בית יצחק אבן העזר חלק א רנו

אשה שנאבד מן השליח ישוב לקו' תוס' יבמות ק"כ ד"ה אמר רבא ביאור דברי רמב"ן בהך דיצחק ר"ג והשגה על תשו' שב הכהן. בדין ברירה הערה גדולה בקושית הפנ"י אמאי לא מחזירין אבדה מטעם ברי ושמא, ישוב, לקו' התוס' ריש יבמות אהא דר"מ ס"ל קטנה לא תתייבם שמא תמצא איילונית והרי אם תמצא איילונית ל"ה אשת אחי' דהוה קידושי טעות, בדין עדות שבטלה מקצתו בעדות אשה ובדין פלגינן דיבורא בדברי התשב"ץ סי' ס"ו ח"א, פלפול בדברי ח"ץ סי' מ"ד בביאור משנה דר"ה בעדים שאמרו ראינו בשחרית במזרח וערבית במעריב

הג"ה בפנים אות י"ב כתבתי דהא דאין ספק מוציא מידי ודאי להקל אמרינן אבל לא להחמיר וט"ס וצ"ל להחמיר אמרינן אבל לא להקל דכל ספיקות מוציאין מידי ודאי. והנה זה צ"ע גם על תשובת מהר"יו הובא בש"ש ש"ז פי"ט שהשואל הותר משום אין ספק מוציא מידי ודאי והוסכם עמו מהרי"ו וזה תמוה דלחומרא ספק מוציא מידי ודאי כדמוכח מחולין

סי' סד בדבר השאלה אם מתירים אשה עפ"י מעטריקאל ציוגנים שמת בעלה ואם יש הכחשה בין מעטריקעלצייגניס ובין הטאדטענשיין מהדאקטער שמת בעלה – ביאור דין עדות הערכי דמהני אף בקטן וישוב קו' תוס' גיטין י' ד"ה והא לאו בני כריתות – וישוב קו' נוב"י סי' מ"ו אדברי הרא"ש בעד אומר מת ועד אומר נהרג מירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים – וקושיא על הנתיבות סי' ל' בדין עשאאי"ל מב"ק ע"ד ובדברי ירושלמי סוף יבמות בכהנית שנתערב ולדה בולד שפחתה מהו שיעידו עדות אחת וכ' דהוה עשאאי"ל והרי בלא"ה נמצא אחד פסול

סי' סה באחד שמת ולא נודע שמו רק אמר שיש לו אשה וד' ילדים ואמר שהוא מברעזאן והכירו בו שמכה במקל על רגלו וזה לאות שהוא גילעהמט והעידו עדים, שבעל עגונה אחת הוכה בידו תמיד על רגלו ויש לה ד' ילדים מבעלה אם יש להתיר האשה בצירוף חיפוש אם נאבד אחד מהעיר חוץ מבעלה – פלפול עצום בסוגיא דסימנים בדין דסימנים ל"ה רק כרוב. ובדין דתרי חזקה הוה כרוב – ובדין דהרוב מברר מי יצא מחזקה כעין שכ' הר"ן בקידושין ס"ג – בדין דידעו בעדים שאשה אחת נתגרשה ועד אומר זו היא שנתגרשה אם נאמן ע"א והוכחה כנגד זה מכתובות כ"ב – פלפול בדברי תוס' חולין צ"ו בדברי קצה"ח סי' רנ"ט אם סימנים מטעם רוב איך נוציא ממון, בסימנים – ובדין דבקרקע הולכין אחה"ר גם דהיכא דבעינן הכרה ל"מ סימנים כגון בבכור – בדין דלחוש לב' עדים שמשקרין הוה מיעוטא דמעוטא וביאור פלוגתא דר' יוסי ור"י אם ע"א נאמן להשיא אשה דאזלי לשיטתייהו וה"ה דתרי סימנים עדיף מרוב פלפול בחולין ע"ט בהוכחת הגמ' שם דסימנים דאורייתא – בדברי הגמ' ריש נדה דמקשה אדרבה העמיד יין על חזקתו וקו' מהרש"א בדברי תוס' כתובות ט"ו בענין הדרה לניחותא בדברי הגמ' דב"ב כ"ג וניזל בתר רובא ורמב"ם דלא מייתי ביושבת בין ההרים – בענין אם מנין הוה סימן – בענין אם בנות בכלל בנים – בענין אם בשטרות מהני יאוש בתר דאתי ליד זוכה

סי' סו בשאלה הנ"ל אם בנות בכלל בנים ובדברי הש"ך יו"ד סי' של"א ס"ק ל"ז ובדברי הרמב"ם פ"א דבכורים ה' י"א

סי' סז בשאלה הנ"ל ובענין אם מנין הוה סימן ובדברי א"ז סימן תרצ"ג שצ"ע בדבריו ובענין סימנים מובהקין אם מהני מדאורייתא ובענין המומרים החוזרים לדת יהודית שא"צ גילוח זקן גם א"צ לברך על הטבילה

סי' סח ישוב לדברי רמב"ם פי"ב מגירושין דבעד נגד עד וניסת לאחד מעדי' לא תצא והקשה הרמב"ן מכתובות כ"ב אמאי לא מוקה בעד נגד עד וניסת לאחד מעדי' וישוב דברי הרמב"ן מה שקשה עליו מירושלמי – וביאור דברי ירושלמי דאמרינן מודה ר"י ור"ש בעדים – ותמוה על מהרש"א ביבמות קי"ז בתוס' ד"ה הא לא נשאית שמבואר בדבריו דעד נגד ב' הוה ספק ממזר והוא נגד הגמ' דף צ"ד. בדין דהיכא דאמרינן אפקעינהו הניחו קדושין דרבנן וביאור דברי התוס' כתובות ס"ג ד"ה אבל שכ' דבאומרת טמאה אני שוי' אנפשה חתיכה דאיסורא וצ"ע ממשנה, וישוב דרך פלפול

סי' סט באחד שנסע עם בע"ג יחידי ובאו רוצחים והוכו אותו בגרזן ורץ הבע"ג לקרעטישמי לקרוא אנשים לעזר וכשחזר מצא אותו מת ובפדחתו הי' פצעים רבים והובא לעיר והעיד אחד שמכירו בטב"ע והכיר הבגדים שלו ועד אחד הכיר הטיליפ של הנמצא שהעידו ב' עדים שלקחו בעת שנסע מביתו ואביו של הנפטר העיד שהי' לבנו שומא ביד שמאל אחורי האצבעות והכיר הנמצא הרוג בלבושיו ובט"ע ובשומא הנמצא שהוא בנו – פלפול בשיטת ר"ת דמהני טב"ע בכל גופו שלם אף בלא פרצוף פנים – בסוגיא דסימנים בענין ב' חזקות דעדיף מרוב – לפרש דברי התוס' פסחים צ"א במפקח הגל שכתבו דכל הטומאות כשעת מציאתן ותמה בנוב"י על דבריהם – בענין אי מוקמינן להרוצח בחזקת כשרות ואמרינן השתא הוא דאיתרע – בענין חשש שאלה לפרש דברי תוס' יבמות ק"כ ע"ב ד"ה כליו בדברי הב"י וריטב"א דלמ"ד סימנים ל"ד חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי לישב קו' נוב"י – לישב הסתירה שבין סוגיא דיבמות לסוגיא דב"מ בענין המחלוקת שבין קצה"ח למהרי"ט אלגזי ביצא דרך מרגלותי' אם הוה בכור לנחלה

סי' ע' באחד שאמר בק"ק מקיליניץ שהוא מדיקלא ושמו משה נחום צימעט ושם אשתו שרה ויש לו ב' ילדים שמואל ושינדל וממקילינץ הובא לשפיטאל בטארנפאל והעידו עדים שנפטר ונמצא בדוקלא אשה שבעלה הי' שמו משה ואחותו קראה אותו משה נחום וכן הי' כותב באדרעסע שלו אולם שם אשתו לא הוא שרה אך שם אחותו שרה. ולא הי' להאיש הזה שום בן ובת ובק' דראהביטש אמר ג"כ שיש לו אשה וב' ילדים ושאלו לאחד שהלך אתו והתאמת את דבריו למען יחמולו עליו ומק' טארנפאל מהשפיטאל בא מכתב לדוקלא בחתימה בששר בלא חתימת יד אדם שמת שם משה נחום בן חיים וואלף צימעט להגיד לאשתו ולבניו שיאמרו קדיש ובעל האשה העגונה לא מיתדר לי' עם אשתו מסיבת חיסור פרנסה גם קצת מחמת חולי – בדין ע"א בקטטה. ובדין כתב בלא חתימה בדברי רבינו ירוחם וירושלמי – בענין אין אדם משטה בשעת מיתה והיכא דעד אחד סותר לדבריו ל"א אין אדם משטה בשעת מיתה – פלפול בדברי בית אפרים סי' כ"ד ותשו' ח"ץ סי' ל"א בעיקר דברי חכמי בריסק הובא בח"מ סי' ל"א דב' עדים המכחישים מצטרפין לעדות אחרת – פלפול בספר ד"ח ח"א סי' ל"ד וח"ס סי' ע"א ושוב יגבה עדות שבעת שבא הנפטר לטארנפאל ראו אצלו רייזעפאס ששמו משה נחום צימעט מדוקלא. ועפ"י כל הנ"ל יצא הדבר בהיתר

סי' עא באחד שב' נכרים ראו שנטבע במים שאל"ס ואחד מהם ראה ששבולת המים הובילהו על המים בלי שום תנועה ובארבעה ימים מצאו אחד והושיטהו מן המים ואמרה האשה לפני הרב שאצבע קטנה בידו הימנית נשברה בנערותו ונתרפא ונשאר קצת עקום הכתונת והמכנסים רשומים בחוטין אדומים באותיות .M. G על שם מאריץ גרין גרין געשטרייפטע וועסט מכנסים של צמר שטיוועל עם שנאללען גם הי' לו חולי השבר והי' עליו חגורה בראך באנד ומצאו כל הסימנים על הנמצא רק הכתונת שהי' קרוע לגזרים לא מצאו האותיות רק על המכנסים – פלפול בדברי הריב"ש דתרי חזקות הוה כרוב או עדיף מרוב בדין שני סימנים אמצעים בסוגיא דיבמות ק"כ – בדין דע"א בעדות אשה נאמן משום אפקעינהו לקדושין אם אסורה לישא מדרבנן אם אמרינן אפקעינהו – ובגוף דין אפקעינה קו' מיבמות צ"ג. ומכתובות כ"ב בישוב קו' נוב"י אריטב"א וב"י דלמ"ד סל"ד חיישינן לשאלה בכלים דלא מושלי

סי' עב באחד שנטבע ואחד הכיר הקול שצעק הנטבע אוי כמה פעמים שהוא קולו של ר' איצק. ואח"כ שמע שהנטבע חארקיט (היינו שהמים חונקו) ואח"כ הוציאו האיש הנטבע והי' ג' שעות מהטביעה. וזה הי' לעת ערב והכיר אחד שהוא ר' איצק. ובבוקר לא ראה אחד את הפנים רק הכיר בטב"ע הידים וכל הבגדים שהוא של ר' איצק ובהטייסטעריל אמר אחד שר' איצק אמר לאחד שיש לו עשרה ר"כ ומצאו ט"ו – גם מצאו בהנטבע שהי' ראשו גלאט וכן הי' ראשו של ר' איצק והכירו הפלאשטש שהוא של ר"א גם נמצא צעטיל שהוא כתב ידו ונמצא הפאס שהוא שם בעלה – ביאור הדין אם מתירין אשה בטב"ע דקלא המבואר בשב"י סי' ק', ודברי רש"י בסנהדרין ס"ז וירושלמי סוף יבמות ודין עשאאי"ל במסות – וביאור סוגי' דע"א במלחמה. וביאור הדין דסימנים שאין מובהקים וט"ע מהני אף באישתעי ובש"ה ביאור דברי תוס' חולין צ"ו ליישב כמה קושיות

סי' עג באחד שנטבע והכיר אביו שהוא חמיה של האשה שהמקל הנמצא אצל הנטבע הוא משל בנו והסנדלר הכיר המנעלים. ואבי' אמר שיש קצת שבר על השיענביין ונחסר קצת מהבשר עוד הכירו הטלית קטן ושאר בגדים והכירו בהנטבע המום שעל הרגלים. ביאור הדין דנשים שאין נאמנים להעיד שמת בעלה מ"מ אם אמרו שבעלה הי' לו סימנים ואנחנו מוצאים בהנטבע הסימנים אולי נאמנים – ובעל חמי', ודאי יכול להעיד בכה"ג וביאור דין סימנים ואם פלעקען הוה סימן ואם צירוף סימנים הוה כסימן מובהק ובאם העדים ידעו מהטביעה אם מהני טב"ע דבגדים. וביאור סוגיא דסימנים ודין המביא גט וביאור הדין דגט אינו דומה לשטר לענין שומר וביאור שיטת הריטב"א וב"י בענין כלים דלא מושלי, ובאם שמכיר בגדים בטב"ע אי חיישינן לשאלה וביאור דברי הראב"ד דסימנים מובהקים ל"מ רק מדרבנן. ובש"ה אך נענשו שלא הספידו לשאול והלא לא הי' רק ע"א במלחמה ואין מספידין

סי' עד באחד שנפטר בק' סקאלא והעיד אחד שהנפטר אמר קודם מותו ששמו מלך מפרעמישלא והי' לו גיוועלב למכור גראפען ויש לו ד' ילדים ועד אחד העיד שאמר שמתה אשתו והניחה לו ד' ילדים ועל גופו מצאו ברוכבאנד ואשה אחת העידה ששאלה את הנפטר אם יש לו אשה והשיב איך זאל איין וייב האבען וואלט איך נישט גידארפט אזוי גיין שנאררען, והנה מלך מפרעמישלא הי' לו זקנה גדולה וד' ילדים מאשתו שמתה והי' בעל מלאכה מגראפין אך שהי' לו אשה בעת שמת אם מתירין אשתו לישא פלפול בסוגיא דיבמות קט"ו וישוב קו' תוס' ד"ה והא חבי – וביאור הדין דאם ודאי חייב ולא נודע למי הולכין אחה"ר. ופלפול בזה – בדין ע"א שמעיד נגד סימנים ובדין שנים מעידים נגד סימנים מובהקים בסוגיא דיבמות צ"ד ובדין עדים שהכחישו בחקירות בעדות אשה ובדין אשה שהכחישה לעד כשר בחקירות. ובדברי הגאון מליסא הובא בפ"ת ס"ק קמ"ו פלפול ביבמות צ"ד ובדברי הנוב"י סי' מ"ו בענין הזמה בעדות אשה. ובדין היכא שיש תועלת בעדותן מדרבנן אם לוקין בהזמה מלא תענה

סי' עה בדין אם ע"א נאמן נגד סימנים ובדין ע"א. אם נאמן באבידה ובשבועות ל"ב אמאי לא אמר הכל מודים באבידה ובדין תרי חזקות כרוב הוא פלוגתא

סי' עו באחד שנאבד ומצאו אחד שנטבע והכירו הבגדים שהוא של הנאבד גם הגידו סימן שברגל ימין אצבע עקום ועל האצבע בילקאלא ואמנם בהנטבע אמר אחד שלא ראה בילקאלע ועד אחד אמר שראה בילקאלע. בדין עדים המכחישין ובדין אחד שהכחיש שנים בחקירות וקושיא מיבמות פ"ח פלפול בדברי נובי"ק סי' ל"ז דהיכא דנאבד אחד איתרע חזקת א"א וכן בדברי חו"ד דמיגו בא"א הוה מיגו להוציא. בדברי ח"צ דהיכא דאיכא סימן אמצעי הוה שאלה דיחיד ול"ח לשאלה. בדברי ב"י וריטב"א בכלים דלא מושלו

סי' עז באחד שנאבד ובמשך איזו ימים מצאו הרוג וראשו הי' חתוך מושלך מעט, רחוק מהגוף. והעיד אחד ששמע מהאשה שלבעלה הי' ווארצלין על יד השמאלי וכן מצאו בהנהרג עוד העידו עדים שהכירו הקאפעלאטש שהי' מ מונח אצלו. והבעקישא ושני רייזעפעססער של ר' יואל הנאבד ושל בנו ר' משה ומצאו קארטליך העריכים לר' יואל בסמוך להנהרג ועד העיד שראה את ר' יואל בסמוך להקרעטשמי שמצאו הנהרג. וגם הכיר הטלית קטן ביאור דין שומא וישוב קו' ב"ש על הב"י ביאור אמאי חיישינן לשאלה ולא למכירה. ובדין אם המשאיל יכול להקדיש ודברי קצה"ח סי' רי"א וביאור דברי רדב"ז ח"ב סי' תשצ"ח ביאור דברי מבי"ט ופלוגתא דרבי ורשב"ג אי תבדק כל השדה דאזלי לשיטתייהו. ודברי ח"ץ בענין חשש שאלה ובדברי קצה"ח ר"ס ס"ו

סי' עח באחד שהי' כמתעתע ובעיני אנשים דומה למשוגע והוא הי' מוכר קמח וחצי שנה קודם שהלך פנה עצמו מהחנות והעיד גיסו שנכרי אמר לערלית בפניו שגיסו אינו בחיים. ושערלית אמרה לו שראתה בבית המשוגעים בלבוב יהודי שהי' דר בחנות והי' מוכר קמח ואמר לה שהוא חולה ואח"כ ראתה שמת עוד העיד ששאל בלבוב להממונה מהשפיטאל והראה לו בפראטיקאל שאמר כשבא לבית החולים ששמו ליב האמער ושם נכתב שם אשתו ובניו ומסחרו ושהוא מסאנדאווישנא והראו לו המלבישים והכירם ועוד בא להגע- מיינדעאמט מס"וו מכתב מהשפיטאל שליב האמער מס"וו נפטר 23 מערץ ויודיעו זאת להמשפחה. מבואר דין מסל"ת בעכו"ם מפי עכו"ם ודין מסל"ת על סימנים. ודין אם יש לסמוך אדברי יחיד באיסור דאורייתא ואם אמרי'