בית יצחק אבן העזר חלק א רח

ע"ב דר' יוסי ס"ל מיקטרי פנים שחסרן והעלן פטור כר' ישמעאל ולפ"ז ע"כ ס"ל אין שאלה בהקדש וה"ה בנזירות כדמשמע בנזיר ט' ובאמת לא משמע כן בנזיר ל"ב דרוצה לאוקמא למשנה שם כר' יוסי וממשנה משמע דיש שאלה בנזירות ע"כ הנה באמת ממשנה דנזיר ל"ב אין ראי' דשם לא מיירי שנשאל לחכם בתורת פתח חרטה. אך אם שאל לחכם להורות לו אם קיבל הנזירות כדין או בטל הנזירות למפרע עי"ש בתוס'. אך מלשון רש"י משמע דשאל לחכם כדין היתר שאלה. ע"כ קושיתך לשיטת רש"י. אולם גם בלי ראי' רחוק לומר דר' יוסי ס"ל כב"ש דאין שאלה בנזירות והקדש ע"כ קושיתך נצבה ואמנם יש לישב בפשיטות דהתוס' הקשה בזבחים ק"ז ד"ה חד דלמ"ל ב' קראי למיקטרי חוץ ולמיקטרי פנים ולא יליף מואליהם תאמר או הבאה הבאה ותירצו משום דבפנים טעמא דמהדרינן פוקעין וחשובה הקטרה ול"ש למילף מיקטרי חוץ א"כ למאי דאמרינן דף ק"ח ע"ב כמאן מהדרינן פוקעין לגבי מזבח דלא כר' יוסי א"כ ר' יוסי לא ס"ל דמהדרינן פוקעין למזבח יליף מיקטרי חוץ ממיקטרי פנים. וכל קראי דריש כר"ע ויליף מזה הדבר שאלה בהקדש ומיושב קושיתך ובהכי מיושב קו' המ"ל פי"ט ממעה"ק שתמה תמהון גדול בגמ' דאמרינן כמאן מהדרינן פוקעין דלא כרבי יוסי. ודילמא ר' יוסי נמי ס"ל מהדרינן פוקעין רק דיליף מקרא דמיקטרי פנים שחסרו והעלן בחוץ פטור כר' ישמעאל ולהנ"ל הדבר נחמד ונעים דמשמע דר' יוסי ס"ל יש שאלה בהקדש ונזירות ויליף מזה הדבר וע"כ אין לו קרא מיוחד על מיקטרי פנים שחסרן ומ"ה ע"כ ס"ל לא מהדרינן פוקעין ויליף מקטרי חוץ ממקטרי פנים ומני ומנך תסתיים שמעתתא ולפמ"ש המ"ל דב' הסוגיות מחולקים בזה יש לומר דהסוגיא דף ק"ח ס"ל גם לר' ישמעאל יש שאלה בהקדש ויליף מזה הדבר וע"כ חזר הגמ' ממה דהוי ס"ד דר' ישמעאל אית לי' קרא מיוחד על מיקטרי פנים וס"ל דר' ישמעאל ג"כ ס"ל לא מהדרינין פוקעין כדכתיבנא ובהכי מיושבין גם דברי התוס' ד"ה אכל בהמה דף ק"ח ע"ב שמשמע מדבריהם דר' ישמעאל ג"כ ס"ל לא מהדרינן פוקעין וסותרים דבריהם דף ק"ז ד"ה חד למיקטרי פנים ולפמ"ש דב' הסוגיות חלוקות והגמ' סותר הס"ד דדף ק"ז ממה דקמ"ל בכל דוכתא יש שאלה בהקדש ובנזירות ורחוק לומר דר' ישמעאל פליג ודוק היטב

(י) ויש לי קו' בגמ' הנ"ל דף ק"ז דר' ישמעאל בעי קרא לחלק וכתבו תוס' דאתיא כר' יאשי' דלר' יונתן א"צ לחלק וקשה דבשבועות כ"ז ממעט נשבע לבטל המצוה מאו להיטיב ומקשה האי או מיבעי לי' לחלק ומשני ר' יאשי' סבר לה כר"ע דדריש ריבוי ומיעוטי וממעט נשבע לבטל המצוה ור' ישמעאל דדריש בשבועות דף כ"ו כללי ופרטי וס"ל דאינו חייב רק על העתיד וע"כ ס"ל כר' יונתן דל"ב לחלק דאם בעי קרא לחלק מנ"ל נשבע לבטל את המצוה פטור ומשמע דכ"ע אית להו נשבע לבטל את המצוה פטור וצ"ע

והנני חותנך ידידך

סי' קכ"ד

ב"ה זכרון היא בספר לפ"ק

לחכם

אחד

(א) ע"ד קושיתך בש"ס דכתובות כ"ח דסתם משנה דנאמן להעיד בגודלו מה שראו בקוטנו וקתני עד כאן היינו באין בשבת ואוקמינן בגמ' דקסבר תחומין דרבנן והלא סתם משנה ר"מ ור"מ ס"ל תחומין דאורייתא בעירובין ל"ד ע"ב הנה בעירובין ל"ה מקשה שם אר"מ מהא דאמר מקדרין בהרים ומשני הא דידי' הא דרבי' א"כ כיון דר"מ גופי' אמר בשם רבו תחומין לאו דאורייתא אין תימא אם סתם משנה כר"מ בשם רבו. ובהכי ניחא דלא אמרינן בגמ' מאן תנא לפמ"ש תוס' מ"ק ב' דהיכא דמשנה לא אתיא כר"מ מקשה מאן תנא וכיון דמשנה דכתובות לא אתיא כר"מ הו"ל לומר מאן תנא ולפמ"ש דאתיא כר"מ בשם רבו ניחא. מיהו בלא"ה יש לומר כיון דלא אשכחן בהדיא דר"מ ס"ל תחומין דאוריי' רק דמייתי בעירובין מכח הוכחה לא מקשה בגמ' מאן תנא. והנה ביותר יש להקשות לפי המבואר בגמ' דמשנה לעיל דקתני שהי' מעיד שהי' חולק בגורן ול"ח שמא עבד דאתיא כר' יהודא דאין חולקין תרומה לעבד בלא רבו ור' יהודא ס"ל תחומין דאור' עיי"ש מדס"ל בדף ל"ה בעירובין ספק תחומין להחמיר כמו דס"ל לר"מ. וקשי' אמאי נאמן בתחומין. ומכאן ראי' למ"ש בספרי לאו"ח סי' נ"ד אות ז' דר"י ס"ל תחומין ל"ד עיי"ש פלפול נחמד

(ב) איברא דקשיא יותר בסוגיא זו דהב"ש סי' ג' כ' בטעם דהטור השמיט זאת דנקט במתניתין שהי' יוצא מבית הספר וכ' דבגמ' מקשה ודילמא עבד כהן הוא ומשני מסייע לי' לריב"ל דאסור לאדם ללמוד לעבדו תורה. וחשש דילמא עבד היא רק לר"מ אבל לחכמים דס"ל כל ישראל בחזקת כשרות ל"ח לעבד וא"צ להעיד שהי' יוצא מבית הספר. וכ"כ בח"מ וע' בהפלאה דמה"ט אמרו בגמ' תנן כמ"ד אין חולקין תרומה לעבד וכו'. ולא משני כר' יהודא אתיא משום דהמשנה ע"כ ר"מ רק דבה"א ס"ל כר"מ. א"כ קשיא איך אפשר דאתיא כר"מ והרי הוא ס"ל תחומין דאורייתא ולפמ"ש דר"מ בשם רבותיו ס"ל תחומין ל"ד אין תימא אם כן המשנה אתיא כר"מ בשם רבותיו

(ג) עוד נ"ל לתרץ לפמ"ש הרלב"ח דדוקא שיצא אדם חוץ לתחום דאורייתא אבל שיוציא כליו חוץ לתחום לכ"ע דרבנן ע' מ"ש בספרי חא"ח סי' ל"ז בש"ה לישב מעירובין פ'. וע' מ"ש בדרוש לשבת תשובה שנת תרל"ז א"כ י"ל דבאמת לר"מ הקטן אינו נאמן רק לתחומין בכלי' דהיא דרבנן והא דקתני עד כאן היינו באין בשבת משום דהוא מעיד אדאורייתא ואינו ש נאמן רק אדרבנן כמ"ש התוס' ד"ה תנן דאיירי שמעיד שחלק לו תרומה דאורייתא אלא שאינו נאמן להאכילו אלא בתרומה דרבנן וה"ה בתחומין י"ל כן אך לפ"ז צ"ע בגמ' דאמרינן קסבר תחומין דרבנן דילמא קסבר תחומין דאורייתא ונאמן לענין כלים והוא מעיד אדאורייתא כמו דמעיד אתרומה דאורייתא. ולעמ"ש בש"ה הנ"ל דמהרלב"ח לא כתב לחלק רק לדידן דתחומין ל"ד רק י"ב מילין דאורייתא מחלק בין אדם לכלים משא"כ לר"ע אין חילוק דמיושב קו' הנ"ל אך לפ"מ שכתבתי בסוף דברי דגם לר"ע יש חילוק ופרשתי בעירובין ע"ט דברי הגמ' קמ"ל היינו דבאמת הא קמ"ל דגם לר"ע ל"ה רק דרבנן קשה כנ"ל. ולישב צ"ל דדוחק לגמ' לומר שמעיד לדאורייתא ואינו נאמן רק לדרבנן אך בתרומה ע"כ צריך להעיד בדאורייתא דהרי חיישינן שמא עבד רק דאין חולקין לעבד בלא רבו וזה בתרומה דאוריי' אבל בתרומה דרבנן חולקין כמ"ש תוס' א"כ ע"כ צריך להעיד בדאורייתא אבל בתחומין אס"ד דאינו נאמן רק לכלים למה נקט שמעיד בדאור' והרי אף אם מעיד רק לדרבנן נאמן והו"ל למנקט רבותא יותר וע"כ דס"ל למשנה תחומין דרבנן ודוק

(ד) עוד נ"ל לישב קו' הנ"ל דהנה הפ"י כתב דלעולם המשנה אתיא כרבנן דכל המשפחות בחזקת כשרות רק דמיירי שקרא עלי' ערעור. ונ"ל דהדבר מוכרח דקשיא בהא דמקשה דילמא עבד הוא והכונה ועכשיו נשתחרר כמ"ש תוס' ואמאי חיישינן לשחרור והרי ס"ל המשחרר עבדו עובר בעשה וכבר הרגיש בזה בשיטה מקובצת אך חיישינן שמא שחרר לצורך תפלה דאמרינן בברכות מ"ז מצוה דרבים שאני. אך כבר הקשו בגמ' והרי תפלה דרבנן ואיך יעבור על מ"ע דאורייתא וצ"ל כמ"ש הר"ן דהיכא דעבד לטובת העבד עובר משום משחרר עבדו כעין קרא דלא תחנם [הגם שכ' בהגה בש"ה בס' לא"ח סי' י"ח דבעבד ל"ש לא תחנם דמצוה לפרנסו מ"מ משחרר עבדו כלו יש איסור כמו לא תחנם] ואם אינו עושה לטובת העבד ליכא לא תחנם וזה באמת פירוש הגמ' מצוה דרבים שאני היינו דהיכא דעושה בשביל מצוה דרבים ליכא לא תחנם. או אף אם הסוגיא דברכות לא ס"ל כן מ"מ בגיטין דלא מקשה מצוה הבא בעבירה ס"ל כשיטת הר"ן ע' מג"א סי' צ' ואחרונים א"כ לר"מ דס"ל בע"ז דף כ' דגם בגוי ל"ש לא תחנם ומותר ליתן לנכרי ע"כ דס"ל גם בעושה לצורך עצמו עובר בעשה דלא כטעם הר"ן דדוחק לי' לומר דלא ס"ל משחרר עבדו עובר בעשה כר"ע רבו. וע"כ ס"ל כן רק דגזה"כ היא ואף לצורך תפלה אסור ומאי מקשה ודילמא עבד כהן. ולמ"ל לנקוט שיצא מבית הספר וע"כ מתניתין לאו ר"מ ולכן עדיף יותר לומר דקסבר תחומין דרבנן כיון דבלא"ה לא אתיא כר"מ ודוק

אמנם י"ל הא דמקשה ודלמא עבד כהן הוא אין הכונה שנחוש שמא נשתחרר דל"ח שעבר האדון במ"ע כמ"ש בשיטה מקובצת אך הכונה שמא ברח מהאדון והבעלים נתייאשו ומקשה כיון דסתם מתניתין ר"מ ור"מ ס"ל ב"ק צ"ו עבדי כמטלטלי למאי דאפיך רב בגמרא שם ומהני יאוש ואסור בתרומה ולכן משני כריב"ל, ולכן נקט במשנה שיצא מבית הספר. ומיושב מה דהטור לא מייתי שיצא מבית הספר דאנן פסקינן עבדי כמקרקעי ול"מ יאוש ומותר בתרומ' ולשחרור ל"ח וגם שמא מכרו לישראל ל"ח דכהן כיון דשכיח' לי' תרומה להאכיל לעבד לא שכיח שימכור לישראל וע' מ"ש בספרי לא"ח סי' ק' אות ג' ודוק היטב

(ה) והנה המהרש"א דף כ"ה תד"ה או דלמא כ' בפלוגתא דר' יהודא ור' יוסי דר"י חייש לב"ד טועין ולכן ס"ל אין חולקין תרומה לעבד דמעלין מתרומה ליוחסין דבעי ב' עדים בתרומה ור' יוסי ס"ל ל"ח לב"ד טועין ולכן ס"ל אין מעלין מתרומה ליוחסין ולכן ס"ל חולקין דל"ב ב' עדים לתרומה ול"ח שיעלו ליוחסין וכ"כ תוס' דף נ"ד ד"ה ואיבעית אימא. ולכאורה קשה דמוחלפת שיטתייהו דר"י ל"ח למיעוט ולמה ניחוש לב"ד טועין ור' יוסי חייש למיעוטא ביבמות ס"ז ויותר יש לחוש לב"ד טועין וע' יבמות ק"ו אי חיישינן לב"ד טועין אך י"ל דב"ד טועין הוה מיעוטא דמיעוטא ול"ת אף לר"מ כדמוכח מגיטין דף ב' דסתם ספרא דדייני מיגמר גמירי ל"ח אף לר"מ וע"כ ס"ל דבתקנה חיישינן למיעוטי כמ"ש הריב"ש ושוב אין חילוק. ועכ"פ נכון לדעתי מה שכ' בהפלאה דמשנה אתיא כר"מ דלא ס"ל כל המשפחות בחזקת כשרות וזה ג"כ לדעתי הטעם דר"מ כשיטתי' דחייש למיעוטא וס"ל כר"י דמעלין מתרומה ליוחסין דחייש לב"ד טועין כשיטתי' דחייש למיעוטא ובעי ב' עדים בתרומה ודוק

(ו) ודע דצ"ע בעבד אי שרי ללמוד עמו מצות דידי' לפי מה דמסיק בש"ס דסנהדרין נ"ט דבשבע מצות דידהו מותר ללמוד עם הנכרי א"כ אמאי לא שרי ללמוד עם העבד ואמאי גרע מנכרי. ועוד הרי נשים חייבי' ללמוד מצות שלהן כמבואר ביו"ד סי' רמ"ו בשם הסמ"ג ואמאי אסור לעבד ללמוד. וע"כ צ"ל דבעבדים חיישינן שיחזקו אותן כישראל כעין שכ' הר"ן פ"ב דסוכה דמה"ט יש למחות בעבדים לישב בסוכה וע' בשיטה מקובצת שרוצה לחלק בין תורה שבע"פ לתורה שבכתב וע' בטורי אבן חגיגה י"ג שכ' דהא דנכרי אסור דוקא כשלומד בעצמו משום גזילה אבל כשישראל לומד עמו אינו עובר. ודבריו צ"ע דא"כ קיל בעבד מה שרבו לומדו ממה שלומד בעצמו. ובגמ' דכתובות מבואר להיפך ושמא בעבד ודאי אינו עובר משום גזלה כיון שדינו לכל איסורין כנשים וע"כ קיל יותר כשלומד בעצמו ממה שרבו לומדו דיחזיקו אותו יותר לישראל ודוק כי אין עת האסף פה

(ז) ובעמדי בענינא דתחומין נ"ל לבאר דברי התוס' פסחים דף צ"ג ע"ב ד"ה רב יהודא. הנה מ"ש דאליבא דר"ע קיימינן דתחומין דאורייתא מזה מוכח דתוס' ס"ל דגם ביו"ט תחומין דאורייתא וכ"כ תוס' ורש"י חגיגה י"ז וזה דלא כשיטת טורי אבן סוף אבני מילואים בחגיגה. ולשיטת טורי אבן קו' תוס' במקומה עומדת. והנה בדרוש וחידוש למוח"ז הגאון רע"א תמה אדברי תוס' דמה בכך דתחומין דרבנן ואמאי כתבו תוס' דתחומין דאורייתא הרי אף מדרבנן חכמים העמידו דבריהם ואסור לילך חוץ לתחום לאכול פסח כמו ערל הזאה ואיזמל העמידו דבריהם במקום כרת ובאמת זה קו' חמורה מאוד. ואמנם נלע"ד