בית יצחק אבן העזר חלק א ריח

הוא פחות מככותבת והוי ח"ש. והן אמת דח"ש ג"כ אסור מן התורה ביו"כ אבל י"ל דבתוספת יו"כ ח"ש מדרבנן דכיון דבשיעור שלם אין לוקין ח"ש נחית דרגא ול"ה רק מדרבנן. ואינו דומה למ"ש תוס' שבת צ"א דבאיסור עשה נמי ח"ש אסור מה"ת דתוס' יו"כ קיל מאיסור עשה. ומעתה נאמר דעד כאן לא ס"ל לב"ש דאין מערבין לנזיר אף דחזי לאחריני משום דהוי לדידי' איסור תורה אבל בתוספת יו"כ דל"ה לדידי' רק איסור דרבנן בכגרוגרות מהני מה דחזי לקטנים. ומעתה זה דמשני בגמ' וב"ש התם איכא סעודה ראוי' מבע"י היינו דאף בתוספת יו"כ הוה סעודה ראוי' מדאורייתא ומ"ה מהני מה דחזי לקטנים. אבל בנזיר דל"ח לדידי' מדאורייתא וכן בתרומה ומ"ה ל"מ מה דחזי לאחרינא וזה פי' נכון. ומעתה שפיר הוכיח הרי"ף דמיירי בעירובי חצרות דאס"ד דמיירי בערובי תחומין דבזה בעי ב' סעודות לכל אחד כמבואר בעירובין דף פ' ובעי סעודה הראוי ב' סעודות וזה ודאי אסור בתוספת יו"כ מדאורייתא והק"ל הלא ל"ה סעודה הראוי' בעוד יום ומה משני בגמ' כקו' הריטב"א. וע"כ מיירי בעירובי חצרות ושפיר הוכיח הרי"ף דאין הלכה כרפרם. וזה אין להקשות דא"כ אמאי לדידן מערבין ערובי תחומין בעיו"כ דלדידן לא קשה דאנן ס"ל דמהני מה דחזי לאחריני אף בדאורייתא א"כ ביו"כ חזי לקטנים. ולא קשיא רק לב"ש דל"מ בדאורייתא מה דחזי לאחריני ע"כ שפיר הוכחת הרי"ף מב"ש ודו"ק

(ד) הן אמת דקשיא לפ"ז בגמ' שם דאמרינין שם כמאן דלא כחנני' דתניא חנניא אומר כל עצמן של ב"ש לא היו מודין בעירוב עד שיוציא מטתו וכל כלי תשמישו לשם הנה זה ודאי מיירי בעירובי תחומין דבעי שיעקור כל דירתו מביתו ואס"ד דכל פלוגתא דב"ש וב"ה וכן הך דמערבין לגדול ביו"כ מיירי בעירובי חצרות דילמא לא מיירי בעירובי תחומין כלל ורק בעירובי חצרות ומה אמרינן כמאן דלא כחנני' איברא דגם בלא דברי הרי"ף קשי' בגמ' מאי אמרינן כמאן דלא כחנני' דילמא מיירי בעירובי חצרות ולא בעירובי תחומין. ואמנם לולא דברי הרי"ף הי' מקום לישב קו' זו דיש הוכחה דמיירי בעירובי תחומין דהנה בפנים יפות פ' יתרו הקשה אמאי אין מערבין לנזיר ביין לב"ש וכן לב"ה הוצרך לומר דחזי לאחריני והרי רש"י ס"ל בנזיר ד' ובדף מ"ה דמותר לעשות קידוש מיין דאקידוש לא חל נזירות א"כ הרי היין חזי לדידי' ובתשובה (ב"י יו"ד ח"ר סי' מ"ט בש"ה) תמהתי אדבריו דהרי בעירוב בעינין סעודה הראוי' מבע"י ובעוד יום ודאי נזיר אסור לקדש על היין דעדיין לא חל מצוה דאורייתא. ואף דכתב המרדכי דכל אדם יכול לקדש בתוספת שבת. הטעם כיון דאח"כ יבוא לידי חיוב דאורייתא מהני השתא הקידוש אבל נזיר כיון דבתוספת שבת לע"ע אין כאן חיוב דקידוש למ"ד תוספת שבת דרבנן וגם למ"ד תוספת שבת ד"ת לדעתי היא דוקא לאסור למלאכה אבל לא לחייב קידוש מדאורייתא ע"כ נזיר ודאי אסור ביין קידוש בתוספות

(ה) אמנם לפ"ז קשיא להיפך אמאי ס"ל לב"ה מערבין לנזיר ביין והלא אמרינן בדף ל"ח ע"ב אלא הא דתנן ר"א אומר יו"ט הסמוך לשבת מערב אדם שני עירובין הא בעינין סעודה הראוי מבע"י, וכאן ביהמ"ש לא מצי לילך למקום שקונה עירוב ולאכול דהרי מקום עירוב השני הוא חוץ לתחום שלו והקשה תוס' הרי מ"מ חזי לאחריני לאותן שהם בתחום העירוב כמו דמערבין לישראל בתרומה. וכ' הריטב"א בשם התוס' דהא דמהני חזי לאחריני דוקא אם לא חזי לדידי' בלילה כגון נזיר ביין וישראל בתרומה אבל אם חזי לדידי' בלילה דאז מנח לי' אדעת סעודתו דחזי' לי' גרע טפי ובעינין שיהי' ראוי לו מבע"י, ע"כ א"כ קשה איך מערבין לנזיר ביין משום דחזי לאחריני והרי בלילה חזי לדידי' שיקדש עליו ורק מבעוד יום לא חזי א"כ ל"מ מה דחזי לאחריני ואמאי מערבין לנזיר. אך בערובי תחומין ניחא דבעי ב' סעודות לכל אחד וגם בלילה לא חזי לנזיר ב' סעודות רק שיעור קידוש דהוא מלא לוגמיו וכיון דבלילה לא חזי לדידי' ב' סעודות מנח לי' אדעתא דחברי' ומ"ה מערבין אבל בערובי חצרות דבעי כגרוגרות לכל אחד וזה חזיא בלילה ל"מ מה דחזי לאחרינא וע"כ מיירי בערובי תחומין. ומ"ה הקשה בגמ' כמאן דלא כחנני' וזה תי' נכון אבל לשיטת הרי"ף דמיירי בעירובי חצרות הדק"ל מנ"ל להקשות כמאן דלא כחנני' וגם קשה לשיטת הרי"ף אם ס"ל כרש"י דנזיר מותר לקדש אמאי מערבין לנזיר ביין

(ו) והנה בתשו' (בית יצחק יו"ד בש"ה סי' מ"ט) כתבתי לישב דברי רש"י פסחים כ"ג שפי' מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה משום דאי בעי מיתשיל עלי' ולא פירש משום דחזי לאחריני כמ"ש תוס' משום דרש"י כשיטתי' דנזיר מותר בקידוש וחזי לאורתא ול"מ מה דחזי לאחריני כדברי הריטב"א ולכן פי' משום דאי בעי מיתשל והואיל שפי' כן בנזיר, פי' רש"י כן גם בתרומה ולפמש"ל דבעירובי תחומין ל"ש זאת דבעי ב' סעודות ליתא לתי' זה דרש"י פי' שם בפסחים בעירובי תחומין עיי"ש. אך דברי הרי"ף שפי' דמיירי בעירובי חצרות יש לישב מה שהקשיתי לעיל דא"כ חזי לאורתא ול"מ מה דחזי לאחרינא י"ל בנזיר אין הטעם משום דחזי לאחרינא ורק משום דא"ב מיתשל ובתרומה הטעם משום דחזי לאחרינא. ולפ"ז נכון מה דב"ש ס"ל אין מערבין לנזיר ביין. משום דאזלו בשיטתן דאין שאלה בנזירות ובתרומה הטעם ג"כ כנ"ל וב"ה שאלו לב"ש אתרומה נהי דל"מ שאלה מ"מ הרי חזי לאחרינא כמו ביו"כ דחזי לקטן אבל אנזיר לא שאלו דשם ל"מ חזי לאחרינא ורק ב"ה אזלו לשיטתן דמהני שאלה (איברא דהתיו"ט הוכיח דאף ר"א דס"ל אין שאלה בנזירות מ"מ בתרומה מהני שאלה כדמוכח מפסחים מ"ו ע"ב וע' בספרי בית יצחק או"ח סי' פ"א אות ב' ולפ"ז צ"ל דהא דס"ל לב"ש אין מערבין בתרומה מיירי בתרומה ביד כהן דל"מ שאלה)

(ז) עוד יש לפרש טעמא דב"ש דס"ל אין מערבין לנזיר ביין דהנה כבר כתבתי בשם הריטב"א דהיכי דחזי לדידי' בלילה לא מהני מה דחזי לאחרינא וגוף הדבר אי נזיר מותר לקדש על היין תליא במחלוקת בין ב"ש וב"ה דרש"י כ' נזיר ד' דנזיר מותר לקדש דמושבע ועומד מהר סיני ואין איסור נזירות חל. אך דהו"ל כולל ותוס' כ' בשבועות כ"ד בשם ירושלמי דנשבע לבטל מצוה חל בכולל. וב"ש ס"ל ביבמות י"ג ע"ב אין איסור חל על איסור ומ"ה צרת ערוה מתיבמת אף דהו"ל כולל עיי"ש. ומ"ה ס"ל אין מערבין לנזיר ביין אף דחזי לאחרינא דגם לדידי' חזי לאורתא ול"מ מה דחזי לאחרינא וב"ה ס"ל דחל בכולל ואסור לנזיר לקדש ביין ול"ח לאורתא ומהני חזי לאחרינא ולפ"ז קשה מה מקשים ב"ה לב"ש מדמערבין ביו"כ שם ל"ח לאורתא ומהני מה דחזי לקטן משא"כ בנזיר וצ"ל דאתרומה הקשו דס"ל לב"ש אין מערבין אף דתרומה ל"ח לאורתא ודו"ק

(ח) והנני חוזר לדין עירוב והוצאה הנה על כרחך הסברא דאין ערוב והוצאה ביו"כ משום דהוצאה מלאכה גרועה היא כמ"ש תוס' ריש שבת מדאיצטריך תרי קראי חד ויכלא העם מהביא דילפינין בשבת צ"ו הוצאה וחד אל יצא איש ממקומו ודרשינן בעירובין די"ז הוצאה, וע"כ מלאכה גרועה ול"ה בכלל מלאכה ולכן אין חיוב ביו"כ וכ"כ בטעם המלך סוף ה' שבת וכן מבואר בתוס' ביצה וכ' דמה"ט אין עירוב והוצאה ביו"ט

והנה נלע"ד דכל זה לרב אחא בר יעקב ולא לרבא דהנה בשבת פ"ז ששי למאי רבא אמר ששי לחנייתן היינו שבששי בשבת הי' ששי לחנייתן ביום שבאו מדבר סיני שהי' בר"ח שנקבע ביום א' ולא למסען משום דס"ל שנסעו מרפידים בשבת ור"א בר יעקב אמר למסען שגם ביום א' נסעו מרפידים ולא בשבת ואמרינין שם דפליגי דלרבא לא חנו בשבת דבמרה לא נצטוו אתחומין ור"א בן יעקב ס"ל למסען דבשבת לא נסעו משום דאתחומין נצטוו במרה וכ' תו' ד"ה אתחומין לא איפקד דמ"ד תחומין לאו דאורייתא פליגי בהוצאה דהא דכתיב אל יצא איש ממקומו היינו אל יוציא דלראב"י קרא דאל יצא איש ממקומו הי' קודם מתן תורה ומ"ה כתבה תורה קודם מתן תורה ולרבא נאמר לאחר מתן תורה ולא נכתב בפ' בשלח רק משום דבמילי דמן קאי עיי"ש וזה לדעת תוס' דלמ"ד תחומין ל"ד גם תחומין ן די"ב מילין ל"ד. צ"ל דפליגי בהוצאה אבל לדעת. הרי"ף דתחומין די"ב מילין דאורייתא י"ל כפשטא דאתחומין לא איפקוד היינו אתחומין די"ב מילין דלכ"ע דאורייתא. ובכ"ז צ"ל דגם אהוצאה לא איפקוד דאל"כ איך נסעו בשבת והוציאו הכלים וע"כ צ"ל דגם אהוצאה לא איפקוד ולפ"ז לרבא דקרא דאל יצא היא לאחר מתן תורה למה לי תרי קראי ע"כ הוצאה מלאכה גרועה אבל לראב"י דקרא דאל יצא קודם מתן תורה י"ל דהתורה כתבה קודם מתן תורה וחזר וכתבה לאחר מתן תורה. וי"ל דהוצאה לאו מלאכת גרועה היא אמנם י"ל דגם לדידי' מוכח דהוצאה מלאכה גרועה. דלמה כתבה לאחר מ"ת כיון דכבר גלי קרא קודם מ"ת ועוד דתוס' כתבו עוד הוכחה דבכל מלאכות ל"ב שיהי' התולדות במלאכת המשכן ורק בהוצאה בעינין שיהי' גם התולדה במשכן עיי"ש על כן אין לחלק

(ט) והנה השאג"א הקשה בסוגיין דאמר רב ששת לומר שאם הי' חולה מרכיבו על כתפו ואמאי לא אמר לתחומין לשיטת הרי"ף דתחומין י"ב מילין דאורייתא ואי דתחומין אסור גם ביו"כ דדוקא הוצאה לא אסור ביו"כ הן לטעם דמלאכה גרועה היא הן לטעם דבירמי' כתיב ביום השבת דלא כמו שרצה בשאג"א בתחלה לומר הלא לסוגיא דכריתות אמרינין דאף הוצאה אסור ביו"כ ורק משום דהכשירו בכך ס"ד דבשבת אסור ומתוך כך הוכיח דרב ששת ל"ל סברא דהכשירו בכך. ואם לדין יש תשובה. דהנה קשיא למ"ל קרא דעתי ואפי' בשבת והלא בלא"ה שילוח השעיר היא עשה ועשה דוחה ל"ת אך י"ל דשבת היא איסור כרת ומיתת ב"ד ואין עשה דוחה ל"ת שיש בו כרת אך אם מוקי בתחומין דליכא כרת אף לר"ע והריטב"א כ' בריש יבמות דליכא אף עשה היכי דליכא כרת א"כ למ"ל קרא וכ"כ בהגהות על שאג"א אך י"ל כמו דאמרינין בריש יבמות דף ה' דליכא למילף ממילה שכן ישנו לפני הדבור ה"ה היכי דהל"ת לפני הדיבור אין עשה דלאחר הדיבור דוחה ושבת במרה נצטוו משא"כ יו"כ על כן ס"ד דאין עשה דוחה לל"ת וע' תוס' קדושין ל"ז ופנ"י שם דהיכי דאחד לפני הדיבור ואחד לאחר הדיבור לא דחי עשה לל"ת והא דאמרינין בריש יבמות תיתי מכיבוד אב ואם דלולא קרא הי' העשה דוחה ללאו דמחמיר אף דהוי שבת במרה הטעם דגם כיבוד אב ואם במרה נצטוו כדאמרינן בסנהדרין נ"ו אך קשה דא"כ אמאי אמרינן תיתי מבנין בית המקדש. אך י"ל דשם ילפינין מכח: כ"ש טעמא דכתיב את שבתותי תשמורו הא לאו הכי דחי. ש"מ דעשה דוחה ל"ת וסיפוק לי' דשבת לפני הדיבור וצ"ל דיליף מכח כ"ש וקשה בהא דמקשה שם ואלא דקיי"ל דאתי עשה ודחי ל"ת לגמור מהכא דלא דחי ודילמא שאני התם דהוא ל"ת שלפה"ד דשבת במרה נצטוו משא"כ בנין בהמ"ק. וצ"ל דגם לאו דמחמר לא נאמר במרה וכן מצאתי בריטב"א שבת פ"ז דכמו דלא נזהרו אתחומין ה"ה אמחמיר עיי"ש. והריטב"א כ' מה"ט דאהוצאה איפקדו והיו מוליכי' על גבי בהמות דאלאו דמחמר לא איפקדו עי"ש ומ"ש הריטב"א שם דהא דאמרינן אתחומין לא איפקוד ס"ל כר' יוסי דתחומין דאורייתא ט"ס וצ"ל כר' מאיר עיי"ש. אך גם זה צ"ע