בית יצחק אבן העזר חלק א רמג

מ"ד דמקשה אהא דאלמנה לכ"ג וכו' והלא בלא"ה חוזר מעורכי המלחמה שירא מעבירות שבידו למ"ד קידש לוקה ומאי קו' דילמא קידש בעודו קטן שיחול כש כשיגדיל לק"מ דקידושין ל"מ רק למ"ד אדם מקנה דבר שלב"ל כדאי' ביבמות ל"ד ובפוסקים ובסוטה מקשה לריה"ג דס"ל הירא מעבירות שבידו וריה"ג לא מצינו שיסבור אדמשלב"ל אך לפ"מ שצידד המ"ל פ"ד מאישות מרש"י יבמות ל"ד דמהני קידושין יש לדחות דשם קאי לרב והוא ס"ל דאים מקנה דשלב"ל ואף אם נאמר דתי' הב' בגמ' קאי לר"ש מ"מ תוס' ישנים כתבו בכתובות מ"ב ד"ה ר"ש דהוא ס"ל אדם מקנה דשלב"ל ואין משם ראי' מ"מ דברי המ"ל יש להם מקום למ"ד תוך זמן כלאחר זמן וכבר הביא ב' שערות וקידש אשה כש כשיגדיל דאז ל"ה מחוסר רק זמן ומהל' קדושין מ"מ ל"ק קושיתו בסוטה דהרי שם נקט אלמנה לכ"ג וא"א להיות כ"ג בקטנותו דפסול לעבודה כדאי' בחולין כ"ד וע"כ אין ממנין אותו רק לאחר שיגדיל ואם קידש אלמנה שיחולו הקדושין כשיגדיל הוא כאירס אלמנה ונתמנה לכ"ג שיכנוס על כן א"א לאוקמי בכ"ג

(ד) אמנם לגוף הדין נראה דאם קידש לכשיגדיל כשיגדיל מחויב לגרש ואף דמבואר ברמ"א סי' שמ"ג דצריך קצת כפרה מ"מ אם אין חלין הקדושין רק כשיגדיל אם לא יגרש הוא ירא מעבירות שבידו אף דאין חייב מלקות כנ"ל. ודעת הרמב"ם פ"ג מהאי"ב דקטן שבא על שפחה חרופה חייב קרבן וראב"ד תמה דקטן לאו בר עונשין וכ' רדב"ז ח"ו סי' ב' אלפים צ"ד שאין הקרבנות לעונש אלא לכפרה וקטן נמי כפרה בעי ודבריו לכאורה צ"ע דקטן לאו בר מייתי קרבן דצריך דעת חוץ ממחוסרי כפרה אך כוונת דברי' דמייתי קרבן כשיגדיל דאז צריך כפרה קצת וגילתה תורה דכאן צריך כפרה אף דעל כל עבירות קטן אינו מוזהר כדאמרינן בנדה מ"ו ע"ב אי מופלא הסמוך לאיש ל"ד איסורא נמי ליכא וע' בסנהדרין נ"ה דתקלה ליכא בקטן אמנם בגמ' שם מוקמינין דתקלה איכא בקטן שהזיד רק דרחמנא חס עליה וע' זקני ת"ש סי' ב' סקמ"ט ע"כ אין תימא אם חידשה תורה בשפחה חרופה דחייב קרבן כשיגדיל ודוק וקצת קשה בכ"ג באלמנה שאינו חוזר מעורכי המלחמה והלא בלא"ה כ"ג הי' צריך ללין בירושלים תמיד כמבואר ברמב"ם פ"ה מכלי המקדש שכ' ויהי' ביתו בירושלים ואינו זז משם וע' במ"ח מצוה קל"ו שכ' הטעם משום שהי' טעון לינה א"כ פשיטא שאינו יוצא למלחמה והא דיצא שמעון הצדיק למלחמה כדאמרינן ביומא ס"ט צ"ל משום עת לעשות לד' כדמשני ביומא שם אקו' אחרת. וצ"ל דמיירי בכ"ג שעבר מחמת קרי או שראשון חזר לעבודתו או משוח מלחמה שכולן מוזהרין על האלמנה וע' מרדכי גיטין ס"פ מי שאחזו בענין כהן שאינו יוצא למלחמה ומה שמפלפל בדבריו ברכי יוסף אה"ע ס"ו ואכ"מ

(ה) מ"ש כ"ת דקטן שמכר בשבת, אף הפעוטות ל"מ דל"ה רק קנין דרבנן ובמקום איסור לא תיקנו כעין שכ' תשו' הר"ן הובא ברמ"א סי' רל"ה דהיכי דקטן מכר בנכסים מועטים כיון דהוי איסורא לא תיקנו חז"ל מקח בקטן וה"ה במכר בשבת ע' במ"ל פ"ח מזכי' שהקשה על הר"ן ממתנות ש"מ דאמרינן בנכסי לך ואחריך לפלוני ונתן הראשון במתנת ש"מ ל"מ דכבר קדמו אחריך ותיפוק לי' דבמקום איסורא לא תיקנו מתנות ש"מ עיי"ש וע' בנתיבות סי' רל"ה ובקצה"ח סי' ס"ו סקכ"ט דס"ל ג"כ כדברי הר"ן אך יש לחלק דבמכר בשבת הקטן לא עבד איסור כלל אך מ"מ כיון דהלוקח עביד איסור שקנה בשבת לא תקנו חז"ל מקח בקטן אך י"ל דבשלמא בהך הר"ן יתוקן האיסור במה דאמרינן דלא תקנו בקטן ולא יעשו איסור בנכסים מועטים להפקיע זכות הבת משא"כ במכר בשבת דהאיסור נעשה שהרי הוא מכר ומכירה אסורה שמא יכתוב ומה יתוקן האיסור במה דאמרינן דלא מהני המכירה ע"כ גם בקטן מהני המכירה וכיוצא בזה כ' הנתיבות סי' ר"ח לענין כמארל"ת לענין מקח בשבת עיי"ש ואין להאריך בזה יותר

(ו) מה שהקשה כ"ת בש"ס דב"מ כ"ד דאמרינן במצא חבית יין בעיר שרובה נכרים מותרת משום מציאה ואסורה בהנאה ומקשה וכי מאחר דאסורה בהנאה מותרת משום מציאה למאי הלכתא אמר ר"א לקנקנים והרי גם לענין היין נ"מ דאם נתערב חבית קטנה או פתוחה חד בתרי בטל ומותר בשתי' כמבואר בסי' קל"ד ואולם משום מציאה אם נחוש שמא של ישראל הוא לא בטל ממון בעלים ולכן קמ"ל דתלינן שמנכרי נפל יפה הקשה. ולכאורה ראי' מסוגיא זו להפ"ח רס"י ק"י שחולק על הרמ"א סי' קל"ד וס"ל דלהרשב"א דבחמץ בפסח הואיל והוא במשהו בלח ה"ה ביבש לא בטל חד בתרי וה"ה ביי"נ דבלח במשהו ה"ה יבש ביבש ומ"ה לא בטל חבית בחבית חד בתרי עיי"ש. ואמנם הפליתי והפמ"ג וחו"ד רס"י ק"י חולקים על פ"ח דדוקא בחמץ דאפי' שלא במינו במשהו מ"ה ה"ה יבש ביבש לא בטל משא"כ ביי"נ. ואמנם לדבריהם צ"ל דקשי' בגמ' דע"ז דאמר רב הלכה כרשב"ג בחבית והרי יבש ביבש בטל חד בתרי ומותר אפי' בשתי' אפילו ביי"נ ולמה לי למכור חוץ מדמי איסור שבו ואף דרב סובר כר' יהודה דמב"מ לא בטל מ"מ הרי תוס' כתבו ביבמות פ"ב דביבש ביבש מודה ר"י דבטל וה"ה לרב יבש ביבש בטל ורמ"א כ' סי' קל"ד דזה מיקרי יבש ביבש. ולכאורה י"ל לפמ"ש הפמ"ג רס"י ק"י סק"ב דאפי' ליכא רק חד בחד מותר למכור חוץ מדמי איסור א"כ רב מיירי בחד בחד וכן משמע קצת דבגמ' נקט חבית בחבית ולא נקט בחביות בוא"ו אך בסי' קל"ד בש"ע איתא בחבית בין החביות משמע דנתערב ברוב ועוד דבחד בחד א"א לצמצם ושמא האיסור גדול ובטל ההיתר באיסור והפמ"ג בפתיחה לה' פסח פ"ג ח"ג אות י' מצדד דהיכי דאיסור רוב ל"מ למכור חוץ מדמי איסור ושם כ' דבחד בחד מהני חוץ מדמי איסור והלא א"א לצמצם וצ"ל דמספק מותר למכור דשמא ההיתר גדול מ"מ דברי הפמ"ג צ"ע שהתיר כל כך בחד בחד. אך ליישב דברי רב י"ל דמיירי בחבית גדול וסתימה דהוא דבר חשוב ולא בטל ומ"ה מותר למכור חוץ מדמי איסור ובשתי' אסור וה"ה בהנאה אסור ואף דקתני סתמא ה"ה בש"ס דב"מ דקתני סתמא משמע אף חביות גדול וסתום דהוא דבר חשוב ומ"ה לא משני הגמ' דנ"מ לענין ביטול רק דנ"מ לקנקנים ודו"ק. ובלא"ה ל"ק קושיתו כיון דלכתחילה אסור לערב וליכא נ"מ רק באם יקרה שנתערב עדיף לגמ' לומר נ"מ לקנקנים

(ז) והנה במה שמוכח מדברי רמ"א סי' קל"ד דחבית בחבית מיקרי יבש ביבש אף דמשקה ומשקה הוא לח וכ"כ הפרמ"ג במשבצות סי' פ"א סק"ד קשיא בגמ' דזבחים פ"א דאמרינן שם קודש הם שאם נתערב בדם קדשים אחרים יקרבו וקמ"ל דאין עולין מבטלין זא"ז והכונה דאס"ד דמבטלין לא היו קרבין דלא נזרק הדם כיון שנתבטל בדם קדשים אחרים, א"כ קשיא בגמ' שם דמוקמינן דם מתן אחת שנתערב במתן ארבע דאמר רבא בבלול לא פליגי כי פליגי בכוסות א"כ כיון דכוס בכוסות הו"ל יבש ביבש ותוס' כ' זבחים ע"ז ע"ב סד"ה הא עבר מום דביבש ביבש גם עולין בטלין לרבנן וכן לר"י א"כ איך ס"ל לר"א ינתנו במתן ד' ולר' יהושע במתן אחת ומשמע דהקרבנות קרבין והרי נתבטל אחד בחבירו וע"כ מוכח דדם בדם הו"ל לח בלח אף שהם בשני כלים. אמנם י"ל דמתן ד' הי' בכוס אחד ומתן אחת בכוס אחד וחד בחד לא בטל (ואף שכ' תוס' זבחים ע"ז ד"ה רב דע"י תערובת מרצי אפי' חד בחד דוקא בעלי מומין דגלי קרא ע' בספרי לאו"ח סי' ד' אות י"ז) ואף שהי' בכוס אחד מרובה מבחבירו מ"מ הפמ"ג בשער התערובת פ"א מצדד לומר דל"מ משהו יותר רק בעי אחד יותר דומיא דסנהדרין ואני כתבתי בגליון שם דקצת תליא בפלוגתא דע"ז ל"ז ע"ב. אי בעינן רובא דמינכר או רוב כל דהו וע' בחולין י"ט אך הפמ"ג גופי' מסיק שם דמדאורייתא וודאי ביש רוב יותר סגי א"כ קשיא כנ"ל ועוד הכי לא משכחת מתן ד' שקבלו בד' כוסות כדאמרינן בזבחים דף ל"ד ע"ב וסתמא קתני ובזה וודאי כוס מתן אחת בטל ברוב כוסות

(ח) אמנם נ"ל לישב דהתוס' כתבו ביבמות פ"ב ד"ה ר' יהודה דלר"י יבש ביבש בטל והא דאמרינן בהקומץ דמנחות שנתערבו לא בטלו וכו' א"נ כשיאפו אותן יתנו טעם זה בזה וצריך להבין דהרי קודם שיאפו בטל שירים לטבלא ומה מהני אפי' שאח"כ וצ"ל דנהי דקודם נתבטל מ"מ אח"כ כשיאפו חוזר וניעור מדאורייתא ונתכשר ובשולי המכתב סי' א' בספרי ב"י או"ח הקשיתי דהרי כבר נדחה ויש דיחוי דהו"ל נראה ונדחה כמ"ש תוס' זבחים ע"ז ע"ב ד"ה רואין דזה עיקר הוכחה דר"י ס"ל מב"מ לא בטל דהו"ל נראה ונדחה וצ"ל דס"ל לתוס' דזה מיקרי בידו וכל שבידו ל"ה דיחוי דלא כתוס' זבחים ולפ"ז מיושב קושיתי הנ"ל די"ל דנהי דמעיקרא בטל מ"מ אח"כ מערב מקצת דם מכוס אחד ומקצת דם מכוס שני ומזה ביחד דהו"ל לח בלח וחוזר וניעור ומותר להזות ובטהרות הקודש זבחים פ' ד"ה רש"י ד"ה ור"א אומר ינתנו במתן ד' הקשה למה דפירש"י בעירובין ד"ק דטעמא דר"א דעשה דוחה ל"ת דלא תוסיף ואיך מוקי לה בנתערבו הכוסות איך עשה דוחה ל"ת הרי ל"ה בעידנא דבשעה שנותן מזכיר מתן ד' עובר בלא תוסיף והעשה אינו מקיים רק בשעה שנותן כוס של מתן ד' ולק"מ דמערב מקצת מכוס זה ומקצת מכוס זה ונותן על קרן אחת ואח"כ מערב ונותן על קרן שני והוה בעידנא ולפמ"ש ע"כ צריך לעשות כן שיהי' לח בלח ויחזור וניער והוא פשוט אך כ"ז לפמ"ש תוס' יבמות אך לפמ"ש תוס' זבחים ע"ז הנ"ל דזה הוה מה שנתבטל נראה ונדחה ואינו חוזר ונראה וליכא לתרץ כדכתיבנא ע"כ צ"ל לר"י דלח בלח בב' כלים ל"ה יבש ביבש והסברא דבשלמא לדידן דמב"מ בטל ברוב רק לח בלח ל"ב מדרבנן י"ל כיון שאינו נותן טעם זה בזה הו"ל יבש ביבש משא"כ לר"י דמב"מ ל"ב מדאור' רק יבש ביבש בטל כשעיקר הדבר הוא לח בלח אף כשהיא בב' כלים או בג' כלים מיקרי לח בלח ועדיין צ"ע ולא הוצרכתי להאריך ך רק לפי שבספרי בית יצחק יו"ד סי' ק"י אות א' הוכחתי מדברי רמ"א סי' קל"ד דבג' קדירות שנטרף אחת דינו כיבש ביבש ע"כ הארכתי דנ"מ לדינא

