בית יצחק אבן העזר חלק א רכ

(טו) וראיתי בתשו' בית אפרים או"ח סי' נ"ג מישב קו' השאג"א וכ' דכיון דאלאו דמחמר אין לוקין משום דהו"ל לאו שניתן לאזהרת ב"ד ל"ה כולל כמ"ש הלח"מ ה' מאכלות אסורות דאיסור הנאה דבב"ח ל"ה כולל משום דאין לוקין ויפה כ' אך מ"ש אח"כ דלר"ע דס"ל במכות י"ד לאו שניתן לאזהרת מיתת ב"ד לוקין שוב לוקין בלאו דמחמר נעלם ממנו במחכ"ת לפי שעה דברי הגמ' שבת קנ"ד דאפי' למ"ד לוקין מ"מ במחמר אין לוקין משום דכתיב לא תעשה כל מלאכה אתה ובהמתך הוא ניהו דמחייב בהמתו לא מחייב והפלא שבסוף התשו' מביא דברי הגמ' וכאן נעלם ממנו

(טז) והנה בבית אפרים שם כ' דלר"ע חייב כרת וחטאת אלאו דמחמר דהטעם דאמרינין בשבת קנ"ד דאין חייב חטאת משום שכל חטאות ילפינין מע"ז דאית בי' מעשה זה לא שייך לר"ע דאית לי' מגדף היינו מברך את השם וילפינין כל חטאות ממגדף ושם ל"ה מעשה רק דבור ובמחמר נמי איכא דיבור כמ"ש רש"י שבת קנ"ד. הנה דבר חדש דיבר וקצת צ"ע לר"י דס"ל עקימת שפתיו הוי מעשה בסנהדרין ס"ה וכ' תוס' ב"מ צ' ושם דדוקא בחסימה דבדבור קעביד מעשה להולכת הבהמה מחמתו א"כ גם במחמר הוה הקול מעשה שהולכת הבהמה מחמתו ואמאי אמרינן מחמר לית בי' מעשה. עוד צ"ע דא"כ נילף לר"ע מקרא דאת שבתותי תשמורו דדרשינין ביבמות ו' דאם אמר לו אביו לחלל שבת לא ישמע טעמא דכתיב קרא הא לא"ה דחי ומוכח דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת דלא מצי למידחי בלאו דמחמר כדדחי בגמ' דהרי לר"ע גם מחמר בכרת ובחטאת. ושמא י"ל דר"ע מוקי קרא בלאו דתחומין שאביו שלחו להביא מחוץ לתחום ועדיין צ"ע

סי' קלא

סוף דרוש

הנ"ל

(א) והנה לעיל דברתי בדברי הרי"ף שהוכיח מעירובין ל' דיש עירוב והוצאה ביו"כ אדברה נא עוד. הנה ראיתי קו' בישועת יעקב מה השיבו ב"ש לב"ה. על הך דמערבין לגדול ביו"כ מפני שהיא סעודה הראוי' מבע"י. והרי אם חל שבת אחר יו"כ איך מערבין על שבת הרי אז ל"ה סעודה הראוי' מבע"י מפאת יו"כ. ואמנם הר"מ פוסק פ"ח מעירובין דשבת ויו"כ קדושה אחת וא"צ לערב בשבת שאחר יו"כ אמנם הכ"מ כ' בטעם הדבר דכיון דכל מה דאסור בשבת אסור ביו"כ משום הכי הו' קדושה אחת ולפ"ז אם נימא אין עירוב והוצאה ליו"כ רק הא דמערבין לגדול ביו"כ מיירי בעירובי תחומין שוב ל"ה קדושה אחת כיון דדין יו"כ חלוק משבת שוב הדק"ל איך מערבין לשבת שחל אחר יו"כ ומזה הוכיח הרי"ף דע"כ יש עירוב והוצאה ליו"כ דאף אם מיירי בעירובי תחומין מ"מ מוכח דאין חילוק בין שבת ויו"כ. דאס"ד שיש שום חילוק א"כ הו"ל ב' קדושות ואיך מערבין לשבת שאחר יו"כ. אלו תוכן דברי הישי"ע ססי' תט"ז. והנה לדבריו צ"ל דראיות הרי"ף הוא מב"ש דלב"ה לא בעינין חזיא לדידי' ורק משום דחזי לקטנים מערבי' ולפע"ד הראי' גם מב"ה לפמ"ש הריטב"א בשם תוס' והובא לעיל דהיכי דחזי לאורתא גם לב"ה בעי חזי' לדידי' ע"ל א"כ בשבת שאחר יו"כ דחזיא לאורתא גם לב"ה קשיא איך מערבין דל"ח ביה"ש וע"כ מוכח דיש עירוב והוצאה והוה קדושה אחת גם לב"ה וזה נחמד ודו"ק. אך שלא הביא דברי הכסף משנה רק דברי מג"א ודברי מג"א סי' שס"ג בשם מהרי"ק אין ענין לזה לדעתי ודו"ק כי קצרתי ודבריו נחמדים מאד. אך לפמ"ש לעיל בראשית הסוגי'. יש לישב קו' לפמ"ש דב"ש לא פליגי אב"ה רק היכי דאסור מדאורייתא ל"מ מה דחזי לאחרינא אבל היכא דאסור מדרבנן גם ב"ש מודה דמהני חזי לאחרינא א"כ כשחל שבת לאחר יו"כ בבין השמשות מיו"כ אין איסור דאורייתא בח"ש לפמ"ש הצל"ח פסחים מ"ד דאם לא חזי לאצטרופי כגון ברגע אחרונה של יו"כ אין איסור מדאור' וכיון דעירובי חצרות ל"ב לכל אחד רק כגרוגרות א"כ גם ב"ש מודין כמבואר לעיל וע"כ אין להקשות משבת לאחר יו"כ. אך אמנם זה ליתא דאם מיירי בעירובי חצרות ויש עירוב והוצאה ליו"כ שוב שבת ויו"כ קדושה אחת וא"צ לערב בשבת שאחר יו"כ ואם אין עירוב והוצאה ביו"כ ע"כ לא מיירי בעירובי חצרות רק בעירובי תחומין שוב צריך ב' סעודות אמנם מדה טובה אינה חוזרת דבזה מיושב מה דמייתי הרי"ף ראי' דלא כרפרם וקשיא דילמא נהי דמדאורייתא אין איסור הוצאה ביו"כ דילמא מדרבנן יש איסור הוצאה ומ"ה מערבין ביו"כ, וזה צ"ע על הרי"ף. ולהנ"ל מיושב דאס"ד דמדאור' יש חילוק בין שבת ליו"כ א"כ שוב הו"ל ב' קדושות וקשיא לב"ש משבת שאחר יו"כ. וע"כ מוכח דאין חילוק כלל מדאוריי' והרבה יש לדבר בפרט זה

ב) והנה בשאג"א נסתפק אם לאו דמחמר שייך ביו"כ וכן לר"י דהבערה ללאו יוצאת אם הלאו הוא ביו"כ וכן שביתת בהמתו ושביתת עבדו הוא ביו"כ והסוגי' בעירובין ל' מוכח דאין שום חילוק דאס"ד דיש שום דבר שאסור בשבת ומותר ביו"כ שוב הו"ל יו"כ ושבת ב' קדושות וצריך לערב ביו"כ שחל קודם שבת בשביל שבת א"כ אמאי לא הקשו מזה לב"ש כקו' הישי"ע וע"כ אין שום חילוק ודו"ק

והנה בישי"ע הקשה הגאון מהר"צ אבד"ק לבוב אסומכוס דס"ל אין מערבין לישראל בתרומה אף דחזי למיתשל משום דאם יתשל הדרא לטיבלא ואין מפרישין ביה"ש הרי דס"ל אף דהוי סעודה ראוי' מבע"י משום דל"ח בין השמשות דהרי מבע"י יכול לישאל ולהפריש. וס"ל דבעי סעודה ראוי' ביה"ש גם ל"מ מה דחזי לאחרינא. א"כ לדידי' תיקשי איך מערבין לגדול ביו"כ דל"ש תי' ב"ש משום דהו"ל סעודה ראוי' מבע"י דלא ס"ל כן לסומכוס ע"כ. ולפמ"ש הריטב"א דדוקא ביו"כ הואיל ואסור ביו"כ קובע סעודתו בעוד יום ומהני ראוי לאכול קודם תוס' יו"כ. ע"כ ל"ק קושיתו דדוקא בשבת ס"ל לסומכוס דבעי סעודה ראוי' ביה"ש אבל ביו"כ מודה דמהני סעודה ראוי' מבע"י. והנה לפמש"ל דבאיסור דרבנן גם ב"ש מודה דמהני חזי לאחרינא זה ליתא לסומכוס דהרי ביה"ש אין איסור להפריש רק מדרבנן ועכ"ז ל"מ מה דחזי לאחרינא וע"כ סומכוס דלא כב"ש ודלא כב"ה וקצ"ע, אולי יבואר עוד

(ג) ורגע אדבר בישוב ב' הסוגיות הסותרות דביומא אמרינין זאת אומרת אין עירוב והוצאה ומ"ה אצטריך קרא לשבת ובכריתות דחי בגמ' דילמא שאני יו"כ דהכשירו בכך ונ"ל דהנה בספרי באו"ח סי' נ"ה כתבתי דיש לפרש בגמ' זאת אומרת אין עירוב והוצאה דאס"ד יש עירוב והוצאה ביו"כ א"כ לא אצטריך קרא לשבת שחל ביו"כ דאין איסור שבת חל על יו"כ לשיטת הטור דתוס' יו"כ דוקא ביו"כ דאורייתא ובשבת לאו דאורייתא כמ"ש הטו"ז ה' יו"כ,. א"כ איסור יו"כ קדים וע"כ צ"ל דסוגי' דחולין ק"א ע"ב דחשיב שבת ויו"כ איסור בת אחת קאי למ"ד דילפינין תוספת שבת ויו"כ מתשבתו שבתכם ואין חילוק בתוספת בין שבת ליו"כ. אבל למ"ד דילפינין תוס' יו"כ מועניתם את נפשותיכם בתשעה לחודש בערב איסור יו"כ קדים ולא חל איסור שבת. ואין לומר דכיון דביו"כ מותר להוציא בחלה השעיר שוב חל איסור שבת דז"א דכבר כתבתי בשם מהדורא בתרא דאם טומאה דחוי' בצבור שוב אין חל איסור אחר. ע' מהדורא בתרא יבמות ל"ג אהא דבעל מום ששימש בטומאה שחתך אצבעו בסכין טמאה וא"כ אס"ד דיש עירוב והוצאה רק דביו"כ מותר להוציא לא עדיף מטומאה דדחוי' בצבור דלא חל איסור אחר (וע"ל סי' צ"ב אות ה') והנה רב ששת ס"ל ביומא טומאה דחוי' בצבור וה"ה יו"כ אף אם מותר להוציא ל"ה רק דחוי' וע"כ שפיר הוכיח בגמ' דאין עירוב והוצאה וזה דוקא לרב ששת. לשיטתי' משא"כ בסוגי' דכריתות דלא קאי לר"ש רק סתם גמ' י"ל דס"ל דבכה"ג היכי דעשה דוחה ל"ת או היכי דהתורה התירה הותרה וחל איסור שבת. וי"ל לעולם יש עירוב והוצאה רק שאני הכא דהכשירו בכך ומ"מ איסור שבת חל דהותרה. ואין להקשות על מה שכתבתי דלרב ששת הוה רק דחוי' מדאמרינין יומא מ"ז בתמיד בשבת דשבת הותרה דכבר הקשה מזה בח"ס א"ח על הב"י שכ' דשבת לחולה דחוי' למ"ד טומאה דחוי' וכבר כתבתי בספרי דלק"מ דשם בתמיד דהוה בכל שבת ודאי הותרה משא"כ בחולה בשבת ל"ה רק דחוי' וה"ה הכא בחלה השעיר ל"ה רק דחוי' לרב ששת אבל למ"ד טומאה הותרה בצבור ה"ה בכה"ג הוה הותרה ודו"ק

