בית יצחק אבן העזר חלק א רמז

סימן קמו

ב"ה לבוב "עת קץ" לפ"ק

להרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מ' ברוך ראבין נ"י האבד"ק בריזדאוויטץ יע"א

בדבר אשת ר' יעקל חתן ה' חנה הנה העיד אחד שראה אותו שנטבע בנהר דל עסטער שהיא מים שאין להם סוף ובתחילה צוה ושמע קולו להצילו וירד העד להצילו ולא יכול ועמד אצל המים עדי נשף ולא עלה ולקח בגדי הנטבע לביתו כי ירד למים ערום לרחוץ. העיד עד שני שראה אחד מונח במים ופניו לצד מטה והפכו והכירו בטב"ע שהוא ר' יעקל חתן ה' חנה שהי' אצלו מלמד ואח"כ השיטו מן המים וחזר וראהו והנה בהפנים לא הי' שום שינוי צורה וקפוח כלל רק קצת דם נטף מהפנים וכן העידו ב' עדים. עוד העיד עד שיודע שהי' להנטבע ר' יעקל העפט על לבו היינו שהי' המקום ההוא שינוי משאר בשר שהי' וויא אבגעשטארבען והעיד עד שראה בהנמצא העפט על לבו עוד העיד אחד שראה בהנמצא שהרגל השמאלי הי' הקניא מעט עקיה ומעט קערצער גם פיו הי' מעט עקום כמו בחייו והנה על רגל עקום לא העידו שהי' לר' יעקל בחייו אך נודע בהעיר שר' יעקל יצא חפשי מחיל הצבא והי' שיחה בפי הבריות שע"כ ניצל בשביל שיש לו רגל משונה

(א) תשובה הנה יש כאן עד שראה הטביעה ועמד עדי נשף ויצאה מחזקת א"א דאורייתא ואף דלדעת הריב"ש בעינן ג' שעות מ"מ מהרי"ט ס"ל דאפי' שעה מועטת סגי והרבה פוסקים ס"ל דבמים שאין להם סוף אפי' לא שהה עד שתצא נפשו אם נשאית לא תצא. ובנ"ד שהמים הרחיקהו ממקומו ובתחילה ראה ראשו חוץ למים ואח"כ ראה מקצת ראשו ואח"כ לא ראהו עוד כמדומה דל"ח שמא יצא במקום אחר. שוב ראיתי בגב"ע ששהה אצל המים שעה אחת בודאי שהוא ששים מינוטען ע"כ בודאי יצאה האשה מחזקת א"א דאורייתא

והנה העידו ג' עדים שראו הנמצא בעודו במים והכירו בטב"ע ובזה לכ"ע יש היתר דהם לא ראו הטביעה ול"ש בדדמי ואף דדעת הריב"ש סי' שע"ח דידעו מהטביעה הי' כראוי, וכ"כ הב"ש סי' פ"ז ומסתמא ידעו העדים מהטביעה מ"מ כיון ששני עדים הכירוהו ל"ח לבדדמי ואף לדעת הרי"ף דאפי' בב' עדים חיישינן לבדדמי מ"מ באמר קברתי' גם הרי"ף מודה ובנ"ד שאמרו שהפכו הנמצא הוה כאומר קברתי' כמו שכ' הריב"ש סי' שע"ח. ואף דבריב"ש משמע שיש מחלוקת בזה מ"מ הרבה פוסקים פסקו כן ע"כ אין אנו צריכין לדון על סימנים כלל מ"מ נצרף גם הסימן שהי' לבעלה העפט על לבו ומצאו בהנמצא כי הוי כמו פלעק שכ' בח"ס סי' פ"ח דאם צמצם המקום י"ל דהוה סימן מובהק ובתשו' חוט השני סי' צ"ו הובא בפ"ת ס"ק ק"ג היתר גדול בפלאמע אפי' לא צמצם המקום כש"כ בכאן שנראה קצת שהוא צמצם המקום וע' מ"ש בספרי לעיל סי' ע"ג אות ד' בענין פלעק מ"מ בנ"ד אף סימן אמצעי חזי לאצטרופי בהדי העדים שהכירו בטב"ע אף אם הי' ספק אם חזיא בשעתי' וכש"כ באשה שבזו שכבר יצאה מחזקת א"א מדאורייתא בהטביעה לבד. והנה גם פיו עקום הוה סימן מובהק כמ"ש באר היטב ס"ק ע"ד אך דוקא מחמת חולה

