בית יצחק אבן העזר חלק א רלט

לתוס' והרי שם ל"ה הכרת בכורה וכ' לפמ"ש בספר נתיבות דנכרי שהוליד מישראלית ונתגייר הבא אחריו בכור לנחלה דראשון שנולד מישראלית אינו מתיחס אחריו א"כ משכחת לה כשאומר נתגיירתי ביני לבין עצמי ואח"כ נתגייר ממש והשני בכור וזה הוה הכרת בכורה. הנה אם כי מקצר אבל ת"ל אבין כונתו דאף דקיי"ל כר' יוחנן בכורות מ"ז יבמות ס"ב דנכרי שהוליד בנים ואח"כ נתגייר הבא אחריו ל"ה בכור לנחלה דוקא בהוליד מנכריות אבל לא בהוליד בתחלה מישראלית דהבן אינו מתיחס אחריו ודבריו כראוי מוצקים לפמ"ש תוס' ביבמות דטעמא דר' יוחנן משום דבעודו נכרי הי' הבן מתיחס אחריו. לפ"ז בהוליד מישראלית גם ר' יוחנן מודה. אבל תמהני דא"כ מה מקשה לר' יוחנן מהמשנה בבכורות מ"ז אילימא בלא הוליד אפי' ישראל נמי אלא לאו בנכרי שהוליד ונתגייר לישני דמיירי בנכרי שהוליד מישראלית דבזה אפי' ר' יוחנן מודה ודא קושיא רבתי. והנה זאת יש לישב לפי המבואר ביבמות ט"ז דר' יוחנן ס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל כשר. וכ' מהרש"א בתו' שם ובקדושין ע"ה דאם הולד כשר בתר נכרי שדינין וצריך להתגייר א"כ אף בהוליד מישראלית לר' יוחנן לשיטתי' זרעו מיוחס אחריו ושפיר מקשה לר' יוחנן לשיטתו והגאון ר' עקיבא כ' לישב לר' יהודה ביבמות מ"ז שכ' תוס' שם דס"ל נכרי ועבד הבא על בת ישראל הולד ממזר ובתר דידה שדינן ולדידי' הבא אחריו בכור לנחלה גם לר' יוחנן שפיר מתרץ. אולם עדיין קשי' לישני בעבד שנשתחרר והוליד מקודם דעבד אין לו חייס כדאמרינן ביבמות שם ולהנתיבות בעבד מודה ר' יוחנן דהבא אחריו בכור לנחלה. שוב ראיתי בתוס' יבמות מבואר דבעבד מודה ר' יוחנן דלא קיים פו"ר על כן ודאי דהבא אחריו בכור לנחלה על כן צ"ע מבכורות מה שהקשיתי. ושוב ראיתי שמה שהביא הגאון רע"א בשם הנתיבות דנכרי שהוליד מישראלית ואח"כ נתגייר הבא אחריו בכור לנחלה לכ"ע מבואר בירושלמי יבמות פ"ב ה"ו. ומצאתי אחר כתבי כ"ז ברי"ט אלגזי בכורות שהרגיש בכל מה שכתבתי לעיל ונהניתי שבכל הדברים כונתי לדעתו ת"ל

(ג) והנה אם שכתבתי לעיל שמטעם נאמנות יש לפקפק מ"מ נדון השתא בדבר הסימן שנתן הר"ר צמח הנה זה פשוט דאף אם נימא דע"א אינו נאמן בהכרת הבעל דלא כמשמעות הר"ן קדושין רק כמשמעות הר"ן בגיטין הנ"ל דאף בלא איתחזק הוה דבר שבערוה וכן אם נאמר דקרוב א"נ בזה כמשמעות הסוגיא דכתובות כ"ה דהאב א"נ רק להאכיל בתרומה משום שבידו מ"מ אם אמר הסימן על בנו ואח"כ נמצא הסימן בהאיש הנמצא ודאי מהני וראי' מדברי הרשב"א והריטב"א יבמות קט"ו שפירשו בגמ' שם הא דמשני בשני ת"ח דחזתינהו לאלתר וקאמרו סימנים. אף דמים כמלחמה דמי ול"ש דייקא וחיישינן שהעד משקר וה"ה לנשים מיירי שהנשים לא העידו על הנטבע שהוא בעלה רק שהשני ת"ח הי' להם סימנים ואנן חזינן אצל הנטבעים אותן סימנים ובכה"ג ל"ח למשקר והכונה דהם לא ידעו שהנטבעים הנמצאים יש להם סימנים כאלו ג"כ ל"ח למשקר כן נ"ל תוכן כונת הריטב"א. וכן הביאו בשמו בעצי ארזים ס"ק קי"ט דבכה"ג לאו עדות הוא ובודאי מהני. הן אמת דקשיא לי לפ"ז בד' צ"ד דמיבעי לן ע"א ביבמה מהו ומייתי מאמרו לה מת בנך וכו' אילימא בתרי ממזר ספק ממזר הוא אלא לאו בחד וטעמא דאכחשינהו הא ל"ה מהני. דלמא לעולם ע"א ביבמה ל"מ כיון דלא דייקו חיישינן למשקר ורק הכא העיד ע"א שלבעלה הי' לו סימן מובהק ונמצא אחד מת בסימנים אלו דבכה"ג וודאי מהני ביבמה כמו דמהני בע"א במלחמה ואח"כ באו ב' עדים והכחישוהו שאז הי' בעלה חי רק אחר שמת בנה מת או איפכא ומה מייתי ראיה אמנם לדעתי י"ל דבלא"ה הקשיתי לעיל מה מקשה בתרי אמאי הוה ממזר לישני דהב' העידו בסימנים מובהקים ואח"כ הכחישוהו ב' עדים בטב"ע וטב"ע עדיף ומש"ה הוה ממזר ודאי או למ"ד סימנים דאור' לישני דהעידו בסימנים אמצעים דבזה, ודאי בטב"ע יכולין להכחיש. וע"כ צ"ל דמשמע לגמ' לשון אמרו לה מת בעלה וכו' שהעידו בפירוש במיתת הבעל לא מכח הוכחה ומ"ה לא משני בסימנים בע"א כדכתיבנא. באופן דבזה יש סברא דמהני בודאי הן מצד דנאמר דהסימן ל"ה אלא עלוי מילתא ואף דבלשון הריטב"א י"ל דדוקא בידעינן ששני ת"ח נטבעו מהני הסימן מ"מ הנראה דסברתו כדכתיבנא אשר ע"כ י"ל דגם אבי הבעל נאמן להכירו בסימן ומ"מ אם נאמר דבעי ב' עדים על הסימן עדיין יש לעיין אם לסמוך על סברא זאת לפי שרבים אין מפורשים כדברי הריטב"א ועיין בב"ש ס"ק קמ"ג וגם לשון הריטב"א לפי מה שהוא לפנינו סתומים

(ד) ומה שיש לעיין אם נאמר דבנ"ד בעי ב' עדים על הסימנים ובשגם שיש לומר כיון דאיכא ב' עדים נגד ב' עדים על הטביעות עין ע"כ בעי ב' עדים על הסימנים מובהקים הנה על סימן הראשון מהשומא כבר כתבתי דנראה דב' עדים ליכא רק על סימן אמצעי ועל הסימן של השומא או בהרת על העלינבוגין לא נמצא רק ע"א. הנה לא מיבעי אם נאמר דסימן זה ל"ה רק סימן אמצעי. ל"ש לומר דב' סימנים אמצעים הוה סימן מובהק דזה דוקא אם ע"כ סימן יש ב' עדים נמצא דנתברר שיש שני סימנים אמצעים ובאם נמצא על כל סימן ע"א בצירף שניהם יש ע"א על סימן מובהק ולא מהני אך אפי' אם סימן השני הוה סימן מובהק יש להסתפק אם מהני אך נראה דכיון שיש ב' עדים על סימן אמצעי והוה בסימן הראשון ספק שוב מהני ע"א להתיר כמ"ש לעיל בשם הפנ"י בקדושין דבכה"ג מהני הגם דעדות מיוחדת ל"מ בעדות נשים כמבואר בסי' י"א וע' ח"מ סי' ל' ול"א סברא הנ"ל זה דוקא בעדות מיוחדת בב' מעשות משא"כ בכה"ג דשנים מעידין על הכרה בסימנים ואולי יבואר עוד לפנינו אך כבר ציינתי לעיל דדברי הפנ"י רק להו"א נאמרים וע"א אינו מטיל ספק מ"מ אם יש ע"א בסימן מובהק ועד שני בסימן מובהק אף אם מעידין כ"א על סימן אחר מהני ודוק

(ה) עוד יש לבאר בנ"ד במה שאנן ידעינן שבעל האשה הזאת לא הי' געשטיפילט ועתה האיש הזה געשטיפילט וזה הוה שינוי וסימן שאין זה בעלה ורק שאומר שהי' חולה בבריסק ונעשה לו שטיפלין. ואמנם כיון שהוחזק לשקרן דפעם אומר שהוא יאשא ופעם אומר שהוא משה חיים ע"כ אין לו נאמנות ע"ז ובתשו' ב"י כ' דחולי בלאטערן היינו שנמצא נקבים הרבה בפניו מחמתו הוה סימן מובהק דיש סימן מובהק שאינו בעלה אך אפי' לח"ס סי' צ"ב שכ' דבמדינתינו שהוא מכה ושכיח טובא ל"ה סימן מובהק מ"מ י"ל דסימן אמצעי היא והוה ריעותא גדולה וכ"כ בנוב"י קמא סי' ל"ו דאיש הידוע בסימן ונמצא שאין בו הסימן אף אם סימנים דרבנן האשה אסורה אפי' אם מאה עדים מכירין לא יועיל ובודאי עדי שקר הם ואסורה להנשא וכונתו מבואר שם דאף אם סימנים דרבנן דחיישינן שמא יש עוד אחר בסימן זה מ"מ אם נודע לכ"ע שזה הי' לו סימן כגון רושם ועכשיו אין לו ע"כ שאין זה אותו האיש (ובודאי שהנוב"י מיירי שהרושם לא יוכל להתרפאות דאל"כ ודאי עדים נאמנים ותלינין שנתרפא) ועכ"פ הדבר מבואר דהוה ריעותא גדולה אך י"ל דכיון דסימן זה עשוי להשתנות דשכיח שנעשה השטיפלען מפאקין אין מטיל ספק באם יש עדות גמורה כמ"ש בתשו' הר"ן סי' ל"ג ולענין הספק שנסתפק מפני קריאת שמו משה חיים כיון שיש עדות ברורה שבעלה של זה מת אלא שנולד ספק בשם זה אין לחוש בדבר כיון שזה עשוי להשתנות אין מטילין מחמתו שום ספק וראי' מדאמרי' בפ' מי שמת דלא מהני ערעור דבני משפחה עיי"ש שהאריך והגם דבעניותא פלפלתי בתשו' לענין עגונה ודחיתי ראיות הר"ן בטוב טעם (לעיל סי' ס"ג) ואח"כ הרחבתי הענין בתשו' אחרת מ"מ גוף הדין לא נדחה ומי יהין להורות נגד אדונינו הר"ן ז"ל הן אמת דלפ"מ שאמרו בירושלמי דמ"ה אין מעידין אעפ"י שיש סימנים בגופו ובכליו משום שסימנים עשוין להשתנות לאחר מיתה ומשמע כל סימנים ולפ"ז גם דין של הנוב"י שכ' דאם לא נמצא הרושם אפי' מאה עדים מכירין ל"מ אפי' סימנים ל"ד וכיון דבירושלמי אמרינין דסימנים עשוין להשתנות שוב גם אם לא נמצא הסימן נאמר שנשתנה לאחר מיתה ואין מטיל ספק נגד עדים מ"מ לא נסתרו דברי הנוב"י כיון דבש"ס דידן לא נשמע רק שומא עשוי' להשתנות ולא סימנים דלא כירושלמי על כן שפיר מחמיר בנוב"י משא"כ בשטיפלין י"ל דסימן העשוי להשתנות אין מטיל ספק

(ו) אולם עדיין צ"ע דכשאנן מסופקין בהאיש הנמצא לפנינו מתי נעשו השטיפלין בפניו י"ל כאן נמצא כאן הי' ומחזקינן הנקבים שבפניו לזמן ארוך ואולי נולד עמהם. כמו דאמרינן בש"ס דכתובות ע"ה בסימן כאן נמצא כאן הי' וע' בתוס' שם ד' ע"ו ד"ה וחדא במקום תרתי שכתבו דסברת כאן נמצא כאן הי' עדיף מחזקת הגוף. נמצא דאף אם נימא דשטיפלין אין דרך שנולדו עמו ויש להעמיד בחזקת הגוף מ"מ כאן נמצא עדיף מחזקת הגוף ואף דבתרוצים כתבו דטעמא כאן נמצא וכאן הי' עדיף מחזקת הגוף הוא משום דאיכא חזקת ממון מ"מ כבר כתבתי בתחילת התשו' די"ל דהיכא דהאיש הנמצא בא לגרשה איכא חזקת א"א כמ"ש גם במקנה. ונמצא דכשאנו מסופקין אם הוא יכול להתירה בגט איכא חזקת א"א בהדי סברת דכאן נמצא וכאן הי' דאם הי' השטיפלין בהאיש ההוא מקודם ודאי אינו בעלה ע"כ ודאי ספק זה אימת נולד השינוי מטיל ספק בהיתר האשה הזאת ואינו דומה לתשו' הר"ן דל"ש סברת כ"נ וכ"ה וכן מה"ט אינו דומה להשאלה המבואר בספר יהושע ובאבני מלואים סוף חלק א' שנשתמשו בסברת הר"ן דשם ל"ש כ"נ וכ"ה משא"כ בהשינוי שבנידון דידן. וע' ב"ש סי' ל"ט ס"ק י"א שכ' דסברת כ"נ וכ"ה מהני אף לענין קדושין דאם נמצאו מומין אחר שנתארסו א"צ גט משום דכ"נ וכ"ה אלים טפי מחזקת ממון ומהני אף לאיסור א"א עיי"ש. והי' מקום לומר דכיון שיש עדים שמכירים בטב"ע שהנמצא בעלה מושבין הענין שלא לכחשו עדים ועדים עדיפי מסברת כ"נ וכ"ה ואמרינין שהשטיפלין נעשו אח"כ שלא יכחשו עדים. ואינו דומה להך דכתובות ע"ה ואעה"ע סי' ט"ל דליכא עדים. אך כל זה אלמלי לא הי' עדים מכחישין אך כיון דאיכא עדים מכחישין רק דאנן נימא איכא תרי בהדי תרי כמאן דליתא. ונשארו סימנים וכמ"ש דכיון דאיכא עד שאמר דיאשא ומשה חיים הי' דומין קצת העדים טעו ואסימני' קסמכינן. שוב י"ל כמו דסימנים מסייעין שהוא משה חיים כן סברת כ"נ וכ"ה מסייע שהוא יאשא שהי' גישטיפילט מקודם קדמתה כדמוכח מהגב"ע. ע"כ לדעתי אין לסמוך על הסימנים עד שיתברר שזה הנמצא הי' חולה בבריסק ונעשו השטיפלין בהזמן שלא הי' בביתו

(ז) וראיתי באבני מילואים ובמקנה סי' ט"ל שבחו דברי הב"ש וכתבו דבמומין צריכה גט דכמו דלא מהני חזקת פנוי' בספק קדושין כן ל"מ כ"נ וכ"ה שלא תצטרך גט ומ"מ לחומרא יש לחוש לדברי הב"ש. ולפ"ז נ"ל דהא דאמרינן בשומא עשוי' להשתנות לאחר מיתה במראה. משום דגוף השומא ל"ח שמא בחי' הנמצא לא הי' השומא ולאחר מותו נעשה משום דכ"נ וכ"ה ועוד דזה ודאי אי אפשר. ורק דהמראה נשתנה ול"ה סימן. ובהמראה ל"ש כ"נ וכ"ה רק בשינוי הגוף. כנלע"ד ומ"מ בגוף הדבר צ"ע אם אמרינן סברת כ"נ וכ"ה הוא משום דאזלינן בתר שעת מציאתן והרי זה דוקא בקדשים כמבואר בריש נדה. ועיין מג"א סי' תמ"ז ובב"ש סי' ו' ובאחרונים. אך מהב"ש סי' ט"ל משמע דכ"נ וכ"ה ל"ה משום