בית יצחק אבן העזר חלק א ריט

דשם קאי לר' יוסי והוא ס"ל תחומין ל"ד. ואמנם לרבא דס"ל תחומין והוצאה לא נאמר במרה ול"ה ל"ת שלה"ד ליכא למימר כנ"ל א"כ י"ל בישוב הסוגיות ונאמר כמ"ש השאג"א בתחלה דאם אין עירוב והוצאה ביו"כ ה"ה דאין תחומין ביו"כ דמקרא דיליף הוצאה יליף תחומין והפי' בכריתות כך הוא זאת אומרת אין עירוב והוצאה ביו"כ דאס"ד עירוב והוצאה ביו"כ למ"ל קרא לשבת וליכא למימר דקרא אתי' לתחומין דאם עירוב והוצאה ליו"כ ה"ה תחומין. ודחי הגמ' לעולם יש עירוב והוצאה וה"ה תחומין ורק דשאני יו"כ דהכשירו בכך. הכונה דביו"כ עשה דוחה לל"ת דשניהם לאחר הדבור אבל שבת ס"ד דלא דחי דהוה ל"ת שלפני הדבור דשיטת הסוגי' בכריתות כראב"י דס"ל דבמרה איפקוד אתחומין אבל רב ששת דמוקי כגון שהי' חולה ולא רצה לאוקמי בתחומין משום דס"ל כרבא דבמרה לא נצטוו אתחומין והוה תחומין ג"כ ל"ת שלאחר הדבור וא"צ קרא ומ"ה מוקי לה בהוצאה מוכח דאין עירוב והוצאה דליכא למימר שאני יו"כ דהכשירו בכך דהכונה דעשה דוחה ל"ת ל"ש בהוצאה דהוא ל"ת שיש בו כרת ואין חילוק בין יו"כ לשבת וזה תי' נכון לישב ב' הסוגיות

(י) ודע דבמש"ל דשבת הוי ל"ת שלהד"ב הואיל דבמרה נצטוו כמ"ש תוס' בקדושין דל"ת דמצה הוי לפני הדבור קצת צ"ע דא"כ אמאי אמרינן ביבמות ה' דממילה ופסח ליכא למילף דעדל"ת מדדחי שבת שכן ישנן לפני הדבור והרי שבת לפני הדבור נאמרה ומצאתי באור זרוע סי' רל"ג שהרגיש בזה וצ"ל דאף דהעשה והל"ת לפני הדבור מ"מ קיל יותר שידחו מעשה ול"ת ששניהם לאחר הדבור. אמנם אם הל"ת לפה"ד והעשה לאחר הדבור הל"ת אלים והעשה אין דוחה לפמ"ש תוס' בקדושין ל"ח בשם ירושלמי דעשה אין דוחה לל"ת אא"כ כתובה בצדה ופירשו דהעשה לפני הדבור אינו דוחה לל"ת שלאחה"ד וה"ה להיפך דהל"ת לפני הדיבור והעשה לאחר הדבור דזה כ"ש דלא דחי וכ"כ בצל"ח פסחים צ"ו דהיכי דאחד לפה"ד אינו דוחה וע' טעם המלך ה' נדרים ולפמ"ש הפנ"י בקדושין דדוקא מצה דלא נכתב לאחר הדבור דהא דכתיב על מצות ומרורים יאכלוהו לא כתיב בלשון עשה ומ"ה קיל משא"כ פסח ומילה דכתיב קודם הדבור ואחר הדבור אלים טובא ה"ה שי"ל דשבת דכתיב קודם הדיבור ולאחר הדיבור אלים טובא ועשה אינו דוחה ודו"ק. ובזה מיושב קו' תוס' ביבמות דף ו' ע"ב תוס' ד"ה טעמא שהקשו אקרא דילפינין מלא תבערו דמיתת ב"ד אינו דוחה שבת וא"ת כיון דלגופי' אצטריך אדרבה נילף מהכא דלא דחי. להנ"ל י"ל דאין ללמוד מזה דמה לשבת שכן ל"ת לפני הדבור משא"כ העשה דמיתת ב"ד כנ"ל ולהיפך דנילף מהכא דדחי י"ל מכח כ"ש השתא התם דחי לולא הקרא כ"ש בעלמא ודו"ק. ומה שקשה לי לרב אחא ב"י דס"ל דאתחומין נמי איפקד קודם מתן תורה א"כ מאי מקשה ביבמות דף ו' ע"א דנילף ממקדש דאין עשה דוחה ל"ת דמחמר דבכ"מ אין עשה דוחה ל"ת ודילמא שאני התם דהוה הל"ת לפני הדיבור י"ל דאף לראב"י דאתחומין הוזהרו קודם מ"ת מ"מ אלאו דמחמר לא הוזהרו דלאו דמחמר ילפינין מלא תעשו כל מלאכה אתה ובהמתך וזה לאו שנאמר במתן תורה ודוק. והרבה יש לדבר אך אקצר כעת

(יא) והנה בעיקר הדין דאין ערוב והוצאה ביו"כ וכ' בשאג"א דה"ה דתחומין ל"ה דאורייתא ביו"כ אף לר"ע ולר"מ דס"ל תחומין דאורייתא דהרי ילפי מאל יצא איש ממקומו דנכלל בזה הוצאה ותחומין כדאמרינין סוף פ"ק דעירובין ומה"ט כ' בטורי אבן בחגיגה י"ז באבני מלואים דבי"ט לכ"ע תחומין לאו דאורייתא עיי"ש ואמנם קצת ראי' דמ"ד תחומין דאורייתא אין חילוק. מדהקשה בעירובין ל"ה ע"ב וסבר ר"מ תחומין דאורייתא והא שמעינין לי' לר"מ דאמר מקדרין בהרים ואין מקדרין בדאורייתא ודילמא שם מיירי ביו"ט או ביו"כ דלכ"ע מדרבנן אלא מוכח דאין חילוק אמנם י"ל דכיון דר"מ ס"ל מקדרין במשנה דעירובין משמע לש"ס דמיירי סתם בשבת ועמ"ש בדרוש לר"ה כ"ט בענין זה

(יב) והנה נלפע"ד ראי' דאין הלכה כרפרם רק דעירוב והוצאה ליו"כ דהרי לרפרם דאין עירוב והוצאה ביו"כ ה"ה דאין איסור תחומין מדאורייתא ביו"כ כמ"ש השאג"א דהרי תחומין והוצאה מחד קרא נפקא. ולפ"ז כ"ש ביו"ט דאין תחומין מדאורייתא. ואמנם מוכח מר"ע דס"ל ביו"ט תחומין דאורייתא דר"ע ס"ל בפסחים צ"ג איזה דרך רחוקה מן המודיעים ולחוץ ואמר עולא מן המודיעים לירושלים ט"ו מילין וכו' עולא לטעמי' דאמר כל שאינו יכול לכנוס בשעת שחיטה. ורב יהודה ס"ל כל שאינו יכול ליכנס בשעת אכילה. והקשו התוס' איך יחלקו בזה והלא מן המודיעים ולירושלים ידוע המרחק. ואיך יחלקו בזה. ותי' דר"ע כשיטתו דס"ל תחומין דאורייתא ואם הוא בתחלת הלילה חוץ לתחום שוב אינו יכול ליכנס בשעת אכילה ואין במחלוקתן אלא דבר מועט והיינו דלעולא בעי שלא יהי' בתחלת הלילה בתוך התחום דאף שיהי' בירושלים בתחלת הלילה מיקרי דרך רחוקה כיון דאינו יכול ליכנס בשעת שחיטה. ולרב יהודה כל שהי' בתחלת הלילה בתוך תחום ירושלים עדיין יכול ליכנס ולאכול אבל אם הי' חוץ לתחום שם ודאי הו"ל בדרך רחוקה. ובודאי כונת התוס' דאם הי' ס"ל תחומין דרבנן הי' רשאי ליכנס לאכול דלא העמידו דבריהם במקום כרת ודוקא בערל הזי' ואיזמל העמידו דבריהם דיש חשש שיבוא לידי כרת אבל היכי דאין חשש שיבא לידי כרת. לא העמידו דבריהם. וע' בס' חי"ד ח"ר ס' נ"ד אות ג' מ"ש דעולא כשיטתי' דס"ל זבחים ל"ג למסקנת הגמ' דביאה במקצת שמה ביאה לענין מלקות. וכתבו תוס' שם דלדידי' עשה חמורה דוחה ללו"ע ואף