בית יצחק אבן העזר חלק א ריד

לומר דהוא הי' אנוס בדבר או עדות שקר שהכשילו ור"ג מ"ה לא גזר אלא אלכתחלה ולא אדיעבד דא"כ לא היו רוב הגאונים אוסרים ביבמה דהוא ג"כ אונס וק"ו הכא בנ"ד שהוא התחיל בקלקול בתחלה והערים בדבריו ועיי"ש שהעתיק כל התשובה ביש"ש יבמות פ' החולץ. א"כ אם הי' עיקר החרם על הקיום של ב' נשים ולא על נשואין לבד לא הי' מפלפל כלל מצד אונס דנהי דהוה אונס על הנשואין כעת החרם חל על הקיום דמחמת אונס לא הותרה וע"כ נראה דהחרם לא הי' רק על הנשואין ורק ע"ז גזר שבאם יעבור על החרם לא יוציאו לו מכלל החרם עד שיתקן את אשר עיות ויגרשה וכן נראה מלשון הרמ"א בסי' א' שלא יועילו מעשיו וכן בגירושין בע"כ הי' החר' שלא יוציאו לו מכלל החרם עד שיתקן את אשר עיות אבל לומר דעובר כל רגע ורגע מחדש על אשר הוא דר עם ב' נשים אין לנו ראי' ע"ז. ומעתה מ"ש כת"ה שאין להתיר לישא אחרת שמא תתרפא ויהי' לו ב' נשים וחינ' דידי' מדברי הנוב"י סי' א' שחולק בשהה י' שנים בודאי לא תלד ועדיף יותר להתיר לישא ב' נשים משא"כ בעוברת על דת עדיף יותר גירושין בע"כ מלישא ב' נשים דילמא תחזור אח"כ למוטב ויהי' לו ב' נשים ולדידי זה ליתא דר"ג החרים שלא לישא ב' נשים וכשנשא באיסור ועבר על החרם אנן קנסינין לי' שלא יהני מעשיו ויצרך לגרש וכופין אותו ואין מוציאין אותו מצד החרם. אבל כשעוברת על דת ואנן מתירין הנשואין אם אח"כ תחזור ויהי' לו ב' נשים על הקיום מב' נשים לא הי' חרם. כן יש מקום לומר אבל כבר כתבתי דאיני מחליט הדבר ויש מקום לומר דבחרם דל"ב ביטוי שפתים גם הקיום בכלל ואכמ"ל יותר

ושוב מצאתי תשו' ב"י דיני נשואין סי' י"ד דאם עבר ונשא ב' נשים מאי דעביד עביד ואין על הקיום שום חרם אמנם לפי המבואר לקמן בשם מהר"ם מינץ דבגט בע"כ הי' החרם שלא יועיל אף בדיעבד ה"ה לענין נשואי ב' נשים יש לאסור אף בעבר ונשא מטעם דמה הועילו בתקנתן כמו בגט בע"כ ועטו"ז או"ח סי' תקכ"ז שכ' ג"כ דהיכי דעבדי רבנן תקנתא משום יפוי כח האשה אף בדיעבד נ"מ משא"כ היכי דגזרו רבנן משום עבירה וה"ה בתקנות ב' נשים אך ממ"ש שם דהיכי דעובר עבירה ל"ח שכל אחד יעשה ה"ה בחרם י"ל כן ועכ"פ הדין תולה באשלי רברבי

(ח) אמנם מה שעלה על דעת השואל בספרו של מר אביו הגאון ז"ל בסי' ע' בענין החרם דב' נשים לומר דהאיסור גם עלי' ופלפל שם בענין חטא כדי שיזכה חברך וכבוד אביו מפלפל בזה לא ידעתי צדיק מה פעל. ואנה מבואר דהאיסור עלי' בהלשון מבואר רק שלא לישא ב' נשים. והכונה והלשון מסכימים עליו ולא עליה. וביבמות פ"ה מרבינין נשים מדכתיב תרי זימני לא יקחו משא"כ בחרם ר"ג. גם מה שפלפלו כל השו"ת בענין חדר"ג שלא לגרש בע"כ ומבואר בלשון תקנה דאף בדיעבד ל"מ הגט ורבים תמהו דהתוס' כ' בתמורה דבאיסור שבדו מלב ל"א אעל"מ וגם בלא"ה איתקש גירושין למיתה כמ"ש תוס' תמורה ד' לענין כמדארל"ת ובח"ס סי' ק"י העיר בדבר חדש דבאמת לפמ"ש תוס' דהיכי דשטר נכתב שלא ברצון המתחייב הוה מפיהם ולא מפי כתבם כמ"ש תוס' כתובות כ' ולפ"ז יכילנא למיפסל כולהו גיטי דעלמא דנעשה שלא ברצונה וכמו שובר שנכתב שלא ברצונו אך דמעיקרא באשה שנשא אותה על כרחך נתרצית בזה שכל אימת שיגרשה תתגרש ומ"ה מיקרי רצון המתחייב משא"כ בזה"ז דאין מגרשין בע"כ ומעיקרא לאו אדעתא דהכי נסבה הוי מפיהם ולא מפי כתבם ע"כ ולא נהירא דא"כ איך מהני גט באונס שגירש דמעיקרא קרא נסבה אדעתא שלא יגרשנה ואיך יגרשה בע"כ ואיך מהני הגט וע"כ ליתא לגוף הסברא דמה מהני דמעיקרא אדעתא דהכי נסבה אם כעת הוה בע"כ וע"כ התורה גזרה דמהני גט בע"כ. וקצת הוה מקום לומר דעיקר הגט אינו רק שמתיר מה שהוא אוסר כדאמרינין בגיטין פ"ג לא מצאנו זה אוסר וזה מתיר וכשקידש אשה אסרה אכ"ע אח"כ כשמגרש הוא מבטל כח האיסור שלו ואומר שתהי' מותרת לכל אדם ומ"ה כיון שאינו עושה אלא שמפקיע כח האיסור מהני בע"כ ומ"ה באונס שגירש לדין התלמוד מהני הגט והנה מבואר בפוסקים דבגט בע"כ אם היא נישאת אף הוא מותר אח"כ. וע' בתשו' בשמים ראש סי' קס"ח בדברים ערבים בענין זה והרגיש בכל דברי הנוב"י בסי' ק"ד והסכים להלכה דל"מ דגם בנכפת אין יכול לגרש בע"כ רק ע"י כפי' עד שתאמר רוצה אני ושם מפלפל ע"ז איך אמרינין בנישאת דהוא ג"כ מותר ומוכח דמהני גט אף בע"כ דזולת זה איך מהני הנשואין והנ"ל נכון דכמו שהוא מתיר האיסור שלה ברצון שלו כן היא מתרת איסור שלו בקבלת גיטה ברצונה ובע"כ אין הוא רשאי לישא וכשהיא נישאת ומחלה הזכות שלה מהני ועיי"ש בכסא דהרסנא וזה שנ"ל בזה. ומה שפלפל בשמים ראש סי' קס"ח איך מהני כפי' שלה עד שתאמר רוצה ולבה בל עמה דאולי ל"מ רק בבעל שעשה מעשה אבל היא שאינה עושה מעשה י"ל דנ"מ אמירת רוצה אני אם לבה בל עמה. י"ל מצינו בביטול חמץ שמפקיר ומבטל ולבו בל עמו ואנן ידעינן שאינו מפקיר ומבטל בלב שלם רק כיון שאומר בפה לא אזלינן בתר דברים שבלב אף באינו עושה מעשה. וע' פמ"ג א"ח סי' תמ"ח ובסי' רל"ב ביו"ד

(ט) ולדאתאן עלה לענין דינא דידן במשתנת מים במטה דהרמ"א כ' בסי' קי"ז ב' דעות וסיים על דעה דהוה מום וכן נ"ל עיקר ובאמת בד"מ בסי' ל"ט איתא וז"ל אבל מ"מ נראה דמום גדול הוא מה שלא תשכב עמו במטה דאע"ג דאינה משועבדת לו מ"מ לא יהא אלא כנדר שבינו לבינה דמבטלין קדושין מיהו אפשר דנדר שבינו לבינה אינו מבטל הקדושין אלא בדבר שמשועבדת לו עיי"ש. ומסיים בצ"ע בסי' ל"ט ואיך כ' רמ"א בסי' קי"ז וכן נראה לי עיקר ונ"ל דבר נכון עמוד והתבונן בזה הנה לכאורה קשה אדברי ד"מ שכ' ושמא נדר שבינו לבינה אינו מבטל הקידושין אלא בדבר שהיא משועבדת לו כגון נטולה אני מן היהודים ולכאורה צ"ע על ד"מ מגמ' כתובות דף ע"א דאמרינן בנדרה איהי וקיים לה הוא אם היא נתנה אצבע בין שיני' תצא בלא כתובה ומקשה וסבר ר' יוסי בקישוט הבעל מיפר והא ס"ל לר' יוסי דקישוט ל"ה נדר עינוי נפש ומשני דמיפר משום נדרים שבינו לבינה והתוס' לא ס"ל כפירש"י דמיירי בקישוט של מטה רק אף בקישוט של מעלה הבעל מיפר לר"י משום נדרים שבינו לבינה עיי"ש. הרי דאם היא נתנה אצבע בין שיני' תצא בלא כתובה אף בשאר נדרים שבינו לבינה והוא מקפיד ע"ז אף בשאר נדרים. ולאו דוקא בנטולה אני מן היהודים וצע"ג על הד"מ אך דברי הד"מ נאמנים מאוד לפמ"ש הר"ן בדעת הרי"ף בדף ע"ב אף דתצא שלא בכתובה בנדרה תחתיו אף בשאר נדרי עינוי נפש בהתנה ע"מ שאין עלי' נדרים בשעת התנאי אינו מקפיד רק בג' נדרים שלא תאכל בשר. ולא תשתה יין וכו' אבל לא בשאר נדרים אף דהוי עינוי נפש עיי"ש והפוסקים הוכיחו מתוס' דף ע"א ד"ה ומי אמר דלא ס"ל הכי ואין חילוק בזה ועל הכל מקפיד והד"מ והרמ"א ס"ל כהרי"ף ונמצא דבהתנה ע"מ שאין עלי' מומין הו' כהתנה ע"מ שאין עלי' נדרים ול"מ התנאי רק כגון נטולה אני מן היהודים דהיא קפידא גדולה כמו ג' נדרים המבוארים ברסי' ל"ט ומעתה בסי' ל"ט דקאי בהתנה תנאי לענין ביטול קידושין שפיר קאמר דנדר שבינו לבינה אינה מבטל הקדושין אלא בדבר שמשועבדת לו משא"כ בסי' קי"ז דל"מ מענין ביטול קדושין בהתנה תנאי רק אם הוא מקפיד ואין מגיע לה כתובה או ל"ה קפידא ומגיע לה כתובה כיון דאף בנדרים שבינו לבינה למ"ד היא נתנה אצבע בין שיני' אין לה כתובה אף בקישוט של מעלה כמבואר בש"ס שפיר פסק הרמ"א וכן נ"ל עיקר והיא הערה נכונה מאוד. ומפורש יוצא שבסי' ל"ט מיירי בהתנה תנאי כמו ששיערנו ריש דברינו. ועכ"פ לענין דינא כבר כתבתי די"ל בכונת הט"ז מ"ש דיכול לגרשה בע"כ הכונה שיכול למנוע החיובים שלו. דזה קראו ג"כ גט בע"כ אבל אין כוונתו לזרוק לה גט

(י) וכעת נ"ל ראי' מדברי הב"ש סי' ע"ט שכ' באשה חולנית שרשאי לומר לה הרי גיטך וכתובתך דכיון דיכול לגרשה אף בזיוג ראשון מדין התלמוד ה"ה דיכול לגרשה אף בע"כ כמ"ש ריש סי' ע"ז. ובודאי לא עלה על דעת הב"ש במי שיש לו אשה חולנית להתיר לו גט בע"כ ומעולם לא שמענו כזאת שמי שנחלית אשתו יגרשנה בע"כ ועוד דהרי הב"ש כ' כמ"ש רסי' ע"ז ושם לא נזכר מזה ורק כוונתו שרשאי להניח הכתובה ולמנוע ממנה החיובים דהיינו הרפואה ולזה מביא כמ"ש ריש סי' ע"ז בשם הרא"ם. דבלא"ה ל"ה מורד אם מניח כתובתה בזה"ז וז"ב בדבריו וכן מצאתי בתשו' ח"ס סי' קנ"ב בשם מוח"ז הגאון ר"ע. ואף דהב"ש כתב דמגרשה בע"כ הכונה למנוע החיובים שלו וכן י"ל דכונת הטו"ז בסי' ל"ט למנוע החיובים דיש לחוש לסברת הפוסקים דבספק חרם להחמיר. ואף דהב"ש בסי' א' כתב דבספק חרם אזלינין לקולא היינו לענין חרם ב' נשים דקיל יותר דלא החרים רק על זמן. ואף דמלשון הב"ש בסי' ס"ו ס"ק י"א שכ' לחלק דמ"ה במאנס הבתולה אין לה כתובה דהיא איסור דאורייתא משא"כ בחרם משמע דס"ל דהוי דרבנן כונתו דכל עיקר החרם ל"ה רק דרבנן דמדאוריי' אין כאן חרם ורבינו גרשון לא בא להקל על בנות ישראל שלא יהי' להן כתובות אבל לעולם יש לחוש להפוסקים דחרם דאורייתא כמו שהוכחתי מחושן משפט סי' ל"ד. וע"כ אין כונת הטו"ז רק למנוע החיובים. אמנם בזה אין אני מחליט עדיין ואולי כונת הטו"ז בפשיטות וגם מה ששיערנו דהטו"ז קאי על התנה תנאי שאין עלי' מומין גם זה סברה ישרה ולעיל הבאתי ראי' לזה וגם. בזה עודני מסופק אמנם בנידון שדר עמה ד' חדשים והוכחנו לעיל מדברי מהרי"ק דבזה אין הו"א לגרשה בע"כ והוא מפורש בסי' קי"ז וגם בלא"ה אף באשה נכפית אם יכול לגרשה בע"כ דהיינו לזרוק לה גט בע"כ פקפקו בנוב"י ובבשמים ראש להדי', ע"כ בדר עמה ד' חדשים בנ"ד אין שום היתר לגרשה בע"כ ונוסף ע"ז שיש עדים שהבעל ידע מקודם וגם להתיר לו לישא ב' נשים אין דעתי מסכמת. ומצאתי בתשו' ח"ס חח"מ סי' ר"ג שנראה ג"כ מדבריו על טענה ג' מצד שמאוסה בעיניו מצד מום לא רצה להתיר לישא אחרת רק בצירוף שאר טענות שיש בהם ממש המבוארים שם דל"ש בנ"ד: והנני ידידו דו"ש

סי' קכ"ח

ב"ה פרעמישלא אמת וצדק לפ"ק

לידידי ש"ב הרב הגאון הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם מ' משה תאומים האבד"ק הארדענקא יע"א בהמ"ס דבר משה

נידון דברי ריבות שבין איש לאשתו והבעל טוען שהיא מאיסה בעיניו מסיבת שאין עיני' יפות והוא דר עמה ג' חדשים ואח"כ הפריד עצמו ממנה וטוען שיש לה ריח הפה והוא לא ידע מזה קודם נשואין והאשה טוענת שיכולה לברר שאין לה ריח הפה והבעל טוען שאף אם אין לה עתה ריח הפה נמאסת בעיניו הואיל ומתחלה הי' לה ריח רע. והאשה כבר נתגרשה מבעלה הראשון שלא דר עמה רק זמן מועט ובעלה טוען שמתחילת נשואין מאיסה בעיניו ומה שדר הוא טוען שהגיד לקרובי' תיכף וגם סבר הי' שיוכל לקבל ועכשיו אין יכול לקבל אם יש לו היתר לגרשה בע"כ או לישא אשה על אשתו

(א) תשובה לדעתי אין שום סברא להתיר אך לפי שלכת"ה נראה להתיר על כן מוכרח אני לבאר הדין: