בית יצחק אבן העזר חלק א רמח

שהם פסולים מחמת עבירה ול"ה רשע דחמס שאינם חשודים לשקר כדברי הנ"י ול"ק קו' הש"ך ונמצא דס"ל לרמ"א כנ"י רק בלא שתיקה כהודאה אף כשר אינו נאמן ע"כ צריך שתיקה כהודאה ועכ"פ אין לדחות דברי הנ"י בקל ודברי הגאון מליסא סותרים דבקהלת יעקב מביא בשם הנ"י דאף בעדות אשה בעי רשע דחמס ובנתיבות כ' דבעדות אשה מודה הנ"י ובספר היקר מנ"ח מצוה ל"ז תמה על קהלת יעקב דבעדות אשה אין מבואר בנ"י וכבר קדמו הנתיבות בעצמו גם מה שתמה הרי גם גזלנים נאמנים באיסורין במח"כ נעלם ממנו דברי הש"ך שהביא ראי' מש"ס דגזלן אינו נאמן ודו"ק

(ג) אמנם אף שיש לפלפל על הנתיבות ומהגהות מוח"ז הגאון מ' עקיבא איגר סי' י"ז אות ג' שהביא דברי הקצה"ח נרא' דס"ל כן מ"מ מי יהין להורות נגד הגאון מליסא בשגם שמצאתי בספר היקר אמרי בינה דיני עדות סי' ל"א שמפלפל הרבה בזה אי הא דפסול שאינו רשע דחמס מטעם משקר או מגזה"כ וכתב דמדברי חידושי הרמ"ה בסנהדרין שפי' אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד דקתני בברייתא אל תשת רשע עד שמא יהי' עד חמס נראה דטעם דאל תשת רשע עד שמא משקר נראה דס"ל כהנתיבות והנה י"ל דזה תליא במחלוקת דלר"ש דדריש טעמא דקרא י"ל דטעם דרשע פסול משום משקר. אבל לדידן דלא דרשינן טעמא דקרא רשע פסול מגזה"כ וצדקו דברי הנ"י. עוד נ"מ במה שכתב טורי אבן בר"ה כ"ב דבעגלה ערופה אף פסול לעדות מדאורייתא נאמן שראה ההורג ולא הי' עורפין דכתיב ולא נודע מי הכהו הא נודע לאחד לא הי' עורפין וא"צ עד כשר לזה עיי"ש ונ"ל דמנין ידעינן שנודע לאחד כיון דרשע דחמס מעיד והוא משקר א"כ עדיין לא נודע ודוקא ברשע שאינו של חמס שאינו משקר נודע מי הכהו א"כ זה תליא במחלוקת דלר"ש דדריש טעמא דקרא דריש מטעם משקר וס"ל בע"ע הי' עורפין דאף שאומר עדיין לא נודע שהרי חשיד לשקר משא"כ לרבנן לא היו עורפין דנודע מי הכהו שאין חשיד לשקר. ולפ"ז ברשע דחמס היו עורפין והא דכתב הרמב"ם פ"ט מרוצח אפי' עבד או פסול לעדות מעבירה לא היו עורפין לא מיירי מרוצח וס"ל לרמב"ם כסברת קצה"ח וזה דלא כמ"ש בספר הנ"ל ואקצר סוף דבר דהוה ספיקא דדינא

(ד) ובספרי כתבתי דעכ"פ לענין בספק פסול יש לצרף דעת הנ"י הנ"ל ולכאורה בנ"ד שהי' קל הדעת קודם שהלך לאמעריקא ועתה דר שם י"ל דאיתרע חזקת כשרות ואולי רוב ישראל שבעיר נעוויארק ובשאר עירות מזידאמעריקא מחללי שבתות. אך י"ל דכל אחד קבוע במקומו ובשעה שכתב המכתב הוא קבוע וכל קבוע כמחצה על מחצה עיין בש"ס נזיר י"ב ותוס' כתובות ט"ו ד"ה דלמא ומ"ש בספרי ליו"ד ח"ר סי' קל"ג אות ז' ובספרי לאה"ע לעיל סי' נ"ד אות ח"י וסי' ס"ד אות ט"ו והן אם עיקר הספק בשעת שכ' המכתב הי' קבוע והן אם אנו דנין בשעה שבא הכתב לב"ד הוא קבוע על כן הוא כמחצה על מחצה אך לפ"ז ל"מ חזקה לפמ"ש הפמ"ג סי' ק"י בש"ד ס"ק י"ד בחקירה ב' שי"ל כמו שאין הולכין אחר רוב ב כמו כן אין הולכין אחר חזקה. מ"מ הוה ספק השקול בלא חזקה. אך דלפ"ז קשיא ביבמות קי"ט דמקשה דניזול בתר רוב דמתעברות ויולדות והלא האשה הוא קבוע וכן הרוב וצ"ל או דברוב התלוי בטבע ל"א קבוע או דרובא דליתא קמן עדיף לענין קבוע מרובא דאיתא קמן כעין שכ' הפנ"י פסחים ט' ד"ה ט' צבורין וכעין שכ' ש"ש לענין עד מ"מ צ"ע בדין זה. ושמא ל"א הדרה לנחותא בנזיר י"ב ובתוס' כתובות ט"ו רק לחומרא ולא לקולא ולפ"ז לא שייך הסברא דקבוע לענין עדות ולא קשיא מיבמות אך גם בלא זה חלילה לחשוד מדינה גדולה דיש רוב פסולים ועוד כיון דאיכא מיעוט באינם יודעין מאיסור שבת או ששוכחים דנראה מתשוב' ריב"ש סי' שי"א דאינם פסולים וכן הוא בסי' ל"ד ומיעוט כשרים ועכ"פ ל"ה רוב פסולים רק כמחצה על מחצה על כן הוה ספק וע' בספרי לאה"ע סי' פ"ט הנ"ל מה שהבאתי דברי ח"ס ח"ו סי' פ"ג דמחלל שבת אינו חשוד לכל התורה ומ"ש עליו בספרי שם

(ה) אמנם בנ"ד אין אנו צריכין לכל זה דבנ"ד כבר אמר הערר ארטער לבני משפחתו של ר' יצחק שר"י של"ח וכפי הנראה הי' מסל"ת גם הגידה בתו של ר' זעליג שאחי' כ' לה זה כמה שנים שר' יצחק של"ח והיא לא ידעה שאנשי משפחתו אינם יודעים א"כ כשלא כתב להגיד לבני משפחתו לא בא להתיר והוה מסל"ת ובמסל"ת אף פסולים נאמנים כמ"ש הרי"ף סוף יבמות דישראל פסול לא גרע מנכרי ואף שבישי"ע בפירוש הקצר ס"ק ט"ז כ' דפסולי עדות ישראל גריעי מעכו"ם צ"ע בדבריו דהרי ברי"ף ורא"ש למד מנכרי דפ"ע ישראל מהני מסל"ת וגם הר"ן מודה בזה כמבואר בתשובת הר"ן סי' ג' רק שכתב יש חולקין על זה אמנם יש לעיין ממ"ש הרב המגיד פי"ג מגירושין ה' כ"ח שלא הכשרו בנכרי אלא מסל"ת ולא כתבו לפי תומו וכ"כ בח"מ ס"ק כ"א וכ"כ בתשו' מהר"ם אלשיך סי' קי"ח. ואמנם בית מאיר כ' דבקישור דברים מהני מסל"ת בכתב וכ"כ בקהלת יעקב הובא בפ"ת ס"ק ל' ופסול לעדות ישראל יש לומר דעדיף מעכו"ם ומהני במסל"ת בכתב הגם דהרי"ף לא למד דמהני מסל"ת רק מק"ו מעכו"ם וי"ל די' לבא. מן הדין י"ל דעכו"ם לא מירתת לשקר בכתבו וישראל מירתת יותר לספר בכתב דבר שקר וגם איכא עוד עד א' ארטור לאנדא שהגיד בע"פ מסל"ת ואף שהוא מגולח זקן יש לומר דלא ידע שיש איסור בדבר כאשר בעו"ה רבים אינם יודעים מהאיסור ומבואר בסי' ל"ד סעיף כ"ח דאפילו במחלל שבת צריכים להודיע שיש איסור בדבר ואח"כ נפסל וע' בתשו' מוח"ז הגאון רע"א סי' צ"ו דיש סברא דגלוח זקן לא נפסול לעדות דשמא לא עביד מעשה בשעה שגילחו עכו"ם ועיי"ש

(ו) והנה לעיל הבאתי הרי"ף והרא"ש סוף יבמות דפ"ע מישראל לא גרוע מעכו"ם דמהני מסל"ת ותשו' הר"ן סי' ג' כ' דיש חולקין ע"ז ולא נודע טעמם ומי החולקים כעת נ"ל הנה דעת רבינו יקיר הובא בהג"א גיטין ט' ודעת רש"י בתוס' ב"ק פ"ח דנכרי כשר לעדות מן התור'. ותוס' הקשו עליו ובספרי לאה"ע לעיל סי' ע"ח אות ה' ושם סי' קי"ז אות ו' תירצתי דברי רבינו יקיר וכן מיושב דברי ח"ס סי' צ"ד ושם הבאתי דברי מהרי"ק שורש קכ"א הובא בטו"ז יו"ד סי' שט"ז שמבואר בדבריו דאפילו בלא טעמא דמשום עיגונא הקילו ובלא טעמא דדייק' נאמן עכו"ם משום דלא מרעי' אנפשי' וע"כ נאמן מדאורייתא ואולי ס"ל כרבינו יקיר ועכ"פ לפ"ז פס"ע גריעי מעכו"ם ול"מ מסל"ת וקצת הי' מקום ליישב קו' הרשב"א על הרי"ף דבפס"ע מהני מסל"ת מה מקשה רבנן לר"י בדף כ"ה ע"ב מלסטים שאמר הרגתי את בעלה והשיאו את אשתו דלמא מיירי במסל"ת להנ"ל נאמר הנה בטעם דרשע פסול לעדות הבאתי לעיל בשם הרמ"ה דכתיב אל תשת ידך עם רשע להיות עד חמס הכוונה דשמא יהי' עד חמס שישקר ולר"ש דדריש טעמא דקרא גם עכו"ם דפסול דלאו אחי' הוא וחיישינן למשקר ונמצא דשניהם שוין וכמו דמהני מסל"ת בנכרי ה"ה בפס"ע מהני מסל"ת אבל לר"י דלא דריש טעמא דקרא ברשע מפורש טעמא דקרא כנ"ל ובנכרי פסול משום גזה"כ ובמסל"ת דאין דרך לשקר ובוודאי אומר אמת נאמן עכו"ם כמו שכתב הרי"ף משא"כ רשע דחמס דדרכו למשקר גרוע מעכו"ם ומ"ה בשיטתי' הקשו לר"י מלסטים מ"מ לדינא ודאי הלכה כדברי הרי"ף והרא"ש והרמב"ם דמהני מסל"ת בפ"ע

(ז) והנה יש ספק אם הי' קישור דברים בהמכתב שכתב ר"י לאחותו אך מסתמא הי' בהכתב קישור דברים וגם בלא ק"ד הלכה במקום עיגון כהריב"ש דמהני מסל"ת אפי' בלא ק"ד. והנה לכאורה אם נאמר דבעיר קאלאן שהוא בצענטראל אמעריקא ששם נפטר ר' יצחק כפי הגדת העד לא שכיחי ישראלים כשרים אולי יש לצרף לסניף מ"ש בשואל ומשיב מ"ק ח"ר סי' קפ"ד דבמקום דלא שכיחי ישראל כשרים אף פסולים נאמנים כעין שכ' רמ"א בח"מ סי' ל"ה סעיף י"ד דבמקום דלא שכיחי אנשים נשים מהימני והוא מתה"ד סי' שנ"ג ומלשון תה"ד משמע דהוא מדינא והאריך בזה גם אני כתבתי מזה בספרי לאה"ע לעיל סי' פ"ד אות ו' ומ"מ כתבתי דמלשון רמ"א משמע דל"מ רק מתקנה ומ"מ קצת סניף יש בזה

סוף דבר כיון שיש כאן עדות בכתב מעד אחד שר' יצחק מקראקא מת והי' אצל הקבורה והוא בא להתיר אשת ר' יצחק בן ר' יהושע מקראקא אם כן יש כאן שמו ושם אביו ושם עירו והחתימה מקוימת מפי אבי' של ר' יהושע ואחותו וגם הב"ד הכירו ע"י דימוי החתימה א"כ הרי הוא עדות גמורה ומה שיש לחוש שמא פ"ע דאורייתא י"ל נהי דהוה רע לשמים לא יהי' רע לבריות להעיד שקר שמא תנשא ויבא בעלה ותצא מזה ומזה ובעדות אשה אף אביי מודה כשיטת הנ"י וכש"כ בספק פסול וגם יש לומר דלא ידע שאיסור נבלה וטרפה וחילול שבת רובץ עלי' כמבואר בסי' ל"ד וגם יש לצרף מה שכתב במכתב לאחותו במסל"ת ומה שאמר ארטיר בשמו ובצירוף כל הנ"ל יש להתיר האשה אסתר אשת ר' יצחק להנשא עפ"י היתר ב"ד של ג'

(ח) והנה לכאורה יש עוד סניף להתיר דהב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ט מביא בשם הש"ג פ' ז"ב אפילו מי שהוא פסול לעדות מדאורייתא אינו פסול אלא לדבר שהוא חשיד בו אכן אם קידש בפני גזלנים חוששין לקדושין כי לענין קידושין אינם חשודים ובש"ג סיים שלא נפסל בדבר שחשד (צ"ל שאין חשיד אלא מדרבנן) וב"ש סיים ולא משמע כן מכל הפו' ובנוב"ק סי' נ"ז דס"ל לש"ג דאביי לא פסול רשע שאינו של חמס רק מדרבנן אלא שהנב"י הקשה עליו מאי הקשה אאביי מקרא וברייתא דאל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו גזלנין תיובתא דאביי דלמא מהתורה בעינן רשע דחמס ואביי מדרבנן הוא דפסלו וצ"ל דזה אמת דבה"א הי' ס"ד דאביי מדאורייתא פוסל אבל אח"כ דמייתי אביי כר"מ וקשיא דהרי ר"מ כשיטתי' דחשיד לדבר אחד חשיד לכל התורה ומ"ה ס"ל עד זומם פסול לד"נ ואנן לא ס"ל כר"מ ואיך סובר אביי כר"מ. וכבר הרגיש בזה הנוב"י בשם הרא"ש ותוס' בכורות ל"א וצ"ל דלר"מ פסול מדאורייתא ולאביי פסול מדרבנן והא דהוצרך בגמ' שם לומר במסקנא הא מני ר"י הכוונה דלר"מ לא מצי אתיא דלר"מ רשע שאינו חמס פסול מדאורייתא אבל לאביי לא פסול רק מדרבנן ונמצא דלדברי' רשע שאינו של חמס פסול מדרבנן וכשר לעדות אשה אף לאביי הגם דבמ"ש הש"ג דאפי' בעידי גזלנים צריכה גט הוא כנגד כל הפוסקים הגם שנוב"י מישב דבריו במקצת מ"מ ברשע שאינו של חמס אולי יש לצרף דבריו לדברי הנ"י

(ט) וע' בנוב"י שם שמצדד דהא דאמרי' שם באוכל נבילות לתיאבון דברי הכל פסול היינו דסתם גמרא סובר כן אבל לפי המסקנא לר"י ס"ל גם אוכל נבלות כשר ורבא ס"ל כר"מ ולדידי' ודאי אוכל נבלות לתיאבון פסול. ולפ"ז דלר"מ פסול מדאורייתא דחשיד לדבר אחד חשיד לכל התורה ולדידן גם לרבא פסול רק מדרבנן וכשר לעדות אשה דל"ה רק רע לשמים ולא רע לבריות על כן גם באוכל נבלות יש סניף להתיר בעדות אשה במקום עיגון וזה קצת כדברי ח"ס ח"ו סי' פ"ג שהובא לעיל ברמז דאף במחלל שבת אינו חשיד לכל התורה והנה בנ"ד יש עוד לצרף מה שכתב העד שהעמידו מצבה על קברו וזה יכול להתברר ובדבר שיכול להתברר אף פסול נאמן ואף דגם במת בעלה הוה מלתא דעבידי לגלוי' מ"מ אינו נאמן פסול שם ל"ה דבר שיכול להתברר בוודאי משא"כ במה שיכול להתברר. וע' בנוב"י סי' כ"ח דמייתי מהך דאומר נתגיירתי בב"ד של פלוני דאמרינן ביבמות מ"ז דאינו נאמן וכן פסקינן אף דיכול להתברר כבר כתבתי בתשובה באה"ע ח"ב סי' י"ב דשם שאני דכתוב כי יגור אתך גר ודרשינן ב ביבמות במוחזק לך על כן בעי בודאי גר והארכתי בזה. וע' בש"ך יו"ד סי' צ"ח דמה"ט נכרי נאמן אף באיסור תורה משום שיכול לברר. הגם דש"ך ח"מ סי' ל'