בית יצחק אבן העזר חלק א רלה

דא"כ קרא למ"ל ולישני דמיירי דב' עדים העידו בטב"ע וב' הכחישו דהטב"ע מזה שמת בניסן הי' אחר ובעלה מת אחר שנשאת וב' עדים העידו עוד בסימנים שזה שמת בניסן הי' אחר ולא בעלה ובכה"ג ודאי אסורה לכהן משום זונה וקרא איצטריך דל"ה תרי ותרי. ומזה משמע קצת דבאמת הוה תרי ותרי וגם לזה י"ל דעדיף לי' יותר לשנויי בבאו עדים ואח"כ ניסת וכן יש קצת להוכיח מדמקשה בכתובות כ"ב מה ערעור דגזלנותא תרי ותרי נינהו ופירש"י ולא מתכשרי בהכי ודילמא מיירי שב' עדים העידו בטב"ע שאחד גזל וב' עדים מכירין בטב"ע שהוא אחר ועוד מעידין בסימנים שהוא אחר או שב' אחרים רוצים להעיד בטב"ע והב"ד שחתמו רוצים להכחיש בסימנים שהאחר גזל. ויהי' תועלת בעדותן שיתכשר מחמתן ומה מקשה. ומזה נראה דעדיין הוה תרי ותרי וכן מוכח דסימנים מובהקים וטב"ע הוה תרי ותרי מיהו כ"ז אין הוכחה גמורה דבלא"ה הוה מצי לאוקמא שהב' העידו בעדות מיוחדת שגזל ועל כל גזילה יש ע"א והב' מכחישים וכבר הקשו כן המפורשים על שיטת זקני מהר"ם פדוואה הובא ברמ"א סי' ל"ד דבעדות מיוחדת נפסל לעדות וע"כ צ"ל דהוה מצי לשנויי כן רק דגמ' עדיפא לי' לשנויי בשעשה תשובה ע"כ גם מזה הוכחה לעיקר הדין

(יא) עוד יש קצת להוכיח דבתרי ותרי ל"מ סימנים דהנה רש"י פי' בכתובות כ"ב באומרת ברי אין לבי נוקפי שאלו הי' קיים הי' בא וכתב הר"ן דלכך לא פי' ברי לי שמת בודאי דא"כ בודאי נאמנת כמו אשה שאמרה מת בעלה. והקשה ע"ז דהיינו דוקא דליכא הכחשה וכתב בתומים בכללי מיגו ס"ק ט"ז דרש"י סובר דהב' כתי עדים מכחישים עצמן דזו אומרת שמת בזמן שעבר והעדים אחרים אומרים שהי' אז חי ע"כ יש להאשה מיגו שהי' אומרת עכשיו מת ומזה הוכיח בתומים כהראנ"ח דאף דמיגו לא עדיף מעדים כמ"ש תוס' ב"ק ע"ב וב"ב ל"א ועדיין הוה תרי ותרי דוקא מיגו בעדים. ל"מ אבל מיגו דבעל דבר מהני. אמנם ביבמות פ"ח פרש"י באומרת ברי לי ע"י סימנים. וזה דלא כרש"י דכתובות ע"כ יש מקום לומר דבאמת רש"י לא הדר מסברת דבאומרת ברי נאמנת במיגו כמ"ש התומים אך דהי' דוחק לפרש באומרת ברי שאלו הי' קיים הי' בא דזה לא מקרי ברי ע"כ פי' שאומרת שע"י סימנים יודעת שמת ומ"מ לולא שכבר ניסת לא היתה מותרת לישא דנהי שנאמנת במיגו שיש סימנים שבעלה מת כיון שיש עדים המכחישים שאומרים שאז חי הי' ל"מ סימנים דל"ה רק כרוב וגרע מעדים ע"כ אסורה לישא ולריב"י בבאו עדים ואח"כ נשאת תצא אבל באומרת ברי ויודעת בטב"ע ס"ל לרש"י דמותרת לישא ומזה מוכח דבתרי ותרי ל"מ סימנים אך יש לומר דרש"י מיירי בסימנים אמצעים משא"כ בסימנים מובהקים. ועוד אולי כוונת רש"י ש שאומרת סימנים שאלו הי' קיים הי' בא כפירש"י בכתובות אך לשונו לא משמע כן סוף דבר לדינא אין בידינו להקל בתרי ותרי בסימנים דאולי הלכה כתירץ תוס' ב"ב דמיגו לא עדיף מעדים ועדיין הוה תרי ותרי וה"ה דסימנים לא עדיף מעדים אך בנ"ד שהעיד ע"א ר' משה זאמיכר באות כ"ד שצורת פנים של יאשא מקראסניבראד דומה לצורת פנים של משה חיים. ואלו הי' ב' עדים לדבר זה ודאי לא הי' תופסין הכחשת עדים להכחשה גמורה ואמרינין דכת אחת טעה כיון שיש עדים שהן דומים זל"ז והי' מהני סימנים מובהקים ע"כ אם נסמוך על שיטת הר"ן דבהכרה שהוא בעלה נאמן ע"א דל"ה דבר שבערוה ה"ה דנאמן ע"א שהי' יאשא ומשה חיים שוין בצורת הפנים ול"ה העדאת עדים הכחשה ומהני סימנים מובהקים ויבואר עוד מזה לפנינו אי"ה

(יב) והנה בית מאיר בצלעות הבית סי' ט' והובא בדברי כת"ה כתב דאף דמבואר בסי' רס"ג בח"מ דעדים ועדים בהכחשה ל"מ סימנים דוקא בסימנים שנותן הבעל דבר אבל בעדים ועדים והעדים אומרים סימנים מהני דבע"ד גרע מעדים ובאמת מבואר בראנ"ח בתשו' הובא בתומים בכללי מיגו בסי' ט"ז הנ"ל להיפך דאף דכתבו תוס' דבב' כתי עדים המכחישים לא מהני מיגו דמיגו לא עדיף מעדים. מ"מ מיגו דבעל דבר מהני והיא ממש להיפך מסברת הבית מאיר. אך י"ל דהראנ"ח סובר דתירץ א' של תוס' עיקר דמ"ה ל"מ מיגו דגזלנותא דמיגו בשנים ל"א. ומש"ה מיגו דבע"ד עדיף משא"כ לתי' ב' דתוס' דב"ב ל"א אין חילוק וגם מיגו דבע"ד ל"מ ולפ"ז אולי בסימנים י"ל דגרע סימנים דבע"ד מסימנים דעדים וע' בתומים ס"ק הנ"ל והסברה שכ' הבית מאיר דבב' כתי עדים ואחת אומרת סימנים היא לעדות שהשגיחו יותר משא"כ העדים שאומרים בטב"ע בלא סימנים לא השגיחו כ"כ נסתר ג"כ מתוס' ב"ב ל"א דא"כ נימא דהעדים שיש להם מיגו מגידים יותר האמת והעדים שאין להם מיגו הן משקרים וע"כ כיון דשנים מכחישים תרי כמאה וה"ה בב' כתי עדים המכחישים בטב"ע ל"מ סימנים

(יג) והנה גוף הדין תלוי בתי' הראשון של התוס' ב"ב אם הוא עיקר או תי' הב' כמ"ש לעיל ונלענ"ד לבאר דהנה במה שהק' תוס' בב"ק וב"ב ל"א בב' כתי עדים המכחישים אמאי לא מהימני' בתראה במיגו דפסלו לקמאי בגזלנותא ותי' דבב' עדים ל"א מיגו והכונה דשמא לא יכונו שניהם רק אחד יאמר כן. וע"ז קשה לשיטת הרמב"ם בפ"ב מעדות ה' ג' דאם אחד מכחיש ב' עדים בחקירות פסול העדות ולדעת הל"מ שם אף אם לא העידו תכ"ד והתומים כ' סי' ל' ס"ק ג' דאף בד"מ כן הוא בהכחשת החקירות א"כ קשה ליהמני בתראי לבטל העדות במיגו שהי' גם הם מעידין כן והי' מכחישין בחקירות דבזה אף רק אחד מכחיש יתבטל העדות. וכבר הקשה כן הים התלמוד ואתי' הב' של התו' דמיגו לא חשוב מעדים ועדיין הוה תרי ותרי קשה מאוד דהרי תוס' הקשו כן לרב הונא ולרב חסדא עיי"ש בב"ב ולתי' זה קשה דהרי רב חסדא ס"ל ב"ב ד' ל"ג ע"ב זה אומר של אבותי וזה אומר של אבותי האי אייתי סהדי דאבהתי והאי אייתי סהדי דאכל שני חזקה רב חסדא אמר מאי לו לשקר ונאמן במיגו ומשמע דמחזיקין לי' בשדה והרי נהי דס"ל מיגו במקום עדים אמרינן מ"מ הרי מיגו לא חשוב מעדים ועדיין הוה תרי ותרי כמ"ש תוס' ולדעת הראנ"ח הנ"ל דמיגו דבע"ד עדיף טפי יש לתרץ קו' זו התמוה מאוד. אמנם מהסברה אין לחלק ויגעתי מאוד בזה דאולי כוונת רב חסדא מה לו לשקר ויש לו מיגו ודינו כל דאלים גבר כדין בתרי ותרי אבל מפשטי' דגמ' לא משמע כן ושוב מצאתי בתומים כללי מיגו אות ט"ז הנ"ל שהרגיש קצת בקו' זו ע"כ הנראה לישב דהנה בתומים סי' ל' ס"ק ג' הנ"ל הקשה על הרמב"ם דב' עדים שהוכחשו מא' בחקירות העדות בטל מהא דהקשה בשבועות מ"ח לר"ח מא' אומר גבוה ב' מרדעת וכו' ותי' בגמ' דמצטרפין לעדות אחרת היינו אם יבוא אחד ויאמר כדברי אחד דיהי' אחד כנגד שנים ועדיין קשה לשיטת הרמב"ם הרי יהי' א' מכחיש ב' בחקירות וכל העדות בטל וע' בתומים שדחק עצמו אולם נראה דלרב הונא הפי' בברייתא מצטרפין לעדות אחרת כפשוטו דינו של הרמב"ם אמת ור' חסדא דקשי' לדידי' אמאי מצטרפין לעדות אחרת וע"כ כדתירץ בגמ' דמצטרפין אם יבא עוד אחר לא ס"ל כסברת הר"מ ואף א' מכחיש ב' בחקירות העדות קיים. דע"כ צריך לתרץ הברייתא כן א"כ דברי התוס' בב"ב ובב"ק כראי מוצקים שהקשו לרב הונא ולר"ח וע"ז תירצו בתירוץ הראשון דמיגו בשנים ל"א והיינו דבזה יתרץ לר"ח. דלדידי' הוה מיגו בשנים ולדידי' לא תקשי שיאמינו במיגו שהי' מכחישין בחקירות דגם בזה אם לא יכחיש רק א' עדותן קיימת עוד כתבו דגם אם נאמר דל"ה מיגו בשנים כשיטה הנ"ל דלא כר"ח רק דאם א' מכחיש בחקירות כל העדות בטל יש לישב דמיגו לא עדיף מעדים ור"ח דלא ס"ל כן לדידי' סגי בתי' הראשון באופן דדברי התוס' נכונים וברורים וערבים ומדוקדקים

(יד) ומעתה נחזי אנן אם הלכה כתי' א' או כתי' הב' ואומר הנה אף אם נתרץ דברי תוס' ב"ב ל"א כשיטת הב"י בתשו' סי' ו' דבד"מ אם א' מכחיש ב' בחקירות לא בטל העדות דדוקא בד"נ בטל העדות באופן דשפיר תירץ תוס' דהוה מיגו בשנים ול"ק קו' ים התלמוד מ"מ לפמ"ש מהרי"ט בתשו' חלק א' סי' קל"ח דבעדי קדושין הוה לענין זה כד"נ ואם א' מכחיש ב' בחקירות בטל העדות. ומבואר שם אף אם לא העיד בב"א כשיטת הלח"מ (ודברי הנתיבות סי' ל' ס"ק ג' דבהכחשה בחקירות לא בטיל העדות רק בהעידו תכ"ד הם נגד דברי מהרי"ט הנ"ל) א"כ קשי' בסוגי' דכתובות בב' אומרים נתגרשה וב' אומרים ם לא נתגרשה או ב' אומרות מת דאם נשאית לא תצא לרבנן אף באו עדים ואח"כ נשאית דבזה תיקום קו' תוס' דיהמני האומרים לא נתגרשה במיגו שהי' מכחישים בחקירות דבזה לא הוה כד"מ ובטל כל העדות כמ"ש מהרי"ט ול"ש לתרץ דכאן דאין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה ל"ה מיגו כמ"ש הים התלמוד דשמא לא יחקרו הב"ד דלדעת הרמב"ם הכחשה בגוף הדין הוה הכחשה בחקירות א"כ וכי לא הי' יכולין העדים להכחיש באיזו ענין בגוף הדבר. ול"ה מיגו בשנים דגם אם א' מכחיש מהני וזה צ"ע על תי' הא' ועוד דברייתא סתמא קתני אפילו בהעידו בב"א ובזה אפילו לשיטת הב"י בתשו' כל העדות בטל ושוב הוה מיגו. אלא מוכח כתירץ הב' של התוס' דמיגו לא עדיף מעדים ועדיין הוה תרי ותרי ומהני נשאית לאחד מעדי' ואומרת ברי הרי מוכח דהלכה כתי' הב' שהוא ע עיקר. והנה אף אם נתרץ קו' הנ"ל גבי שנים אומרים מת או נתגרשה ונאמר דכיון דאין בודקין עדי נשים בדו"ח אין להעדים מיגו שהי' מכחישים בחקירות דשמא לא יחקרו הב"ד כמ"ש הים התלמוד מ"מ עדיין קשי' קו' גדולה בש"ס דקדושין ס"ו גבי ינאי המלך דמקשה אי לימא דבי תרי אמרו אישתבאי וב' תרי אמרו לא אישתבאי אמאי יבוקש הדבר ולא נמצא מאי חזית דציית להני ציית להני. ומאי מקשה הרי הנוב"י כ' במ"ק סי' נ"ז דלפסול האדם לעדות צריך דו"ח והנוב"י קלסו להרב השואל בזה עיי"ש ולפ"ז ודאי דלפסול ינאי המלך מכהונה ודאי בעי דו"ח דלפסול לעדות כבר כ' זקני מהר"ם פאדווא ונפסק כן ברמ"א סי' ל"ד דמהני עדות מיוחדת ולפסול לכהונה יש מחלוקת ע' בב"י סי' ל' ומכתובות דף כ"ו לא מוכח רק דמהני לר"נ אף בלא העידו בב"א אבל לא שיפסול בעדות מיוחדת בב' מעשות דזה מחלוקת גדולה עיי"ש בב"י ובאה"ע סי' י"א וכיון דלפסול לעדות בעי דו"ח כש"כ לפסול מכהונה דלפסול לעדות י"ל מה איכפת לי' אם פסול לעדות ומה"ט שיטת הש"ך סוף סי' ל"ח דיכול לפסול שלא בפניו להריב"ש משא"כ לפסול לכהונה. וכיון דבעי דו"ח מה מקשה מה חזית דציית להני והרי לב' דאמרו לא אישתבאי יש להם מיגו שהי' מכחישן בחקירות ובטל כל העדות להסוברים דלענין איסור הוה כדיני נפשות. ובזה ל"ש תירץ הנ"ל וע"כ מוכח דתירץ הב' מתוס' עיקר ושפיר מקשה דנהי דאית להו מיגו מ"מ הו"ל תרי ותרי. ואף למ"ש בתשובה אחת דהיכי דנגמר הדין עפ"י עדים הראשונים ם ל"מ הכחשת חקירות וכן אף אם נאמר כהב"י בתשובה דאם העד אחד בא אח"כ להעיד לא מהני הכחשת חקירות דעד אחד מ"מ מנ"ל להקשות בקדושין ס"ו מאי חזית דילמא באו ב' הכיתות להעיד בב"א דיש לכת השני מיגו דהכחשה בחקירות וע"כ כתירץ הב'

(טו) איברא דבים התלמוד ראיתי שתירץ הקו' הנ"ל דלהלכה כרב הונא דזו באה בפני עצמה ומעידה לא קשי' דיהיו בתראי נאמנים במיגו דהכחשה בחקירות דשמא לא יעיד אלא אחד ויהי' מוכחש מתרי