שלא בעידנא. א"כ בפסח הרי אם אינו ראוי לאכילה אינו יוצא ידי פסח ע"כ עשה שיש בו כרת דוחה ללו"ע דתחומין ן אף דל"ה בעידנא ואמאי מן המודיעים מקרי דרך רחוקה הרי יכול ליכנוס בשעת אכילה מטעם עשה דוחה לל"ת אף דל"ה בעידנא. וע"כ בעי שיכול ליכנוס בשעת שחיטה ורב יהודה יסבור דאף עשה חמורה אינו דוחה לל"ת שלא בעידנא ע"כ ס"ל כל שאינו יכול ליכנוס בשעת אכילה ומן המודיעים הוה חוץ לתחום בתחלת הלילה וא ואינו יכול ליכנוס דעשה חמורה אינו דוחה לל"ת היכי דל"ה בעידנא ובספרי סי' הנ"ל קצרתי אבל תוכן המובן כמ"ש. ועכ"פ מוכח מדברי תוס' דר"ע ס"ל תחומין דאורייתא אף ביו"ט דלא כמ"ש בטורי אבן חגיגה י"ז ואס"ד דס"ל אין עירוב והוצאה ביו"כ משום דאל יצא איש ממקומו לא מיירי רק בשבת וה"ה תחומין ביו"כ לאו דאורייתא כ"ש ביו"ט ואמאי אין יכול לכנוס והרי לא העמידו דבריהם כנ"ל וע"כ ס"ל לר"ע תחומין דאורייתא ביו"ט וכ"ש ביו"כ אמנם י"ל דבזה גופא יחלקו דעולא יסבור דלר"ע תחומין ביו"ט ל"ד וע"כ הוכיח דתליא בראוי לבא בשעת, שחיטה דאס"ד דתליא באכילה הרי מן המודיעים ולחוץ יכול לכנוס דתחומין ביו"ט ל"ד. ורב יהודה ס"ל תחומין ביו"ט דאורייתא ופליגי בדרפרם. או דפליגי דעולא ס"ל אין עירוב והוצאה ביו"ט וה"ה תחומין ולר' יהודה עירוב והוצאה ביו"ט ורק דמותר, הוצאה משום מתוך ובתחומין לא אמרינין מתוך כמ"ש מהרש"א בתוס' כתובות ז' ע"א. ורש"י פסחים ס"ה ע"ב. ובזה דפליגי רבה ורב יוסף ביצה י"ב פליגי עולא ור' יהודה. וע' בב"י סי' תצ"ה ב' דעות אי יש לאו דמחמר או עשה דשביתת בהמתו ביו"ט ויפלגו, בזה עולא ור' יהודה או דפליגי אף אם תחומין לאו דאורייתא ביו"ט אי חכמים העמידו דבריהם בתחומין אף בביטול מ"ע שיש בו כרת

יג) והנה בחולין ק"א ע"ב אמרינין שלח ר"י ב"י בר גיורי משום דר' יוחנן לדברי ריה"ג למאי דאפכן ולא ס"ל איסור כולל רק בחמור על קל ולא איסור בת אחת שגג בשבת והזיד ביו"כ חייב הזיד בשבת ושגג ביו"כ פטור וכו' והקשה בשאג"א אמאי שלח לדברי ריה"ג למאי דאפכן ול"א הדין לר"ע קודם דאפכן וס"ל לר"ע אין איסור חל על איסור שגג בשבת וכו' ונלפע"ד לפמ"ש בספרי לאו"ח רסי' נ"ה לפרש דברי אביי דאמר שבת קבועה וקיימא יו"כ ב"ד היא דקבעה לי' הכוונה לפ"מ דס"ל בתמורה כ"ה באמר על הבכור עם יציאת רובו יהא עולה אמרינין דברי הרב ודברי התלמיד דברי הרב קודמין והיינו הואיל וא"א לתרוייהו לחול דברי הרב קודמין ה"ה באיסור בת אחת דהקשה בתוס' רי"ד כל שאינו בזא"ז אינו בב"א ותי' הי מינייהו מפקת. א"כ היכי דאיסור אחד הוא ממילא ואיסור השני שאדם עשה אמרינין דברי הרב קודמין ומ"ה שבת קדים הואיל וקבועה וקיימא דהיא דברי הרב ומ"ה חייב משום שבת ולא משום יו"כ ונלע"ד דסברא זו ל"ש רק למ"ד דכל הקביעות תליא בב"ד ואי בעי עבדי שמונה ושבעה עבורין או חסרים כדאמרינין בשבת פ"ז ע"כ תליא הקביעות בב"ד והוה יו"כ דברי התלמיד שהרי היו יכולין לעבר החדש או לחסרו ולא הי' יו"כ באותו יום אבל לר"ע דס"ל בשבתו לימד על חלבי שבת שקרבין ביו"כ ומקשה בסוכה נ"ז והרי מעברין החודש שלא יחול יו"כ אחר שבת ומשני שס"ל אין מעברין שום חודש לצורך וכל חדשי השנה א' מלא ואחד חסר ואין בין שנה לשנה אלא ד' ימים. א"כ אין ביד הב"ד לעבר ולחסר ולא מיקרי יו"כ דברי התלמיד ומעתה ינעם אשר אמרו זאת רק לריה"ג למאי דאפכן דלר"ע ליכא למימר דשבת קביעה וקיימא יו"כ ב"ד קבעו לי' כנ"ל וזה דבר נחמד כפתור ופרח

(יד) ובשאג"א סי' ע"ב הוכיח מסוגי' זו דלאו דמחמר נוהג ביו"כ שהקשה למ"ד דחייב שתים משום שבת ויו"כ וילפינין מקרא דשבת הוא יו"כ הוא כדתניא שבת הוא יו"כ הוא מנין שחייב ע"ז בעצמו ועל זה בעצמו ת"ל שבת הוא יו"כ הוא. וקשיא למ"ל קרא דשבת הוא השתא משום יו"כ מחייב דקיל משבת כ"ש שחייב משום שבת וע"כ צ"ל דס"ד דוקא איו"כ חייב דהו"ל כולל שכולל איסור אכילה ומלאכה אבל שבת דל"ה כולל לגבי יו"כ דכל מה דאסור בשבת אסור ביו"כ ס"ד דפטור אשבת ומ"ה אצטריך קרא והשתא אס"ד דאלאו דמחמר חייב בשבת וביו"כ פטור שוב שבת על יו"כ נמי איסור כולל. ולמאי איצטריך שבת הוא וכ' דאין לומר דל"ה כולל רק מה דחייב חטאת אבל אלאו דמחמר דלא חייב רק מלקות ל"ה כולל דהרי בגמ' דכריתות י"ד. אהא דיש אוכל אכילה אחת אמרינן אנותר מעיקרא לא הי' רק איסור להדיוט הו"ל נותר מגו דאיתוסף איסור לגבוה אע"ג דאם הקריב נותר אינו חייב חטאת מ"מ הו"ל איסור מוסיף וה"ה לאו דמחמר הו"ל איסור כולל. ולפע"ד י"ל דאנותר איכא ג"כ חיוב חטאת אם העלה נותר ביו"כ אמזבח חייב חטאת משום יו"כ דאע"ג דחלב נותר אם עלה לא ירד מ"מ חייב חטאת משום יו"כ כעין שכ' תוס' חולין ה'. ואין לומר דבלא"ה הו"ל אימורין של עיו"כ ואין מקריבין ביו"כ זה אינו דבר קפרא אית לי' ביומא מ"ו דאימורין שניתותרו מקריבין ביו"כ וכ' המ"ל פ"א מתמידין ה"ז בסוף דבריו קודם ד"ה ודע דאף לבר קפרא דוקא כשרין מקריבין ביו"כ אבל פסולין גם לבר קפרא אין מקריבין ומה דאמר בר קפרא ואפי' בשבת קאי דוקא אכשרין דלא כתוס'. ולפ"ז שפיר אמרינין הו"ל נותר מגו דאתוסף איסור לגבוה דאם יקריב ביו"כ לגבוה חייב חטאת מיהו זה רחוק דקאי לבר קפרא דהמ"ל כ' שם דהרמב"ם לא פסק כבר קפרא. ואף אימורין מע"ש אין מקריבין בשבת וגם בגוף הדין אי חייב חטאת יש לעיין והרבה יש לדבר בפרט זה: