בית יצחק אבן העזר חלק א לט

שקיבלו חרם רבינו גרשון וכו' הלא קאי על מי שיש לו ב' נקבות וכו' ואיך הוכיח מזה דהוא חולק על הריטב"א וכבר תמה בדבריו בספר בית אפרים בהקדמה מעלה א' ח"ג ורחוק לומר שמדברי הגאון מהר"ם פאדוואה יעלם דבר זה על כן נראה דבזה גופא ס"ל שיחלוק הנימוקי יוסף עם הריטב"א דהריטב"א, כ' ג"כ כהנ"י דאין כופין להוציא ביש לו ב' נקבות או ב' זכרים ולא סיים כדבריו דבכה"ג גזר ר"ג רק הנ"י סיים כן ובזה גופא יחלקו הנ"י והריטב"א ע"כ כיון דאנו מתירין בהיתר ק' רבנים וסומכים אזה דהי' האיסור בתנאי שבאם יתירו ק' רבנים לא יהי' איסור גם בכה"ג יש להתיר

(ט) ובירושלמי הקשה אמשנה דבית שמאי אומרים ב' זכרים ובית הילל אומרים זכר ונקבה אמאי לא תני לה במקולי ב"ש בעדיות ותירץ דב"ה ס"ל ה"ה ב' זכרים ולא באו אלא להקל וש"ס דידן לא ס"ל כן וקשי' קושי' ירושלמי וע' ברשב"א מביא גירסא ברש"י דלב"ש וכש"כ זכר ונקבה

ונלפענ"ד דהנה אף לפי דין הש"ס דרשאי לישא ב' נשים מ"מ אמר רבא דף ס"ה נושא אדם אשה על אשתו והוא דאית לי' למיזנייהו עיי"ש ויצא לנו מזה דאם לא אפשר למיזנייהו אסור מדינא דגמ' לישא אשה על אשתו. אמנם אם לא קיים פו"ר נ"ל דלדינא דגמ' נושא אשה על, אשתו אם אין לו בנים מאשה זו. אע"ג דאי אפשר למיקם בספוקייהו דאל"כ איך אנו מתירין בנשתטית לישא אשה על אשתו מה דמדינא דגמ' אסור באי אפשר למיקם בספוקייהו וע"כ משום אומדנא מתירין דאדעתא דהכי נסבה שבאם לא יהי' לו בנים ממנה או שלא יוכל לדור עמה ישא אחרת אף בלא אפשר בסיפוקייהו והארכתי מזה בתשובה ולפ"ז ב"ש לחומרא דלב"ש אם יש לו ב' זכרים אסור לישא אחרת אם לא אפשר בסיפוקייהו ולב"ה מותר לישא אחרת ולהיפך לא הוה קולא לב"ש לענין שאין כופין אותו לגרשה ולב"ה כופין לגרשה דז"א דכבר כ' הנ"י דלכ"ע אין כופין ביש לו ב' זכרים וע"כ לא תני לה בעדיות. ועכ"פ מוכח מזה ג"כ דנושא אשה אחרת בב' זכרים אע"פ דא"א למיזנייהו וה"ה י"ל דליכא חרם דר"ג בב' זכרים או בב' נקבות

ואין להאריך בפרט זה דכבר כתבו בספרי האחרונים דאף אם קיים פו"ר מ"מ אם שרוי בלא אשה בא לידי הרהור עבירה ר"ל והצלת עבירה חשיב דבר מצוה כמ"ש הטו"ז סי' תר"ע דהצלת נפשות יותר מהצלת הגופים עיי"ש וכש"כ שיש להתיר בנ"ד דעדיין לא קיים פו"ר כנ"ל

(י) והנה בשיעור כתובה דאורייתא נחלקו הפוסקים האחרונים דבח"ס אה"ע ח"א סי' קכ"ו כתובה דאורייתא היא חמשים ושלשה ושליש לוט כסף העולה לפ"ח שני מאות צוואנאיגר ששלשה מהם א' ר"כ קאנציסיאנמינץ והדין עמו לפמ"ש הח"ס יו"ד סי' רפ"ט שמדינא עשרים צוואנציגער הוא שיעור פדיון הבן אך שמוסיפים א' או ב' צוואנציגער על כן בכתובה שהוא עשר פעמים כפדיון עולה כנ"ל. אך שכ' שם דמה שכותבין בנדוניא שהכניסה מאה זקוקים הוא ג"כ ערך כזה והוספה מאה ג"כ כזה ועולה בס"ה לסך 200 $ציור בספר$ קאנויעסיאנסמינצע ולפ"ז עולה על ר"כ חדשים 210 $ציור בספר$ היא סך מרובה מאוד ולא שמעתי שנוהגים כן אך שפוסקין ש"כ זהובים פוליש ועולה לסך שמונים ר"כ ועיין בנחלת שבעה ונראה מדבריו דהמנהג כהב"ח ואף שמחלקין בכתובה וכותבין זוזי מאתן ומאה זקוקים והוספה מאה זקוקים מ"מ אין גובין רק מאתיים זקוקין דלא כח"ס שכ' דגובין כתובה בפ"ע, והנה בתפארת ישראל כ' במשנה דכתובות דכתובת בתולה היא נ"ג ר"ט והוא רייכסטאלער וזה ודאי ט"ס וצ"ל נ"ג לויט כמ"ש הח"ס

ומצאתי בספ' א' נק' כרם שלמה ושם בקונטרס שיעור השיעורים מביא שיעור כתובה דאורייתא 36 $ציור בספר$ עם מ' צל ולא אדע לכוון השיעור שלו ולפ"ח ח"ס עולה על מעות שלנו ערך שבעים ר"כ והמנהג שלנו שגובין שמונים לבתולה וארבעים לאלמנה אולי הוא רק לכתובה דאורייתא דברוב פעמים יש להאשה נדוניא ותוספת שליש וא"צ לתת המאתים זקוקין כמבואר בב"ש ובנ"ד אין לו להשליש רק סך 36 $ציור בספר$ וזאת בקושי גדול על כן על המותר עד תשלום שמונים ר"כ ישליש טראטע ועכ"פ ישליש כדברי המקיל בכתובה דגם בכתובה דאורייתא יש מחלוקת הפוסקים

(יא) והנה בבית יעקב להגאון מליסא סי' ע' סעיף ד' כ' להדיא דאם אין לו להשליש כדי כתובתה מתירין לו בלא השלשת כתובה וש"ב הגאון מסאנדץ בתשו' ד"ח. ח"א אה"ע סי' ג' מביא דבריו ותמה עליו ומ"מ נשען עליו בדינא אולם בגוף סברת הגאון מסאנדץ דמה"ט מתירין לו בלא כתובה משום דאמרי' אומדנא אדעתא דהכי לא קידש אותה וכמו שהאריך בפרט זה לא נהירא דא"כ לא תצטרך גט ועוד כיון דמזלו גרם ונסתפחה שדהו לא אמרינן אומדנא כמ"ש מחנה אפרים בישוב קו' תוס' כתובות מ"ז ע"ב בקונה בהמה ונטרפה דנימא דאדעתא דהכי לא וכ' מחנה אפרים ה' שכירות סי' ד' דכיון דנסתפחה שדהו ל"א אומדנא דנעשה אונס במקחו וקנינו אך לפענ"ד נראה דהא דל"א אומדנא בנעשה אונס בקנינו היינו דוקא לבטל גוף הקנין כגון שנאמר אומדנא אדעתה דהכי לא קידשה נפשה בזה ל"א אומדנא היכא דתליא בדעת שניהם כמ"ש תוס' כתובות מ"ז ע"ב משא"כ לבטל מקצת חיובים אמרינן אומדנא כגון בנשתטית אשתו ואין לו לתת מזונות לאשתו ולא להשליש כתובה אמרינן אומדנא דלא נתחייב לאשתו כתובה ומזונות רק אם יהי' לו אבל אלו הי' יודע שתשתטה אשתו ויהי' מעוכב להנשא לא הי' מתחייב בכתובה ומזונות ואף דהתורה חייבתו מ"מ אומדנא דהוה כתנאי ולמ"ד בדבר שבממון תנאי קיים וע' בסי' ס"ט בח"מ ס"ק י"א דיש חולקין וס"ל דגם בכתובה מהני תנאי ולענין מזונות ודאי מהני תנאי על כן אמרינן מצד אומדנא דלא התחייב אדעתא דהכי והוה כהתנה ומ"ה מתירין לו וזה דוקא באין לו האומדנא קיימת