(ט) ודע דמש"ל דהא דאמר לעיל דהא דאמר רב הלכה כרשב"ג בחביות בחבית ליכא למימר בחד בחד דהרי א"א לצמצם ושמא היי"נ הרוב ואסור למכיר חוץ מדמי איסור שבו כמ"ש הפמ"ג בפתיחה לה' פסח קצת י"ל דזה דוקא לדידן דמב"מ בטל א"כ כשרוב איסור בטל ההיתר באיסור ואסור למכור חוץ מדמי איסור אבל לרב דס"ל מב"מ לא בטל שוב אף ההיתר ל"ב ואף ברוב איסור מותר למכור חוץ מדמי איסור וכ"כ בישי"ע סי' קל"ד סק"ח אך מ"מ נראה דרב לא מיירי בחד בחד וכעת נ"ל דאף דכ' תוס' יבמות פ"ב ומנחות כ"ג דר"י ס"ל יבש ביבש בטל מב"מ זה ודאי דמדרבנן ל"ב דכמו דלרבנן מב"מ ביבש בטל ברוב דלא חיישינן שמא יבשלם ויתן טעם דמב"מ אף בלח בטל מדאורייתא אבל ביבש בא"מ מדרבנן לא בטל ברוב שמא יבשלם ויתן טעם וה"ה לר' יהודה מדרבנן מב"מ ל"ב ברוב שמא יבשלם ויאסר מדאורייתא שיהי' לח בלח והתוס' במנחות כ"ב שהקשו שם אהא דאמרינין בגיטין נפלו ונתפצעו ס"ל לר"י אחד שוגג וא' מזיד לא יעלו משום קנס ומשמע דמדאורייתא בטל ותיפוק לי' דהו"ל מב"מ תירצו דר"י מודה ביבש ביבש הכונה דמדאורייתא בטל והא שכתבו דבתרומה עולה בא' ומאה בדבר יבש י"ל דהיינו בתרומה דרבנן דלא גזרינן שמא יבשלם או יערבם בדרבנן וכן הא שכתבו תוס' ביבמות גבי לחם הפנים וחתיכה של חטאת טמאה שנתערבו במאה חתיכות של חטאת טהורות ר"י אומר לא תעלה משום דס"ל בליטרא קציעות דל"ב משום כל שדרכו ולא משום מב"מ דמודה ביבש ביבש עיי"ש תוס' ד"ה ר"י ד' פ"א ע"ב י"ל כיון דמדאורייתא בטל ביבש גבי חטאת אוקמא אדאורייתא כעין שכ' תוס' זבחים צ"ו וחולין קי"ב אבל לענין כל שדרכו למנות לא אוקמא אדאוריי' דיש תרי טעמים דלא בטל ותרי איסורין דרבנן כדאורייתא הוא כמ"ש המ"ל פ"ד ממלוה ריש ה"ב ד"ה ואני תמי' הגם דמלשון התוס' לא משמע כן מ"מ מחויבין לתרץ דבריהם אף בדוחק לפי שלדעתי דבר ברור דר"י מודה דמדרבנן גזרינין וכ"ש בב' חביתין לח בלח דבנקל ישפוך להדדי ויהי' איסור דאורייתא ודאי מודה ר"י דמדרבנן גזרינן ודוק כי הרבה יש לדבר בפרט זה

(י) ודע דמ"ש המ"ל רפ"ד ממלוה ד"ה ואני תמי' דאף דנשבע לעבור באיסור דרבנן לרשב"א מוטב לעבור בקום ועשה שלא יעבור אאיסור תורה מ"מ לעבור ב' איסורי דרבנן מוטב שיעבור אדאוריי' משמע דב' איסורי דרבנן כדאורייתא דמי והנה כיוצא בזה דעת הברטנורא פ"ג דעירובין דאף לרבי דל"ג על השבות בביה"ש מ"מ על ב' שביתין גזרו וע' מה שתי' אבן העוזר מש"ס דעירובין דף ל"ג דמניח באילן איכא ב' שביתין וכ' דיש חילוק בין עובר בב"א דל"ג אף בב' שביתין משא"כ כשאינו עובר בפעם אחת וזה קצת דלא כמ"ל (ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"ב בקונטרס