בית יצחק אבן העזר חלק א רכה

בשם בעה"ת דאם הפיל הסכין ושחט א"ח משום נטילת נשמה דאין דרך להרוג בדרך זה על כן שאלו מה שירד אחריו וימיתנו ואם ישוב שירד אחריו וימיתנו י"ל דע"ז איצטריך עתי ואפי' בשבת דמותר לירד אחריו ולהמית וכשלא השיב להם עדיין נסתפקו דשמא ל"ה נטילת נשמה כלאחר יד דיש חילוק בין השליך הסכין להשליך הבהמה

(ב) והנה י"ל לעולם יש עירוב והוצאה ביו"כ והא דאיצטריך עתי אפי' בשבת משום נטילת נשמה. ואי דגם ביו"כ חייב משום נטילת נשמה דל"ה מקלקל רק שתיקן להוציא מידי אמ"ה וזה הוה תיקון כל דהו ודוקא בשבת גילתה תורה דהוה תקון מקרא דלא תבערו ביום השבת כדיליף ר"ש. אבל ביו"כ א"ח משום נטילת נשמה אמנם י"ל דמוכח דאין עירוב והוצאה ביו"כ מדאיצטריך עתי ואפי' בשבת ואי דקרא קמ"ל דמותר בשבת משום נטילת נשמה דביו"כ א"ח דהו"ל מקלקל מקלקל גופי' דילמא ס"ל לר"א מקלקל חייב דהרי מקלקל לא ילפינין רק מדכתיב מלאכת מחשבת כדאיתא בחגיגה ד"י ומלאכת מחשבת בשבת לא כתיב רק במלאכת המשכן ורק מדאסמכה התורה כפירש"י בחגיגה ודילמא ר"א לא דריש סמוכין על כן ע"כ אין עירוב והוצא' ואיצטרך עתי להוצא' ואם ר"א דריש סמוכין י"ל יש עירוב והוצאה ע"כ שאלו פלוני מהו לעוה"ב הכונה על אבשלום שבא על פלגשי אביו ואף דפלגשים בלא כתובה ובלא קדושין מ"מ אסורה כמו אנוסת אביו כר' יהודה דס"ל יבמות ד' ומ"ט דאסורה ויליף מדסמיך לא יגלה כנף אביו לקרא דלא יבא ממזר. ואם ישיב דאינו לעוה"ב דדריש סמוכין ה"ה דמקלקל פטור ואע"ג דאמרינין ביבמות ד' טעמא משום דמוכח או דמופנה גם במקלקל הסמוכין מוכח או מופנה מדס"ל לר"י מקלקל פטור (וזה דלא כמ"ש זקני בס' מעשה רוקח פ' ויקהל דר"י לא דריש סמוכין ומ"ה ס"ל משאצ"ל חייב ע' בשואל ומשיב מ"ק ח"ב סי' ס"א וגם ממנו נעלם ראי' זו ממקלקל) וסוגי' דב"ב כ"ו ורש"י שם דמשמע שם דדבר שאינו מתכוין הוא משום דל"ה מלאכת מחשבת וזה צ"ע דהרי גם בשאר איסורין פטור לר"ש. ומזה נראה דקאי שם לר' יהודה ובשבת מודה כמ"ש תוס' יומא ל"ד ומ"ה נכונים דברי שטה ב"ק מ"ד ע"ב שכ' דר"י מחייב נזקי שור שלא בכונה כשיטתי' דדשא"מ חייב דקאי בשאר איסורין אך לשון הר"ת שם שכ' לענין פטורי דשבת צ"ע

(ג) אמנם מדלא השיב להם עדיין נסתפקו. ושאלו מה להציל הכבשה מן הארי ופי' התוס' דהכונה אם אורי' כ' גט לבת שבע דכל היוצא למלחמה גט כריתות כותב. הנה בשבת נ"ו הוכיח בגמ' מדכתיב את אשתו לקחת לקוחין יש לך בה משום דכתב גט כריתות והקשה התוס' דילמא משום דאנוסה היא ושריא לבועל ומ"ה לקוחין יש לו וקו' זו ל"ק כל כך דבירושלמי הובא בב"ש סי' י"א ס"ל דגם אנוסה אסורה לבועל והב"ש כ' דגמ' דידן ג"כ ס"ל כן לתי' ב' בש"ס דכתובות. אך מה דקשה אף אם אסורה עליו מ"מ קדושין תופסין בח"ל ויש לו לקוחין וצ"ל דהוכחה קאי לר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל ואף דמבואר ביבמות מ"ט דהכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר דסוטה תפסי קדושין הרי כ' תוס' שם דסוטה לבועל לא תפסי קדושין והולד ממזר. ומדכתיב לקחת דלקוחין יש לך ע"כ משום דכל היוצא למלחמה גט כריתות כותב וטעמא דר"ע משום דס"ל כר' יהודה דדריש סמוכין ודריש לא יגלה כנף שראה אביו דהוא בלאו וסמיך לי' לא יבא ממזר. על כן אם ישיב דאין להציל הכבשה משום דגט כריתות כתב כדמוכח מולקחת. וע"כ דריש סמוכין ולפ"ז מקלקל פטור. ומ"מ בשבת חייב בתיקון כל דהו דילפינין מבת כהן (דאף לר"ע ילפינין מקרא דלא תבערו לחלק וגם בת כהן כתי' א' בתוס' יבמות ו' דלא כמש"ל. ולפ"ז לעולם אין עירוב והוצאה ביו"כ וקרא דעתי אתי' לנטילת נשמה דאינו חייב משום יו"כ. אמנם כשלא השיב ע"ז

