בית יצחק אבן העזר חלק א קצח

אומדנות והוכחות דמתירין בהדי שמו ושם אביו כמבואר ברמ"א סעיף י"ח אלא שעמד לנגדנו העד השלישי שהעיד שהנפטר אינו בעל האשה הזאת. אמנם כעת שהעיד עד רביעי שהכיר בטב"ע שהוא יוסף מקיעווסקא וגם בסימנים שהי' החוטם קצת צוגעפלאטשט ושינים גדולים. הנה לכאורה הדבר פשוט דעד המכחיש עד אמרינן שניהם כמאן דליתנייהו ונשאר העדות מהראשון והאשה שהיה צוגטפלאשט החוטם והעדות מערכאות על שמו ושם אביו. ועוד י"ל דהעד הרביעי מצרף עם עדות הראשונים והוי הג' אחד נגד שנים אלא שעומד לנגדנו הספק שהתעורר מוח"ז הגאון רע"א בהגהות ש"ע אות מ"ט באם עד כשר ואשה אומרים מת ועד כשר אומר לא מת דבכה"ג ל"ה הכחשת תרי נגד חד ולדעתו בכה"ג לא תינשא (ואולי אף אם נישאת תצא) דא"א לדחות עד כשר אך ע"י ב' עדים כשרים והכי משמע לכאורה מהא דעד אומר מת וע"א אומר לא מת דבעי נישאת להעד המעיד ואומרת ברי לי ולרמב"ן גם בכה"ג תצא ומשמע גם באומרת ברי גמורה שמת בעלה ולא אמרינן שתינשא גם לאחר ע"י צירוף עדותה לעד כמו דמצרפין עדות האשה לגבי ב' נשים אחרות שאומרות לא מת כמ"ש בהג"ה אע"כ דמיקרי פלגא ופלגא והניח בצ"ע. אמנם מצאתי בעצי ארזים ס"ק קמ"ח שכ' להדיא דאשה מצטרפת עם עד כשר ול"מ הכחשת עד כשר ומשמע דאף לכתחילה תנשא רק באשה עצמה מסתפק אם מצטרפת ועיי"ש דמייתי דברי רי"ו והוא בדף קנ"ד דלמילי טובא ב' פסולים עדיפי מע"א כשר וז"ל אבל אם הנשים באו תחלה יותר שוות מע"א דאלו ע"א אם היה בא להכחיש עד הראשון אינו שום דבר וכשבאות ב' נשים באחרונה להכחיש העד הראשון הו"ל כפלגא ופלגא (כוונת הרי"ו דלכאורה אינו מובן דהרי בע"א דוקא בהתירוה אינו יכול להכחיש וכשבאות ב' נשים אחר שהתירוה להכחיש נמי לא מהני הכחשתן כפירש"י בש"ס דקי"ז צ"ל דס"ל לרי"ו כשיטת הרשב"א הובא בהרב המגיד פי"ב מגירושין ה"כ ובח"מ ס"ק ע"ב דבב' נשים שהכחישו עד כשר ל"מ התירוה ותצא מהיתרה דלא כרש"י ודו"ק) ולמד העצי ארזים ק"ו דאם אשה ועד כשר מצרפות להכחיש ב' פסולים כשאומרת ברי ל"ת כ"ש שתצרף עם כשר א' להכחיש כשר אחד אף שלא נעשה מעשה כלל ולבסוף כ' לדחות הק"ו לענין אם לצרף האשה עצמה אך לענין אשה אחרת נראה דקאי בסברתו ולפי דבריו יש לדחות ראיות הגאון רע"א. והנה לפמ"ש בפי' רי"ו דס"ל כשיטת הרשב"א דל"מ התירוה. א"כ לדידן דפסקינן דמהני התירוה כמ"ש הרמ"א סעיף ז' ל"ש הק"ו עוד קשיא דהוא למד מדמהני אשה ועד כשר נגד ב' פסולים המכחישים כשנעשה מעשה וכ"ש דמהני נגד ע"א כשר כשלא נעשה מעשה ונימא דיו לבא מן הדין להיות כנידן ודוקא כשנעשה מעשה

(ב) ובנ"ד הנה הכרת שמו ושם אביו הוא עפ"י ערכאות שהעידו שנכתב שם הנפטר כן ונהי דאנן סמכינן אערכאות ל"ה, רק כעד פסול והסימנים ל"ה מובהקין ואולי אף סימנים אמצעים ל"ה ואין מועילים רק כמו אומדנות והוכחות דמהני בהדי שמו ושם אביו כמ"ש ברמ"א וכיון דבהכחשת עד כשר ל"מ צירוף עד פסול בהדי עד כשר לדעת מוח"ז רע"א צ"ע אם נוכל להתיר ונחזי אנן מה דקמן. הנה אדונינו מהרש"א ז"ל כ' ביבמות קי"ז ע"ב תד"ה הא לא נשאת בסוף דבריו דתוס' ס"ל דאם העידו בבת אחת בהכחשה לא תנשא אינו מאיסורא דאורייתא אלא מאיסורא דרבנן ובזה אחר זה אף איסור מדרבנן ליכא אלא לזות שפתים. והנה הגם דגם מ"ש המהרש"א קודם לזה דאחד נגד ב' ל"ה ממזר תמוהים דבריו וכבר התפלא בדבריו הבית מאיר ואני תמהתי עליו מגמ' מפורשת ביבמות צ"ד ובספרי לעיל סי' ס"ח אות ו' נכנסתי בפירצה דחוקה דמהרש"א קאי למה דמוקי בגמ' סיפא בפסולי עדות דאשה אומרת מת וב' נשים אומרים לא מת ובזה ס"ל דכיון דאשה האמינו חכמים ל"ה בהכחשת ב' נשים הולד ממזר משא"כ בש"ס דיבמות צ"ד דמיירי בהכחשת כשרים ודאי הולד ממזר עוד כתבתי שם בישוב קצת אמנם אסוף דבריו כתבתי שהוא חידוש גדול. והנה לדברי מהרש"א ודאי ע"י הכחשה חד נגד חד יצאה מחזקת א"א ומהני צירוף אשה או ערכאות ואומדנות וסימנים אמצעים ואפילו מקצתן גרועים להתירה מדרבנן. אמנם צריך להבין אם דבריו קיימין לדינא. הנה מדעת הר"ן בתשו' סי' מ"ז הובא במחבר סעיף ל"ט דאם נישאת שלא ברשות ב"ד לא תצא אפילו בא אחד ואמר לא מת מוכח קצת דאפילו באו בב"א ל"ה אלא דרבנן דבשלמא בהתירוה י"ל כיון שהעיד והאמינו בב"ד הוי כתרי דומה למ"ש הב"ש רסי' קמ"ב דאף דקיום ע"א ל"ה רק מדרבנן מ"מ ל"מ ערעור דבעל אף דבטוען מזויף צריך קיום מדאורייתא כיון שכבר הועיל עדותו מדרבנן משא"כ במה שנעשה עפ"י מעשה ל"ה כתרי נגד איסור תורה אך אם הכחשת עד ל"ה רק איסור דרבנן שפיר כיון דנעשה מעשה על פיו גם רבנן לא אסרו

(ג) והנה אם ע"א נאמן מדאור' כשיטת הנוב"י סי' ל"ג והתשב"ץ דר' יהודה ור' יוסי לא פליגי בספרי ולכ"ע ס"ל עד אחד' קם להשיא אשה ודאי דברי מהרש"א קיימין דנאמן מדאוריי' ול"מ הכחשת עד רק מדרבנן אפילו בבת אחת כמ"ש תוס' גבי עגלה ערופה ובסוטה בכתובות כ"ב וביבמות קי"ז ובזה מיושב דל"ק להנוב"י ותשב"ץ ביבמות פ"ח אמאי לא מוקי קרא דדפנו בנשאת שלא ברשות ב"ד עפ"י אחד לדעת החולקים על הר"ן כמ"ש הב"ש ס"ק קכ"ג בשם מהרשד"ם דל"מ נשאת שלא ברשות א"כ קרא מיירי בהכי שהכחיש עד אחד וקרא קמ"ל דדפנו דל"מ נשאת שלא ברשות בהכחשת עד נגד עד. בשלמא למאן דסובר ע"א נאמן מדרבנן ליכא לאוקמי קרא בהכי אבל למ"ד ע"א נאמן מדאוריי' קשיא. אמנם אם נאמר כמהרש"א דהכחשה ל"ה רק מדרבנן ניחא דא"א לאוקמא קרא בהכי ושמא י"ל טעמא דקרא דנאמן ע"א להשיא אשה משום מלתא דעבידי לגלויי וכ"כ מהרי"ק סוף שורש ל' להדיא וזה שייך דוקא באומר מת אבל המכחיש ל"ה מלתא דעבידי לגלויי ע"כ אינו אוסר מן התורה. ועוד י"ל דלמ"ד ע"א נאמן מה"ת ע"כ ס"ל דהא דאין דבר שבערוה פחות משנים דוקא לאסור על בעלה דלענין איסור כתיב כי מצא בה ערות דבר אבל להתירה חד נמי מהימן כמ"ש תוס' יבמות פ"ח ד"ה מידי דהוה. א"כ מה"ט ל"מ הכחשת עד מדאור' אך זה אינו דא"כ אמאי אמרינן בריש גיטין אין דבר שבערוה פחות משנים שהרי שם קאי להתיר, וע"כ צ"ל דדוקא במיתה ע"א נאמן משום דעביד לגלות כמ"ש בתשו' מהרי"ק הנ"ל בקצרה.. וע' פנ"י קידושין ס"ה ד"ה א"ל ר"א שכ' בטעם מ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין דיליף מדנאמן להשיא אשה דדרשינן אבל קם בעדות אשה להשיאה. ולפמ"ש דטעם דעשוי לגלות אין ללמוד מעד שנאמן במיתה לקידושין ועכ"פ כיון דלדעת הרמב"ם דע"א נאמן מה"ת יש מקום גדול לדברי מהרש"א יש לצרפו לסניף

(ד) אמנם אף אם נאמר כדברי מוח"ז הגאון רע"א מ"מ י"ל דעדות ערכאות על שמו ושם אביו עדיף מעדות אשה דכבר כתבתי בתשובתי הראשונה דהא דנאמן הבעל שכך שמו להכירו הוא מדאור' להתיר אשתו אח"כ לא כמ"ש מהריב"ל דהוא מדרבנן כמו שהוכחתי מסוף יבמות והארכתי בתשו' בסי' פ' אות א' ב' והטעם דאז הי' הכרה לא להתיר והו"ל גילוי מלתא או מלתא דעבידי לגלויי כמ"ש ב"ש סי' ק"כ בהכרת איש ואשה לענין גט ונהי דערכאות עכשיו מעידין מ"מ עדיפי מעדות אשה שהרי ישראל ראה בפנקסן שנרשם בשמו ושם אביו בעודו ח' והנה בספרי לאה"ע לעיל סי' ע"ח אות ט' כתבתי לישב דברי מהרי"ק שורש קכ"א שכ' דאפי' בלא דייקא ומינסבא ואפילו בלא טעמא דמשום עיגונא הקילו דהא אפילו אחזקה שצריך עדות גמורה להוציא ממון מחזקתו סמכינן אחזקה דלא מרעי נפשייהו גבי שטרות העולין בערכאות ואפילו לענין ערוה להתיר א"א הוי סמכינן אחזקה אי לאו דבני כריתות (צ"ל דלאו בני כריתות) כ"ש דאיכא למימר הכא דאי לאו דקושטא קאמרי וכו' והובא בט"ז סי' שט"ו ודבריו תמוהין דמאי ראי' מממונא לאיסורא כמו שהקשו תוס' יבמות קט"ו ע"ב וע' בב"מ כ'. ואם לא משום עגונא ומשום דייקא איך נאמין לנכרי וכי בר עדות הוא וכתבתי לישב דלר"ש דדריש טעמא דקרא י"ל טעמא דפסול נכרי לעדות דכתיב לאחיו כדאיתא בב"ק פ"ח משום חשש משקר והיכי דקים לן דאומר אמת נאמן וס"ל דדוקא במידי דשייך ביה נאמן כגון בדינים דמוזהר על הדינים משא"כ בגט דב"נ אין לו גירושין בכתב ל"מ עדותו משא"כ במיתת הבעל דב"נ מוזהר על אשת חבירו וניתר במיתת הבעל היכא דקים לן שאינו משקר וס"ל למהרי"ק כר"ש כן כתבתי בספרי וכעת הנראה די"ל דס"ל למהרי"ק דע"א נאמן להשיא אשה מה"ת מקרא דלא יקום ע"א אבל קם להשיא אשה מטעמא דעביד לגלויי כמ"ש להדי' בסוף שורש ל' הובא לעיל וכיון דגילתה תורה דע"א נאמן ה"ה ערכאות היכי דקים לן שאינו משקר כמ"ש הש"ך סי' צ"ח דהיכי דעביד לגלויי נאמן מדאור' וא"צ לדחוק בדברי מהרי"ק. והנה בכל תשו' מהרי"ק סי' קכ"א מבואר דערכאות ונכרי מסל"ת עדיף מאשה ע"כ אף מוח"ז הגאון ר"ע יודה. והנה על החוטם שהי' אצל הנמצא קצת צוגעפלאשט העידו עד הראשון והשלישי והעד הרביעי והאשה העידו שהי' בבעל האשה סימן זה ולכאורה אין לצרף העד השלישי לסימן זה שהרי הוא אומר שאין זה בעלה ומ"מ הי' לו חוטם כמו בעלה וכיון שהוא משקר אינו נאמן בשום דבר מ"מ המעיין בתשו' זקני הח"צ סי' מ"ד וסי' ל"א ובבית אפרים סי' כ"ד יראה דמאמינין לו דבר אחד אף שמשקר בדבר אחד והארכתי מזה לעיל בסי' ע' אות ו' אמנם אף בלי צירופו יש ב' עדים שלהנמצא הי' לו חוטם קצת שקוע ויש ע"א ואשה שבעלה הי' לו חוטם קצת שקוע וגם קצת סימנים גרועים המה אומדנות והוכחות. ע"כ יש לסמוך בזה על שיטת הרמב"ם ומהרי"ק ומהרש"א ויש להתיר האשה במקום עיגון באופן שיסכים גדול אחד וכ"ג בראש וד' יצילנו משגיאות ובדבריו היקרים עיינתי. אמנם פקודתו שמרה רוחי שלא לאחר התשובה ועוד חזון למועד: והנני ידידו דו"ש באהבה

סימן קיח

ב"ה ברעזאן ירום ונשא וגבה לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי המפורסם מוה' פנחס שפירא מפאלטישען

ע"ד אשר שאלני אורות המתנות שמכנסת הכלה להחתן ורוצה אבי הכלה שיתנו לו כתיבה גם על המתנות עם הוספת שליש עפ"י נימוסי המדינה בתוקף. ובשעת התנאים נדבר בפירוש כמה יתן כ"א נדוניא וכמה מתנות וכן מבואר בהתנאים

(א) תשובה לדעתי צריך ליתן כתב גם על המתנה דכיון דבהתנאים נזכר כמה יתן מתנה א"כ המתנה נמי הוי כנדוניא ומה חילוק יש בין הנדוניא למתנה וכבר הורה כן בס' חסד לאברהם. ולכאורה הי' מקום לומר דהמתנה שנותן החתן להכלה הי' צריך לכתוב בהכתובה דכיון דמבואר בתשו' ריב"ש סי' ש"א דמתנה שנתן לה קרקע או מטלטלין שלה בין קודם נשואין בין אחר נשואין. ודוקא מה שנתן לה בגדים או תכשיטין אמרינן שלא נתן אלא להתקשט אבל מה שנתן לה מעות ודאי שלה והיא נוטלתן במגרשה אפילו שלא מדעתו כגון שסרחה עליו כמבואר בח"מ סי' צ"ט ובריב"ש א"כ מתנתו הי' לו לכתוב בהכתובה כמו הנדוניא אמנם המעיין בריב"ש בסוף התשובה שם יראה להדיא דהא דחילק בין שאר מתנות לבגדים ותכשיטין הוא דוקא בנתן לה הבעל לאחר