בית יצחק אבן העזר חלק א רנח

בירושלמי אמרינן דלא מצינו אשה יוצאת בלא גט משא"כ בהקדש ס"ל לירו' דמקדש לאחר שתתגרשי דמיא להקדש ופקע בכדי אם בהקדש קדושת הגוף פקע בכדי אבל לש"ס דידן דס"ל קדושת הגוף לא פקע בכדי על כן בקידושין במקדש בפרוטה לאחר שתתקדש ותתגרש דבידו לקדש עכשיו ס"ל דהוה קידושין אף שעדיין אינה קדושה מ"מ כשתתגרש חלין קדושין הראשוני' ולא נפקעו בכדי כיון שמצאו מקום לחול

(ב) ומה שהקשה דלאבני מילואים משכחת ביטלו באונס שגירש כגון שקידשה אחד לאחר שתתגרש מבעלה שרוצה לישא אותה ואנסה אחד ונשאה וגירשה דלוקה על הגירושין דא"א להחזירה דחלין קדושי הראשון הנה כעין קושיתי הקשה מו"ח הגאון מ' שמואל בירנבוים זצ"ל והובא בתשו' ש"ב הגאון ז"ל בתשו' מהרא"י הלוי ח"ב סי' קנ"ח. הנה לא מיקרי זאת ביטלה דהיא קמבטלה שנתקדשה לאחר ורק דמ"מ לוקה דא"א להחזירה ובשעה שגירשה היא עבר בלאו דא"א להחזירה שהיא א"א והוה לאו דלא ניתק לעשה כמו בכהן ובגמ' אמרינן דלא משכחת ביטלה וכל קושית הגמ' דמשכחת ביטלה ולא ביטלה. משא"כ בגונא דהקשה כ"ת נ"ה ביטלה וע' לעיל סי' מ"ב אות. יב מה שכתבתי בזה. וכן באופן שהקשה מו"ח שקידש אשה לאחר ל' יום ובא אחד ואנסה וקידשה ונשאה וגרשה ביום ל' דחלין קידושין השני וא"א להחזירה דזה ג"כ לא מיקרי ביטלה. ולכאורה יאמר דבכה"ג ל"ה גירושין כלל דבגט אמר הרי את מותרת לכל אדם והוא לא הותרה שהיא א"א אך י"ל כיון שמחמתו הותרה רק שאסורה מחמת הקידושין שקידש הראשון הגט גט ובלא"ה ל"ק קו' הנ"ל דאם קידש הראשון שיחולו הקידושין בסוף יום ל' א"כ כשגירש האונס באמצע יום ל' יכול להחזירה דעדיין ל"ה א"א. ואם כשגירש בסוף יום ל' היינו בה"ש יש ספק שמא הוא לילה ובשעת התחלת אי יום ל' לא חלי הקידושין שהיא עדיין א"א וכשלא חלי בהתחלה שוב אין חלין וכמדומה שבספר הנ"ל כ' ג"כ כן

(ג) ומה שהקשה דלאבני מילואים ה"ה במקדש אשה בפרוטה לאחר שימות פלוני שרוצה לקדשה מקודשת דל"ה דשלב"ל כיון שבידו לקדשה עכשיו כמ"ש בלאחר שיגרשך דמ"ש. א"כ משכחת שש עשרה שפוטרין צרותיהן כגון בראובן שקידש אשה לאחר שימות שמעון ונשאה שמעון ומת בלא בנים והניח אשה זאת ועוד צרה דאסורה להתיבם דהוה א"א מראובן וגם צרתה פטורה. הנה ל"ק דלא תני במתניתן דלא משכחת צרת צרתה כיון דלכל האחין אסורה משום א"א. וגם לענין צרתה גופה י"ל דכיון דבחיי בעלה ל"ה, א"א רק לאחר מיתת בעלה נעשית א"א אינ' פוטרת צרתה דבשעת נפילה ל"ה צרת ערוה. וכ"כ תוס' יבמות כ"ו ע"ה ד"ה חליצה פסולה וכיוצא בזה כתבו תוס' ביבמות דף י' ד"ה לעולם לענין מגרש ע"מ שלא תנשאי. אך שהתוס' כתבו שם אבל הכא בשעת נפילה אינה אשת איש עד שתבעל לו ואפי' תחשבנה א"א כיון שמטעם א"א אסורה ליבעל מ"מ ל"ד כיון שאם תבעל לו ליבם הוה א"א ולא היתה אשת אחיו מעולם ושני התירוצים לא שייכים בנ"ד דהיתה אשת אחי' וגם תיכף בשעת נפילה הוה א"א. מ"מ מהסברא אינה פוטרת צרתה דל"ה צרת ערוה דבחיי בעלה לא היתה צרת ערוה. ולא דמי למה דאמרינן דף ע"ט בשנפלה לו ולבסוף נפצע וליתי איסור פצועה ולידחי עשה דיבום דשם ביבמה גופה כיון דנאסר עלי' אסורה ליבם משא"כ לפטור צרתה כשנעשית אח"כ ערוה אין לנו. ובהכי מיושב דל"ק לר"מ דס"ל אדם מקדיש דשלב"ל ובמקדש לאחר שימות בעלך מקודשת א"כ משכחת לה שש עשרה שקידשה אחד לאחר שימות בעלך ולמ"ד אין קידושין תופסין ביבמה לשוק בודאי ל"מ קדושין לאחר שימות בעלך אם תהי' זקוקה ליבום ול"ק בלא"ה הקושיא וגם על הא"מ ל"ק דעד כאן ל"מ קידושין רק באומר לאשה הילך פרוטה שתתקדש לאחר שיקדש אותך פלוני ויגרשך אבל באומר הילך פרוטה שתתקדש לאחר שיקדש פלוני וימות ותהי' זקוקה ליבם ודאי ל"מ קידושין דאם תהי' יבמה לשוק רק למ"ד קידושין תופסין ביבמה. אולי בכה"ג מקודשת ואסורה ליבם ונפקע הזיקה וליתני שש עשרה. וע"כ אינה פוטרת צרתה כאמור. שוב ראיתי דלפמ"ש תוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות דאף אם נתקדשה ביבמה למ"ד קדושין תופסין לא נפקע הזיקה כיון שיש תקנה שתתגרש אף בקידש אחד לאחר שיקדש, השני וימות לא נפקע הזיקה ואסורה נבעלה כיון שיש תקנה שיגרשה. אך צ"ע בתוס' יבמות דף י' ד"ה לעולם שכתבו תירץ הירושלמי דלא תני שש עשרה כיון שהי' בידו לגרשה ומשמע דבאמת פוטרת צרתה והיא גופה פטורה רק דלא תני מה שביד אדם ותיפוק לי' דלא נפקע הזיקה ואסורה לבעלה. ושמא בהך דיבמות י' במגרש חוץ מפלוני ונשאה אחי' כיון שמת בעלה אסורה ליבמה בשעת נפילה ואף אם יגרשה השתא בעלה כבר נאסרה בשעת נפילה ול"מ גירושין להתירה רק שכתבו תוס' שהי' יכול להתירה קודם שמת בעלה ומ"ה השתא נפקע הזיקה ופוטרת ולא תני מה שהי' לו תקנה משא"כ בתוס' יבמות ט"ז דמעיקרא הותרה ליבם וכשנתקדשה נאסרה וכשיגרש בעלה השני הוה יבמה שהותרה ונאסרה וחזרה והותרה ומ"ה גם השתא יש תקנה על כן לא נפקע הזיקה כלל אך ק"ק דתוס' קאי לשמואל שם ושמואל ס"ל דף מ"א יבמה שהותרה ונאסרה אינה חוזרת להיתרא וכבר הקשיתי כן בספרי חא"ח סי' נ"ב אות ח' ושם כתבתי דטעמא דשמואל משום דיחוי ומ"ה אינה חוזרת להיתרא משא"כ ביבמה שנתקדשה דביד הבעל לגרשה וכל שבידו ל"ה דיחוי. ומצאתי בתשו' רמ"ע מפאני שהרגיש בזה ובתשו' אחרת הבאתי דבריו ופלפלתי בדבריו

סי' צד קושיא לפוסקים דאין מקדשין בקרקע אמאי בקידש בשט"ח מקודשת לר"י והרי מוכר לה קרקע המשועבדת פלפול בדברי הא"מ סי' כ"ח וישוב קו' תוס' קדושין מ"ז ד"ה לעולם וישוב לדברי הרמ"ה בענין דלא חזרה שליחות אצל הבעל ובענין דלא פלגינין דיבורא היכא דמדאורייתא כשר

סי' צה בדין אתרוג של ערלה ובתוס' קידושין נ"ז ע"ב אמאי המקדש בערלה אינה מקודשת. וביאור דברי הראב"ד דטעמא דא"מ באתרוג של ערלה שמא יריח בו. ופירוש דברי התוס' ע"ז ס"ב ד"ה בדמיהן מקודשת ופי' דברי תוס' קידושין נ"ז ודברי ב"ש סי' ל"א ס"ק ט' ודברי תוס' שבת קכ"ז ע"ב התמוהין מש"ס עירובין

סי' צו בסוגיא דשליח נעשה עד – ישוב קו' הקצה"ח לפוסקים דבפרוטה א"צ שבועת השומרים א"כ בקידושי אשה דהיא בפרוטה ל"ה נוגעים דיש להשליח מיגו דנאנסו, וישוב קו' מהרש"א בתוס' ד"ה לעולם וקושית תוס' שם – וביאור דברי ירושלמי דר' יוסי אמר כיון שהאמינתו תורה אפי' בכסף נמי – ישוב קו' קצה"ח סי' רצ"ו וקו' המקנה ישוב קו' תוס' כתובות פ"ד איך נאמנין לומר סטראי במיגו דלהד"ם הא השליח עד וספק אם לאחר ששילמו העדים מדינא דגרמי אם חייבין בהזמה ודין ע"א אם יש בו דין הזמה בישוב קו' הפלאה דשליח נעשה עד הא הו"ל עשאאי"ל דהו"ל הכחשה והזמה כאחד

סי' צז בבתולה שנתקדשה ואחד מהעדים לא הכיר את הבתולה בת מי היא ורק אחר הקידושין שאל ואמר לו העד השני ועתה אותו העד הוא כמסתפק אם היא הנערה המקודשת ורק קרוב לודאי כי היא זאת – ביאור דברי מהרי"ט ודברי מבי"ט דאם העדים לא ראו אותה בפני' ורק אחר הקידושין ראו אותה בפני' הו"ל מקדש בלא עדים. בסברה דהיכ' דאשה אחת יצאה מחזקה עפ"י ב' עדים נאמן ע"א לומר זו יצאה ודוחה סברה זו. פלפול בדין מלתא דעבידי לגלויי ובדין מקדש בע"א

סי' צח בבתולה שנתקדשה – והי' אחד מהעדים אחי אמו של המקדש ושני עדים אחין מן האב ועד אחד הוא מפורסם למחלל שבתות. ועד אחד לא ידע אם הטבעת כסף או עופרת. ושאר פרטים מבוארים בגב"ע מבואר שיטת הרמב"ם דבקרובי אם אין פשולין רק מדרבנן – הקושיא לרמב"ם דיד העדים בראשונה בכל חייבי מיתות ור"י ס"ל שונא א"צ התראה וסתם עדים זוממין שונאים איך משכחת הרגו אין נהרגין והלא חייבין מיתה על ההריגה – מבאר דלר' ישמעאל קרובי אם מדאורייתא מבאר דאם העדים לא ידעו שהיא ש"פ הוה דבר ולא חצי דבר אך כיון דיש תועלת מדרבנן ל"ה חצי דבר – בספק אם במתנה נתן או בשאלה אם הולכין אחר הרוב מבאר אם לשון אימר הוה ודאי או ספק מבואר אם אחר כ"ד זרקה הטבעת אם אמרי' סופו מוכיח על תחילתו ובדין הכחשה בגוף בדבר ודין הכחשה בבדיקות ודין נמצא קרוב או פסול אם מבטל הקדושין ובאם האשה מכחשת אם צריכין דו"ח

סי' צט המשך תשובה הנ"ל ובדין אם יש תועלת מדרבנן אם לוקין מלא תענה וקו' ממכות ח' דמקשה עבד בר עדות הוא ופלפול על הר"מ אלבולי דאם אחד מוחזק לרשע א"צ להעיד עליו לפסלו. ופלפל אם קרובי האם מקראו גואלים ובש"ס ב"ב ק"ט מבואר דמשפחת אם לא קרוי' משפחה ולא כן כ' כסף משנה פ"א מעבדים ה"ב – וביאור דברי הב"ש בענין נמצא אחד קרוב או פסול סי' מ"ב ס"ק ה' ודברי מהרי"ט ורא"ש במכות וירושלמי פ' שבועת העדות ה"ג בענין כפר בשבועת העדות – ובגוף דין קידושין בע"א, ובדין אם באיסור כרת ומיתת ב"ד סמכינן אחזקה. ובספק מו"ח ר"ע אם שני עדים קרובים קורבי דאישות ונתרחקו אם כשרים להעיד מה שראו בקורבתן – ויש ראי' מסוטה ו' ושם כמה קושיות ופלפול ביבמות נ"ח וסוטה כ"ד

הנה מה שהקשיתי בפנים ד"ה וכבר הקשיתי בסוגיא זו הוא בהגהות ומפתחות ליו"ד ח"א סי' קנ"ז עיי"ש

סי' ק' בדבר בחור שקידש בתולה בפני עדים והעדים לא ראו הנתינה וקרוב של המקדש אמר שראה הנתינה ויש עוד פרטים בהשאלה, שהי' מוכח שם כמה טבעות ולבשה הבתולה טבעת אחת והחזירה להבחור קודם הקידושין והמקדש אמר שקדשה בטבעת כדת – מבואר דברי תשו' הרשב"א ומרדכי הובא בב"ש ס"ק י"ג. פלפול בדברי שיבת ציון בנתן לה סתם וקידשה תכ"ד אם הוה שתיקה דלאחר מתן מעות – וביאור פלוגתא דרב ושמואל אם המעות מתנה ובדין אם לא הבינה. לשון הקידושין ובדין ידיעה בלא ראי' בקידושין

סי' קא באחד שהעיד שביום ה' ואינו יודע באיזו פרשה לקח בחור אחד מטבע לידו ולקח יד הבתולה ואמר הרי את מקודשת וכו' ואינו יודע אם הבתולה קבלה המטבע או נפל לארץ ועד שני העיד שלקח ידה ואינו יודע אם ברצונה או לא וראה שביד המקדש קראהנע ואם הניח המטבע לידה לא ראה אך שהוא משער שנתן לידה ומה שעשתה עם המטבע אינו יודע – מבואר דין אומדנא וידיעה בלא ראי' דלמ"ד יש כתובה לארוסה מהני ידיעה בלא ראי' בישוב דברי רב דחוששין לסבנונות ובדין הן הן עדי יחוד אם נאמנת האשה לומר לא נבעלה וא"כ הו"ל עשאא"י להזימה וע"כ דל"מ הכחשה ובדין אם בעי דו"ח בדין מרומה – ובדין אם בעדות מיוחדת מהני הזמה ובדין הזמה בע"א ואם מוחין אחד לישבע נגד ב' עדים ובדברי ירושלמי בכהנת שנתערב ולדה בולד שפתחה מה שיעידו עדות אחת וקושיא במכות ג' עד זומם משלם לפי חלקו

סי' קב בשני עדים שהעידו בהערכאות שבחור אחד קידש בתולה ברצונה וכעת נגבה עדות בב"ד של ג' והעיד ע"א שהכל שקר. ונותן אמתלא למה אמר בהגעריכט – והעד השני לא רצה לבא לב"ד – והמקדש ניקח לצבא ואין רוצה לגרש – ביאור דברי תוס' קידושין ס"ו ד"ה אמר אביי, פלפול בדין מקדש בע"א ובדין הזמה בע"א ובדין איך משכחת דין הזמה בקידושין בע"א – ולמ"ד קידושין בע"א חשש דאורייתא ודאי בעי עשאי"ל לפמ"ש דבע"א יש דין הזמה – ביאור הפלוגתא דמקדש בע"א

סי' קג בדין ע"א בקדושין והאשה מכחשת לישב דברי הגמרא בקידושין ס"ה ע"ב דמקשה ותיסבר' בפלפול עצום – בענין אם יש הזמה בעד אחד – ובענין עד אומר מת ועד אומר נהרג לישב תשו' הרא"ש מה שקשה מירושלמי: