בית יצחק אבן העזר חלק א רנ

וראה אותה שנסתרה אסורה עליו בזמן שאין שם מי סוטה. היכא דעשה דל"ת אם הוי דחוי' או הותרה. לב"ש דס"ל לא יגרש את אשתו אא"כ מצא בה ע"ד אם ס"ל ג"כ דכל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב לאשתו. בעידי כיעור שהעידו בב' מעשיות והוגבה עדותן שלא בפני האשה אם מהני הגב"ע. בענין א"א משים עצמו רשע

הג"ה באות ב' כתבתי בשם השואל דב"ש לא ס"ל כל היוצא למלחמת ב"ד גט כריתות כותב ומצאתי בפתיחה לאור חדש קידושין שהעיר בזה

סי' מד באשה צעירה לימים נו"נ ונשאת לבעל ומת ונשאת לשני ויש לה ממנו ג' ילדים ומת בחולי הריאה ונתברר בב"ד שבעלה הב' נחלה בחולי הזה עוד קודם הנשואין אם מותרת לינשא לג'

הג"ה ויש להסתפק היכא שהבעל הי' חולה קודם החתונה ואח"כ חזר לחליו ומת אם היא קטלנית לפמ"ש תוס' חולין ט"ו ע"ב ד"ה כגון דשכיח היא שיחזור לחליו א"כ ל"ה מחמתה ואם לא שהה זמן מרובה בבריאותו יש לתלות להקל אם ל"ה קטלנית בג' זימנא

מצדד להיתר עפ"י מה שכ' בס' נוצר חסד דהיכא דיש לה בנים מבעלה הב' מותרת לינשא לג'. בדבר מה שתי' בחי' רי"ם דהיכא שלא כ' לה כתובה בקטלנית שלא תוכל להינשא אין לה כתובה מבעלה הב'. מצדד עוד להיתר עפ"י מ"ש בשו"ת דברי חיים דהיכא דבאה המיתה ע"י מעשה גם לרבי בעינן ג"פ

סי' מה באשה שמת בעלה הא' ונשאה לב' והוא הי' בן נ' שנה וילדה לו ב' בנים ממנו ומת בן ס"ה שנה והעיד קרוב אחד שבעלה הב' היה איש חולה מלא מכאובות ופצעים עוד קודם שנשאה ומסיבת החלאים האלו של"ח אם יש להתיר להנשא לג'. אם יותר מששים שנה הוי זקן. בדבר הס"ח שכ' דאשה לג' או לד' לא תנשא אם מתו בעלי' זא"ז לאחר שבאו עליה ומתו בלא בנים. במשנה דתענית י"ט עיר המוציאה מתים בג' ימים. בדברי הס"ח שכ' דוקא לד' לא תנשא אבל לה' אינו מזיק

סי' מו באשה שנשאת לבעל ודרה עמו כ"ג שנים ומת ונשאת לאיש זקן בן ע"ז שנה ודרה עמו ד' שנים ושל"ח ואחותה דרה עם בעל שהי' קרוב לס' שנה ודרה עמו כ"ח שנה והולידה בנים ובנות ונתאלמנה אם מותרת לינשא לג'. אם אחיות מחזיקות לענין קטלנית. אם ב' ילדים מתו מ"מ להג' מל וחי אם מותר למול הרביעי

סי' מז בבחור שנשא בתולה ולאחר בעולה הא' אמרה האשה שנבעלה כדרכה ומצאה טיפי בתולים והבעל אמר שלא הי' בכחו לבעול ולא הי' רק נשיקה אך יען שמיעך באצבע יצא דם ואח"כ דרו ביחד ואמרה האשה שאין בו כח גברא ואח"כ נתעברה האשה וילדה בת וקרא הבעל להילדה שם בישראל ואח"כ נתעברה וילדה בן ובירך הבעל ברכת להכניסו בעת הב"מ ואח"כ נתהוה קטטה בין הזוג ואמר הבעל כי אין לו ג"א ומעולם לא הוציא ש"ז וביאותי' הי' בלא קושי ואף שאשתו מוחזקת בכשרות בכ"ז בהכרח שזינת' ומחמת בושה שתק עד כה והורה היתר לנפשו כי משמש מת בעריות פטור ומותר ואח"כ אמר שהי' קצת קושי ושימש כניסה ויציא' רק שלא הוציא ש"ז אם מותר לדור עם אשתו או דשאחד"א. היכא דלא קים לי' אם אמרי' שאחד"א בדברי התוס' זבחים ב' דאשה שזינתה אין הבעל מחויב לגרשה, בקושי' הישיע"ק על מה שאמרה תורה במש"ר ולו תהי' לאשה והרי שאחד"א בס' אי אמרי' שאחד"א בדין המבואר ברמ"א בבזה"ז דאיכא חר"ג אינו נאמן לומר שמאמינה, אם גם היכא דמע"ר אמרי' דאשחד"א, בדברי הרמ"א הנ"ל שלא כ' שאינו נאמן בזה"ז אף באמר שראה שזינתה. בישוב דברי רש"ל מובא בב"ש דבזה"ז אינו נאמן לומר שקידש אחותה מקודם לאסור אשתו עליו, בדברי הרדב"ז דהא דנדר חל על דבר מצוה דוקא במצוה שבין אדם למקום אבל במצוה שבין אדם לחברו

סי' מח באחד שהי' שוכב ובעלה קמה אשתו וסברה שבעלה ישן ולקחה כר לכסותו והלכה לחדר השני והבעל עמד ממטתו וראה אותה שוכבת עם בעל מלחמה אשר הי' ישן שם והתחיל לצעוק ברחה האשה לחוץ וכפי דברי הבעל לא שהו רק מעט בהשכיבה וגם לא ראה רק שוכבין יחד והאשה אומרת שעמדה לאפות חלה ולא הי' לה דרך אחר רק לעבור דרך חדר הבע"מ ותפסה בע"כ ואומרת שצר לה מאד מה שלא צעקה אך לא הי' שום מעשה כי גברה עליו תיכף והבעל חושד אותה שהי' דעתה לעביר' ויש להבעל בן ממנה אם רשאי לדור עמה. אם יש חילוק בין הבעל שאמר שאשתו זינתה ובין אם אמרה האשה א"ל לענין שאחד"א, בדברי התו' נכרים שתי' דלהכי ל"ש באומרת טא"ל שאחד"א כיון דהיא אינה מוזהרת ביאור דברי התוס' כתובות ס"ג ע"ב לענין טא"ל, בדברי הח"מ שכ' דאם בעת הכיעור ודאי לא הי' שום זנות עכ"ז אסורה להאוסרים בדבר מכוער, פלפול במ"ש בהשמטות הרי"ף דהיכא דשאחד"א הוי איסור דאורייתא א"כ בבעל שאמר שראה שזינת' לאחר חרגמ"ה איך חכמים מתנין לעקור דבר מה"ת בקו"ע. יסביר החילוק בין היכא שאומר הבעל שמאמין לדברי העד ובין היכא שאומר שרא' בעצמו שזינתה בדברי הבה"ג דאין לאסור רק בראו העדים כמכחול בשפופרת, בדברי הירושלמי דבדבר משוער אם מביאה ראי' לדברי' מהני. באונס או במוש"ר דקאי בעשה דולו תהי' ובלאו דלא יוכל לשלחה אי אסרו רבנן בדבר מכוער, בענין ידיע' בלא ראי'

סי' מט באשה שבעלה נסע לאמעריקא והיא דרה בבית דודתה וסברה שנאנס' ג"פ מאחד הדר בבית התחתון בפעם הראשון באה לבית הנואף לחפש את בן דודת' ולא מצא' אותו סגר הנואף הדלת ותפסה והשליכ' על המטה וסתם את פיה ולא הית' יכולה לצעוק ועשה מעש' אבל לא הרגיש' ש"ז ושבועות אחדים אח"כ תפס' תחילת הליל' סמוך לבית ושם אין איש עובר וסגר פי' ולא הניחה אותו לגמור הביא' ועשה רק הערא' ובפעם ג' קודם אור היום כשהלכ' דרך הבית מהבאהן תפס' ודחפ' לקרן זוית על המעק' תחת הגג ועשה מעש' והרגיש' ש"ז ולא הית' יכול' לברוח ולא לצעוק כי סגר פיה והאשה מוחזקת בכשרות ולפי דברי' הית' אנוס' אם מותרת לבעלה, אם האשה נאמנת לומר שנאנס' כ"פ מאיש אחד אם נאמנת לומר שנאנס' בעיר. בענין אין האשה מתעברת בעמיד', בדברי הירושלמי דספק נאנסה ל"ה ספק דקול יוצא לאנוס'. בדברי הר"י מובא ברא"ש דאפי' בקבל אבי' קדושין פחותה מבת ג' נאמנת לומר נאנסתי

סי' נ' קושית השואל לשי' הב"ש דאשת ישראל שנאנס' אף שאינ' אסורה לבעל מ"מ אסור' לבועל א"כ מאי מקשה הש"ס בסנהדרין אשה חברה דמקטלא המ"ל והא יכולין לומר לאוסר' על בועלה שני באנו דאי רק לאוסרה באו הו"ל למימר דזינתה באונס ומדאמרו ברצון ודאי להורג' באו. פלפול בגוף הדין אם אשת ישראל שנאנס' אסור' לבועל יחקור אם הא דנאסר' לבועל אם אסורה תיכף בשעת בעילה או דנאסר' לאחר שנתגרש' מבעל

סי' נא באלמנה עני' מינקת אשר התחתנה עם אחד וכבר הגיע מועד הנשואין אבל לא מלאו עוד ב' שנים עם חדש העיבור והחתן אינו רוצה להמתין אם יש להתיר לה להנשא, במה שחי' מהריט"א דהיכא שאנו מסופקין לענין ממון ואין אנו יכולין להוציא ותליא בד"ז גם איסור אף לענין איסור הדין כן. בדברי רש"י בסוטה כ"ד בד"ה מעוברת כתב רש"י ואסרוה לינשא עד שיהי' הולד בן שתי שנים ובד"ה יכול כ' להפריש' עד כ"ד חודש, אם יש להקל בנולד הולד לאחר מיתת האב. אם עובר יורש

סי' נב באשה שילדה בן והשליכ' אותו ומצאוהו בשע' העשירית בלילה אצל ביהמ"ד ומסרוהו לנכרי והמירו אותו וכאשר נודע זאת להאם שלחה לבית המשפט לאמר שהבן שלה וגם השכנים יודעים שהשליכ' הילד והלכו אנשים חשובים לבית המשפט כי יחזירו הילד להאם ולא אב ואמרם כי אחרי שהומר כבר הילד הוא נכרי ונחוץ למוסרו לפדגוג נכרי וגם אחרי שהאם השליכ' הילד לא יאמינו עוד לה לתת הולד לידה והנה בעלה נשאה זה ד' ירחים ולא הגיד' לו שהיא מעוברת ובבית המשפט גם לבעלה אמר' שהיא מעוברת מאחר אם מחויב הבעל לפרוש ממנה כדין מי שנשא מעוברת חברו, אם עבדינן תקנתא לנכרים, בענין קנסו שוגג אטו מזיד. בענין שלא יהא חוטא נשכר, אם שייך דין מינקת במזנה בענין תקנה במלתא דלא שכיחא, בדברי התוס' יבמות ל"ו שכ' בתי' א' דגם רבנן ס"ל יוציא בגט דלשון יפריש משמע נמי גירושין

סי' נג במעוברת שנתגרש' מבעל' ואבי האש' התחייב א"ע בכתב המועיל ע"פ ערכאות שיהי' הילד מוטל עליו מעת ביאתו לעולם עד אשר יגיע לעת נשואין אם יש להתיר להאשה להנשא אחר ג"ח מהלידה, בענין פלוגתת ר"ש הזקן ור"ת אם בגרוש' שייך דין מינקת ביאור דברי הירושלמי בפ' א"נ אלמנה שאמר' יצאו מעשה ידי למזונות שומעין לה א"א שאמרה וכו' אין שומעין לה. ביאור סברת ר"ש הזקן דמתיר בגרוש'. פלפול דהיכא דכבר חלה תק"ח לא מהני שום עצה להקל בהאיסור בענין היכא שחל יו"ט ושבת ביחד אם שייך איסור מוקצ'. בישוב דברי הרמב"ם דנקט במעוברת הטעם משום דחסא ובגמ' דחי טעם הזה. בדין דב"נ מצוה על העוברין. בישוב קושית הברכ"י הך דחגיגה בתולה שעיבר' מהו לכה"ג והרי בל"ז היא מעוברת חברו, בענין הכלל דהיכא דמביא המחבר בש"ע דיעה בשם יש חולקין הלכ' כדיעה הא'. בדברי הג"א דכתב דכל עוד שלא כפו אותה הב"ד אף במכירה ס"ל לר"ש הזקן ל"ש בגרוש' דין מינקת, במה שרצה השואל לחדש דאם בשעת הגירושין לא הכיר' אף שהניק' עד שהכיר' אח"כ אין כופה

סי' נד בבתולה שנשתדכה לכהן ואח"כ נתעבר' וילדה קודם הנישואין והמשודך אומר שממנו נתעברה והשכנים אומרים שבשכינה הזאת דרים רק יהודים ויודעים בבירור שעכו"ם לא נכנס לשם והבתולה' ית' צנועה בביתה והמשודך נשא אותה אם מותר לדור עמה ואם מותר לעלות לדוכן, בדברי הרמב"ם ה' יבום דאף ששניהם מודים צריכ' חליצה שמא זינתה עם אחר. בדברי התו' סוטה כ"ז שהקשו אמאי בארוסה שעוברה כשר הילד בדיימא. במה שחי' הח"צ כיון דעובר ירך אמו מהני חזקת הילד להאם. בדברי הרמב"ם פי"ב משחיט' שכ' מותר לשחוט את המעוברת דעובר ירך אמו – אם יש רוב ישראל מדוע הולכין אחר רוב ישראל נזיל בתר רוב מזנים – בדברי הירושלמי פ"ק דכתובות בקרונו של צפורי – בש' הר"ן דס"ל דפירש לפנינו ל"ה קבוע דרבנן, במה שדקדק הני"ב בגוף הדין דאם הבועל מודה שהילד ממנו דהאשה כשרה לכהונ' ואם הוא כהן מותר לישא אותה, דאמאי לא ניחוש דלמא עיני' נתן בה ועוד כיון דבודאי לא טבלה נימא אאמע"ר – אם גם עובר נקרא בן ונאמן האב לומר עליו זה בני – לרבא דס"ל מומר אוכל נבלות לתיאבון פסול לעדות ולהכעיס כשר אם ידוע שאכל נבלות יש להסתפק אם נאמן לומר שעשה לתיאבון לפסול א"ע – במה שחי' השואל דהכא ל"ש לומר אאמע"ר משום שמצוה להשיא אותה – בדברי הב"ש סי' ד' ס"ק ל"ט שכתב דאפילו ברוב פסולין איכא ס' שמא אזלי' לגבי' – בדברי רש"י בכתובות י"ד שפי' דתי' בקרונות של צפורי קאי לר"י, לדעת