בית יצחק אבן העזר חלק א כט

דמה דמדבר בשאר דברים כהוגן הכוונה דאמרינן דרך מקרה היא ומ"מ דעתו מטורפת בכל הדברים ואפשר לפרש גם דעת הסמ"ע כן. ולפ"ז יצא לנו מזה דאף אשה שיודעת לשמור גיטה ולשמור עצמה והיא שוטה באחת מג' סימנים המבוארים בש"ס. מ"מ להלכה כר' יוחנן דאפילו באחת מהן מקרי שוטה. שוב אינה מתגרשת דבר תורה דאמרינן כיון שהיא שוטה באחת יש להחזיקה בשוטה לכל דברי' ומה שאנו רואין שיודעת לשמור עצמה אמרינן דרך מקרה היא ובאמת אינה בר דעת לשמור עצמה וגיטה ואין לה יד לקבל הגט או שתהי' משלחה וחוזרת דממקרה אין ראי' ומה דאמרינן ביבמות אי דיודעת לשמור גיטה ועצמה אמאי לא מתגרשת הכוונה שאינה מוחזקת בשאר דברי' המבואר בש"ס וחזינין שיודעת לשמור אז אמרינן לאו מקרה הוא. והא דקרי לה שוטה, והו"ל להקשות אי דיודעת לשמור גיטה ועצמה אמאי קרי לה שוטה כיון דמיירי דאינה מוחזקת באחד משאר דברים המבואר בחגיגה י"ל דקרי לה שוטה שאינה בר דעת יתירה כמו דאיתא בטור אבה"ע סי' קנ"ד איש המשתטה בכל יום. ואין הכוונה שהוא שוטה וכמ"ש וזה הוא שלא כדעת הגאון בתשו' תפארת צבי סי' מ' שהוכיח מש"ס דיבמות הנ"ל דאמרינן ביודעת לשמור גיטה ועצמה מתגרשת והקשה א"כ הו"ל להקשות אמאי קרי לה שוטה וע"כ מיירי שהיא שוטה בדברים אחרים ומ"מ אם יודעת לשמור גיטה ועצמה מותר לגרשה. ומסתימת לשונו משמע דאף באחד מדברים המבואר בש"ס דחגיגה ולדעתי אין מועיל הגט בזה אף בדיעבד. דלפמ"ש תוס' חגיגה אם מוחזק בשוטה לאחד מד' דברים הוא מוחזק בשוטה לכל דבריו ואמרינן מקרה היא מה שנראה שאינו שוטה ביתר הדברים א"כ הרי היא בעצמה אינה יודעת לשמור גיטה ועצמה ועוד דלא יתכן דאם היא יש לה סי' שוטה המבואר בש"ס ותקבל גט ויהי' מועיל אף מדרבנן ביודעת לשמור גיטה ועצמה ושוב תתקדש לא יהי' שום קדושין והגם דיש לחלק בין קדושין לגרושין מ"מ שיהי' גט מדרבנן וקדושין ל"ה מן התורה לא יתכן אולם גם בתשו' עטרת חכמים סי' י"ז נראה כמ"ש בתפארת צבי יעוי"ש דמייתי תשו' רש"ל סי' ס"ה דמלשון קדמונים אי נשתטית בנתנו לה צרור וזרקו אגוז ונטלו אי מקרי זאת יודעת לשמור גיטה משמע דהכל תליא אך ביודעת לשמור גיטה. אמנם שמא גם שם מיירי באינה מוחזקת לאחד משאר דברים שבש"ס איברא דבגוף סברת הת"ש יש לפקפק דזה דוקא באין אנו רואין שתמיד הוא פקח בשאר דברים תלינין שמקרה הוא אבל אנו רואין בבירור גמור שיודעת לשמור גיטה וכמה פעמים נבחנת למה נתלה שמקרה היא. ולדינא הדבר צ"ע עוד

(ב) ובנ"ד אין נ"מ מזה דאף אם נאמר כשיטת תפארת צבי ונאמר דביכולה לשמור גיטה ועצמה יכולה לקבל ג"פ ושוב אסור לישא ב' נשים אם תרצה לקבל ג"פ. מ"מ כיון שהיא מקרעת כסותה ובש"ס דילן ס"ל דדמי למאבד מה שנותנין לה. א"כ אין לה יד לקבל ג"פ דאינה יכולה לשמור גיטה. כיון שמאבדת מה שנותנין לה. והנה ראיתי בתשו' גור ארי' יהודא חאה"ע סי' כ"א שחלק על מה שפי' הגאון בעל בית שמואל אחרון אינה יכולה לשמור גיטה היינו שמאבדת מה שנותנים לה. וכתב הוא דז"א דהרי הוא רשאי תיכף לקרוע הגט. ולמ"ל שמירה לגט. וע"כ הכוונה שאינה יכולה לשמור גיטה היינו שאינה יכולה לשמור ענין גיטה שתדע שמקבלת גט על דעת שמתגרשת מבעלה, ומייתי ראי' מלשון המגיד פ"י מגירושין ה' כ"ג ובזה סותר כל הפלפול הנחמד המבואר בתשו' בית שמואל אחרון על דברי הירושלמי. והנה במח"כ לא כיון יפה. דמה שהקשה למה צריך גט שימור. ז"א דאנן בעינן ונתן בידה שיתן ביד המשמרת ואם אינה בת שימור הוה כמניח ע"ג קרקע כמ"ש הריטב"א בקידושין. ובאמת גט א"צ שימור דרשאי תיכף לקרוע הגט. אבל היד בעי שיהי' ראוי לשמור ושוטה אינה ראוי לשימור. ובתחלה באמת רצה הגמ' לומר דדבר תורה שוטה מתגרשת מידי דהוי בפקחית בע"כ. והכונה לפמ"ש באבני מלואים סי' ל"ה ובקצה"ח סי' ב' דל"ב זכי' בגט דבע"כ לא מצינו זכי' רק בעי שיתן בידה עיי"ש. וכיון דל"ב זכי' אף שוטה מתגרשת. ובתר הכי דחי בגמ' דאם אינה יודעת לשמור גיטה ל"מ מהתורה. ומייתי ב' טעמים חדא שאין לה יד והכוונה דבעי עכ"פ ראוי לזכי' ואף דל"ב ראוי לזכי' מ"מ בעי ראוי לשמירה דזולת זה הוי כמונח ע"ג קרקע כמ"ש הריטב"א בקידושין. ותנא דבי ר' ישמעאל מי שמשלחה ואינה חוזרת היינו דבעי שתבין ענין הגט. ותרי הטעמים צריכין ובהרב המגיד פ"י ה' כ"ג יש קצת ט"ס מה שאמר כל שאינה מבחנת בין גיטה לדבר אחר הוא פי' למה שאמרו אינה יודעת לשמור עצמה ותיבת עצמה ט"ס וצ"ל לשמור גיטה. וכוונתו ג"כ ע"ד הנ"ל שאינה מבחנת ל"ה ראוי לזכי' ולשמירה וכל דברי הש"ס הנ"ל הוא ע"ד כל הראוי לבילה ואכמ"ל ועכ"פ בנ"ד כיון שמקרעת כסותה תמיד אינה ראוי' לקבל גט ואין לה יד לשמור וכיון שאינו יכול לדור עמה דאין אדם דר עם נחש בכפיפה יכולין להתיר לו ב' נשים בהיתר מאה רבנים כמ"ש כת"ה, אחרי שזה א' וחצי שנה שהיא משתגעת ועשה לה רפואות ודרש ברופאים ולא עלתה בידו לרפאותה

(ג) והנה כת"ה מייתי להגאון מהר"ח כהן שכ' בסי' ד' דמ"ה משלשין גט ונותנין ביד שליח דיש ספק שמא יכולה לשמור גיטה ומתגרשת ע"י עצמה ושוב יש חרם דר"ג שלא לישא ב' נשים ע"כ נותנין גט ליד שליח וממנ"פ אי יודעת לשמור גיטה ויש חרם ר"ג מהני הגט שנתן ליד שליח ואי אינה בת גירושין ליכא חרם ר"ג אמת היא שכן הוא בתשובת מהרח"כ אבל לשון זה צ"ע דאם היא בת גירושין מה מועיל מה שנותנין ליד שליח עדיין רובץ החר'. ושמא כוונת הגאון ז"ל דנותנין להשליח והשליח זוכה עבורה דזכות היא לה שמא תזנה עליו. וכשזוכה עבורה שוב ל"ה ב' נשים אבל זה צ"ע אם ל"ה חוב לה יותר מזכות וכבר כ' בתשובה הנ"ל בתחלת דבריו שגם הוא חשש לדברי ירושלמי דאף אם בודאי זכות לא מתגרשת עד שיגיע לידה א"כ מה מועיל מה שנותנין לשליח לסלק החר' ולא אוכל הפעם לעיין היטב בישוב דבריו

ומה שהביא בשם הצ"צ להגאון מליבאוויטש דמייתי למכתב מאליהו שאם נותנים לה גט ודבר אחר ולאחר זמן שואלים אותה ליתן לנו הגט שנתגרשה בו והיא נותנת הגט ומנחת הדבר אחר אצלה היינו מבחנת בין גיטה לדבר אחר וא"כ מה זה שכתב הח"מ וב"ש דאין אנו בקיאין איזה מקרי יודעת לשמור גיטה הלא זאת יכול להבחין בנקל. הנה כבר כתבנו לענין שיש לה יד סגי אם היא יכולה לשמור. ואמנם לענין משלחה וחוזרת בעי שיהי' לה דעת להבין ענין הגט. ובזה אין אנו בקיאין ואם היא שוטה מה מועיל הבדיקה שמבחנת בין גיטה לדבר אחר שמא מקרה הוא שמבחנת בין גיטה לדבר אחר ול"מ רק בקטנה דהוי זאת הגיע לעונת הפעוטות. ומה שהביא מדברי הפוסקים שנסתפקו אי מהני צרור וזרקה לענין אם יכולה לשמור גיטה כ"ז אם ס"ל דשוטה עדיף מקטנה אבל הח"מ וב"ש ס"ל דשוטה גרוע מקטנה ומ"ה ס"ל דל"מ מה שמבחנת בין גיטה לדבר אחר דעדיין אנו מסופקין שמא משלחה וחוזרת

והנני ידידו

סי' יא

ב"ה פרעמיסלא. זאת הברכה לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם מ' משה מייזילש נ"י האבד"ק מאשטשיסק יע"א

ע"ד האברך שנתקבל עדות שאשתו אינה בדעת שלימה כי אינה נוהגת בדת יהודית להדליק נרות בע"ש ולא הפרישה חלה מעיסתה והכשילה את בעלה וב"ב לאכול טבול לחלה והכל כי משובשת בדעתה וגם עברה על דת משה שתפרה בליל יו"ט וכיונה מלאכתה לתת בליל שבת לכובסת נכרית וגם בעניני טבילת מצוה אינה מתנהגת כשורה ומונעת עצמה תמיד מזה, רק כשיודעת שתגיע לעת וסתה אז הולכת ושוהית בבית הטבילה עד חצות הלילה ורק בקושי הולכת לביתה ובליל שבת ויו"ט סורקת שערה בפרהסיא הגם שעל שאלות שכני' השיבה מדוע נכרים אין מקפידים ע"ז אבל הדבר ניכר שמחמת שדעתה משובשת עושית כן וגם ראו בה דברים שטותים שמנחת תכשיטין תחת מטפחת השלחן ותעמוד כב' שעות במחשבות. ואמנם האשה מדברת ככל אדם ובעלה אינו רוצה לדור עמה. כי אין אדם דר עם נחש בכפיפה והיא אינה מרוצה לקבל ג"פ וזה ארבעה שנים אשר בעלה מעוגן והוא יש לו ממנה ב' זכרים ורוצה להשליש כפי החיובים ושיתירו לו מאה רבנים לישא אשה על אשתו

(א) תשובה מה שדן כת"ה להתיר מטעם ממנ"פ או דהיא נשתטית ויש לו היתר במאה רבנים. ואם לא מיקרי נשתטית הואיל ומדברת ככל אדם שוב היא עוברת ע"ד יהודית ומותר לגרשה בע"כ אף בלי התראה ומבואר בשו"ת אמרי אש סי' א' וגם בתשו' תפארת צבי דאם א"א לגרשה בע"כ מתירין לו לישא אשה על אשתו כמבואר להדי' ברמ"א סי' א' דבמקום שמן הדין לגרשה ואינה רוצה ליקח גט ממנו יש להקל להתיר לו לישא אחרת. אם לדין יש תשובה. דהנה הטעם דעוברת ע"ד אין לה כתובה אין הטעם משום דעשתה איסור רק כיון שהיא פרוצה מתירא שמא זינתה תחתיו וכן בדת משה הטעם כנ"ל. כמ"ש המ"ל פ"ב מסוטה הלכה א' ומה"ט בקינוי וסתירה ובעלה אין רוצה להשקותה יש לה כתובה, אף שעברה על דת משה ביחוד והתראה דכיון דהיא רוצית לברר ע"י שתיית מים ל"ש הטעם דמפסדת כתובתה וגם היחוד בזמן שתוכל לברר שלא זינתה ל"ה פירצות יתירה א"כ ה"ה כשעברה ע"ד יהודית מחמת דעת שבישתא אין דינה לגרשה בע"כ ומחמת שטותה. נמי אין דינה להתיר לישא אשה על אשתו או לגרשה בע"כ כיון דל"ה שוטה גמורה ואף דדעתה שבישתא והיא פתית מ"מ יכול לדור עמה שהרי יש לו ב' זכרים ממנה ומה בכך אם היא פתית. איברא די"ל דדוקא לענין כתובה דבעי התראה ע"כ הטעם דלאחר התראה הוי פרוצה יתירה אך מדאמרינן בגמ' על מה שרצו לפשוט דעוברת על דת בעי התראה מדתנן אלו שב"ד מקנין לה לאו להפסדה כתובתה ומשני דילמא שאני התם דלית לה אימת דבעל כלל ופירש"י אבל מי שבעלה אצלה ואינה יראה ממנו עוברת ע"ד פריצתא יתירה אית בה ואיכא למימר דבלאו התראה נמי מפסדת כתובתה הרי דגם בלי התראה נמי פריצתא יתירה וי"ל דגם לענין גט בע"כ דל"ב התראה הטעם משום פריצתא יתירה ולא בעוברת משום פתיות אך י"ל דכ"ז אם ל"ב התראה לכתובה אבל למסקנא דבעי התראה י"ל דבלא התראה ל"ה פרוצתא יתירה ומ"מ מגרשה בע"כ וה"ה אם היא מחמת פתיות מ"מ אינו מוכרח דלעולם בלא התראה הוי פריצתא ורק דבלא התראה אינו מפסדת כתובתה דהיא יכולה לטעון דאינה עושה מחמת פרצה כיון שהחיוב ודאי והפטור ספק הוי איני יודע אם פרעתיך ודוקא בקינוי וסתירה ל"ה א"י אם פרעתיך כיון שהתורה עשאה ספק כמ"ש תוס' סוטה כ"ה ע"ב משא"כ בעוברת ע"ד בלא התראה אבל לגרשה בע"כ יכול לגרשה דשמא עושת מחמת פרצה ומה"ט מצוה לגרשה דבכה"ג לא תיקן ר"ג אבל כשברור שעושת מחמת פתיות יש ללמדה שתעשה כהוגן ואינו יכול לגרשה בע"כ דהרי הב"ש כ' בשם פיסקי מהרא"י דבזה"ז אין להוציא בלא כתובה בנודרת