בית יצחק אבן העזר חלק א רנט

סי' קד באחד שנשא אשה וגירשה ע"י שטר פטור ציווילשיידונג מהממשלה והמרשעת נשאית באיסור ואינה רוצית לקבל גט כשר כדת אם מותר בעלה לישא אחרת והנה נודע לן שהמסדר קידושין לא הי' בקי גם שהטבעת קידושין הי' של האש'. מבואר הדין דקידש' בטבעת שלה המבואר בח"ס סי' פ"ו ודין אם יכול לגרשה בע"כ

סימן קה בדין איש שצריך לעשות נשואין עפ"י חוקי המדינה וכבר נשאה בקידושין עפ"י דת אם רשאי לגרש למען יוכל המסדר קדושין לברך – ופלפול בתוס' ב"ק פ"ט – ומבואר אם כהן יכול לגרש על תנאי, ואתאי אמרינן ב"ב קע"ד במשה בר עצרי בתר עניא עניותא אזלי

סי' קו באחד שאמר קודם נשואין שאין לו בנים ושיש לו בית ותיכף אחר נשואין נודע שיש לו בנים ואין לו בית – מבואר הדין דמקידושין ל"א אומדנא ומה שעלה ע"ד ח"ס כבר תברא לגזיזי'

סי' קז בישוב קו' המפורשים על תוס' קידושין דף ס"ב ד"ה בשלמא וקו' הטו"ז בהקדמתו ליו"ד על דברי תוס' הנ"ל. ומבאר דאף למ"ד כתובה לאו דאורייתא מ"מ כיון דמזונות הוי דאורייתא הוי בסוטה איסורא דאית בי' ממונא. ונסתפק באם קנא לה ונסתרה אם יש לה מזונות מבעלה קודם שתשתה, ומבואר סי' דשבועות דף ל"ב

סי' קח בה שני שאלות, באחד שהתחייב ליתן נדן לבנו מזומן ואח"כ טוען שאין לו ורוצה לסלק בקרקע או חלק בית וצד השני אינו רוצה בזה אם מחויב ליתן קנס. באחד שהתחייב ליתן נדן ועתה רוצה לסלק שני שלישים כתקנת הארצות והשני אינו רוצה אם נוכל לכופו – ומישב קו' הטו"ז והתומים על הריטב"א הובא בסמ"ע סי' ק"א. וסברא נכונ' במה שבע"ח אם אין לו זוזי לא מצי לומר זיל טרח. ומפלפל בדברי ספר יהושע סי' צ"ג. ובדין אונסא כמאן דלא עביד ובדין שכירות רשות משר העיר ובש"ה ראי' דהיכי דפטרו רבנן הוה כמו שסילק ממדרש רבה פ' מקץ מג' מאות נזירין עיי"ש

סי' קט בשאלה הנ"ל

סי' קי אם המשודכת טוענת מאיס עלי בטענה מבוררת או נשבעה אם מחויב אבי' להחזיר להמשודך הוצאותיו מפלפל בדברי תשו' שבות יעקב ח"ג סי' קי"ז ובדברי התומים סי' כ"א

סי' קיא שאלה באחד שהתחייב בהתנאים ליתן לבתו מזומנים ומזונות, ואח"כ שבק לן חיים והניח עוד בנים אם מחויבין ליתן לה הנדוניא או רק חלק ירושתה, ומבאר דזה תלוי אם נכתב בהתנאים וקנינא על כל הא דכתב לעיל או נכתב סתם וקנינא. ומקשה על דברי הספר בית מאיר בצלעות הבית סי' י"ב מדברי הרמב"ן עיי"ש

סי' קיב שאלה באחד שהתחייב בראשי הפרקים ליתן נדן מזומן לבתו וגם מזונות. ושבק ל"ח והיורשים רוצים ליתן להחתן כתב על קרקעותיהם אם מחויב החתן להחזיק בשידוך זה, ובאם שאינו מחויב להחזיק אם מחויב עכ"פ להחזיר המתנות והמזונות שאכל כמה שנים. ואם אין לו אם מותר לו להתקשר עם אחר ושיתנה מחותנו ע"מ שלא ישלם החתן שום חוב מזה. מפלפל בדברי הב"ש סי' נ' ס"ק ט"ו ובדברי הב"ש אחרון סי' י"ב. ומביא דברי הנתיבות סי' ק"ץ ס"ק ז' דמוכר סחורה אם אינו משלם המעות הרי הוא גזל בידו. ומישב קו' הקצה"ח סי' ק"א מדברי התוס' ב"ק ט'. ומפלפל בדברי המהרי"ט סי' כ"א בדין אבי הכלה שנתן מזונות והותנה שאם יבואו לידי פירוד לא יוכל לתבוע ממון, ובדין מחילה על דבר שלבל"ע שכתב המהרי"ק דמהני מחילה קודם שנעשה שנעשה החיוב מק"ו. ובזה מפלפל מנדרים דף ע"ו ובתוס' יבמות דף נ"ב. וישוב דברי הרמב"ם פ"ג מגירושין בענין כותב גט קודם הקדושין פסול משום שלא לשמה ולא משום דשלבל"ע

סי' קי"ג בענין שאחד התחייב ליתן נדן להמיל"ח נדן מזומנים ומזונות ועתה שבק לן חיים ואין ביד האלמנה לקיים הבטחת בעלה. ולכן ברצון אבי החתן להתיר הקשר ואומר כי הוא הנתבע והתובע הלך אחר הנתבע. מביא דברי הברית אברהם אה"ע סי' צ"ב ותפארת צבי סי' ע"ח והעלה לדינא שהתובע היתר הקשר מקרא תובע ע"ש

סי' קיד אם מחויב הצד שרוצה בהתרת הקשר לברר ביטול החרם ואינו נאמן בעצמו משום דהוי איתחזק איסורא מביא דברי המל"מ פ"ו מטוען ותשו' מהרימ"ט ח"א סי' קנ"ב דבתנאי בקום ועשה צריכין לברר. וסברת הקצה"ח בקונטרס הספיקות כלל ז' אות ד'

סי' קט"ו בדבר התחייבות יתומה סך מסוים ובה נכלל גם המעות בדפאזיטענאמט שהחתן יקבלם אחר החתונה גם יעשו מזה מלבושין ותכשיטין להכלה והשדכן תובע שכרו מכל ההתחייבות אף מדיפאזיטענגעלד ומלבושין ותכשיטין. העלה להלכ' שרק מהמזומן מגיע לפי המנהג חמשה פראצענט. ומדיפאזיטוענ- געלדער ותכשיטין רק שנים וחצי כי זה הוא כמו חוב וכן הית' התקנה, ומהסך שיעל' על מלבושים פטורים לשלם וכן מהוצאות ומתנות. ומביא דברי עבודת הגרשוני סי' נ' שאין להבעל לשלם חלק שדכנות של אשתו מתורת ערבות

סי' קטז (שייך לתקנת עגונות) באחד שנפרד מאשתו ע"י קטטה והי' מטורף בדעתו קצת ובתחילת אלול הלך מביתו ולא נודע מה הי' לו והי' שמו יוסף בן ליב מאקאיעווסקי. וביום ט' אלול הובא מפאליצייא לבית החולים חולה גוסס אחד ומת שם ונכתב בפנקס שם כי שמו יוסף בן ליב מאקאוועצקי. ונגבה עדות בב"ד בעיר פעטראווקא והעידו שני עדים שראו את החולה בעת הובא לביה"ח והי' לו גרויסע אין גראהע אויגין ופיו הי' פתוח ושיניו העליונים היו גדולים משל כל אדם ושפתיו היו עבים וחוטמו עב וקצת צו געפלאטשט וזקנו צהוב. ולפי"ז הוא ודאי הנאבד יוסף בן ליב מאקאיעווסקי. והשלישי העיד שראה אותו בעת הובא להשפיטאל והי' לו זקן צהוב ועינים גדולים וחוטמו עב צוגעפלא טשט ואמרו עליו ששמו יעקב ישעי' מאקאוועצקי, ולפי דבריו אין זה האיש הנאבד. ואשת הנאבד אמרה ג"כ שהי' לבעלה סימנים אלו. תשובה מפלפל אם נאמן המטורף לומר ששמו כזה, ומביא דברי הבית אפרים סי' ז' בשם מהריב"ל, ומבואר דזה תליא אם נאמן הבעל לומר זה שמי מתורת עד או רק משום דבעגינא הקילו ובדבר העד המכחיש ואומר שאין זה בעל האשה מפלפל אם ע"א נאמן נגד סימנים ומביא דברי הנוב"י א"ע סי' מ"ג

סימן קיז (שנית בענין הנ"ל) שהעיד עוד עד רביעי ואמר שהכיר את יוסף בן ליב מאיעווסקי וכאשר הובא לבית החולים הכירו היטב שהוא הוא. מביא דברי הגאון רע"א בהגהות ש"ע אות מ"ט. ודברי העצי ארזים ס"ק קמ"ח אם אשה ועד כשר מצטרפין להכחיש ב' פסולין

סימן קיח בדבר המתנות שמכנסת ההכלה להחתן ואבי' רוצה שיתן החתן כתובה גם עליהם גם הוספת שליש. ובהתנאים מותנה בפירוש הנדן לחוד והמתנות לחוד. מביא דברי בעל העיטור הובא בטור ודברי הנמ"י הובא בסי' שי"ב ודברי הגמ' ב"מ דף ק"א בהאי גברא דזבין ארבא. ומפלפל בדברי הח"ס סי' קט"ו מה שהוקשה בגמ' כתובות נ"ד דמקדיש נכסיו אין לו בכסות אשתו. ומפרש הא דאמר ר"נ תנן מתניתין כותי' דשמואל והלכתא כותי' דרב. דשמואל לשיטתי' דב"ק פ"ח דק"פ לאו כקנה"ג דמי

הלכות כתובות

סימן קיט ביאור דברי התוספות כתובות ד' כ"ט ד"ה ועל הכותית שהקשה אמאי יש לה קנס לרבא דס"ל שפחה נתערבה בהן והרי אין הולכין בממון אחר הרוב וכו'. בדברי הרא"ש יוסף חולין י"א דהא דשמואל ס"ל אין הולכין בממון אחר הרוב אף דאנן ס"ל כרבנן דל"א סמוך מיעוטא לחזקה רק מדרבנן היינו דגם בממון מדרבנן לא יכול לגבות והפקר ב"ד הפקר. בדברי הנוב"י קמא חאה"ע סי' ז' שחילק בין שתוקי לאסופי. בישוב קו' התוס' הנ"ל בדין אם מהני יאוש בעבד בישוב דברי מהרש"א גיטין מ"א שכתב דרב מוסר לעבד עברי שפח' דוקא שפחה שלו ותמהו עליו ממשנה תמורה ל' הילך טלה ותלין שפחתך אצל עבדי וכו' עוד בישוב קו' התוס' הנ"ל. בישוב קו' הקצה"ח שהק' על שיטת רש"י דכ' דמהני תפיסה בקלב"מ מהך דרבא דאיגנב לי' דוכרא במחתרתא וכו'. בדברי שעה"מ ה' שבת במה שמסופק המ"ל אי כל הני דניתן להצילה בנפשה לא שייך בשבת והקש' דא"כ מה מקשה מאלו נערות שיש להם קנס נימא דמיירי בשבת. בישוב קו' התוס' יבמות נ"ט שהק' על סוגיא דסנהד' שמקשה למ"ד העראה זו הכנס' עטרה והרי גם לדידי' אתיא שפיר דפגמה בהעראה וקנס לא מחייב עד גמר ביאה

הנה ע' במנ"ח מצוה תקנ"ח שנסתפק באם לא חל עליו העש' דלו תהי' לאשה בשעה שנאנסה דלא הית' ראוי' אליו והדר איחזי אם חל עליו העשה. וכ' דתליא אם יש דיחוי אצל מצות. ובמח"כ הי' בהעלם עיניו דברי ירושלמי פ' אלו נערות סוף ה"ו וז"ל הי' נשוי אחותה כבר נפטר מתה כבר נפטר. ומה"ט מה שכ' במנ"ח דאם חצי עבד וחצי ב"ח אנס בת ישראל ונשתחרר כולו חייב בלו תהי' לאשה זה ליתא דכיון דבשעה שאנס לא היתה ראוי' לו כבר נפטר כמבואר בירושלמי הנ"ל גם במה שכתב שם דשפחה אפילו משומרת אין לה קנס דאינה בכלל ב"י ואין חייב המאנס קנס אף דהיא חייבת במצות מ"מ ל"ה בת ישראל דהוה עם הדומה וכו' בירושלמי ריש אלו נערות אמר משום שאין לו הוי' התיבון הרי אחותו אין לה הוי' שניא הוא שיש לה הוי' אצל אחר והובא בתו' ריש אלו נערות בקצרה. ולפ"ז אף חצי' שפחה וחצי' בת חורין למ"ד דאין לה קידושין כלל והוא ר' ישמעאל אין לה קנס הואיל ול"ה בת הוי' ולר"ע יש בה הוי' לחייב אשם ומיקרי יש בה הוי' וחייב קנס וחצי עבד חצי ב"ח שאנס בת ישראל אף למ"ד דל"ה קידושין כיון דלה' יש הוי' חייב. ובהפלאה כתובות בתוס' ד"ה ועל הכותית מצדד לומר דאף אם כותים גירי אריות יש להם קנס וזה ליתא לטעם ירושלמי בשפחה משום שאין לה הוי' לשום אדם ה"ה כותית למ"ד גרי אריות דלא בת הוי' היא ודוק

בישוב הסוגיא דכתובות ל"ב דמקשה ממתניתין דאלו נערות על משנה דאלו הן הלוקין שקשה לשיטת התוס' ביבמות דאינו חייב קנס רק בגמר ביאה א"כ לוקי מתניתין דאלו הן הלוקין בהערא' דאינו חייב קנס וכו' – בישוב קו' התוס' ד"ה אלמא קסבר