בית יצחק אבן העזר חלק א רס

וכו', בדברי הקצה"ח סי' ל"ד שכת' בגזל ובא אחר וגזלו ונאבדה מידו פטור מלשלם בש"ה בקו' על הסוגיא דכתובות ל"ב ע"ב דר"י אית לי' מילקי לקי ממונא לא משלם ומקשה והא אר"י הכהו הכא' שאין בה שוה פרוטה לוקה אי דלא אתרי ביה אמאי וכו' וקשה והרי י"ל דמיירי בלא התרא' רק בחבר שא"צ התרא' וכו'

סי' קכ בסוגיא דכתובות דף מ"ז כתב לה פירות כסות וכלים שיבואו עמה מבית אבי' לבית בעלה וכו' בישוב קו' הפלא' שהקשו אמאי נקיט בגמ' כתב לה דהרי אף באומר הדין כן – בדין אם הבעל יורש את אשתו במלוה בשטר בקושיא גדולה על הסוגיא דבב"ק פ"ח ע"ב אמר רב אידי בר אבין אף אנן נמי תנינא ק וכו'

סי' קכא בב"ק פ"ט בסוגיא דתקנת אושא, בישוב דברי השיטה מקובצת שהוכיח דאביי לא ס"ל תקנת אושא וצ"ע דבריו שהרי מוכיח מכתובות צ"ה ע"ב דאביי ס"ל תקנות אושא – בישוב קו' האבני מילואים סי' צ' ס"ק י"ח בהא דמקשה תזבן כתובת' לגמרי והרי לכתחלה אין לה למכור כמ"ש הר"ן וכו' – בדברי מהרש"א בכתובות נ' ד"ה הבעל מוציא שכתב דלר"י היכא דיש לו פירות לא יתכן לשון ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות משא"כ לר"ל ניחא וכו' – בישוב קו' התוס' דלר"י דק"פ כקה"ג דמי למה לי תקנת אושא – בישוב קו' הפלאה כתובות נ"ה ע"ב שהק' בהא דאמרינן בנכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה הבעל מוציא מיד הלקוחות אם נאמר דאביי ס"ל ק"פ כקה"ג דמי א"כ האש' אינה יכולה למכור בחי' וכו'

סי' קכב בישוב דברי רש"י כתובות נ"ג שכ' אהא דאשתו ארוס' מת הוא גובה כתובת' מנה ומאתים ותוספת אם כתב לה דלא כראב"ע שרש"י סותר א"ע מדף מ"ז בכתב לה כסות וכלים. בישוב קושית תוס' ב"ק ע"ז ע"ב ד"ה אומר הי' ר"ש – פלפול בהאיבעי דר' ירמי' בחולין י"ז באברי בשר נחירה שהכניסו לארץ ישראל וכו'

סימן קכג המשך התשובה ביאור דברי רש"י יבמות מ"ט וקדושין ס"ח אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה ועל הסוט' שאין הולד ממזר נדה דהא תפסו בה קדושין וכו' ופירש"י דאף לאחר שזינת' לא פקע בה קדושין הראשונים בקו' על הגמ' זבחים דף ק"ז דר' ישמעאל בעי קרא לחלק וכ' תוס' דאתיא כר' יאשי' דלר"י א"צ לחלק וקשה משבועות כ"ז שמוכח שר' ישמעאל ס"ל כר' יונתן דל"ב לחלק

סי' קכד פלפול בש"ס דכתובות כ"ח במשנה דנאמן להעיד בגודלו מה שרא' בקוטני' וכו', ביאור דברי התוס' פסחים ד' צ"ג ע"ב ד"ה רב יהודא, וקו' הגאון רעק"א בדרוש וחידוש דאף אם תחומין דרבנן העמידו חכמים דבריהם. ומפלפל בדברי הגמ' פסחים ס"ט דטעמא דר"א בהזא' משום שמא יעבירנו וקהלת יעקב אות ס' סי' רל"ג ומביא דברי הפ"י דחוץ לתחום הוי מכשירי אוכל נפש. וסברא נכונ' אמאי עשה דפסח שיב"כ א"ד ללאו דתחומין משום דבתחומין עובר על כל פסיעה דומה דעדיף לשחוט מלהאכיל נבלה משום דעובר על כל כזית

סי' קכה בישוב קו' התוס' כתובות דף ב' ד"ה שאם הי' לו טענת בתולים על פירש"י שם עפ"י הגמרא שם מ"ה אמר רבא מוציא ש"ר קאמרת ודברי ההפלאה שם, ורבא לשיטתו, ולאביי זנות ל"ש

סימן קכו ע"ד אשה משתנת מים במטה ובעלה דר עמה ד' חדשים וזה כמה עזב שלומו וטוען אי אפשי באשה חולנית ורוצה לגרש' בע"כ או לישא אשה על אשתו והיא אינו רצונ' לקבל ג"פ כי יש לה ג"ע שבעלה ידע מזה קודם החתונ' וגם שנתרפאת. מביא דברי הב"ש סי' קי"ז דס"ל כשיטת הנוב"י אה"ע סי' ח' דספק חרם ספיקו לקולא, וחידש סברא חדשה במה דאין הולכין בממון אחר הרוב ובזה פירש דברי רש"י בכתובות ע"ב ד"ה קדשה על תנאי שפירש שאין עלי' נדרים וביבמות פירש ע"מ שאין עלי' נדרים או מומין, ומסיים להלכה דכיון דדר עמה ד' חדשים אף בודאי מום אינו יכול לגרשה בע"כ וכש"כ בספק מום, שוב ראיתי למקצת אחרונים שהקילו בשאלה כזאת ע"כ עדיין צ"ע

סימן קכז (מענין לענין באותו ענין) בדבר טענתה שנתרפאת, מביא דברי הטו"ז דל"מ רפואה. ואולם זה דוקא בהותנה ע"מ שאין עלי' מומים. ויש חילוק בין לענין קדושין לנמצא בה מום אחר הנשואין ושהתה עמו ונתרפאת, דבזה אף המהרי"ק מודה ואינו יכול לגרשה בע"כ. ולהתיר לו לישא אשה על אשתו אין שום היתר דכאן. דאף אם היא עשתה שלא כהוגן שלא הודיע' אותו קודם משום זה אין לו לעבור על חרם ר"ג

סי' קכח ע"ד טענת הבעל אחר אשר דר אתה כמשלוש חדשים שמאוסה בעיניו משום שאין עיני' יפות ויש לה ריח הפה ולא ידע מזה קודם הנשואין ואף שאין לה עתה הריח נמאסת בעיניו והי' סבור שיוכל לקבל ועכשיו אינו יכול, אם יש לו היתר לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו, מביא תשובת מהרי"ק סי' ק"ח דבדר עמה אינו יכול לגרשה בע"כ בשום מום רק בנכפת ומפלפל בדין ספק חרם אי אזלינן בי' לקולא או דלמא דברי קבלה כדברי תורה דמיא, ומביא דברי הרדב"ז ח"ד סי' פ"ט ודברי התוס' ריש זבחים, וק' הירושלמי למ"ש לב"ש לאו למחזיר גרושתו, וישוב קו' הראשונים בכתובות ט' מאי בכך דאינו בקי בפ"פ הרי שויא אנפשי' חתיכא דאיסורא

סי' קכט פלפול בזבחים ס"ז מה לבע"מ שכן עשה קריבין כמקריבין, וישוב קו' התוס' נדה דף ל"ד ע"ב ד"ה אילימא בזוב גרידא. בדברי התוס' נדה דף נ"ה ד"ה שעיר המשתלח

סי' קל בישוב דברי הרי"ף ספ"ק דביצה שכתב דאין הלכה כרפרם דס"ל אין עירוב והוצאה ביו"כ והביא ראי' מעירובין ל' דאמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים ורבים תמהו דלמא מיירי בעירובי תחומין. ומביא דברי השג"א. ומישב דברי רש"י פסחים דף כ"ג מערבין לנזיר ביין משום דאי בעי מיתשל עלי'. ודברי הפנים יפות פ' יתרו שהוקשה אמאי אין מערבין לנזיר ביין הרי רש"י ס"ל בנזיר ד' ומ"ה דנזיר. מותר לעשות קידוש ביין דאקידוש לא חל ומבאר אי שבת הוי ל"ת שלה"ד ומיישב קו' התוס' יבמות ו' ע"ב ד"ה טעמא. ומישב קו' השאג"א אהא דאמרינן בחולין ק"א ע"ב שלח ר"י ב"י בר גיורי משום דר"י לדברי ריה"ג למאי דאפכן וכו' אמאי לא אמר לדברי ר"ע קודם דאפכן

סי' קלא (פלפל נחמד בענין הנ"ל) מביא קו' הישועות יעקב ס"ס תט"ז על תשו' ב"ש לב"ה דמערבין לגדול ביוה"כ מפני שהיא א סעודה ראוי' מבע"י. הרי אם חל יוה"כ בע"ש ל"ה סעודה הראוי מפאת יו"כ. ומישב ב' סוגיות הסותרות דביומא אמרינן זאת אומרת אין עירוב והוצאה ומ"ה אצטריך קרא לשבת. ובכריתות דחי דלמא שאני יו"כ דהכשרו בכך דרב ששת לשיטתו דס"ל ביומא טומאה דחוי' בציבור ומישב קו' התוס' ביבמות דף ט' שהוקשו מנ"ל דר"ע ס"ל דבכה"ג אעדל"ת דר"ע לשיטתו דס"ל קרא דשפחה חרופה בחצי' שפחה המאורסה לע"ע והוא בלאו. ומפרש דברי הגמ' יומא ס"ו ע"ב ששאלו את ר"א פלוני מהו לעוה"ב ומהו להציל הכבשה עוד הארי וממזר מהו להוריש

סי' קלב (בסוגיא הנ"ל) מביא דעת הרמב"ם דמה דתוס' יו"כ דאורייתא הוא רק בעינוי ולא במלאכה. ומביא שיטת הח"צ סי' פ"ו דחצי שיעור אינו אסור רק באיסורי אכילה. ומפלפל בקו' השאג"א סי' ע' על הא דאמרינן עתי אפי' בשבת. הרי אצטריך לשילוח השעיר גופא שדוחפו ואיכא נטילת נשמה ובדברי הגמ' ב"ק ק"ו ע"ב שהוקשו לר"י דטוען טענת גנב טבח ומכר משלם דו"ה – וקו' השאג"א בסי' ע' על הרי"ף פ"א דביצה שפסק דיש עירוב והוצאה ביו"כ מדאמרו ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ ותמה שמא איירי בערובי תחומין מישב בדרך חריף בדברי הגמ' עירובין דף פ' ע"ב דבערובי חצרות בזמן שהם מועטים כגרוגרות לכל אחד ופוסק להלכה דאין יוצאין ידי קידוש ביין מבושל – ומביא קושית המנחת עני אמאי ל"א הכהנים חצי שיעור משעיר של יו"כ לערב לר"ל דס"ל ח"ש מותר מן התורה. וקו' השואל ומשיב מ"ד חלק א' סי' נ"ה אמאי ל"א ביו"כ שלא כדרך אכילתן והאריך בפלפול עצום – (ונכד המחבר מפלפל בקו' השו"מ הנ"ל בדברי התוס' זבחים ע"ה ע"ב ד"ה בכור דלמשחה ל"ש רק במתנות כהונה ומפרש בדרך חידוד דברי הגמ' חולין פסח וקדשים מא"ל)

סי' קלג מבאר הפלפול נחמד שייכות כל השאלות ששאלו לר"א זה לזה חלה מה שמרכבהו על כתפו. חלה משלחו מהו שישלחום ביד אחר פלוני מהו לעוה"ב. מהו להציל הכבשה מיד הארי ממזר מהו לירש. מהו לסוד ביתו וכל השאלות משולבות אשה אל אחותה בפלפול נחמד

(שייך לה' פרי' ורבי'

) סי' קלד באחד שדר עם אשתו ולא זכה להוליד ואח"כ נחלה על יריכו והרופאים חתכו לו ביצה הימנית ואמרו שהיתה שלימה. ואמרו לו שעוד יוכל להוליד כי חתכו על דרך זה ודר אח"כ עם אשתו כדרך כל הארץ והרגיש גבורת אנשים ואח"כ נתפרד הזוג ונתגרשו. אם יוכל לישא אשה ולדור עמה מביא דעת ר"ת בספר הישר סי' י"ב שמתיר בניטל ביצה אחת אפי' של ימין אף בניטל ע"י אדם. ומביא סברת הפר"ח יו"ד סי' כ"ט והתב"ש שם דבספיקא דדינא ל"ש לאוקמי אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין ומצדד להתירו מטעם ס"ס ומטעם סברת הח"ס בתשו' סי' י"ז מתוך דברי הסמ"ג דאם נכרת בידי אדם לרפואה מותר לבא בקהל

סי' קלה פלפול ארוך בכתובות בסוגיא העדים שאמרו כתב ידינו הוא זה אבל וכו'. ומביא קו' הפ"י בכתובות דף י"ט אמאי לא מהני קיום ע"א במודה בשטר שכתבו. ומביא דברי הקצה"ח סי' מ"ו ס"ק ח' דדימוי החתימות ל"ה רק כסימנים וסימנים ל"ה רק כרוב ועד אחד נאמן נגד הרוב ומבאר דברי הגמר' שם ל"ש אלא באנוסים היינו מחמת ממון אבל מחמת נפשות נאמנים וההפלאה שם תמה דמתחלה אמר ב' דינים ומישב קושיתו

סי' קלו (דרוש בב"ק ע"א וכתובות דף ל"ב בסוגי' דטבח ומכר ביוה"כ) בקו' הגמ' שם נהי דקטלא ליכא מלקות מיהא איכא וקי"ל דאינו לוקה ומשלם. ואמאי לא משני ר' יצחק הוא דס"ל מלקות בח"כ ליכא. ומביא דברי התוס' פסחים כ"ב ע"א דר"ש ס"ל ג"ה אסור בהנאה. ומזה נלמוד דס"ל לר"ש חשנ"ב דאורייתא ולוקין עליו. וס"ל מזהירין מן הדין לפימ"ש ההמ"ג פ"ב ממאכלות אסורות. ומפלפל בדברי ההפלאה כתובות ל"ב דלרבנן דס"ל עדים זוממין ממונא הו"ל לענין קנס עשאאי"ל ולר"מ דס"ל עדים זוממין קנסא הו"ל עשאי"ל. ודברי הראב"ד דבממון אמרינן כאשר זמם וכאשר עשה כיון דאפשר בחזרה. ומביא דברי התוס' ב"ק שכתבו דמשכחת לה בעדים זוממין קנס ומלקות כגון דבשעה שהעידו טבחו ומכרו ובכתובות דף ל"ב כתבו כגון דבשעה שהעידו טבחו ומכרו הם או אחרים בשבילם. ומביא דעת הסגן הכהן מובא בתשו' מהרי"ט סי' קל"ה דאף שגזרו בחרם שלא יהי' שום עד בקדושין עד שיהי' שם החכם. מ"מ הקדושין הי' בפני ב' עדים כשרים דהם לא נפסלו רק אחר עשיות העבירה. והיא כש"כ משיטת התו' דבאותו שחיטה לא נעשה מומר וראי' לזה מדשוחט בשבת שחיטתו כשרה

סי' קלז (המשך בדרוש הנ"ל) בקו' הפנים יפות פ' משפטים שהוקשה לר"מ דס"ל מומר לדבר אחד הוי מומר לכל התורה איך משכחת שיתחייב הגנב דו"ה אם טבח הרי כשגנב נעשה מומר ושחיטת מומר פסולה. ותי' דר"מ לשיטתו דשחיטה שא"ר שמה שחיטה – ומביא דברי הרמב"ם בפירוש המשניות חולין י"ד דבתחילת שחיטה הוי מחלל שבת ונעשה הגמר ע"י מומר והוקשו עליו דהרי בתחילת שחיטה הרי הוא מקלקל כדברי התוס' חולין כ"ט ע"ב. ודברי הנתיבות סי' ש"צ דהוי מקלקל ע"מ לתקן וכותב שנעלם ממנו דברי התוס' שבת ק"ו שכתבו דבמקלקל ע"מ לתקן בעינן שיהי' התיקון בשעת הקלקול. ומש"ה שפיר הוצרכו לתרץ בגמ' מאן חכמים ר"ש. ומפלפל בשיטת