(ד) ובדרך דרוש יש לפרש השאלות ששאלו את ר' אליעזר בסוגי' דיומא ס"ו ע"ב הנה מהרש"א בחדושי אגדות כ' בג' שאלות הראשונות דר"א ס"ל חלה אין מרכיבו על כתפו ודוקא כשהשעיר אינו חולה חי נושא א"ע ובחולה אין מחללין את השבת וע"ז פליגי חכמים ע' בדבריו. והנה נסתפקו בטעם דר' אליעזר דנהי דנימא דלא דרש עתי אפי' בשבת אבל בלא"ה אמאי לא דחי העשה לל"ת. ואין לומר דעשה לא דחי לל"ת שיש בו כרת דהרי מוכח מקרא דעלי' טעמא דכתיב עלי' דאחות אשה לא תתיבם הא לא"ה דחי ש"מ דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת כדמקשה ביבמות ד' ג' ומ"ה הי' ס"ד דבני הישיבה דס"ל לר"א אין קדושין תופסין בחייבי לאוין וגם חייבי לאוין אין זוקקין ליבום כדס"ל לר"ע ביבמות ט' ותוס' הקשה מנ"ל לגמ' דס"ל לר"ע דבכה"ג אין עשה דוחה ל"ת ובירושלמי ריש יבמות אמרינין דר"ע יליף ק"ו מאחות אשה שיש לה היתר עיי"ש וזה צ"ע דמה לאחות אשה שהיא חייבי כריתות. וע' באבני מלואים ססי' י"ז שמישב קו' תוס' דכיון דאין תופסין קדושין בחייבי לאוין אם יבם חייבי לאוין אחר ביאה ראשונה יפקעו הקדושין לרש"י יבמות מ"ט דהיכי דאין קדושין תופסין אח"כ נפקעין הקדושין ואישות לזמן לא אשכחן. ולדבריו צ"ל דא"צ עלי' למעט אחות אשה מיבום דכ"ש בחייבי כריתות שייך סברא זו. ועמ"ש בס' ליו"ד ח"ר סי' נ"ו אות ו' וכיון דל"ל לר"ע הקרא דעלי' להכי מ"ה ס"ל אין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת וה"ה דר"א ס"ל כר"ע

ובעניותא נ"ל לתרץ קו' תוס' בדרך זה הנה הדין דחצי' שפחה וחצי' ב"ח המאורסת לעבד עברי ס"ל לר"ע דהיא שפחה חרופה ול"ה קדושין רק לחייב אשם ול"ה רק חייבי לאוין והדין מבואר דחצי' שפחה וחצי' ב"ח שנשאה עבד עברי גם הולד הוה חצי' שפחה וחצי' ב"ח כמ"ש הפמ"ג בפתיחה כוללת לא"ח ח"ב אות כ' ולפ"ז נ"ל דאם לחצי' שפחה זו יש לה ב' בנות והם אחיות אם ישא עבד עברי אחת אין חייב על אחותה רק בלאו דמצד חצי עבדות אין חייב משום אחותה. רק מצד חירות ול"ה רק בלאו. וזה דלא כמ"ש באבני מלואים סי' מ"ד ס"ק ד' דאף דגלי קרא בחצי' שפחה דאינו חייב רק אשם זה דוקא לענין אשת איש ולא לאשת אחיו דאחיו חייב כרת לפ"ז לדידי' ה"ה אחות אשה בכרת אך דכיון דהקידושין ל"ה רק בלאו ה"ה אחותה בלאו ולפ"ז ר"ע כשיטתי' דס"ל קרא דשפחה חרופה בחצי' שפחה המאורסת לע"ע והיא בלאו. ולפ"ז שני אחים עבדים עברים נשאו ב' אחיות שאמם חצי' שפחה וחצי' ב"ח ונפלה אחת ליבום להשני גם בזה אני קורא ואשה אל אחותה לא תקח לגלות ערותה עלי' דאינה מתיבמת אף שהיא בלאו ומזה יליף ר"ע איסור מצוה ואיסור קדושה אינה מתייבמת וכ"ז לשיטתו דס"ל חייבי לאוין כחייבי כריתות לקידושין ונכלל בקרא דעלי' אחות אשה שהיא חייבי לאוין ואין להאריך מפרט זה ועכ"פ לדידי' אין לילף מקרא דעלי' דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת דקרא איצטריך לאחות אשה שהיא חייבי לאוין

(ה) והנה לאשר נסתפקו אם גם ר"א ס"ל כר"ע דחייבי לאוין כחייבי כריתות ולכן אין ליליף מעלי' דעשה דוחה ל"ת שיש בו כרת. או אדרבה טעמא דר"א דס"ל קדושין תופסין בחייבי לאוין ומ"ה יש חילוק דעשה דחי לאו גרידא ולא ל"ת שיש בו כרת דחייבי לאוין לא חמיר כחייבי כריתות ולכן שאלו פלוני