בית יצחק אבן העזר חלק א רכו

(א) תשובה הנה ידוע דעת ר"ת שמתיר בניטל ביצה אחת אפי' של ימין שפוסק כר' ישמעאל בנו של ריב"ב וס"ל אפי' בניטל ע"י אדם מותר ובטוש"ע נראה דר"ת אינו מתיר רק בביצה שמאלית ודוקא כשהיא שלמה קודם שניטלה. אמנם בספר הישר לר"ת סי' י"ב נראה דר"ת מתיר בכל ענין. וכן נראה מהרא"ש ומנמ"י. והר"י הוא שמחלק בין ימין לשמאל מירושלמי אבל ר"ת מכשיר בכל ענין. והרמ"א כתב בסי' ה' סעיף י"ב אבל טוב לחוש באיסור דאורייתא לדברי המחמירין והם רוב מנין ורוב בנין, והנה כיון דפצוע דכא ל"ה רק ע"י אדם לאחר שנולד אמאי לא אוקמא אחזקת היתר. וצ"ל דבספיקא דדינא הן בפלוגתא דתנאי והן בפלוגתא דרבוותא ל"ש לאוקמא אחזקה דבשביל חזקה לא ישתנה הדין, כמ"ש הפ"ח יו"ד סי' כ"ט וזקיני הת"ש שם ופמ"ג ס"ס ק"י דיני ס"ס ס"ק כ"ח בש"ד ובפתיחה לה' טריפות. ושם תמה אפ"ח סי' ק"י בקיצור דיני ס"ס דין' שכ' דפלוגתא ובעי' מן התורה אוקמא אחזקה. וסותר למ"ש סי' כ"ט. ובתשובה לאה"ע סי' ל"ד אות ו' הקשיתי למ"ל חד קהלי להתיר ספק פצוע דכא לשיטת הראב"ד והלא בלא"ה מותר דפצ"ד ע"כ נעשה אח"כ דבתולדה הוא כשר ובנעשה אח"כ איכא חזקה טובא ובלאו קרא מותר בספק. ולהנ"ל אצטריך קרא לספיקא דדינא דל"מ חזקה ומ"מ התירה תורה בספק. ולפ"ז גם בספק ממזר אף בספיקא דדינא התירה התורה ספק ממזר. והנה הפמ"ג שם מייתי להר"ן ריש קדושין גבי ספיקא הוה וחיישינן מדרבנן שכ' דמוקמינן אחזקת פנוי' ומ"ה הוא מדרבנן נראה דס"ל דבספיקא דדינא מהני חזקה. ע"כ נראה דמדאורייתא מהני חזקה כמ"ש הפ"ח סי' ק"י דיני ס"ס הנ"ל ורק מדרבנן לא מהני. והרמ"א שמחמיר בזה הוא ג"כ מחמיר מדרבנן לחוש לאיסור תורה, יעוי' במ"ל פ"ו מעדות ה"ז דהיכא דהפעולה נעשה וספק אם אסורה או מותרת ל"מ חזקת הגוף והביא ג"כ דברי הר"ן דמהני חזקה

(ב) והנה בנ"ד יש להתיר מטעם ס"ס שמא הלכה כר"ת דאפי' בניטל ע"י אדם כשר דהלכה כר' ישמעאל בנו של ריב"ב. ואת"ל דאין הלכה כר"ת שמא כיון ע"י חולה נתקלקל הביצה בתחלה דהוה בידי שמים דהוה כמאן דליתא ולא איכפת לן מה שניטלה אח"כ בידי אדם כשיטת הב"מ דכל העומד לקצוץ כגזוז דמי והגם דבית מאיר הניח דין זה בצ"ע יעוי' מ"ש ע"ז לעיל בספרי סימן ל"ו אות ד' מ"מ גם החת"ס סי' י"ד סוף ד"ה וראיתי בירושלמי מצדד דכל שתחלתו בידי שמים וסופו בידי אדם כשר. ובאמת כן מבואר ביש"ש פ"ח דיבמות סוף אות ח' ואות ט' הגם שבאות ט' כתב שמי שיש לו שבירה או חולי האבן והכרח לכורתן אין זה חולי בידי שמים. אמנם כ' שם שמה שהוכרח לכרתו מעניני הבינים גופו הוא בידי שמים ועכ"פ בנידון דידן שהדבר ספק אם הי' הקלקול בביצה גופה מצטרף לס"ס ובסוף סי' ח' משמע דמה שכורתין הרופאים מחמת חולי האבן אין בידינו לפסלו והטעם דתלוי בבקיאת הרופאים ובסי' ט' לא מיירי מענין בקיאת הרופאים. ועיין בשו"ת דברי חיים סוף סי' י"א ועכ"פ דברי היש"ש ראויים נצרף להתיר

(ג) ועוד יש סניף בתשו' ח"ס סי' י"ז דמייתי דברי סמ"ג לאוין קמ"ט שכ' אמר שמואל כל פסול בענין זה כשלא הי' בי"ש אלא בי"א ע"י פשיעתו. ודייק ח"ס דאם כרתו בידי אדם לרפואה כשר לבא בקהל ובאמת אם דיוק הח"ס מבורר י"ל דסמ"ג ס"ל דדרשינן טעמא דקרא אף לקולא כר"ש ובחינוך מצוה תקנ"ט כ' טעמא דקרא דלא יבא פ"ד בקהל משום דיש מן הזכרים הפחותים שרוצים בדבר כדי לזכות בשלחן מלכים ומ"ה אסרה תורה להתחבר עם בת ישראל שנרחיק הענין ונמאס אותו וע"ש שכ' שזה טעם חילוק האיסור בין הנפסד בידי אדם לנפסד בידי שמים א"כ זה דוקא בנפסד בפשיעה משא"כ בנכרת לרפואה דלא שייך הטעם לא אסרה תורה. ועיין בב"י א"ע סי' ט"ז דהרמב"ם פוסק כר"ש ועיין בלח"מ פ"ג ממלוה ה"א ועיין מ"ש בזה בספרי לאהע"ז לעיל סי' ע"ח סוף אות ט'. ועיין סוטה כ"ו תוד"ה אשת סריס שדייקו מרש"י דשתה כוס עיקרין אסור לדור עם אשתו כסריס אדם ותוס' הקשו על זה ופשוט דסברת רש"י דאף דנעשה סריס ע"י כוס עיקרין ל"ה בכלל פצ"ד וכרות שפכה מ"מ כיון שאסרה תורה פצ"ד מטעם שלא יתאוה לשלחן מלכים והתירה בידי שמים ה"ה בשותה כוס עיקרין אסור דלחומרא לכ"ע דרשינן טעמא דקרא כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד סי' ק"ד והארכתי בזה הספרי חיו"ד ח"ר סי' קמ"ג אות ט'. ובספרי לאה"ע לעיל סי' ל"ו אות ב' כתבתי דהא דפליגי בירושלמי בבעל ביצה אחת ומסיק דבידי שמים לכ"ע כשר אף לרבנן ופליגי בעלתה חטטין למי מחכך בה או מסתת וס"ל לחד ברייתא דהוה כבידי אדם. הכונה דהאי מ"ד דריש טעמא דקרא לחומרא לחייש שמא יחכך או יסתת בכונה ושייך טעם החינוך וברייתא שני' ל"ח שמא יחכך בכונה דלא דרש טעמא דקרא לחומרא. ועכ"פ יש סברא כמ"ש הסמ"ג ועכ"פ מצטרף לספק ויש ג' ספקות ת ועוד יש לי לצרף לסניף מה שאמרו הרופאים שיוליד. הגם דבענין כזה שהוא ענין פנימי אין לסמוך על הרופאים מ"מ י"ל שבקיאים במלאכת הניתוח ויודעים לשמור חוטי הביצים. ועושים הניתוח באופן שלא יזיק וכדמשמע ביש"ש סוף סי' ח"י וכיון שיש כמה ספקות ומדאורייתא ספק פצוע דכא מותר. לענין דרבנן סמכינן ארופאים

(ד) והנה כת"ה הקשה על תוס' יבמות דף י' ד"ה לר"י שכתבו דע"כ מתניתין דהכא לא סברה כר"י דחייבי לאוין אין קדושין תופסין מדתנן בפרק שני איסור מצוה ואיסור קדושה חולצת ולא מתייבמת ולמה לתוס' להוכיח מפ"ש והלא מגופה דמשנה מוכח דאס"ד המשנה ס"ל כר"ע ליתני שש עשרה שהרי משכחת שאחד נשא ישראלית וגיורית ונפלה לפני אחיו פצוע דכא דהאשה הישראלית חייבי לאוין ופטורה מחליצה ופוטרת צרתה ויבם אחיו הגיורית שאינו פצ"ד ושוב נשא עוד גיורית ומת ופוטרת צרת הישראלית את צרת צרתה. וע"כ המשנה דלא כר"ע. אך י"ל דלעולם משנה ראשונה כר"ע רק דס"ל למשנה קהל גרים איקרי קהל ואסורה אף הגיורית ולא משכחת צרת צרתה אבל אי ס"ד דפ"ד שנפצע ביצה שלו נאסר בלאו ואח"כ ניטל הביצה חוזר להכשירו כשיטת ר"ת אף שכבר נאסר א"כ משכחת צרת צרתה כגון שנפלה לפני פצוע דכא שנפצע ביצה ונדחית מחליצה ויבמה אחיו ונפלה עם אשה אחרת ונפטרה האשה האחרת משום צרת אשת אחיו שהראשונה נאסרה כבר משום אחיו והוא נתרפא שניטל ביצתו ומ"מ פטורה משום שהיתה צרת אשת אחיו ויבם הצרה אחיו ומשכחת צרת צרה. ואמאי לא מייתי התוס' מרישא וע"כ דלא משכחת פ"ד שחוזר להכשירו ע"כ. הנה מה דפשיטא לי' דלכ"ע חייבי לאוין פוטרת צרתה לדידי נראה לאידך גיסא דהרי התוס' הקשה ד"ט מנ"ל לגמרא דלר"ע חייבי לאוין אין עשה דוחה לל"ת. וכתב באבני מילואים סוף סי' י"ז הסברא דלר"ע א"א ביבום לרש"י דף י"ט דאם אין קדושין תופסין שוב נפקע הקידושין א"כ תיכף לאחר ביאה ראשונה נפקעו הקדושין וקנין אישות לזמן לא אשכחן. א"כ כל זה ליבום גופה משא"כ שנפטור צרתה לא גלי קרא רק בחייבי כריתות דכתיב לצרור ולא בחייבי לאוין. ובספרי חיו"ד ח"א סי' נ"ו אות ו' הקשיתי על הא"מ דא"כ למ"ל קרא דעלי' דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת ומ"ה אינה מתיבמת ת"ל דאינה מתיבמת מה"ט שכ' באבני מילואים אך הדבר נכון דלולא דגלי קרא הו"א דמתיבמת ואשכחן קנין אישות לזמן. אך לבתר דכתיב עלי' לחייבי כריתות אמרינן גם בחייבי לאוין אין עשה דוחה ל"ת מסברת האבני מילואים ובירושלמי אמרינן ריש יבמות דר"ע יליף, חייבי לאוין מק"ו מאחות אשה שיש לה היתר. ותמהו הפוסקים איך יליף מה לאחות אשה שכן כרת אך נכון כיון דאיכא סברא כמ"ש הא"מ ל"ה הק"ו רק גילוי מילתא. והתוס' שהקשה בדף ט' ניתי עשה וכו' לא נעלם מהם דברי ירושלמי דיליף מק"ו אך שהקשו כיון דאיכא סברא דעשה דוחה לל"ת שאין בו כרת איך נילף מק"ו מאחות אשה. אמנם לסברת הא"מ ניחא. ועוד יש להטעים הסברא לפמ"ש תוס' מנחות מ"ט ע"ב בזה"ל וכן משמע פ' תמיד נשחט דעשה דפסח ועשה דאכילת קדשים דוחה עשה דהשלמה ואי הוה מיפסל ל"ש בי' דחי'. א"כ לר"ע דאין קדושין תופסין ואף בדיעבד ל"ק בהיבום ל"ש דחי' ול"ק קו' תוס'. (אך דברי תוס' במנחות גופי' צ"ע) ועכ"פ כל זה לענין יבום אבל לפטור צרתה לא יליף ר"ע מחייבי כריתות והכי מסתבר שלא יהי' פלוגתא רחוקה דלב"ש צרות מתיבמות ולר"ע אף מחייבי לאוין פטורות ועוד הרי אלמנה מן הנשואין דמדאורייתא אין מתיבמה דאין עשה דוחה לתו"ע ע ומ"מ צרתה מתייבמת וה"ה לר"ע אין פוטרת צרתה ומ"מ עדיין קצ"ע ואמנם לפמ"ש בדרוש (ע"ל סי' קל"א אות ד' דר"ע כשיטתי' דמוקי קרא דשפחה חרופה בח"ש שנשאת לעבד עברי דל"ה רק דלאו והי' לה שתי בנות חצי' שפחה דל"ה אחיות רק בלאו וע"ז ג"כ אמר קרא ואשה אל אחותה וממעט מעלי' יבום ועיי"ש בישוב קו' תוס' א"כ גם בזה כתיב לצרור ופוטרת צרתה כמ"ש כת"ה ודוק

