בית יצחק אבן העזר חלק א ריז

סימן קכט

ב"ה פרעמישלא תרל"ט לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט לכבוד חתני הרה"ג החריף ובקי מוה' נתן לעווין נ"י וכעת הגאבד"ק ראהטין יצ"ו

(א) הנה אשר שאלת בש"ס דזבחים ט"ז בהא דתנא דבי ר' ישמעאל זר מחלל ק"ו מבע"מ מה לבע"מ שכן עשה קריבין כמקריבין טמא יוכיח ופירש"י דגבי טמא לא עשה כמקריבין דבהמה חיה לא מקבל טומאה והקשית דבדף ק"ה ס"ל לר"מ דפרים הנשרפים ושעיר המשתלח מטמא ואמרינן שם דסבר כתנא דבי ישמעאל הרי דמשכחת בע"ח שמטמא ע"כ הנה אף דשעיר המשתלח מטמא מ"מ הוא עצמו אינו טמא אף לר"מ ועוד דשעיר המשתלח ל"ה דבר הקרב אך פרים הנשרפים קרבו אימורין ומ"מ הבשר לא מקרי דבר הקרב ועוד אף דר"מ ס"ל כתנא דבי ר' ישמעאל מ"מ תנא דבי ר' ישמעאל לא ס"ל כר"מ כדאמרינן לרבנן שם ולר"מ הפרים והשעירים טמאים מעצמם לא ע"י מגע טומאה ואינו דומה למקריבין דטמאים ע"י מגע. והנה לפירש"י שפי' דבטמא לא עשה קריבין כמקריבין משום שאינה מקבלת טומאה בהמה מחיים קשה דמחיים ל"ה קריבין ובעת שקרב מקבל טומאה. ומ"מ יותר נראה כשיטת תוס' חולין ב' ודף פ"ד דמפרכסת כחי ומטמאה טומאת אוכלין אבל לא טומאת נבילות. ומ"ה אף לאחר שחיטה עוד אינה מקבל טומאה חמורה ועדיין צ"ע בזה כיון דמטמאה אז טומאת אוכלין

(ב) ודע דמה דקשה עוד ארש"י שכתב דבהמה חיה לא מקבל טומאה והרי בעשה לבהמה גולל לקבר ר' יהודה מטמא כדאי' בעירובין ט"ו ובסוכה כ"ד הרי דמשכחת בעל חי שמטמא וצ"ל דתנא דבי ר' ישמעאל דיליף ק"ו כר' מאיר ס"ל דבע"ח אינו טמא משום גולל. ובזה מיושב מה שקשה ברש"י זבחים ק"ה ד"ה אמרי במערבא שכתב אבל חזי לטומאה בעלמא בעינן ולא בעלי חיים דלא אשכחן בבהמות בעלי חיים מטמאין והלא אשכחן בעשה לבהמה גולל ולהנ"ל ניחא דרש"י קאי שם לתנא דבי ר' ישמעאל והוא ע"כ ס"ל בעל חי אין מטמא כמו שהוכחנו מזבחים ט"ז ודוק

(ג) ובימי חורפי הערתי בישוב קו' תוס' בנדה ל"ד ע"ב ד"ה אילימא בזוב גרידא לאחרים גורם טומאה שתמהו וכי לא ידע רבא סיפא דבריי' דקתני בה בהדי' שעיר המשתלח יוכיח שגורם טומאה לאחרים והוא עצמו טהור ונ"ל דהתוס' נדה דנ"ה ד"ה שעיר המשתלח כתבו דעיקר היוכיח הוא דשעיר המשתלח אין לו שום טומאה כלל. ולפ"ז י"ל דרבא פשיט האיבעי לר"מ דס"ל זבחים ק"ה דשעיר המשתלח מטמא אוכלין ומשקים בחיים וע"ז הקשה זובו למ"ל לאחרים גורם טומאה לעצמו לא כש"כ וליכ' למימר שעיר המשתלח יוכיח דיש לו טומאה לטמא אוכלין ומשקין. ורבא הוה ידע מהבריית' רק דמוקי הבריי' כרבנן דשעיר המשתלח אין מטמ' כלל ומ"ה אמרה שעיר המשתלח יוכיח ורבא פשיט אליבא דר"מ. ומ"מ אמר לי' רב יהודה מדסקרתא שעיר המשתלח יוכיח דס"ל כמו שכתבתי לעיל בישוב קושיתך דשעיר המשתלח הוא עצמו טהור אף שמטמא אוכלין ומשקין מ"מ הוא עצמו לא מקרי טמא ויש לעשות הוכיח משעיר המשתלח. וזה כפתור ופרח ת"ל. חי' בטוב

כעתרת חותנך אוהבך כנפשך

בסיום החלק הראשון אמרתי להעתיק מחידושי בסוגיא דעירוב והוצאה ליו"כ יומא ס"ז וכן לקשר השאלות ששאלו לר"א שם בסוגיא בדרך דרוש וחידוד, כי הדברים מסתעפים בכמה ענינים לדיני אהע"ז וזה החלי בעזר השם

סימן קל

ב"ה דרוש לשבת שובה

תרמ"ח

(א) לישב דברי הרי"ף ספ"ק דביצה שכ' דאין הלכה כרפרם דס"ל אין עירוב והוצאה ביו"כ והביא ראיה מדאמרי' בעירובין דף ל' ב"ש ס"ל אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה וב"ה ס"ל מערבין א"ל ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביו"כ וש"מ דבעי עירוב. ורבים תמהו מנ"ל דשם מיירי בעירובי חצירות דלמא מיירי בעירובי תחומין ותחומין ודאי אסור ביו"כ למ"ד מדרבנן ולמ"ד מדאור' כמו דתחומין נוהג ביו"ט דדוקא בהוצאה כיון דכתיב בירמי' לא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת דרשינן דוקא בשבת אסור דיו"כ ג"כ לא מקרי שבת כמו דממעטין יו"ט מהוצאה בביצה י"ב דודאי רפרם ס"ל דגם ביו"ט אין איסור הוצאה כמו דס"ל לב"ה בביצה י"ב דאס"ד דס"ל כרב יוסף דמסיק שם דגם ב"ה ס"ל יש איסור הוצא' ביו"ט ורק דפליגי במתוך א"כ ביו"כ ל"ש מתוך ואמאי אין איסור הוצאה ביוה"כ וע"כ דס"ל דממעטינן מדכתיב ביום השבת בירמי' א"כ בתחומין דלא ממעט מקרא דירמי' י"ל ביו"כ תחומין אסור מדאורייתא ומה שתי' בשאג"א דהרי ספ"ק דעירובין ילפינן הוצאה ותחומין מחד קרא מדכתיב אל יצא איש ממקומו ודרשינן אל יוציא וילפינן הוצאה ותחומין עיי"ש בתוס' ואס"ד דביוה"כ אין איסור הוצאה גם תחומין אין איסור עדיין צ"ע דדילמא בא ירמי' ופירש דדוקא בשבת אסור הוצאה ולא ביו"כ משא"כ בתחומין. ואמנם י"ל דהרי הנביא לא יחדש דבר, רק שיפרש קרא דאל יצא איש ממקומו קאי דוקא בשבת ובדבר זה נכלל תחומין והוצאה ואם ירמי' פירש דהוצאה לא אסור רק בשבת ולא ביו"ט וביו"כ ה"ה בתחומין דמחד קרא נפקא. ולפ"ז לרפרם גם ביו"ט אין איסור בתחומין אך מדרבנן י"ל דרפרם מודה דרפרם לא קאי רק מדאור' אין עירוב והוצאה אבל מדרבנן מודה רפרם ונ"מ דאף למ"ד תחומין י"ב מילין דאורייתא מ"מ ביו"ט וביוה"כ ל"ה רק מדרבנן לרפרם אך לפ"ז אין לרי"ף ראיה דכיון דרפרם אדאורייתא קאי ומדרבנן מודה א"כ י"ל בעירובין דמערבים לגדול ביו"כ קאי מדרבנן וכ' בשאג"א דלרי"ף דס"ל תחומין י"ב מילין דאורייתא וגזרו אלפים אמה אטו י"ב מילין א"כ אס"ד ביוה"כ אין איסור הוצאה מדאור' וגם תחומין י"ב מילין ל"ה דאורייתא דתחומין י"ב מילין והוצאה מחד קרא נפקא מאל יצא איש ממקומו וכיון דביוה"כ אין איסור תורה וגם רבנן ל"ג בתחומין וע"כ שפיר הוכיח הרי"ף

(ב) והנה דברי השאג"א תמוהים דלדבריו דהיכי דלית בי' משום לתא דאורייתא גם רבנן לא גזרו כגון בתחומין ביו"כ א"כ כ"ש ביו"ט דלרפרם דביו"כ אין איסור תחומין כ"ש ביו"ט וא"כ הכי רפרם יחלוק על כל המשניות דמבואר דתחומין אסיר ביו"ט והוא ג' משנות בפרק משילין הבהמה והכלים כרגלי הבעלים והגחלת כרגלי הבעלים ובור של יחיד ובפרק בכל מערבין משנה ר"א אומר יו"ט הסמוך לשבת בין מלפני' בין מאחרי' מערב אדם ב' עירובין ומשנה שני' שם ר' יהודה אומר ר"ה שהי' ירא שמא תתעבר מערב אדם שני עירובין וא"א שרפרם יחלוק על כ"ז. וע"כ אית ליה לרפרם איסור תחומין ביו"ט וביוה"כ מדרבנן א"כ איך מדייק הרי"ף מדתני מערבין לגדול ביו"כ דלמא מיירי בעירובי תחומין ומדרבנן דע"כ רפרם מודה דמדרבנן אסור תחומין ביו"כ: ושוב ראיתי דהשאג"א גופי' כ' אח"כ דגם רפרם מודה דמדרבנן אסיר הוצאה ביו"כ ודוחה ושמא י"ל דהכי מדייק הרי"ף אס"ד אין איסור הוצאה ביוה"כ וגם תחומין ביו"כ ל"ד אף למאן דס"ל תחומין דאוריי'. איך מקשה ב"ה לב"ש דס"ל אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אי אתם מודים שמערבין לגדול ביוה"כ דלמא ס"ל לב"ש תחומין דאורייתא בשבת ומ"ה אין מערבין לנזיר ביין ולישראל בתרומה אבל ביוה"כ דתחומין דרבנן לרפרם מ"ה לא חמיר ומערבין לגדול ביו"כ דבדרבנן מהני מה דחזי לאחרינא וע"כ מוכח דאין חילוק בין יו"כ לשבת. מיהו גם הוכחה זו ליתא דב"ש ודאי ס"ל דלא כרפרם דהרי ס"ל אין מוציאין את הלולב לר"ה בביצה י"ב וע"כ ס"ל איסור הוצאה וכ"ש ביוה"כ א"כ שפיר מקשה ב"ה לב"ש לשיטתייהו איך מערבין לגדול ביו"כ. אך למ"ש דמדרבנן רפרם מודה ע"כ גם ב"ש לא יחלקו בזה והא דס"ל איסו' הוצאה ביו"ט הוא מדרבנן דגם רפרם מודה. א"כ שפיר הוכיח הרי"ף דמה הקשו ב"ה לב"ש דלמא ביו"כ מדרבנן ל"ב סעודה הראוי' לו וע"כ דלא כרפרם ואין חילוק בין שבת ליו"כ אך השאג"א גופי' מסיק דרפרם מודה דלב"ש יש עירוב והוצאה מדאורייתא והוכיח זאת מדתנן אין בין שבת ליו"כ אלא שזה זדונו בידי אדם וכו' ואמאי לא תני שזה חייב בהוצאה וע"כ ב"ש ס"ל עירוב והוצאה ביו"כ ומוקי רפרם מתניתין כב"ש כמו דמוקמינן משנה דאין בין יו"ט לשבת אלא אוכל נפש כב"ש. ולדבריו עדיין תקשה דמאי הוכיח הרי"ף והרי שפיר הקשו ב"ה לב"ש לשיטתם אך ראיות השאג"א יש לדחות דמה דקשה לרפרם למה לא תני באין בין שבת ליו"כ י"ל כמ"ש לשון למודים לפמ"ש הריטב"א כ"י למס' מגילה דאין בין אינו כולל כל דבר אלא דמיירי בענין ידוע אין בין שבת ליו"כ לחומר עונשין אלא שזה זדונו וכו' ולמידק מיני' דלענין עונש ותשלומין זה וזה שוין. באופן דרפרם קאי לכ"ע ושפיר הוכיח הרי"ף ומ"מ כ"ז דוחק

(ג) ושמא יש לישב דברי הרי"ף בדרך זה דקשיא בגמ' דעירובין דמקשה ב"ה לב"ש אי אתם מודים שמערבין לגדול ביו"כ וב"ש התם איכא סעודה הראוי' מבע"י. והקשה הריטב"א הרי סוף היום קונה עירוב וביו"כ אסור ביה"ש וגם תוספ' יו"כ דאורייתא ומה שתי' דביו"כ כיון דאסור לאכול בתוס' יו"כ סוף היום קונה עירוב היינו קודם תוספת יו"כ צ"ע לחלק בין שבת ליו"כ. ועוד דהרי להר"מ דוקא תוס' לענין אכילה ושתי' דאוריי' ותוספת למלאכה לאו דאורייתא א"כ מתחיל איסו' להוצאה ולתחומין לאחר תוספת ואמאי קונה קודם תוספת הואיל ואינו יכול לאכול ומה ענין הוצאה לאכילה. ושמא טעמי' הואיל דמקום סעודה גורם הקביעות דירה ע"כ ביו"כ קונה קודם, וגם זה קצ"ע מדף ל"ו דמייתי בגמ' לגין של טבול יום שמלאו מחבית מעשר של טבל ואמר ה"ז תרומת מעשר לכשתחשך דבריו קיימין ואם אמר עירבו לי בזה לא אמר כלום אמר רבא זאת אומרת סוף היום קונה עירוב דאס"ד תחלת היום קונה עירוב אי אמר ערבו לי בזה אמאי לא אמר כלום ומה הוכחה דלמא לעולם בשבת מהני עירוב ורק דמיירי בעיו"כ דאז קונה העירוב קודם התוספת אך י"ל דמשמע לגמ' דמיירי בשבת ועוד י"ל דזה דוקא למסקנא דמשני בגמרא אפ"ת תחלת היום קונה עירוב בעינן סעודה ראוי' מבע"י ס"ל לריטב"א דביו"כ דהוי סעודה ראוי' קודם תוספת משא"כ להו"א ובזה צ"ע מ"מ דברי ריטב"א צ"ע. ע"כ י"ל בישוב קו' הריטב"א דהנה בערובי חצרות סגי במרובים ב' סעודות לכולם ובמועטין כגרוגרות לכל אחד ע"כ צריך שיהיה ראוי לאכילה לכל אחד כגרוגרות. וכגרוגרות