(ב) והנה מה שהעידו העדים על שם חמותו ולא על שם אביו כיון שלא נקרא בעירו רק על שם חמותו הוה כשם אביו ונזכר מפי אחד מהעדים שהי' מלמד וזה שם מלאכתו כמ"ש בתשו' הרא"ש הובא בבאה"ט ס"ק ס"א באומר שם אחי' ואין בהמ"ד בלא חידוש מה שהקשה הרא"ש על הרי"ף שכתב דגם בב' עדים בנטבע בלא קברתיו אמרינן בדדמי אמאי הוכיחו בגמרא דף קט"ו והא מים כמלחמה דמי ומאה נשים כחד דמיא והלא אפילו בתרי כשרים שייך בדדמי יש לישב דהתוס' כתבו בפסחים דף י"ב ד"ה אלא אמר רבא דסבר רבא דאין לתלות הטעות בשנים ומבואר דאביי ס"ל דיש לתלות הטעות בשנים כדמוכח בגמ' שם דאמרו מעשה הוה בפלגא דארבעה ועיין תוס' שם ד"ה לר' מאיר ואור חדש ומהרש"א סנהדרין דף מ' ע"ב ומהרש"א שם דף ט' ומ"ש בספרי ב"י לא"ח סוף סי' ס"ג. ולפ"ז י"ל כמו דס"ל לרבא דלא תלינן בב' שטעו אף בעבידי למטעי כמו כן אין לחוש בב' עדים שיאמרו בדדמי ויטעו משא"כ לאביי דתלינן בטעות בב' עדים ה"ה דחיישינן לדדמי בב' עדים. ולפ"ז י"ל דהרי"ף חשש בזה לסברת אביי וע' רמב"ם פ"ב מעדות שפוסק שאדם טועה שעה אחת ומה שכ' הכ"מ ומה שכתבתי בספרי לא"ח סי' ס"ג אות י"א ועכ"פ אין להוכיח דהלכה כרבא בזה. אמנם בסוגיא דיבמות שם דאמר רבא בתחילה אי הכי מ"ש מדינה זו אלא אמר רבא הכי קאמר וכו' ואח"כ אמרו בגמ' ת"ש מעשה בשני תלמידים וכו' והא מים כמלחמה דמי' וי"ל דרבא קאמר ת"ש והוצרך לומר והא מאה נשים כחד דמיא דלרבא ל"ש בדדמי בב' עדים כשיטתי' דלא תלינן טעות בשנים

(ג) עוד אפשר לומר בישוב קו' הרא"ש דהנה בפסחים י"ב ע"ב אמרינן עדות מסורה לזריזין ול"ח לטעות חמץ לכל מסור וחיישינן לטעות ב' שעות ופירש"י אין אדם בא להעיד על הנפש אלא א"כ בקי בשעות לפי שיודע הוא שסופו לדרוש בדרישה וחקירה (ולפירש"י בדיני ממונות דל"ב דו"ח חיישינן לטעות בשעות ועיין בח"מ סי' ל' דאין מבואר רק בהכחשה בימים ולא בשעות דבלא"ה אין דנין בשעות ואין כותבין שעות) ולפ"ז ה"ה לענין בדדמי אם בודקין עדי נשים בדו"ח העדים מדקדקים דגוף המעשה בכלל דו"ח הוא ולא אמרו בדדמי אבל למ"ד אין בודקין עדי נשים בדו"ח חיישינן לדדמי דאין מדקדקין כל כך ולפ"ז הרי"ף כשיטתי' דפוסק סוף יבמות דל"ב בעדות נשים דו"ח חייש לדדמי והג"מ לא הוי מצי להקשות על רבי שהתיר הנשים והא מים כמלחמה דמי ונימא בדדמי אף בב' עדים דשמא רבי ס"ל כר"ט דבודקין בדו"ח ולגירסת הכ"מ פי"ג מגירושין הט"ו ר"ע ור"ט ס"ל בודקין בדו"ח ול"ח לדדמי ע"כ הוקשה והא מאה נשים כע"א דמי ואלו בוודאי אין בודקין בדו"ח ועיין בספרי לעיל סי' פ' אות ז' ושם צדדנו דאף למ"ד דבעי דו"ח ואף בע"א לפמ"ש דשייך דין הזמה בע"א מ"מ בנשים ודאי ל"ש דין הזמה וא"צ דו"ח ושם הבאתי דברי תוס' ישנים סוף יבמות דדו"ח לר"ט אין הטעם משום הזמה רק לברר האמת. והארכתי הרבה ותן לחכם אמנם בלא"ה הקשה השאג"א החדשות סי' י"ח על ראיות הרא"ש והמובחר כמו שפירש בקרבן נתנאל דהרא"ש לא הקשה מגמ' רק שכתב לא משמע כן הכונה כיון דבגמ' מיירי מע"א מנ"ל לרי"ף דבב' עדים אמרינן בדדמי ודו"ק. ולדינא כבר כתבתי דישבו ב"ד של ג' ויתירו האשה. וד' יצילנו משגיאות: והנני ידידו

סימן קמז

ב"ה לבוב תר"ס לפ"ק

ע"ד העגונה מ' אסתר אשת ר' י"ש מקראקא שמעוגנת ערך עשרים שנה כי בעלה הנ"ל הלך למרחקים ולא נדע אנה הוא. ועתה הגיע לידינו מכתב מהבד"ץ דק' קראקא ובו נאמר שאיש אחד ושמו ארטור יליד קראקא ומתגורר באמעריקא הי' לפני איזה חדשים בקראקא וסיפר לפני משפחת הנאבד שרי"ש שבק ל"ח וכי ר"י רב"ש הי' אצל פטירתו ועל בקשת אנשי משפחתו שיתאמץ שהאיש הזה יכתוב בעצמו. השיגו הבד"צ מכתב מהנ"ל מנעוויארק ובו נאמר איך וואר בייא ר' י"ש ז"ל בייא זיינעם קראנק זיין וויא אויך בייא יציאת נשמתו וויא אויך אויף דעם בית עלמין בשעת הקבורה האבע זאגאר געווירקט ביי דער ק"ק פאן קאלאן צענטעראל אמעריקא אים יאהרע 1888 איהם איין מצבה צו שטעללין ובראש המכתב נאמר באתי לקיים חובת איש לרעהו להתיר את אשת ר' יצחק בן ר' יהושע מקראקא מכבלי העיגון וחתם ישראל בן ר' זעליג. עוד נאמר בהמכתב מהבד"צ דקראקא שר' זעליג הנ"ל העיד לפניהם שמכיר היטב ח"י של בנו ישראל הנ"ל גם האשה בת ר' זעליג הנ"ל הגידה בפניהם שמכרת היטב החתימה של אחי' ישראל הנ"ל גם הביאה לפניהם מכתב מאחי' הנ"ל ודומה חתימתו לחתימת של מכתב הלזה גם אמרה האשה הנ"ל שזה כמה שנים שאחי' הנ"ל כתב לה שרי"ש של"ח אך היא לא ידעה שהדבר נעלם מבני משפחתו שנוגע להתרת עגונה על כן החשיתי עד כה. עוד כתבו הבד"צ שהאיש הזה בהיותו בקראקא קודם כניסתו לאמעריקא היה מאנשים קלי הדעת והתנהגותו באמעריקא לא נודע. וארטור אינו מכלל הכשרים והוא מגולח זקן

(א) תשובה בעיקר החשש שחשו הבד"צ דק' קראקא שהעדים פסולים הגם שכתבו בלשון נקי' שהמה קלי הדעת אבל עיקר כוונתם שמא פס"ע דאור'. הנה בספרי לאה"ע לעיל סי' פ"ט אות ב' הבאתי דברי הנ"י פ' זה בורר דאף לאביי דס"ל דלא בעי רשע דחמס וכן הלכה מ"מ בעדות אשה דוקא רשע דחמס פסול אבל רשע שאינו של חמס כשר כיון דאשה כשרה ל"ב עדות גמורה רק ברשע דחמס חיישינן שמשקר ולא בשאר פסול לעדות וקהלת יעקב להגאון מליסא כ' דמלשון הש"ע והפוסקים נראה דלא פסקינן כנ"י ומה"ט כתבתי דעכ"פ בספק פס"ע יש לסמוך אדברי נ"י. וע' בספרי לא"ח סי' י"ח אות י"ז הבאתי ראי' לנ"י מרש"י ר"ה כ"ב שכתב טעם דפס"ע משום משקר דבעדות אשה דוקא היכא דחיישינן למשקר פסול כגון רשע דחמס וכעת ראיתי שזה מחלוקת בין קצה"ח לנתיבות דבח"מ סי' מ"ו ס"ק י"ז מביא קצה"ח דברי הנ"י ונראה דס"ל כן ונתיבות ס"ק י"ז חולק עליו וכ' דבעדות אשה להתיר אשה להנשא חיישי' לשמא עיניו נתן בה אף הנ"י מודה וסותר דבריו שכ' בקהלת יעקב בשם הנ"י. והנה קצת צ"ע בדבריו דלמה ניחוש שמא עיניו נתן בה הלא המעיד על אשה לא ישאנה ולא תנשא לו ושמא כונתו כיון דאם ניסת לא תצא ע"כ חייש שמא עיניו נתן בה שתנשא לו באיסור ולא תצא דזה דוחק לומר שעיניו נתן בה שאם יהי' עוד עד שתנשא לו דבב' עדים תנשא לכתחילה דאם הדבר שקר בודאי לא יהי' עוד עד. ועל כן דברי הנתיבות דחוקים במחכת"ה אך שמא כונתו שמא עיני' נתן בה וניחא לי' שתהי' פנוי' ושכיחא לי' כמ"ש רש"י בסנהדרין ד"ו ע"ב ד"ה הא עדיפא והערני לזה רב אחד

(ב) ומה שהביא ראי' דאפי' שאר רשע חיישינן דהא אפילו באיסורין אינו נאמן רק להתיר משום דאין אדם חוטא ולא לו ולא לאסור כמ"ש הש"ך ביו"ד סי' קכ"ז ס"ק כ' וע"כ כל רשע חשוד לשקר. הנה דעת הש"ך דאפילו עד כשר אינו נאמן לאסור רק כשהבעל דבר שותק מטעם שתיקה כהודאה דהוא סומך על העד וכשהעד פסול אינו סומך עליו ע"כ אין נאמן ומזה אין ראי' שפסול משקר רק שהבעל דין אין סומך עליו. אמנם אף אם יהי' דעת הש"ך כדבריו הנה הש"ך הביא דפסול אינו נאמן לאסור מש"ס דקדושין דף ס"ו וכונתו מהא דאמרינן שם אי מהימן עלך זיל אפקה ואי לא לא תיפק מאי לאו אי מהימן עליך דלאו גזלנא הוא ומשמע דגזלן אינו נאמן לאסור דחשוד למשקר. ולפי"ז י"ל דרמ"א דקאמר וכל הפסולים לעדות כשרים לענין איסורים כוונתו