(ה) והנה מלבד זה מה שהקשה כת"ה מפצ"ד הנה כבר כתבתי בתשובה (לעיל סי' ל"ו אות ו') דלכאורה פצ"ד גם לר"ע קדושין תופסין דהרי אם נפצע לאחר קדושין לא נפקעו קדושין הראשונים ולשיטת רש"י יבמות מ"ט ע"ב ע"כ גם עתה תופסין קדושין ולפ"ז הקשיתי מה מקשה ביבמות ע"ט ע"ב לר"ע ליתא איסור פצועה ולדחי יבום דר"ע ס"ל חייבי לאוין כחייבי כריתות והרי באיסור פצועה גם לר"ע קידושין תופסין והארכתי בזה ומצאתי אח"כ בשאג"א החדשות שהעיר בזה והמובחר כמ"ש שם סי' ל"ו אות ו' דאביי דאמר ביבמות מ"ט הכל מודים בסוטה מדלא פקעו הקדושין הראשונים כשיטתי' בנדרים כ"ט דקדושת הגוף פקעה בכדי אבל למ"ד לא פקעה בכדי אין ראי' דקדושין תופסין מדלא פקעו קדושין וע' מה שהבאתי שם מש"ס בכורות ד' א"כ הסוגיא דף ע"ט דמקשה אפצ"ד ס"ל קדושת הגוף לא פקעה בכדי ומ"ה לא נפקעו הקדושין מ"מ אין קדושין תופסין בפצ"ד. ומ"ה מקשה אר"ע אמנם התוס' דף י' ל"מ לאתויי ראי' דמשנה ראשונה דלא כר"ע מדלא תני שש עשרה בפצ"ד די"ל דמשנה ס"ל קדושת הגוף פקעה בכדי וע"כ בפצ"ד תופסין קדושין ומ"ה לא חשיב רק ט"ו ודו"ק וע"ל סי' קכ"ג דבר יקר ברש"י יבמות מ"ט

(ו) והנה מ"ש דליתני שש עשרה כגון בפ"ד שנפצע ביצה שפוטר מיבום לר"ע ויבם אחיו ואח"כ ניטל הביצה שחוזר להכשירו. ע' תוס' יבמות ט"ז ד"ה בני צרות דהיכא דיש תקנה לא פקע זיקה וה"ה בנפצע ביצה דיש תקנה ליטול לא פקע זיקה ולא נפטרה הצרה. וכש"כ צרת צרתה לא נפטרה וז"פ ואין להאריך כאן יותר. וע' נוב"י תנינא סי' ק"נ

(ז) והנה בעיקר ההיתר שכתבתי שיש שני ספיקות להתיר שמא הואיל והתחלת המכה מחמת חולי מחשב בידי שמים אף שנחתך בידי אדם ושמא אף אם היא בידי אדם כשר כדעת ר"ת לכאורה יש לעומת זה שני ספיקות לחומרא שמא אף אם היא ע"י חולי לא מיקרי בידי שמים ואף את"ל דמיקרי בידי שמים מ"מ כיון שנחתך ע"י אדם אין הלכה כר"ת אמנם נראה כיון דרוב הפוסקים ס"ל דע"י חולי הוה בידי שמים לא מקרי ס"ס אך שי"ל ס"ס לחומרא בדרך זה שמא לא נשחתה הביצה גופה קודם שנחתך דבנ"ד יש ספק בדבר ואת"ל שנשחתה שמא אין מועיל ניטל בידי אדם אך י"ל כיון שבאותו ספק שמא לא נשחתה עדיין יש ספק שמא כיש"ש אות ח' דאף שנחתך מחמת אבן או שבירה אין לפסול. ולא מקרי ס"ס כעין שכ' תוס' כתובות ט' ע"ב ד"ה אי למיתב ובזה צ"ע

ועוד יש לצרף דעת הפוסקים דספק פצוע דכא מותר אף מדרבנן דכתיב קהלי וגם רבנן לא גזרו היכי דלאו בר אולודי. ועוד יש כמה סניפין להיתירא לצרף דעת הסמ"ג ודעת היש"ש דהרופאים בקיאים בדבר. וכבר התירו בכעין זה בישועת יעקב ובשואל ומשיב מ"ק ח"א סי' קצ"ג ביחוד בצורבא דרבנן ואשתו אינה רוצית לדור עמו הנני לצרף עם כת"ה להתיר לו לגרש אשתו ולישא אחרת. ומה טוב שיסכים גדול אחד: