בית יצחק אבן העזר חלק א רנה

הרמב"ם דס"ל דחיישינן כמו שזינת' עם זה כן זינתה עם אחר אם גם בבנו מאנוסתו חיישינן כן

סי' נה בכהן שטען שהמשודכת שלו מעוברת מאבי חורגה וע"כ רוצה להתיר קשר השדוכין והמשודכת אמרה שהיא מעוברת מהמשודך והתירו קשר השדוכין ואח"כ נתחרט המשודך ובא לפני הב"ד וטען שנתעבר' ממנו ומה שטען מתחל' הי' כדי שיוכל להתיר השידוך והב"ד הותרו בו שלא ישאנה ועבר ונשאה אם מחויבים ב"ד להפרישם ואם מחויב הבעל לגרשה ואם לא תרצה לקבל הגט מרצונ' אם יוכל הבעל לכופה ואם הבעל מותר לישא כפיו ולעלות ראשון לתורה והמקום שהמשודכת דרה שם רוב פסולים אצלה וגם אבי חורגה איננו מוחזק בכשרות והמשודך בתחלה אמר שבא עלי' רק שנתעברה מאבי חורגה ואח"כ אמר האמתלא הנ"ל. היכא דאמר בפני רבים אם מהני האמתלא. היכא דהי' מוכרח לעשות מעש' אם מהני אמתלא, בדברי המהרש"א יבמות דהיכא דשאחד"א ל"מ אמתלא רק היכא דשתיקה מועיל, בדברי התוס' יבמות י"ח ד"ה טעמא. בדברי הש"ס כתובות כ"ב אמר' טמאה אני וחזר' ואמרה טהור' אני בדברי שו"ת רעק"א דאמתלא לא עדיף משתיק', במה שחי' הגאון רעק"א דכיון שטען בתחיל' בפני ב"ד דלא נתעבר' ממנו הוי כעד ובעד ל"מ אמתלא. בדברי הקצוה"ח סי' רע"ט דנאמן ע"א לומר אשה זו זונה או גרוש' בדברי הנו"ב באשה שאמר' טמא"ל ונתגרש' דמהני אמתלא אע"ג דנעש' מעשה משום דיכול להיות דנתגרש' מטעם אחר, בדברי הראב"ד באשת כהן שאמר' שנאנס' דמותרת לאחר מיתת בעלה לכהן אחר משום דבעת אמירת' לא נתקבלו דברי'. במה שחי' הב"מ דהיכא דנתקבלו דברי' ל"מ אמתלא זה דוקא אם נתקבלו בתורת ודאי ולא בתורת ספק. בזה"ז דאיכא חרם מהתנאים אם נאמן לומר על המשודכת שלו שנבעל' לפסול לה, במה שחי' הנו"ב לחלק בין היכא שאומר הבעל שראה שזינתה דאז נאמן אף בזה"ז ובין היכא שאמר שמאמין להעד

סי' נו בפנוי' שזינתה וילדה ולד שהוא כעת בן ו"ח ולא התחיל' להניק אך אח"כ הניקה ב' ימים והי' לה כאב בדדי' וצער גדול ונתנה הולד למניקה ולא הניקה עוד והיא אומרת שנתעברה מישראל והוא כופר ואומרים על הפנוי' הזאת שנכרי אחד אמר שזינתה עמו ואחד שמע קול שזינתה עם יהודי ועם ב' נכרים ויש לחוש שאם לא נתיר לה להנשא תצא לתרבות רע או חלילה שתמיר דתה כי כן אמר אחד בשמה אמנם אין עדות ברורה על כל זה. אם גם בזונה שייך דין דמינקת חברו בדברי הנו"ב שדחה דברי מהרי"ו שכתב דזנות בלא התראה שכיח ודחה הנו"ב דנהי דזנות שכיח אבל שתתעבר ל"ש דאשה מזנה מתהפכת. ראי' דבמזנה ל"ג חז"ל מכתובות י"ג בדברי הנתיבות לשבת שהביא ראי' דבמזנה ל"ש איסור מינקת מחגיגה י"ד דאיבעי' לן בתולה שעיברה מהו לכה"ג דמשמע דגם בעודה מעוברת ל"ש בה דין מעוברת חברו בדברי שו"ת הרעק"א דנתעברה מנכרי ל"ה בכלל מינקת חברו בדברי שו"ת רעק"א הנ"ל שחידש דבנכרית מעוברת שנתגיירת אם התנית בפי' שלא תועיל הטביל' להעובר מהני תנאה – מצדד להתיר עפ"י מה שחי' בשו"ת בית יעקב דהיכא דהחלב מזיק להולד יש להקל במזנה מצדד עוד להקל דבמזנה ל"ש חשש דחסה בקו' הב"י במה שמתירין לתת הילד למינקת נשואה ומשביעין אותה עד"ר הלא יש לחוש שמא יפר לה בעלה – במה שחי' בשו"ת רעק"א על הקושיא הנ"ל דמשביעין גם את הבעל עד"ר שלא יפר לה קושיא בדברי הש"ס כתובות דמקשה הש"ס התם והא הוי בי ר"ג ושרי ר"נ. אם נתנו הילד למינקת נכרית אם מועיל

סי' נז באשה שנתנ' בנה למינקת ב' חדשים קודם מיתת בעלה אם מותרת לישא אחר ח"י חדשים מפני שהנשואין הי' לטובת היתומים – בטעם דבעינן ג"ח אי משום שבג"ח נפסק החלב או משום שהילד מכיר המינקת

סי' נח באשה שבעוד קודם שילדה אמר לה רופא א"י שמחמת חולשת גופה אינה רשאי להניק ובתוך ח' ימים ללידתה ראתה המילדת שאין לה חלב בדדיה ושכר לה הבעל תיכף מינקת ועד ג' ימים אחרי הבר"מ הניקה מינקת וגם היא הניקה אמנם ביום הג' מהב"מ ג' שבועות קודם מיתת הבעל נתנה הילד לבית המינקת והי' הילד שם ב' חדשים ואח"כ נתנתו למינקת אחרת ושלמה שכרה בעד שנה ורבע והמינקת גמלתו ככלות שנה בלי ידיעת האשה וכעת הילד הוא בן י"ז וחצי חדש והאשה נשתדכה וכאשר נתועדו לעשות הנשואין נודע להמשודך כי נתנה הילד למינקת ג' שבועות קודם מיתת בעלה מיאן בהשידוך וגם אינו רוצה להמתין עד כלות כ"ד חדש והאשה היא עשירה ועסקי' מרובים ובאם שיותר הקשר יהי' רעה גדולה להיתומים והאש' אומרת שמעת שנתנ' הילד למינקת לא נתנ' דד בפי התינוק והמינקת ובעלה אומרים שבמשך הג' שבועות קודם מיתת בעלה באה אם הילד כמה פעמים והניק' את הילד והאשה אומרת שמחמת שנאה כי נתנ' בנה למינקת אחרת אומרים כן. אם במה שנתן הבעל הולד למניק' פטרה מהשיעבוד והוי כגרוש' שהתיר ר"ש הזקן מסביר דברי ר"ש הזקן עפ"י דברי הלח"מ פ"ג מה' יו"ט מישב בזה קושית הראשונים דלמ"ל בגמרא טעמא דהבחנה תפ"ל דלמא מעוברת ואסור משום מעוברת חברו אם יש להתיר כיון שלא גמלתו במתכוין רק המינקת גמלתו בעצמה. אם אמרי' גם תרי לא פליג או דהוי כמו ב' מיגו דל"א מצדד להקל כיון שהרופא אמר שלא תניק מחמת חולשת גופה והאש' אמרה שמעת שנתנ' הילד למניקה לא הניקה כלל הוי פסק חלבה בחיי בעלה – האשה נאמנת להכחיש המינקת שלא סייעה בהנקת הולד דל"מ אם איסור מינקת הוא גם על האשה בודאי נאמנת וגם אם איסור מינקת לא חל על האשה ג"כ נאמנת מטעם דלא תעבור על לפ"ע. מפלפל אם האשה נאמנת הואיל דאתחזק איסור דמינקת. אם יש להתיר אחר ח"י חדשים. בדברי שו"ת ר"ח כהן שאם גמלתו מחמת כאב דדים מותרת להנשא

סי' נט באשה שיום אחד קודם מיתת בעלה לקח' מינקת להילד שמסיבת חולשת גופה וגם מאשר הוכרחה לשמש את בעל' בימי חליו לא יכלה להניק ופרנסת' היא שהפראפינטאר יש לו נידערלאגע בכפר ובעל' הי' סוכן שם וכעת הפראפינטאר רוצה שתשאר בפרנסה הזאת באופן שתנשא לבעל והאשה עני' ואין לה וגם להילד שום משען ומשענ' אם יכול' להנשא בתוך ימי מניקת' לבחור אחד אשר לא קים עוד פו"ר. אם עשה דפו"ר דוחה איסור דמינקת חברו. מחדש דאף דאמרי' עשה דל"ת מ"מ אין עשה דל"ת דגזל. בדברי הרמב"ם שכ' עבר ונשא מעוברת ומינקת חבירו הרי זו שותה שאין כאן עברה. מיישב דברי רש"י בסוגיא דאונכרי שפי' סתם עכו"ם גזלי ארעא מישראל נינהו. בדברי הרא"ש בפסקים דסגי בפסק חלבה ושכרה מינקת. בדברי העצי ארזים דמחלק דבנתנ' בנה למינקת בעינן פסק חלב' בחיי בעלה ובשכר' מינקת ל"ב פסק חלב' בחיי בעלה במה שהאריכו הפוסקים להתיר במזנה משום דזנות לא שכיחא, גם בזה"ז שהרבה שוכרין מינקת מ"מ אין להתיר ודלא כמ"ש בס' זכרון צבי מנחם

סי' ס' בשני ישראלים שנתיחדו עם בתול' ועשו עמה עביר' בזאח"ז ונתעבר' ושניהם מודים שהאמת כדברי' שנתעבר' מהם. אמנם הנואף הראשון אמר שעש' תחבולה שלא תתעבר ונואף הב' רוצה לישא אותה אם אין בזה איסור מעוברת חברו ויוכל לצמוח רעה אם לא נתיר לו לישא אותה. בדברי השואל שרצה להתיר כאן מטעם ממ"נ דאם אין אשה מתעברת מביא' ראשונ' מהשני נתעבר' ואם חיישינן דמכבר נבעלה א"כ נבעל' ג"פ והוי מופקרת. בדברי הנו"ב שחי' דרוב אינן מתעברות מב"ר אבל מיעוט יש דמתעברות. בדברי הנו"ב שכ' דהיכא דהוא מסופק שמא הולד ממנו ל"ש מינקת חבירו. בדברי הירושלמי הובא בתוס' סוטה דאשה מתעברת משני ב"א במה שחי' הגרעק"א דרוב פעמים הזרע נקלט ביום א', בדברי הנו"ב דס' מעוברת חברו אסורה משום דהוי דשיל"מ במה שהוכיח בס' נתיבות לשבת מש"ס חגיגה בתולה שעיברה מהו לכ"ג במזנה מעוברת מותרת

סי' סא בתולה שנאנסה ובחור אחד רוצה לישא אותה ואינו רוצ' להמתין ג' חדשי הבחנה ואם לא נתיר לה יש לחוש שתצא לת"ר אם יש להתיר קודם ג' חדשים. במה שרצה השואל לחדש דבתול' שנאנסה אינ' צריכ' להמתין ג"ח דאין אשה מתעברת מב"ר. בדברי הש"ס ריש כתובות ולדרוש להו דאונס שרי. בענין אין אשה מתעברת מעומד. אם בשחרור עבד שייך לא תחנם, אם יש להתיר איסור דרבנן כדי שלא יבא לעבור על איסור גדול בהלכ' תיכף אחר הבעיל' אם נקלט הזרע. בדברי הש"ס שבת נתנ' קאמרת או ראוי' קאמרת

סי' סב בבתולה שזינת' ואומרת שנתעבר' מנכרי ונשאת לאיש שלא ידע שהיא מעוברת והב"ד הפרישו אותם וילדה בת ולא התחיל' להניק ויש ספק אם הוא בכלל מופקרת גם אמרה שתמיר דתה אם יש לבעל' לדור עמה. במה שחי' השואל דלהכי בגרוש' לשי' הר"ש הזקן מותרת להנשא דעיקר איסור מינקת משום דאסור לקלקל זכות הילד ולהכי בגרוש' דאינה משועבדת והוה כמניק' ולד של אחר בתורת צדקה ול"ה מקלקל זכות הילד שאין הזכות של הילד, בקושית הרמב"ן אמאי לא קאמר הש"ס דצריכ' להמתין ג"ח מטעם דשמא מעוברת היא, מזיק לחבירו בדרבנן עובר מדאורייתא, בישוב דברי הרמב"ם שכ' הטעם דמעוברת משום דחסה

תקנות עגונות

סי' סג עגונה שבעלה אליעזר שפילמאן הרחיק נדוד מזוראוונא לסטאמבול ובא מכתב מאיש אחד משם שמת שם איש אחד מזוראוונא ושמו שלמה בראטער ובזיראוונא לא הי' רק איש אחד ושמו שלמה בראטער והוא הי' בזאראוונא בעת בא המכתב רק זאת נדע שאליעזר שפילמאן שאל הרייזעפאסס משלמה בראטער, פלפול בדברי תשובת הר"ן בענין שנוי השם ובש"ס ב"ב בענין מעש' בבני ברק וכו' וישוב קושית הנוב"י סי' ס"א על התוס', פלפול אי מהני ס"ס להוציא ממון. ישוב לקושית התוס' נדה בסוגיא דמופלא הסמוך לאיש בהקדיש הוא ואכלו אחרים דהוי ה"ס. שקלא וטריא בש"ס יבמות קט"ו אי חיישינן לתרי יצחק. פלפול בעניני חזקה וענינים המסתעפים מזה. בדין דאמרי' נעש' סריס למפרע אם לא הביא סימני סריס והגיע לבן ל"ה בלא שערות אם נעשה גדול למפרע מבן י"ג פלפול ביבמות קט"ו בסוגיא דיצחק ריש גלותא דאזיל מקורטבא לאספמיא ביאור דברי הב"ש ס"ק פ"ד ובדין דחזקת דייקא מרעי לחזקת א"א. ביאור דברי רש"י ב"מ כ"ז נ"מ לאהדורי גט