בית יצחק אבן העזר חלק א רכד

(יא) והנה השאג"א כ' דביו"כ חייב אף שלכד"א דלא כתיב אכילה וקשה אמאי ל"א אביי בפסחים כ"ד הכל מודים ביו"כ דשלא כדרך אכילתן חייב. ונ"ל לישב דאף אם נאמר כשיטת השאג"א אבל אביי על כרחך לא ס"ל דחייב אשלא כדרך אכילתן. דהנה נלפע"ד אף דכל אסורין אין לוקין אלא כדרך אכילתן מ"מ אם אכל ח"ש שלא כדרך אכילתו ותוך כדי א"פ אכל ח"ש כדרך אכילתו יש לחייב דהרי לר"ל ח"ש מותר מה"ת מ"מ אם אכל הכדא"פ השיעור חייב. אף שחצי השיעור אכל בהיתר וה"ה באוכל שלא כדרך אכילתן. והנה בש"ס דכריתות י"ח אמר אביי ומאן לימא לן דיו"כ כל שעה מכפר דילמא כולה יומא מאורתא א"ל רבב"ח תנן אכל ספק חלב אפי' עם חשכה פטור שכל היום מכפר. וע' תוס' שבועות י"ג ומה שהקשה המפרש ומה שכתבתי בספרי חא"ח סי' צ"ו אות ג' ולשיטה זו הקשיתי שם אות א' לפמ"ש הר"מ פ"א מתשובה דקלות יו"כ מכפר בלא תשובה איך משכחת ביו"כ שיתחייב בכא"פ והרי תיכף כשאכל ח"ש יו"כ מכפר ואף בלא תשובה דח"ש הוא קלות ואיך יצטרף ואין לומר דיו"כ אין מכפר אח"ש כדאמרינין בכריתות שם דזה דוקא אם ח"ש אינו אסור מן התורה כגון במעילה דבעי ש"פ ול"ש אחשבה כמ"ש הר"ן בקדושין וכמ"ש בספרי ב"י א"ח סי' ע' אות ג' וע' בספרי חי"ד ח"א סי' צ"ג אות ב' אבל אם ח"ש אסור, מה"ת יו"כ מכפר וע' בספרי לי"ד ח"א סי' פ"ז אות ח' שהארכתי בזה. וה"ט דהרמב"ם לא העתיק דיו"כ אין מכפר אח"ש. אמנם י"ל דאכל ח"ש שלא כדרך אכילתן דזה ודאי רק מדרבנן כמ"ש תוס' שבועות כ"ג ע"ב לפמ"ש דבריהם בספרי לי"ד ח"א סי' קמ"ו אות ב' וכן פי' במחנה לוי וזה ודאי לא נתכפר דהוא מדרבנן ומ"מ אח"כ מצטרף א"כ מוכח דאי"כ א"ח שלא כדרך אכילתן דאל"כ שוב ח"ש אסור מה"ת ולא משכחת ככותבת בא"פ. וזה דוקא לשיטת אביי אבל אנן פסקינין כתוס' שבועות י"ג ד"ה דעבד דיו"כ בלא השעיר אינו מכפר רק כשתחשך כמבואר בירושלמי ספ"ק דשבועות ופ"י דסנהדרין דשם איתא הברייתא שהביאו תוס' שבועות וע' במפרש שם. על כן לדידן י"ל דאי"כ חייב אף שלא כדרך אכילתן כשטת שאג"א. מ"מ לדינא לא נהירא שיצטרף ח"ש שלא כדרך אכילה שיחייב אח"כ ועמ"ש בספרי לי"ד ח"א סי' פ"ז אות ג' ז' ח'. והעיקר כבר כ' בישי"ע סי' תרי"ב דלא כשאג"א וכן האריך הגאון בשואל ומשיב מ"ד ח"ב סי' נ"ה בדברים טובים ונכוחים דלא כשאג"א. אך במ"ש שם דלר' שמעון חייב אכ"ש מלקות אף ביו"כ השעה"מ פי"ז מהא"ב כ' דביו"כ מודה דבעי ככותבת. ועמ"ש בספרי לי"ד ח"א סי' פ"ז אות ו'. ומ"ש בספרי לא"ח סי' ל' אות ח' ואות י' ואין להאריך בפרט זה יותר

(יב) והנה בעיקר הדין אם יש עירוב והוצאה ביו"כ וכן לענין הבערה למ"ד הבערה ללאו יצאת אם יש לאו ביו"כ וכן לענין תחומין וכן לענין לאו דמחמר ושביתת בהמתו שמפלפל בשאג"א ובית אפרים בא"ח סי' נ"ג נ"ל דלר' אחא בר יעקב דס"ל ד' פ"א יליף שבת שבתון משבת בראשית מה להלן לא ענש אא"כ הזהיר אף כאן לא ענש אא"כ הזהיר ונראה מפירש"י דהיא גז"ש יו"כ משבת ה"ה לכל מלאכות ילפינין יו"כ משבת מגז"ש דאין גז"ש למחצה. וכן לר"פ דאמר היא גופא שבת איקרי לפרש"י כיון דאיקרי שבת לענין ענוי הו"ל כשבת לעונש ואזהרה ה"ה דהו"ל כשבת לענין כל מלאכות ורפרם דס"ל אין עירוב והוצאה ע"כ לא ס"ל כרב אחא ב"י ולא כרב פפא. ויבואר אי"ה מזה לפנינו. והנה י"ל לפמ"ש הפמ"ג י"ד סי' י' סק"ב במשבצות לפמ"ש תוס' בשבת ק"ו ד"ה חוץ מחובל דלר' יוחנן גם לר"ש דיליף מקלקל בחבורה ממיל' ומקלקל בהבער' מבת כהן בעי תיקון קצת כגון שצריך לכלבו וכן במילה ובת כהן חשיב תיקון קצת ולר' יהודה בעי תיקון גמור והא דמקשה בפסחים ע"ג שוחט בחוץ לע"ז מה תיקן הכל לר"ש. ולפ"ז הך דשוחט בחוץ לע"ז לא אתיא כר' יהודה דלר"י ל"מ תיקון להוציא מידי אמ"ה ומ"ה הקשה תוס' שבת רק משוחט דעלמא. ותוס' חולין ח' לא ס"ל כן. ולפ"ז י"ל דאף לר"ש דס"ל דמהני תיקון להוציא מידי אמ"ה דהוי תיקון קצת ויליף ממילה והבערת בת כהן אבל לולא דגילתה התורה הי' פטור לפ"ז ביו"כ פטור דלא ילפינין משבת דדוקא בשבת גילתה תורה ולא ביו"כ וכיון דכל המקלקלין פטורין ה"ה חובל ומבעיר ביו"כ פטורין כמו דלא ילפינין עירוב והוצאה משבת. ולתוס' חולין ח' דלר"י נמי חייב בשוחט בחוץ לע"ז דהוי תיקון גמור לב"נ אף ביו"כ חייב. וע' בספרי ליו"ד ח"א סי' ט' אות י' מה שהקשיתי ותירצתי על דברי הפמ"ג. ובתוס' חולין מ' ד"ה חייב הקשו אמאי לא תני ד' חטאות בשוחט חטאת בחוץ לע"ז בשבת ויו"כ. ולהנ"ל מיושב דבאמת ל"ה תיקון גמור להוציא מידי אמ"ה רק דבשבת חייב דילפינין ממילה דמקלקל בחבורה חייב אבל משום יו"כ פטור דלא ילפינין יו"כ משבת כנ"ל ומ"ה לא תני דמחייב ד' חטאות. ובראש יוסף חולין י"א הקשה לפמ"ש תוס' שבת ק"ו דה"ט דר' יהודה פוטר בחובל וצריך לכלבו דל"ה תיקון בשעת הקלקול אבל שוחט בשעת קלקול בא לו התיקון א"כ לר' אחא ב"י דס"ל חולין ל"ג דמפרכסת אסור לב"נ דלא ס"ל מי איכא מידי א"כ בשוחט בחוץ לע"ז אמאי חייב הרי ל"ה תיקון בשעת קלקול דבעודה מפרכסת אסור לב"נ משום אמ"ה. ועמ"ש בספרי לא"ח סי' ל"ו אות ז' לישב קו' זו ולפמש"ל הברייתא דשוחט חטאת בלא"ה לא אתי' כר' אחא בר יעקב דהרי רב אחא ב"י ס"ל יומא פ"א דיליף יו"כ משבת בגז"ש שבת שבתון ולדידי' גם ביו"כ לא בעי רק תיקון קצת ואמאי לא תני ד' חטאות משום יו"כ וע"כ הברייתא דלא כר' אחא בר יעקב

(יג) והנה בחולין ק"א ע"ב אמרינין שלח ר"י בר גיורא משמי' דר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן (דבשבת ויו"כ אינו חייב אלא אחת) שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב שגג ביו"כ והזיד בשבת פטור מ"ט אמר אביי שבת קביעי וקיימא יו"כ בי דינא קבעי לי' והקשה בשאג"א ובמפורשים אמאי, אמר לדברי ריה"ג למאי דאפכן ולא אמר לדברי ר"ע למאי דס"ד מעיקרא. ונ"ל הנה בס' חא"ח רסי' נ"ה הקשיתי על נזיר וכהן שכ' השאג"א דהוי איסור ב"א שקיבל נזירו' כשיבא ב' שערו' הרי אביי אמר בתמור' כ"ה אמר על הבכור עם יציאת רובה יהא עולה דברי הרב וד' התלמיד ד' הרב קודמין א"כ הרי כהן קודם ואין לומר דשם לא מצי לחול שניהם דהולד או עולה או בכור משא"כ בשני איסורין דמצי לחול תרוייהו הרי בתוס' רי"ד קידושין נ' הקשה באיסור ב"א נימא כל שאינו נו בזא"ז אפי' בבת אחת אינו. ותי' דא"א לומר שלא יחול שום איסור וע"כ אסור והי מנייהו מפקת עיי"ש, א"כ כשלא יחולו תרוייהו דברי הרב קודמין על כן לא חלין בב"א. ופירשנו שם דברי אביי דאמר שבת קביעה וקיימא יו"כ ב"ד קבעה לי' דאביי כשיטתי' בתמורה כ"ה דאמר דברי הרב קודמין א"כ שבת קדים ומ"ה אין חייב רק אשבת. והנה לפ"ז אם י"כ הוה כולל יותר משבת כמ"ש רש"י שם דכולל איסור אכילה. ושבת אי"כ ל"ה א איסור כולל ל"ש לומר דברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב קודמין דזה דוקא אם לא חלין תרוייהו אף אחד מהם לא חל אתה אומר דדברי התלמיד אין דוחין דברי הרב אבל אם דברי התלמיד יכול לחול אף על דברי הרב כגון שהוא כולל אף הוא קודם לדברי הרב. והנה ר"ע דס"ל פסחים ה' לדברי רבא הבערה לחלק יצאה על כרחך ס"ל מקלקל בהבערה פטור והא דאסרה תורה הבערת בת כהן דהוי תיקון כדס"ל לר"י דאס"ד דס"ל כר"ש א"כ איצטריך קרא להכי ולא מוכח מקרא לחלק וכ"כ תוס' שבת ק"ו אליבא דר"ש. ולפ"ז אין חילוק בין שבת ליו"כ כמש"ל א"כ שבת ל"ה כולל ויו"כ הוה כולל וליכא למימר שבת קבוע וקיימא דדברי הרב קודמין כנ"ל ולהכי אמרו בגמ' לדברי ריה"ג למה דאפכן וריה"ג יסבור מקלקל בהבערה ובחבורה חייב בשבת וביו"כ פטור דקרא לא גילה רק בשבת והוה שבת ויו"כ שוין דכמו דיו"כ הוה כולל על שבת שבת הוה כולל על יו"כ דחייב אמקלקל. וכיון דהם שוין שוב דברי הרב קודמין ע"כ אינו חייב רק אשבת. (ובגוף הסברא יש להתוכח וגם י"ל דלמסקנא דריה"ג ל"ל כולל וכן למאי דס"ד לר"ע א"כ לא עדיף יו"כ משבת משום כולל דהרי לית לי' כולל מ"מ לא מנעתי לכתוב פלפול זה להעיר על המעיין)

סי' קל"ג

סיום דרוש הנ"ל

(א) ונבא לבאר השאלות ששאלו לר"א. הנה שאלו חלה מהו שירכיבהו על כתפו. מדלא אמרו בשבת משמע דאף ביו"כ נסתפקו משום דשמא יש עירוב והוצאה ביו"כ והתורה לא התירה הוצאה או שמא אין עירוב והוצאה ביו"כ. ולכאורה הי' להם לפשוט מדכתיב עתי אפי' בשבת בשלמא אי אין עירוב והוצאה ביו"כ קמ"ל אפי' בשבת כגון שחלה בשבת אבל אם יש עירוב והוצאה מאי קמ"ל אפי' בשבת. אך י"ל דקמ"ל דס"ד דתרי איסורין לא הותרו קמ"ל אך דקשיא אס"ד דיש עירוב והוצאה למ"ל עתי אפי' בשבת והרי איסור שבת לא חל אא"כ לשיטת] הטור דתוס' יו"כ דאורייתא ולא שבת כמ"ש בספרי לא"ח סי' נ"ה אות ז' עמ"ש בבית אפרים סי' ולמאי איצטריך עתי אפילו בשבת. וע"כ אין עירוב והוצאה ביו"כ אך י"ל לעולם יש איסור הוצאה וקרא איצטריך כגון ששלחו ביד מי שהביא ב' שערות בשבת דלגבי' איסור יו"כ ואיסור שבת חלין ביחד וס"ד דתרי איסורין לא הותר הנה כששאלו לר"א חלה מהו שירכיבהו על כתפו ולא השיב להם הי' מסופקין בטעמו. ונתחכמו לשאול חלה משלחו מהו שישלחנו ביד אחר. ואם ישיב להם דבעינין איש עתי מזומן מאתמול ידעו לפשוט גם שאלה הראשונה דא"א לאוקמי קרא דעתי ששלחו ע"י מי שהביא שערות בשבת דאין להזמינו מאתמול שמא לא יביא שערות כמ"ש תוס' נדה מ"ו ע"ב ד"ה ר"י ור"ל ואנן בעינין לשלוח ע"י איש ולא קטן. וע"כ אין עירוב והוצאה ביו"כ. וכשלא השיב להם גם אזה י"ל דל"ה קפידא ע"י איש עתי מזומן מאתמול ע"כ הספק במקומו. ולכאורה יש לפשוט הספק דחלה שירכיבהו על כתפו דאין עירוב והוצאה ביו"כ מדהתקינו שיהי' קושרין חצי' בין קרניו ואיך הוציאו ביו"כ ועברו על לאו דמחמר וע"כ אין איסור הוצאה ביו"כ אך י"ל דהוה מחמר כלאחר יד כמ"ש תוס' ישנים. והנה י"ל אס"ד יש עירוב והוצאה ביו"כ וחלה אין נושאה ביו"כ למאי איצטריך עתי אפי' בשבת הרי אין מחלל שבת כלל ואי דקמ"ל קרא דמותר לחלל שבת בנטילת נשמה שהורג הכבש הרי הוי נטילת נשמה כלאחר יד כמ"ש הב"י סי' ל"ב