סי' טו

ב"ה פרעמישלא תרמ"ט

ע"ד נשתטית

מראזוואדיב

(א) תשובה הנה כבר האריכו הפוסקים ומבואר באה"ע סי' א' ובב"ש ס"ק כ"ג בשם הב"ח דבנשתטית מתירין לישא אשה אחרת ע"פ היתר מאה רבנים מג' מדינות אמנם הב"ש כ' שצריך להשליש עבור כתובתה ותוספות ונדוניא וחייב ליתן לה מזונות ובנ"ד שאין לו להשליש רק ארבעים ר"כ שהוא רק כדי כתובה דאורייתא יש לעיין אם נוכל להתיר לו דבצ"ץ וב"ש מבואר דצריך להשליש אף כנגד הנדוניא ובתשובת צ"ץ כ' עצה שקרובי האשה ימכרו לבעלה כתובת נדוניתה בטובת הנאה שיתן לה דבר מועט שיהי' שלה אף אם תמות בחיי בעלה וכבר כתבתי בתשובה דלכאורה כ"ז כשיש להאשה שטר על הנדוניא שמוכרין הקרובים השטר אבל אם אין לה שטר איך ימכרו מלוה ע"פ ומעמד שלשתן ל"ש בזה שהיא נשתטית ואף אפטרופוס לא יוכל למכור במעמ"ש כמבואר בח"מ סי' קכ"ו סעיף כ' אך הטעם דמלוה ע"פ אין יכולין למכור משום שהוא אינו ברשותו כמ"ש תוס' ב"ב ע"ו ע"ב אבל ללוה בעצמו יכולין למכור כמ"ש הקצה"ח סי' ל"ז דהנגזל יכול להקנות הגזילה לגזלן עיי"ש כיון דאצלו הגזילה ברשותו ומה"ט נ"ל דמהני יאוש בגזילה אף דהפקר לא מהני בדבר שאינו ברשותו (דלא כמ"ש תוס' ב"ק ס"ו ד"ה כיון דבאיסורא אתא לידו דאם יאוש מהני מטעם הפקר מהני אף באיסורא אתי לידי' ועיין פ"י) אך לפמ"ש תוס' ב"ק ס"ט ד"ה כל שלקטו דיאוש הוה כמתנה לגזלן ומה"ט אינו פטור ממעשר עיי"ש א"כ לגזלן יכול ליתן אף הגזילה ובזה יש קצת לדון על הקצה"ח ס"ס ת"ה שכ' דיאוש מהני באיסור הנאה דהוה דבר שאינו ברשותו דהרי מהני בגזילה ומזה אין ראי' דיאוש בגזילה מהני משום דלגזלן ל"ה שאינו ברשותו משא"כ באיסור הנאה אך י"ל דמסקנת תוס' דיאוש ל"ה מתנה לגזלן מ"מ י"ל דמה"ט ל"מ יאוש עד דאתי ליד זוכה כמ"ש קצה"ח שם ונתיבות ומקור חיים סי' תמ"ח משום דהוה דבר שאינו ברשותו ובאתי לידי זוכה הוה להזוכה דבר שברשותו ואכמ"ל אך אף דמהני המכירה לבעל במלוה ע"פ מ"מ בנ"ד קרובי האשה לא ירצו למכור לבעלה ועוד דאין להבעל רק סך ארבעים ר"כ וכפי תקנות הצ"ץ הוא שיהי' להאשה מזונות מהפירות ובסך מצער כזה שלא יהי' פירות אך סך מצער אולי אין טובה להאשה שימכרו בטובת הנאה אמנם כבר הבאתי בתשובה דברי הגאון מליסא בבית יעקב על אה"ע סי' ע' סעיף ד' שכ' להדיא דאם אין לו להשליש כדי כתובה מתירין לו גם בלי השלשת כתובה

(ב) וכעת מצאתי בתשו' מוח"ז הגאון מ' עקיבא איגר בתשו' הנדפס מחדש סי' מ"ד שתמה על הצ"ץ דמאין לו שהתקנה הי' שלא להתיר רק באופן שישליש כתובה ותוספת כיון דהרשב"א מפשט פשיטא לי' דלא גזר רגמ"ה בנשתטית מה"ת נימא דדעת הכל בו שבאם אין לו להשליש לא יהי' לו תקנה עיי"ש בתשובה שמתיר בהשלשת וועקסיל

(ג) וראיתי דרך אגב בתשו' שכ' מו"ח הגאון זצ"ל להשיג על הצ"ץ שכ' כשתשתפה האשה צריך לגרש אשתו ראשונה והגאון ז"ל כ' מנ"ל דילמא בנשא בהיתר א"צ לגרש וראי' מיבמה שנפלה דל"ג ר"ג ומשמע דמותר לדור עם שניהם ולפענ"ד צדקו דברי הצ"ץ דבודאי אם יצטרך לגרש אשתו שני' כשתשתפה ראשונה לא תרצה שום אשה להנשא לו ואף אם יצטרך לדור עם שניהם לא תתרצה אשה לישא אותו ועוד דנראה דהחרם הי' שלא להיות לו שני נשים ומה"ט פסקינין דאם עבר ונשא צריך לגרש על כן צריך לגרש אשתו ראשונה שהאונס הי' בגופה ואין ראי' מיבמה שהקנו לו מן השמים ול"ג ר"ג בזה ובהראשונה לא נעש' שום מום ואסון משא"כ בנשתטית אדעתא דהכי לא נסבה ונהי דהקידושין לא בטלו מ"מ אמרינן אומדנא שנישאת אדעתא דהכי שאם לא יוכל לדור עמה ישא אחרת וכשתשתפה יגרשה אף אם לא יהי' לו כדי נדוניתה וכן מה"ט מתירין לישא אף שאין לו כדי כתובתה וכבר כתבתי בתשובה דלכאורה אם אין להבעל לפרנס האשה שנשתטית והאשה שישא אין מתירין לו דמדינא דגמרא אין לו לישא אשה אחרת אם אין לו כדי הספקת שניהם וא"כ א"צ לחרם דר"ג אך דמדינא יש לאסור עליו לישא אחרת אך שעיקר ההיתר מכח אומדנא דאדעתא דהכי לא נתחייב במזונותי' שבאם לא יוכל לדור עמה ולא יהי' לו כדי הספקת שניהם לא ישא אחרת והיכא דיכול לדור עם אשתו אסור מדינא דגמ' לישא אחרת אם אין לו כדי הספקת שניהם משא"כ באינו יכול לדור

ג) עוד יש להתיר מטעם שלא קיים מצות פו"ר ועשה דפו"ר דוחה לל"ת דחרם ר"ג דל"ה רק כל"ת כמ"ש בבשמים ראש סי' קנ"ח וכיון דעשה דפו"ר הוא עשה שקודם הדיבור דוחה לל"ת והותר לגמרי אף ביאה שני' כמ"ש תוס' יבמות כ' ע"ב דהיכא דהותר מותר. אף ביאה שני' ואינו דומה ליבום דל"ה רק עשה שלאחר הדיבור כדמוכח בש"ס דיבמות דף ה' ומ"ה ל"ה רק דחוי' ולא הותר רק ביאה ראשונה וגזירה ביאה ראשונה אטו ביאה שני' משא"כ בעשה דפו"ר ורק לשיטת תוס' ב"ב י"ג אין עשה דפו"ר דוחה לל"ת דל"ה בעידנא משא"כ לשיטת הנ"י ב"מ ל' דהכשר מצוה מיקרי בעידנא י"ל דעשה דוחה לל"ת ומה"ט מתירין לו לישא אף שיש גרם היזק שעבוד האשה דשמא לא יהי' לו כדי הספקת שניהם מ"מ כיון שנאנס לקיים מצות פו"ר כעין שכ' הפמ"ג סי' תרנ"ו, דאף דבשביל ל"ת מחויב לפזר כל ממונו מ"מ אם אונסו עכו"ם לעבור בב"י בשוא"ת אין מחויב לפזר