בית יצחק אבן העזר חלק א רטז

דא"כ בטמאה אני לך. נמי תהא נאמנת דאם נכוף אותו לגרש והיא אינה טמאה ובשקר אמרה ג"כ הוה גט מעושה שלא כדין ובטל הגט ותשב באיסור כל ימי'. וע"כ צ"ל כמ"ש הרדב"ז ח"ד סי' פ"ט דהיכי דמגרשה בשביל שאסורה עליו גומר ומגרש ול"ה גט מוטעה כיון שאינה ראוי' לו משום איסור גומר ומגרש ולא תשב באיסור כל ימי' משא"כ כשאשה מותרת לו ואנחנו אומרים לו שהוא מוכרח לגרש הוא סומך עלינו והוה גט מוטעה ומ"ה מיושבין דברי הרמב"ם דבמאיס עלי הוה גט מעושה ותשב באיסור כל ימי'. וע"כ האמת אמרה שמאוס עלי. משא"כ בטמאה אני לך לא תשב באיסור כל ימי'. דגומר ומגרש. והיא דבר חכמה ושוב הראו לי שכבר הרגיש כעין זה השואל בשואל ומשיב קמא ח"ג סי' נ"ח. אמנם בעיקר הקושי' על אומרת טמאה אני לך עדיין אינו מיושב דנימא לי' שיגרש על תנאי אם אומרת אמת ואז תהי' נאמנת דאם שקר אומרת תשב באיסור כל ימי'. וע' בהפלאה כתובות ס"ג ע"ב ד"ה סד"ה אבל אמרה וכבר הקשו כן המפורשים ועיין בספר ברוך טעם פלפול עצום בסוגיא על דברי הרא"ש

(ט) אמנם המובחר לדעתי דקשיא על הרא"ש שכ' טעם שלא תרצה לישב באיסור כל ימי' והרי בגמ' אמרינין טעם אחר משום שאין אשה מעיזה פני' בפני בעלה. ועוד דאם הטעם דנאמנת משום שלא תשב באיסור כל ימי'. אף שלא בפני בעלה תהא נאמנת ועוד דא"כ מה מייתי בגמ' להקשות ממשנה דאומרת השמים ביני לבינך שם ל"ש טעם זה כיון דגומר ומגרש כמו שהקשו המפרשים והמובחר דהרא"ש הוסיף טעם זה דקשיא איך נאמנת להוציא עצמה מחזקת א"א. הרי זה דאין אשה מעיזה היא אך מטעם רוב ומה"ט כתבתי במק"א בסברת הש"ך דלפטור עצמו מממון אמרינן מיגו דהעזה כיון דזה ל"ה רק רוב ולהוציא אין הולכין אחר הרוב. וא"כ לענין א"א דחוששין למיעוט במים שאין להם סוף וגם במצא גט כמש"כ תוס' ב"מ דף כ' ע"ב תד"ה איסורא. איך סמכינין אחזקה דאין אשה מעיזה ולכן כ' הרא"ש להוסיף דגם זה סברא דאשה לא חשודה שתשב באיסור כל ימי' ולחוש דהיא חשודה וגם היא ממיעוט המעיזות הוה מעוטא דמעוטא ול"ח אף בא"א ואף לר"מ כדאמרינן בריש גיטין ושפיר מקשה בנדרים ארב המנונא במשנה דס"ד דגם באומרת שמים ביני לבינך אין אשה מעיזה שתהי' עכ"פ נאמנת נגד בעלה מטעם אין אשה מעיזה באופן דבאומרת טמאה אני לך דל"ש אין אשה מעיזה אין להקשות שיגרשה על תנאי ותהא נאמנת מטעם שתשב באיסור כל ימי' דאזה גופא לא סמכינין רק בצירוף סברת אין אשה מעיזה: ובזה נכונים דברי הר"מ דבאומרת מאיס עלי הוה העזה ומ"ה י"ל דס"ל להר"מ דנאמנת והוא מגרשה על תנאי דיש ב' הסברות משא"כ באומרת טמאה אני דאין הבעל יודע ול"ה העזה ומ"ה פוסק הר"מ דאינה נאמנת. והא דלא מהימנא במיגו דאמרה מאוס עלי כמו שהקשו תוס' כתובות י"ל דהוה מיגו להוציא מחזקתו כעין שכ' בחו"ד סוף סי' ק"י. וגם הוה מיגו דהעזה לפמ"ש דטענת מאוס עלי הוה ג"כ העזה מיהו יש לעיין בכ"ז

ולפמש"כ דחזקה דאין אשה מעיזה ל"ה רק רוב י"ל דזה יהי' שיטת הא"ח המבואר סי' י"ז דל"מ אומרת גרשתני רק באיתחזקא בא"א ולא בשיש עדים והיינו טעמא דחכמים חששו למיעוט כשיש עדים משא"כ בל"ה א"א רק מכח חזקה חזקה מוציא מחזקה דלא ס"ל סברת הרא"ש. ומיושב מה שמקשים מגיטין ס"ד דמקשה ונאמנה לדידה מדרב המנונא דשם מקשינין דלענין דאורייתא תהי' היא נאמנת ולענין דרבנן שוב אמרינין חזקה שליח עושה שליחתו ודוק. ושוב מצאתי מקצת מדברי בישי"ע סי' י"ז

(י) גם בעיקר דברי רדב"ז הנ"ל יש לעיין דא"כ מה הקשה בירושלמי למ"ל לב"ש לאו דמחזיר גרושתו תיפוק לי' דאסורה משום סוטה ועוד דאין איסור חל על איסור והרי משכחת לה בהוזמו עדים וע"כ צ"ל דבהוזמו עדים הגט בטל למפרע כמש"כ בישועות יעקב קי"ט ואמנם לרדב"ז דבמגרשה מחמת איסור גומר ומגרש הק"ל וצריך לומר דלב"ש כיון דלא משכחת גט רק במצא דבר ערוה הוה אומדנא דמוכח ול"א גומר ומגרש וזה לא נהירא דגם במגרש בע"כ ע"י כפי' באומרת טמאה אני לך דלדעת הרדב"ז דכופין ומגרש ולא ס"ל כתוס' ריש זבחים ועוד דדוקא היכי שהבעל יודע שזינתה מאוסה בעיניו ואין כופין לתוס' ריש זבחים. משא"כ בספק זינתה דלא מאוסה בעיניו. גם תוס' מודה. ועיין ב"ש סימן קי"ז סוף ס"ק ח'. א"כ כשמגרש. ע"י כפי'. הוה ג"כ אומדנא דמוכח. מיהו י"ל דאדרבה כיון דכופין אותו ול"א מאיסה בעיניו. כסברת תוס' זבחים וע"כ משום ספק היא. שוב גומר ומגרש משא"כ בעדי זנות לב"ש

(יא) והנה בעיקר קו' ירושלמי לב"ש למ"ל קרא דלא יוכל בעלה הראשון לשוב לקחתה והרי לא יגרש רק בזינתה ואסורה משום סוטה יש לישב לשיטת החולקים על ר"א ממי"ץ הובא במרדכי וס"ל ניקב הגיד אסור לבא בקהל ואח"כ כשנסתם מותר לבא בקהל א"כ משכחת לה שגירשה מחמת איסור שניקב גידו ונשאת לאחר ואח"כ נסתם. ורוצה להחזירה ובכה"ג ודאי ל"ה גירושי טעות דהשתא היא דאיברא ומדלא משני ירושלמי הכי מוכח קצת כשיטת הר"א ממיץ דניקב כשר לבוא בקהל והא דאמרינן בגמ' ניקב פסול קאי אבניו שבחזקה שהם ממזרים, וע"כ ל"מ ירושלמי לשנויי הכי. וחכם אחד תירץ בזה קושי' מהר"מ ברבי הובא בח"ס אהע"ז ח"ב סי' צ"ו. דאיך יפרשו ב"ש קרא דבת כהן כי תהי' אלמנה וגרושה ושבה אל בית אבי' דלכ"ע אסורה בתרומה משום זונה וליכא למימר בעבר וגירש בלא ערות דבר דדאי להיתרא לא כתב קרא. כדאיתא ביבמות ע"ח ולהנ"ל מיושב דמשכחת לה שגירש כשנעשה פ"ד דאסור לבוא עלי' ויפה העיר. אבל הירושלמי לא מצי לשנויי הכי כדכתיבנא ובהכי מיושב ג"כ קו' הפנ"י. דאיך משכחת קרא דגרושה אסורה לכהן. ת"ל משום זונה לב"ש ולהנ"ל ניחא ודוק

(יב) והנה לעיל הבאתי דברי תוס' ריש זבחים דא"צ לגרש אשתו שזינתה וחלקתי בין ספק זנות דלא מאיסה בעיניו. וצריך לגרשה, ומצאתי בתשו' גאוני בתראי סי' ס"ב שכתב כן. ושם סי' ס"ג. מובאים תשו' מג"א על זה ותשו' מג"א הובא בדרוש וחדוש להגאון ר"ע בכתבים שבסוף הספר ושם מייתי למג"א בפירושו לתוספתא. וחפשתי באלפסי דפוס פרעשבורג במג"א בפירושו לתוספתא ולא מצאתי. והגאון ר"ע תמה על המג"א דלא מייתי לתוס' ריש זבחים ובמח"כ נעלם ממנו דתשו' זו מהמג"א היא תשובה על תשובה הקודמת מעבודת גרשוני ס"א בתשו' גאוני בתראי ושם מייתי לרשב"א סי' תת"מ והוא מייתי לדברי תוס' ריש זבחים וע"ז סובב והולך כל הפלפול ואנכי ת"ל הבאתי ראי' נפלאה לחילוק הנ"ל. דבש"ס כתובות דף ט' אמרו דר"א קמ"ל שוי' אנפשי' חתיכא דאיסורא באומר פ"פ מצאתי דסד"א מיקם הוא דלא קים לי' והקשו הראשונים מה בכך דאינו בקי בפ"פ והרי הוא אומר שמצא פ"פ ושוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא דאפי' במוכחש מעדים אסור. ונ"ל לישב דהתוס' הקשו אפילו באשת כהן או בקיבל אבי' קדושין פחות מבת ג' אכתי איכא ס"ס שמא אינו תחתיו ושמא מוכת עץ ותי' מדלא טענה אין להסתפק בכך והקש' בהפלאה שמא עיני' נתנה באחר ומ"ה לא טענה כמו באומרת טמאה אני לך הערתי לפמ"ש תוס' זבחים ב' דאפי' בזינתה אין כופין לגרש רק לא ישמש עמה למה חיישינן באומרת טמאה שעיני' נתנה באחר דילמא לא יגרש אותה גם אח"כ כיון דאין כופין ואמנם לפמש"ל דבספק שזינתה לא מאוסה וכופין לגרש שפיר חיישינן שעיני' נתנה באחר דכיון דאינו יודע בבירור לא מאוסה בעיניו משא"כ ביודע שזינתה. ומעתה בסוגי' דפ"פ דיודע שזינתה שמצא פ"פ לא נכוף לגרשה ומה תועיל בשתיקתה שמא גם השתא לא יגרשה ומעתה שפיר אמרינין בגמ' מ"ד מיקם הוא דלא קים לי' הכונה דהוא אינו יודע בבירור וכיון דאינו יודע בבירור שוב איכא ס"ס דמוכת עץ דל"ל מדלא טענה אין להסתפק בכך דאינו יודע בבירור לא מאוסה בעיניו וכופין לגרשה ושייך עיני' נתנה באחר. ומ"ה לא טענה ג"כ ושוב איכא ס"ס ולא שוי' אנפשי' חד"א כלל קמ"ל דבקי בפ"פ ומאוסה בעיניו ואין כופין לגרש ול"ש עיני' נתנה באחר. וליכא ס"ס מדלא טענה והוא דבר נחמד כפתור ופרח בסוגי' (וע"ל סי' מ"ז אות ג' שהזכרתי מזה ולא באתי אלא בשביל דבר שנתחדש) ובזה מיושבין דברי רש"י שכ' אר"א אבל להפסידה כתובתה אינו נאמן ומנ"ל לרש"י. להנ"ל ניחא לפי המבואר בדף ס"ג דהיכ' דמפסדת כתובתה ל"ח לעיני' נתנה באחר ע' בתוס' א"כ אס"ד דנאמן להפסידה כתובתה שוב ל"ח לעיני' נתנה באחר והק"ל מה קמ"ל דאף אם לא קים לי' שויא אנפשי' ח"ד וע"כ פי' דלהפסידה כתובתה אינו נאמן וס"ד דלא בקי ושייך עיני' נתנה באחר ודו"ק כי קצרתי. וראי' נחמדה להסברא הנזכרת לעיל

(יג) והנה בתשו' הנ"ל מבואר סברא ישרה לחלק דבאשת כהן שנאנסה חיישינן שמא יבא עלי' דלא מאוסה בעיניו משא"כ באשת ישראל שזינתה ברצון ואני ישבתי בזה דברי תוס' כתובות ס"ג ע"ב שכתבו דעובדא דשילהי נדרים לא מצי איירי באומרת טמאה אני לך משום דע"כ אסורה משום שוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ותמה מהרש"א ופיסקי מהרי"א הרי במשנה נדרים אומרת טמאה אני לך ומ"מ מותרת אף דשוי' חתיכה דאיסורא להנ"ל יש לישב דבשלמא באשת כהן דאיכא טעמא רבה דעיני' נתנה באחר שהרי כופין להוציא דלא מאוסה עליו ע"כ אף דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא עקרו חכמים דבר של תורה בטעמא רבה משא"כ באשת ישראל שזינתה ברצון שהפסידה כתובתה ומהסברא להאמינה וכשהיא נאמנת מאוסה בעיניו. ואין כופין לגרשה לתוס' זבחים ול"ש עיני' נתנה באחר דשמא גם עתה לא יגרשה שפיר הקשו תוס' דשוי' אנפשי' חתיכה דאיסורא ואיך ידור עמה ומה שהקשה בתשו' הנ"ל לעבודת הגרשוני דאמאי חיישינין בסוטה בדרך שיבוא עלי' הרי היא מאוסה בעיניו י"ל כיון שיש לה בירור ע"י שתי' והיא הולכת לשתות לא מאוסה בעיניו

(יד) והנה עפ"י מה שכתבתי דבאומרת טמאה אני לך באשת כהן או אף באשת ישראל כיון דספק בעיניו כופין לגרשה אף לתוס' ריש זבחים. לא קשה מאי שהקשיתי לעיל אמאי אינה נאמנת ויגרשה על תנאי. אם אמת שזינתה ואם לאו לא תהי' מגורשת ותשב באיסור כל ימי' ושייך סברת הרא"ש באומרת גרשתני. ובודאי אמרה אמת. דז"א דכיון דכופין אותו לגרש מחשש שמא יבוא עלי'. איך יגרשה בתנאי והרי גם לאחר גירושין חיישינין שמא יבוא עלי' כיון שיגרשה בתנאי וע"כ לא שבקינן לגרשה בתנאי ולפ"ז דברי הרמב"ם מיושבין בפשיטות. דמאוסה עליו שפיר כופין לגרשה והוא יגרשה בתנאי דל"ח שמא יבוא עלי' כיון שאין אסורה עליו וכשמגרש בתנאי לא חיישינן למשקרת דתהי' באיסור כל ימי' משא"כ באומרת שזינתה ברצון. דע"כ מוכרח לגרש בלא תנאי כדכתיבנא לא תשב באיסור כל ימי'. וחיישינן לעיני' נתנה באחר. ומ"ה אינה נאמנת כלל ודוק היטב כי בכל זה יש לפלפל הרבה

ובזה מיושבין דברי הרא"ש בתשובה כלל מ"ג דין י"ב שכ' בטוענת שאין לו גבורות אנשים נאמנת כמו בגרשתני והקשה מהריב"ל הובא בברוך, טעם דהרי הרא"ש כתב דבגרשתני נאמנת שלא תרצה לישב באיסור כל ימי' וזה ל"ש בטענה הנ"ל שהרי הוא מגרשה להנ"ל ניחא דבשלמא בטמאה אני ליכא לגרש על תנאי דשמא יבוא עלי' אח"כ משא"כ בגבורות אנשים מגרשה על תנאי. ומ"מ מותרת להנשא כיון שנאמנת מסברת ב' חזקות. ולפי שאין נ"מ לדינא בנ"ד דאין הלכה כרמב"ם אקצר

(טו) ולדינא כבר כתבתי דבנ"ד שאין מברר שום מום אין ה"א לגרש בע"כ ולעבור חרם וכת"ה כתב דכיון דבאמתלא מבוררת פסקינן כתשו' הרא"ם שרשאי לעכב חיובים שלו ושוב מותר לגרשה בע"כ כיון שאינו נותן לה סיפוקייהו. וכבר ראה בעצמו חולשת ההיתר דאף אם לא נוכל להוציא מידו חיובים שלו ויהי' בשוא"ת מי יתיר לעבור בקום ועשה ובשגם דמהרי"ק כ' דאין לכוף אותו לדור עמה ומ"מ לא יוכל לגרשה בע"כ אף במומין

(טז) והנה להתיר לישא אשה על אשתו קיל מחר' גט בע"כ דזה ודאי ל"ה רק מדרבנן לאחר אלף החמישי משא"כ חרם מגט בע"כ משמע בתשו' ריב"ש שהיא דאורייתא עיין סי' קע"א כ' כמה פעמים דחרם מן התורה ובסי' קצ"א כ' דספק חרם להחמיר. אמנם גם בהיתר לישא אשה על אשתו אין דעתי נוחה. דכי יתיר חלילה בכל איש שיטעון מאוס עלי לישא ב' נשים ולמחר כי תמצא חן בעיניו ידור עם שתיהן. או יגרש אשתו השני'. והנה אין זה דומה למורדת שהיא פושעת או לנכפה שהוא סכנה או לדר עמה י' שנים ולא ילדה. וגם בזה אין אנו מתירין

ועיין בעצי ארזים סי' א'. מה שכתב על הגאון הארי החי בעל נוב"י ועוד כתבתי בתשובה אחרת דלענין מה שעשתה האשה שלא כהוגן שלא גילתה לו מומה חמיר יותר איסור ב' נשים מגט בע"כ דגט בעל כרחך היא לטובת האשה כמו שכתב בחידושי הר"ן סי' מ"ח ומ"ה כשעשתה שלא כהוגן לא נחוש לטובתה משא"כ איסור ב' נשים לא מהני מחילה דידה כמ"ש הר"ן וא"כ אם היא עשתה שלא כהוגן הוא יעבור באיסור חרם דר"ג

על כן לא אראה שום היתר וכת"ה יוכל להפחידה על דרך דאמרינין בסוכה ל"ג ויתאמץ שיגרשה ברצונה או ידור עמה אם לא תרצה לקבל ג"פ מרצונה וד' יהי' בעזרו אמנם להתיר גט בע"כ אין בידינו.