בית יצחק אבן העזר חלק א רז

כר' יוסי וניחא דברי התוס' דכ"ג מסתלק בפה לר' יוחנן כשיטתי' ולפ"ז לדידן דקי"ל קדושת הגוף לא פקעי בכדי אין הלכה כן ועיין מג"א סי' קנ"ג ואכ"מ להאריך

ויש לי לפ"ז קושי' בדברי ר' יוחנן תמורה י' ס"ל לר' יוחנן קדושה חלה על העוברין וקשי' להפוסקים דעובר הו"ל דשלב"ל איך חל קדושה הרי הו"ל מקדיש דשלב"ל וכבר הקשה כן הקצה"ח סי' ר"ט וכתב דלפמ"ש הב"י דקדושת הגוף חל על דבר שלב"ל ניחא והנה טעם הב"י כמ"ש תוס' קדושין ס"ג ד"ה וידים וז"ל וה"ה דמצי לשנויי שאני קונמות דקדושת הגוף. וס"ל לתוס' דהואיל דהקדש וחמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד ה"ה דחל על דבר שלא בא לעולם וה"ה קדושת הגוף והנה בטעם דהקדם חמץ ושחרור מפקיע מידי שעבוד כתבו התוס' גיטין מ"א משום דקדושת הגוף לא פקע' בכדי וכיון דחל תו לא פקע ולר' יוחנן דס"ל קדושת הגוף פקע' בכדי לא יסבור דהקדש מפקיע מידי שעבוד ולא יסבור דהקדש חל על דבר שלב"ל והק"ל, איך ס"ל קדושה חלה על העוברים וצ"ע ומתוך כך נראה דר' יוחנן חזר מהך דירושלמי וס"ל למסקנא דקדושת הגוף לא פקע' בכדי ובקצה"ח סי' ר"ט הקשה על בר פדא דמוקי למשנה דכיצד מערימין בקדושת דמים והרי קדושת דמים, ודאי לא חל על דבר שלב"ל וזה ל"ק לפי מ"ש הב"י בטעם דקדושת הגוף חל על דבר שלב"ל כמו דמפקיע מידי שעבוד א"כ לבר פדא דס"ל נדרים כ"ט דאף קדושת דמים לא פקע' בכדי יסבור דאף בקדושת דמים מפקיע מידי שעבוד וחל על דבר שלב"ל ומ"ה מוקי למשנה דכיצד מערימין בקדושת דמים כשיטתי' ור' יוחנן יסבור דקדושת דמים פקעי בכדי ומ"ה מוקי למשנה בקדושת הגוף ודלא כדמקשה בבכורות ד' לר"ל דלמסקנא דסוגיא דבכורות חזר הגמ' שלא הקשה קו' זאת עיי"ש ודוק היטב בכ"ז. (וע' מה שכתבתי בספרי ליו"ד ח"ב סי' קכ"ז אות ט"ו)

סי' קכג

המשך התשובה לחתני הה"ג

נ"י

(א) והנה ביבמות מ"ט וקדושין ס"ח אמר אביי הכל מודים ב בבא על הנדה ועל הסוטה שאין הולד ממזר נדה דהא תפסי בה קדושין דכתיב ותהי נדתה עליו סוטה נמי תפסי בה קדושין ופירש"י דאף לאחר שזינתה לא פקע בה קדושין הראשונים ואין הבנה לדברי רש"י איך יליף דתפסי בה קדושין לאחר שגירשה, מדלא נפקעו קדושין הראשונים ומה ענין זל"ז ואטו בכל דוכתא דלא תפסי בה קדושין נפקעו קדושין הראשונים עיין עוד לקמן ואמנם י"ל דדברי רש"י נובעים מסוגיא זו דבכורות דמקשה ר"י לר"ל דס"ל ל"ק בכורות במדבר מברייתא דעד לא הוקם המשכן הי' עבודה בבכורות ומשני באותן שיצאו ממצרים ומקשה ודקארי לי' מה קארי לי' ומשני הכי קאמר ר"י אס"ד דפסק קדושתייהו הנך דמעיקרא נמי פקעה קדושתייהו ואידך דקדיש קדיש דלא קדיש לא קדיש הרי דס"ל ל לר"י דכיון דהשתא לא קדשי הנך דמעיקרא תיפקע קדושתייהו וה"ה בסוטה אס"ד דהשתא אי מקדש ל"ה קדושין הי' להיות נפקע קדושין הראשונים אמנם לפמ"ש לעיל דר"י דאמר זאת בבכורות כשיטתי' דס"ל קדושת הגוף פקעי בכדי כמ"ש הר"ן נדרים כ"ט ומייתי ירושלמי דר"י ס"ל. ומ"ה הוכיח דאס"ד דהשתא לא קדשי הנך דמעיקרא נמי פקעה קדושתייהו, א"כ לפמ"ש הר"ן נדרים כ"ט בהא דאמר לי' אביי וקדושת הגוף לא פקעה בכדי שכ' דאף למ"ד קדושת הגוף פקעה בכדי מ"מ באשה מודה דקדושה לא פקעה בכדי דקנין פירות באשה לא אשכחן עיי"ש דמייתי ראי' מירושלמי ומ"ה לכ"ע באומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי דלא נפקא בלא גט א"כ עדיין תיקשי על רש"י דמאי ראי' דבאמת בסוטה שגרשה לא תפסה קדושין והא דלא נפקעו קדושין הראשונים דקדושה לא פקעה בכדי ומתוך כך נראה דרש"י סובר כמ"ש הר"ן נדרי' כ"ט בתחילה דלאביי דקדושת הגוף פקעה בכדי ה"ה דס"ל באומר היום את אשתי ולמחר אי את אשתי נפקא בלא גט ומ"ה שפיר אביי כשיטתי' אמר הכל מודים בסוטה דתפסי קדושין כש כפירש"י מדלא נפקעו קדושין הראשונים כיון דס"ל פקעה בכדי ממש כהך דבכורות. הן אמת דלפ"ז אין הלכה כאביי דאנן קיי"ל קדושת הגוף לא פקעה בכדי ובהיום את אשתי לא נפקא בלא גט ולפ"ז ל"ק מה שהקשה התוס' במה שהקשה בגמ' דקדושין ס"ח ור"ע קרא דכי תהיינה במה מוקי לה לוקמי במחזיר סוטתו כאביי כיון דאין הלכה כאביי. אך בש"ס דקדושין דמקשה מאביי שם משמע דהלכה כדבריו ועוד דתניא בברייתא כוותי' דאביי עיין יבמות מ"ט

(ב) ובשאג"א החדשות סי' ב' הקשה אשיטת רש"י דא"כ פצוע דכה לר"ע יתפוס קדושין כיון שלא נפקע קדושין הראשונים וכן אם קידש ואמר חוץ מפלוני דאסורה לכהן מקרא דאשה גרושה מאישה אפי' לא נתגרשה אלא מבעלה פסולה לכהונה משום ריח הגט מ"מ לא נפקעו קדושין הראשונים אף שאסורה לבעלה אם הוא כהן ולרש"י גם אחר שגירשה ממש אח"כ יתפסו: קדושין אם בעלה כהן. ומה מקשה לר"ע קרא דכי תהיינה דמה מוקי לה לוקמי בכה"ג עיי"ש ולפמ"ש דרק אביי קאמר זאת כשיטתי' דקדושת הגוף פקעה בכדי אין כאן קשי' דגמ' מקשה לפי מה דלא פסקינין כאביי והא דמקשה שם מאביי הכונה דקשי' לאביי הן אמת דלכל הפירושים קשי' בגמ' דקדושין דקאמר שם דכל העריות לא תפסו קדושין מהיקשא דר"י ומקשה אי הכי אפי' נדה נמי אלמה אמר אביי הכל מודים בבא על הנדה שאין הולד ממזר ומשני אמר חזקי' א"ק ותהי נדתה עליו ולרש"י ל"ק קו' הגמ' דנדה משום הכי תפסי קדושין כיון דאם קידשה מעיקרא לא נפקע הקדושין דא"כ אין לך אשה יושבת תחת בעלה א"כ מה"ט גופי' נדה תפסו קדושין ומה מקשה ועוד למ"ל קרא ותהי נדתה עליו וכבר הקשו כן בתוס' על רש"י ביבמות קו' אחרונה

(ג) על כן נלע"ד לפרש פירוש אחר על רש"י דהנה קשה בכל אשה שזינתה תחת בעלה אמאי לא אמרינין שיבטלו הקדושין מעיקרא דאדעתא דהכי לא קידש אותה שתזנה תחת בעלה כמו דאמרינין בב"ק ק"י ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין אדעתא דהכי לא קידשה נפשה ומשני טב למיתב וזה ל"ש באיש והתוס' כתובות מ"ז הקשו בקונה בהמה ונטרפה נימא אדעתא דהכי לא קנה ותי' מחנה אפרים דשם אמרינין נסתחפה שדהו. וזה ל"ש בזינתה תחתיו וגם תי' התוס' בכתובות מ"ז ד"ה שלא כתב לה ל"ש דבודאי לא הי' רוצה לקדש ולכנוס אדעתא שתזנה תחתיו א"כ יבטלו הקדושין אך נראה דלמה נימא אומדנא כזו דלא כנס אדעתא דהכי. הרי בידו לגרשה בע"כ ואם תזנה תחתיו יגרשה ולמה נימא דאם ידע שתזנה לא הי' מקדשה הרי אם תתקלקל ותזנה יגרשה. אך עדיין קשה נימא אומדנא ואי דבידו לגרשה בע"כ מ"מ איכא אומדנא אם תזנה תחתיו והוא לא ידע נימא אדעתא דהכי לא קידש אותה ויבטלו הקדושין אך גם זה נכון דכיון דלא ידע שזינתה הוי אונס כמו ששימש עם אשה שלא בשעת וסתה וראתה דם יותר קיל משוגג דל"ה לי' לאסוקי אדעתא ומה לו לחוש לזה שיבטלו הקדושין ויהיו כל בעילותיו בעילת זנות ואי דיודע לו שזינתה יגרשה אמנם כ"ז אם ל"ה בנים אשר מבעלה אחר ממזרים אבל אם בא על הסוטה הולד ממזר שוב הי' לומר דאם א"א זינתה יבטלו הקדושין דאדעתא דהכי לא קידש ואי דמה איכפת לי' יגרשה אז שמא תזנה והוא לא ידע ויהי' בנים ממזרים וע"כ מוכח מדלא נפקעו הקדושין בזנות ע"כ הבנים ל"ה ממזרים לכ"ע וזה דברי אביי הכל מודים בבא על הסוטה שאין הולד ממזר. סוטה נמי הא תפסי בה קדושין ופירש"י דהא לאחר שזינתה לא פקעו קדושין הראשונים ומזה מוכח דאין הולד ממזר. עכ"פ קודם שגירשה דאס"ד דגם קודם שגירשה הולד ממזר הי' צריך להיות דבזנות יפקעו הקדושין מכח אומדנא כדכתיבנא ואמנם אביי קמ"ל דאף אחר גירושין אם החזירה תפסי הקדושין ואין הולד ממזר וכמ"ש תוס' בקדושין ס"ח דכיון דקודם גירושין ל"ה ממזר גם לאחר גירושין ל"ה ממזר והיינו משום דכיון דל"ה ממזר שוב תפסו קדושין ולהכי נקט בגמ' סוטה נמי דהא תפסו קדושין. והיינו כדכתיבנא דקודם גירושין אין הולד ממזר מדלא מפקעי הקדושין ומ"ה. גם אח"כ ל"ה ממזר ותפסו קדושין והוא פירוש נחמד מאוד ברש"י ומיושב קו' התוס' מנדה וכל קו' השאג"א דמעולם לא עלה על דעת דהיכא דלא תפסו השתא קדושין שיפקעו קדושין הראשונים. והערה זו יקרה מפנינים (וע"ל סי' ל"ד אות' י' וסי' ל"ו אות ו' בהך סוגיא דיבמות ודברי רש"י)

(ד) ואשוב הפעם לדברות השניות הנה אשר הקשית בהשכל בהא דאיבעי לר' ירמי' בחולין י"ז באברי בשר נחירה שהכניסן לארץ ישראל מהו ואפשט מהא דאמרינן בזבחים ק"ו בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות עובר בעול"ת וא"ח כרת ומייתי מקרא דא"ח כרת ואס"ד דאברי בשר נחירה שהכניסן לארץ מותר ה"ה מה שהקדיש בשעת היתר הבמות מותר להקריב אח"כ ולמ"ל קרא לפטור מכרת הנה בגוף הקו' כבר הרגיש הגאון מהרש"ק ז"ל בנדרי זרוזין חלק א' בסוף הספר על הש"ע סי' רי"ח והאריך הרבה בזה אמנם לפמ"ש במכתב החולף בשם תשובות בית אפרים חיו"ד סי' ל"ט דעיקר אבעית הגמ' היא דכיון דהתורה צותה לשחוט בשביל הכשר הבשר. א"כ כיון דנחר בשר זה בשעת היתר כבר הוכשר הבשר דאז הי' נחירתו זה שחיטתו מ"ה הסברא: שלא לאסור אח"כ זה ל"ש בקדשים שהקדישן בשעת היתר הבמות והקריבן בשעת איסור הבמות דהרי אכתי לא נעשה שום הכשר משא"כ באברי בשר נחירה דמה"ט לא מיבעי לן בכל איסורין שנשאר מקודם מתן תורה איך דינם וע' במשנה דנגעים שהי' קודם מתן תורה טהורים מכתוב והי' משמע: דכל איסורים שנשארו מקודם מתן תורה אסור ודוקא באברי בשר נחירה מיבעי מטעם דנחירתן זו שחיטתן ועכ"פ יש לישב קושיתך ואכ"מ

להאריך

) (לה) ואשר שאלת קו' נחמדה בזבחים ק"ז ס"ל לר"ע מיקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ חייב ומיותר מלת לא יביאנו לחלק וקרא דאו זבח לרבות זריקה וקרא דדם יחשב לרבות שחיטה ואו אשר ישחט למעט מליקה וקרא דזה הדבר לגז"ש והיינו דיש שאלה בהקדש ור"י: ס"ל מיקטרי פנים שחסרו והעלה בחוץ פטור ויליף מלא יביאנו ולחלק נפקא לי' מאו זבח ומדם יחשב לרבות זריקה. מאו אשר ישחט שחיטת עוף ומקרא דזה הדבר ממעט מליקה ואין לו לר' ישמעאל גז"ש דיש שאלה בהקדש, ולפ"ז ס"ל לר' ישמעאל אין שאלה בהקדש א"כ איך אמרינן בזבחים ק"ח