כשיש לקיים שלשתן חייבה תורה אלא אפי' לדעת הרשב"א דחייב במזונותי' מ"מ זה דוקא ביכול לפרנסה ולזונה. אבל באין יכול שנעכב מפאת זה ההיתר. יש לומר אומדנא שלא כנסה אדעתא דהכי שבאם לא יוכל לדור עמה לא יהי' רשאי לישא אחרת ואף שכתבו תוס' בכתובות מ"ז ע"ב דלא אמרינן אומדנא היכי דתלוי בדעת שניהם מ"מ לפמ"ש המ"ל פ"י מזכי' בשם ר"ש יונה סי' מ' דדוקא להוציא מיד המחזיק ל"א אומדנא אבל להחזיק אמרי' אומדנא אפי' היכי דתליא בדעת שניהם עיי"ש. ולפ"ז לענין מזונות דהוא מוחזק אמרינין אומדנא אולם המ"ל חולק על מהר"ש דלפ"ז היכי דהלוקח מוחזק ונטרף אצלו נימא אומדנא דאדעתא דהכי לא לקח ובתשובה אחרת הארכתי בישוב הקו' עכ"פ י"ל דבנשתטית אמרינן אומדנא דיש להתיר לישא אשה אחרת אף שיש לחוש שלא יהי' לו כדי הספקת שניהם מ"מ לא הסכמנו על ההיתר רק באופן שישליש טראטע על סך אלף ר"כ שיתן לאשתו שנשתטית מזונות אף לאחר שישא אחרת עד שתשתפה ויתן לה גט שני. והנה בתשו' הרשב"א סי' תמ"ו ח"ג כ' דבהיתה אשתו בעלת מום מאותן שלא הי' רשאי לקיימה וכ' שמדעתי אין הרב מתיר את זה מפני שזה מהדברים שאסורין להשהות ואין דומה לשב ואל תעשה דבאיסור הוא לו ונראה כונתו שאין הרב מתיר את זה היינו שיתיר הרבינו גרשון שידור עמה ולא יגרשה בע"כ ולא ישא אחרת ואין דומה לשב ואל תעשה הכונה שישהה אותה ולא יגרשה דבאיסור היא לו ושמא יבא עלי'

(ה) והנה צויתי ליתן גט לשליח הכל כמבואר בנוב"י וקצת יש להסתפק אם זה השליח שהושלש הגט בידו יכול לעשות שליח אחר דבגיטין כ"ט בההוא גברא דשדר גיטא לדביתהו אמר לי' לשליח לא תתבי נהל' עד תלתין יומין ורצה לעשות שליח אחר ומקשה והא שליח שלא ניתן לגירושין ומשני כיון דלבתר תלתין יומין מצי מגרש כשליח שניתן לגירושין א"כ בנשתטית דאינו יכול לגרש ל"ה שליח שניתן לגירושין דדוקא בלאחר ל' יום דזמן ממילא קאתי הוה שליח שניתן לגירושין משא"כ בנשתטית דמחוסר מעשה הבריאות ולדעת יש מי שאומר בסי' קמ"א סעיף ל"ז גם בלאחר ל' יום ימסור לב"ד והם לא יעשו שליח רק לאחר ל' יום משום דיש לחוש שמא ישנה ויתן לה תוך ל' וה"ה הכא כיון שעושה שליח שיתן לאחר שתשתפה חיישינן שמא ישנה השליח מיהו י"ל דוקא התם שלא הרשה בפירוש לעשות שליח אחר רק שהראשון נאנס ס"ל להרמ"ה דחיישינן שהשני לא ידקדק בשליחותו אבל בהרשה הבעל בפי' שיעשה שליח אחר אפי' עד מאה גם בזה יכול לעשות שליח אחר וכן משמע בר"ן שפי' כיון דשליח שלא ניתן לגירושין. אין לו לשנות כלל ממה שאמר לי' הבעל עיי"ש, א"כ כשצוה הבעל לעשות שליח אחר ודאי יכול לעשות שליח כן נ"ל

סי' טז

ב"ה פרעמישלא שלא תר"ן

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה כש"ת מוה' משה מייזילש נ"י האבד"ק מאשציסק

בדבר נשתטית

א) תשובה בדבר, אשר אין להאברך להשליש. כדי נדוניתה כבר יצא הדבר בהיתר כמו שכתבתי בכמה תשובות ונשענתי במשענת עוז על דברי הגאון מליסא בבית יעקב אה"ע ועל תשובת הרי"מ סי' כ"ד ומצאתי בדברי מוח"ז הגאון רע"א מהדורא תנינא סי' מ"ד הנדפס מחדש שכ' להתיר באין לו ע"כ בנד"ד ישליש סך 22 $ציור בספר$ וגם וועקסיל על סך 78 $ציור בספר$ 1441 באופן כשתשתפה אשתו יעמוד אתה לדין וכמה שיגיע לה נדוניא ותוספת שליש יתן לה ועל דבר המזונות אשר אין בידו ליתן לה אם ישא אשה אחרת וכ' בתשובה דאחיוב מזונות אמרינן אומדנא דלא נכנס אדעתא דהכי להחיוב שלא יוכל לדור עמה ולא יוכל להספיק מזונות יהי' עדיין בחיובו. אלא התחייב א"ע באם יוכל והמ"ל פ"ו מזכי' כ' דלהחזיק אמרינן אומדנא אפי' דבר התלוי בדעת שניהם וכיוצא בזה כ' הרא"ש בתשובה הובא בסי' רל"ב במי שנדר שיתן בשידוך סך מסוים ונתקלקלו חובותיו אין מחייבין למכור כלי ביתו דאמרי' אומדנא

(ב) והנה ראיתי לכת"ה שמפלפל על דברי הב"ח סי' א' שכ' דע"כ ר"ג בעצמו התנה שיהי' כח למאה רבנים להתיר החר' דאל"כ איך ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו אם אינו גדול ממנו בחכמה ומנין וכת"ה כ' לדחות דכיון שכ' הב"ש דאם תשתפה תחזור לאיסור ב' נשים ל"ה אלא הוראת שעה והרמב"ם כ' בפ"ב מה' מממרים דלצורך שעה. אף קטן יכול לבטל דברי ב"ד חבירו וזה ליתא דלא מקרי זאת הוראת שעה כמובן אמנם בעיקר דברי הב"ח מצאתי בפ"ת סי' א' ס"ק י"ט מביא דברי מהר"מ אלשקר סוף סי' צ"ה כ' וז"ל ובענין תקנות רגמ"ה מה שכ' שלא הי' תקנתו אלא עד אלף הששי כבר ידע כת"ה שרוב הגליות לא קבלו עליהם מעולם לא אז ולא היום כגון בגלילת ספרד ובמערב ובכל המזרח ויש מקומות שקבלו אותו עליהם אפי' עד זמן הזה ונהגו בה עד היום וכו' ואני תמה דידוע דרוב ישראל המה במדינת גאליציע פולין ורוסיא ואונגארין נגד כל ישראל שבעולם ע"כ הנראה שכעת פשט איסורו ברוב ישראל אך שמא ס"ל למהר"ם אלשקר דבעי שתתפשט ברוב, המקומות ואם לא פשט ברוב המקומות אף שיש באותן מקומות שפשט איסורו רוב לא מקרי פשט איסורו והסברא הוא דבאמת הוה קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי רק שהר"ן כ' בפ"ק דמגילה דלענין עיירות המוקפות חומה אזלינן בתר רובא וכ' שעה"מ סוף ה' מגילה בשם לשון למודים דאף דכל קבוע כמע"מ דמי היינו דוקא היכא דשקיל או שפי' בפנינו מהקבוע אבל היכא דלא יצא מהקבוע כגון עיירות דבאפי נפשייהו קיימא אזלינן בתר רובא ע"כ לענין אם פשט איסורו אזלינן בתר רוב המקומות וכיוצא בזה כ' בחו"ד סי' ק"י דלא אזלינן בתר רובא דבשר רק בתר רוב החניות וע' בבית אפרים חיו"ד סי' מ' וע' ב"ב צ"ג ע"ב פלוגתא אי אזלינן בתר רובא דמוכרים או בתר רובא דזריעה יעויי"ש ומ"מ לענין חרם ר"ג ע' פר"ח א"ח סי' תצ"ו אות י"ג שכ' שר"ג החרים על כל אותן גלילות הסרים למשמעתו ומס' אקרקפתא דגברי החרים ע"כ תליא הדבר אם נתפשט האיסור על רוב ישראל ולא על רוב הגלילות ושמא בימי מהר"ם אלשקר עדיין לא נתפשט האיסור על רוב ישראל ולדינא אין נ"מ דנראה כמ"ש הב"ח דר"ג התנה בעצמו דמאה רבנים יכולים להתיר והוה כהך דמ"ק ג' אימור כך התנו ביניהם כל הרוצה לבטל יבא ויבטל

(ג) וקצת צ"ע בש"ס מ"ק שם אמאי לא משני דלא פשט איסורו ברוב ישראל לשי' התוס' ע"ז דבלא פשט אפי' קטן יכול לבטל ושמא ידוע לגמ' דהי' פשט איסורו ברוב ישראל. ודרך אגב ראיתי בירושלמי שבת פ"ק סוף הלכה ד' חמש חטאות מתות רצו ב"ד לבטל מבטלין ותמה בהגהות הרי חמש חטאות מתות הלכה למשה מסיני אמנם נראה דירושלמי קאי לר"ל תמורה ט"ז ע"ב דארבעה ניתנה להם והעמידן על חמש ור' נתן ס"ל אחת ניתנה להם והעמידן על חמש ולר' נתן בכל אחת הי' לומר דהוא מהרוב דלא מתה מדאורייתא כיוצא בזה י"ל בפמ"ג פתיחה כוללת הל' שבת שכ' דלאיב"י אין חייב מיתה על חלול שבת שמא על מלאכה זו פטור וכן משמע בגמרא שבת. וצ"ע כיון דעל רוב מלאכות חייב א"כ ניזל בתר רובא ונחייב אותו דבדיני נפשות הולכין אחרי הרוב וצ"ע (וע' בספרי ליו"ד ח"ב סי' קל"ט בשולי המכתב שהארכתי בפרט זה וכעת נ"ל דלרב דס"ל הולכין בפ"נ אחר הרוב דרוב חשוב כודאי לדידן ודאי דנין אחר הרוב ומה"ט אף לאיסי יש לחייב מיתה בחילול שבת דאזלינן אחר הרוב וצ"ע). וצ"ל דרבנן גזרו ע"כ אם רצו ב"ד לבטל מבטלינן ויפלו לנדבה ולהקריב כיון דס' היא בכל אחת ע"כ יכולין רבנן לבטל דבריהם להקריב ואקצר וכת"ה הקשה בש"ס דיומא פ' דאמרינן שמא יבא ב"ד אחר וירבה בשיעורין ואיך ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד חבירו ולק"מ דבנחלקו בדין ב"ד יכול לבטל כמבואר בר"מ פ"ב מה' ממרים הלכה א' ואין להאריך בפרט זה

(ג) ובעיקר ההיתר מנשתטית שכ' רש"ל בתשו' סי' ס"ה דאין יכול הבעל לדור עמה אפי' ע"י בדיקת פקחות והקשה הגאון מלבוב בשו"מ מ"ק ח"א סי' ק"כ דזה נגד המשנה נדה נ"ג ע"ב דשוטה פקחות מתקנות אותה ומטבילין אותה כמ"ש רש"י והן אוכלות בתרומה והערני הרב הגדול מ' טעביל נ"י מו"ץ דק"ק דוקלא לישב דבאמת בשוטה יש לחוש שמא ארגשה ונפל לארץ ומה מהני בדיקת פקחות אך י"ל דשוטה הו"ל אין בה דעת לשאול כמ"ש תוס' ריש נדה ונוב"י מ"ת חיו"ד סי' ק"כ כ' דדוקא לטהרות מהני אין בה דעת לשאול כמ"ש תוס' ריש נדה אבל לבעלה אסורה מספק א"כ בגמ' דנדה דקאי לתרומה ומ"ה ל"ח שמא ארגשה אבל רש"ל דקאי לבעלה שפיר כ' ויפה העיר אמנם בעיקר דברי הנו"ב הגם דכן כ' תוס' ב"ק י"א לענין ס"ס דלבעלה מותרת בס"ס משא"כ לטומאה ומהר"ם שי"ף הקשה ע"ז עיי"ש וע' ש"ש ש"א סי' י"ב מ"מ זה דוקא לקולא דלבעלה קיל מלטהרות אבל שיהי' לבעלה טמאה ולטהרות טהורה לא אשכחן דלטהרות חמירא מבעלה כמ"ש תוס' דף ס"ו לענין חציצה והרא"ש בנדה לענין פולטת ש"ז. אך ע' בב"י סי' קצ"א שכ' דמצינו להחמיר לבעלה דאיסור כרת יותר מלטהרות אך לענין דינא לא מסיק כן וע' בטו"ז סי' ק"צ ס"ק י"ח אמנם לדידי לא הי' צריך הנוב"י לחלק בהכי רק החילוק פשוט דתוס' כ' בנדה ג' ד"ה מודו שמאי בשוטה כגון אדם שנגע בה והי' רוצה לעסוק בקדשים והוא יש בו דעת לשאול א"כ החילוק פשוט דלבעלה הר' האיסור עליו והוא יש בו דעת לשאול ולא גרע ממי שנגע בה ורוצה לעסוק בטהרות ולא ידענא אחרי שהנו"ב בעצמו מביא לשם דברי התוס' למה נכנס בפרצה דחוקה לחלק דהרי החילוק פשוט ומזה צ"ע גם על הש"ש ש"א פט"ז שכ' שם בסוטה וקטנה והבועל קטן לא נאסרת על בעלה דהו"ל אין בו דעה לשאול וזה ליתא דכמו שכ' תוס' דאם יגע בקטנה גדול אסור לעסוק בטהרות ה"ה שבעלה אסור לבעול אותה דהרי הוא ס' טומאה ונהי שהיא מותרת אבל הבעל אסור לבעול אותה ודוק ע"כ גם דברי רש"ל