(ד) על כן שאלו מהו להציל הרועה מיד הארי הכונה אם דוד חייב בהריגת אורי' דהנה אמרינין בקדושין מ"ג דשמאי הזקן ס"ל דוד חייב דיש שלד"ע דשני כתובים הבאים כאחד מלמדין. והנה י"ל דטעמא דר' יהודה דס"ל מקלקלין פטורין אפי' בחובל ומבעיר דקשיא אר"ש דס"ל חובל ומבעיר חייב ויליף מהבערת בת כהן וממילה ולילף מזה לכל המלאכות דמקלקל חייב. אך ר"ש ס"ל ב' כתובים אין מלמדין וחובל ומבעיר ב' כתובים ואין מלמדין ור"י כשיטתי' דס"ל ב' כתובים מלמדין וע"כ מקלקל פטור אף בחובל ומבעיר על כן שאלו דאם ישיב דדוד חייב דב' כתובים מלמדין ע"כ מקלקל פטור ותיקון אמ"ה ל"ה תיקון רק כל דהו כמש"ל בשם הפמ"ג וליכא למימר עתי אפי' בשבת רק משום הוצאה ואין עירוב והוצאה ביו"כ ונפשט הספק. וכשלא השיב על שאלה זו נסתפקו אולי לעולם ס"ל שני כתובים מלמדין ואין עירוב והוצאה והא דלא השיב שיש להציל הרועה דדוד חייב משום דס"ל דאורי' מורד במלכות וחייב דדוד אמר לאורי' שיבא אל ביתו וישכב עם אשתו והוא לא רצה לשמוע דמה"ט כתבו תוס' בשבת נ"ו דהוא מורד במלכות. אך י"ל דלא הי' מורד דלא רצה לשכוב מחשש איסור סוטה דסבר דברצון זינתה ואף דהיתה קטנה כדמוכח מסנהדרין ס"ט עמ"ש פנ"י בהקדמה לפנ"י מנשים מ"מ חשש דפיתוי קטנה לאו אונס הוא כדפסק הרמב"ם אך אם כ' גט כריתות שוב הוה מורד במלכות אך שאין לנו הוכחה דשמא לקוחין יש משום דקדושין תופסין בחייבי לאוין אך שמא ס"ל לר"א אין קדושין תופסין בח"ל ולברר איך ס"ל שאלו ממזר מהו לירש. דהנה י"ל שיש לו להעמיד האשה בחזקת כשרות והי' אורי' מותר והוה מורד וע"ז שאלו ממזר מהו לירש די"ל כמו שזינתה עמו כן זנתה עם אחר. ועל כרחך דמוקמינין בחזקת אבהתי' כמ"ש תוס' כתובות כ"ט ד"ה ועל הכותית ה"ה שהו"ל לאוקמא בחזקת כשרות והוא השיב אמאי לא שאלו על יבום דשמא זינתה עם אחר

(ה) עוד י"ל ששאלו ממזר מהו לירש הכונה מהו לירש חלק בכורה דבהגהות אלפסי פ' הבא על יבמתו נסתפק הבא אחר הממזר אם הוה בכור לנחלה וכ' בד"מ סי' רע"ז דפסיקא לי' דממזר אינו נוטל פי שנים והרמב"ם והטור לא פסקו כן וסברת הגהות אלפסי דבאמת בגמ' דיבמות כ"ג רצה לומר דאחותו מחייבי כריתות אינו חייב כיון דבאה מחייבי כריתות ואין אישות לאבי' דאין קדושין תופסין רק דילפינין מקרא דדוקא ולד שפחה ונכרית א"ח דלא תפסו קדושין כלל אבל ולד חייבי כריתות דתפסי קדושין לאחריני הוה אחותו וה"ה אחיו משא"כ לענין בכור דכתיב בקרא דכי תהיינה דמיירי בבן השנואה שבא מכח קידושין א"כ ממזר מחייבי כריתות או לר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל אינו יורש חלק בכורה וע' בלחם משנה פ"ב מנחלות שהקשה באמת על הר"מ ואם ישיב שאינו יורש ע"כ כר"ע דאין קדושין תופסין בח"ל דסתמא שאלו ממזר אף מח"ל ונפשט הספק דדריש סמוכין כדלעיל ור"א השיב למה לא שאלו מהו ליבם וע"כ פשיטא להו דממזר מיבם דהוא בכלל אחיו כדילפינין ביבמות וכיון דכתיב יקום על שם אחיו לנחלה ודרשינין ביבמות י"ז דהוה כחלק בכורה דמה"ט בכור קרי' רחמנא מזה גופא מוכח דממזר נוטל חלק בכורה וזה טעם הרמב"ם ומה שהקשה בערוך לנר על הגהות אלפסי ביבמות י"ז דמקשה אימא בכור ליבם פשוט לא ליבם ומשני א"כ אשת אחיו שלא הי' בעולמו איך משכחת והרי משכחת שממזר נולד ונשא אשה ומת ואח"כ נולד לאב בן שאינו ממזר שהוא הבכור וס"ד שהוא מיבם קמ"ל דאסור משום א"א שלא הי' בעולמו יש לישב לפמ"ש דהגהות אלפסי קאי למ"ד אין קדושין תופסין בח"ל דל"ה אם ממזר בכלל כי תהיינה. י"ל דלהך מ"ד ליכא למימר שאחיו המת הי' ממזר דא"כ ל"ה קדושין ואינה נופלת ליבום ואי דהיא ג"כ ממזרת לר"ע לא נפלה ליבום לכשר כדאמרינין ביבמות ט'. ובזה מיושב קו' תוס' ד' ט' מנ"ל לגמ' דבחייבי לאוין לר"ע אין עשה דוחה לל"ת להנ"ל מוכח דאל"כ נימא לר"ע בכור מיבם פשוט לא ליבם ודו"ק

(ו) והנה שאלו לר' אליעזר מהו לסוד את ביתו והכונה אם לעשות זכר לחורבן כדאמרינין בב"ב ספ"ג דסד ביתו משייר בה דכתיב אם אשכחך ירושלים תשכח ימיני. והנה אמרינין בר"ה ל"א דריב"ז התקין תשע תקנות ורובם משחרב ביהמ"ק. וחד מהתקנות שיהי' לולב ניטל במדינה שבעה זכר למקדש ובסוכה מ"א אמרינין ע"ז מנ"ל דעבדינין זכר למקדש דכתיב ציון היא דורש אין לה מכלל דבעי דרישה. והנה חד מהתקנות אמר רנב"י שהי' לשון של זהורית שהתקין ריב"ז בזמן הבית שיהי' קושרין חצי' על הסלע וחצי' בין קרני' ומזה מוכח דאין עירוב והוצאה ביו"כ דאס"ד יש איסור הוצאה איך יבואו למדבר והלא הוה מחמר ואף דהוה כלאחר יד כמ"ש תוס' ישנים מ"מ למ"ל לתקן שיעשו איסור דרבנן בשלמא אם אין עירוב והוצאה ביו"כ רק מדרבנן איסור כלאחר יד ל"ה איסור כלל. אך לא ידעו אם הלכה כר' יוחנן ב"ז רבי' על כן שאלו מהו לסוד את ביתו ואם ישיב דאין לסוד דעבדינין זכר למקדש הלכה כריב"ז בכל הנך תשע וגם בלשון של זהורית וידעו דאין עירוב והוצאה. והוא השיב אמאי לא שאלו מהו לסוד את קברו ובודאי לא לסוד וה"ה ביתו לא לסוד ונפשטה האבעי' או שהשיב להם בדרך השמטה. כי לא למד מפי רבו בדין עירוב והוצאה ע"כ הדרוש וחדאי קב"ה בפלפולא

סי' קלד ושייך לה' פו"ר

ב"ה לבוב תרנ"ט לפ"ק

להרב הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם כש"ת מו"ה יוסף פאנצער נ"י מו"ץ וראבד"ק דראהביטש יע"א

ע"ד השאלה באחד שנשא אשה ודר עמה כמה שנים ולא זכה להוליד בנים, ובהיותו בן כ"ו שנים הרגיש כאב בביצה הימנית ונעשה על הביצה געוואקס והכבידה ומזה נודע לו שהכאב בא משם ובעת שלבש טראגבענדל לא הי' כואב אך שנגדל הגעוואקס ואמרו לו הרופאים בוויען שמוכרח לחתוך ביצה הימנית וכן עשו ובעת שחתכו ולקחו כל הביצה ראו שהביצה לא נשחתה רק הגעוואקס הוא סכנה לפניו ומקצת הרופאים אמרו שגם הביצה נשחתה. והביצה השמאלית נשארה. ורופא אחד מומחה ביקר אותו אחר שחזר לבריאתו ואמר שיוכל להוליד וכן אמרו רופאים אחרים. והרופאים שחתכו הביצה אמרו שיחתכו בדרך זה שיוכל להוליד אח"כ. והנה אח"כ דר עם אשתו כדרך כל הארץ והרגיש גבורת אנשים ואח"כ מאיזה סבה נעשה פירוד ביניהם ושניהם רוצים בגירושין. ושאל אם מותר לישא אשה ולדור עמה: