בית יצחק אבן העזר חלק א קצז

יוסף הנ"ל. ואשת הנאבד אמרה לפני רב מפורסם שהי' לבעלה חוטם עב ומעט שקוע ועיניו הי' גדולות ושינים העליונים האמצעים היו גדולות מאד ושפתיו עבות וזקנו ירוק צהוב ופניו דל וכחוש וארוך

(א) תשובה תחלה נחקור הואיל דכפי הנראה לא ידעו הערכאות את שם החולה אך עפ"י החולה וכ"כ כת"ה והואיל שר' יוסף הנאבד הי' מטורף בדעתו קצת יש להסתפק אם נאמן ששמו כך. הן אמת דמוכח מגמ' שהבעל נאמן שכך שמו להתיר אשתו כשמת כדאמרינן בסוף יבמות מעשה באדם אחד וכו' שכך קורין אותי בעירי והתיר ר"ט את אשתו וע' מהרי"ק סי' קע"ה ותשו' הרא"ש ותשו' ז' מהר"ם מלובלין סי' קכ"ט ואם הוא מדאו' או רק משום עיגונא ע' בבית אפרים סי' ז' בשם תשו' מהריב"ל דרק משום עיגונא הקילו. ואנכי פלפלתי ע"ז בתשוב' (ע"ל סי' פ' אות א' ב') וכתבתי דהדבר תליא במחלוקת והקשיתי מסוף יבמות דשם קאי לר' טרפון דבעי דרישה וחקירה וע"כ לא משום עיגונא התיר רק דמדאורייתא נאמן. והארכתי בפרט זה וכתבתי דאם הבעל נאמן מתורת עד א"כ בשוטה אין להשגיח על דבריו אמנם אם נאמר דנאמן משום דבעגונא הקילו יש אופן שגם שוטה יהיה נאמן ע' כנה"ג בהגהות ב"י סי' נ"ח וע' ב"ש ס"ק ל"ג וטו"ז דמבואר דקטן פחות מהגיע לעונת הפעוטות ל"מ אף באומר הרי אנו באין מקבורתו ושוטה לא עדיף מקטן אך מלשון הרמב"ם משמע דמהני באומר כך וכך ספדנים אף בשוטה כנראה מדברי כנה"ג הנ"ל. ובכ"ז הארכתי בנידן דאתי לידן. אך בנ"ד י"ל ממנ"פ אם הוא בעל אשה זו שהי' מטורף א"כ הרי מת ואשתו מותרת ואם אתה חושש שאינו בעל אשה זו א"כ הוא מרוב שאינו מטורף ונאמן לומר שכך שמו א"כ שוב מתירין אשתו דבעדות אשה א"צ רק לאמת הענין. וע' בספרי לאו"ח סי' ח"י אות י"ז מ"ש לישב קו' ברית אברהם סי' י"ג בענין זה ואולי יבואר עוד לפנינו: ובנ"ד שלא הי' שוטה גמור רק קצת מטורף נראה פשוט דנאמן שכך שמו

(ב) והנה מה שיש שינוי בשם המשפחה כבר כ' בתשו' הר"ן סי' ל"ג דאם יש עדות ברורה אין מטיל השינוי ספק. וע' בתשו' מאיר נתיבים סי' כ"ד ובבית אפרים סי' כ"ד כ"ה ובאבני מלואים בתשו' הנדפסת סוף חלק א' ובדברי חיים ח"א סי' ל"ד ל"ה וח"ב סי' מ"ו ולעיל סי' ס"ג וסי' ע"ז ובנ"ד שהיה חולה וקצת מטורף יש לתלות בטעות או שלא אמר באר היטב וסברו שאמר מאקאוועצקיא ובאמת אמר מענקייעווסקיא או שבעצמו לא דקדק באמירתו מ"מ נהי שלא הוי שינוי לגריעותא אבל עכ"פ לטיבותא אינו מועיל ונמצא שאין כאן רק שמו ושם אביו ובשמו ושם אביו בלא עירו וודאי אין מתירין כמ"ש הח"מ. ס"ק ל"ח וכת"ה כ' דבנ"ד שיש סימן אמצעי ושינים גדולים מצרפין אותו לשמו ושם אביו אך שכ' דדעת ח"ס סי' פ"ו הובא בפ"ת ס"ק ק"ו דשנים האמצעים העליונים גדולים אפילו סימן אמצעי ל"ה ושאר הסימנים ודאי הוה סימנים גרועים. אך מה שאמר העד הראשון שחוטמו היה צוגעפלאשט והאשה אומרת שבעלה הי' חוטם עב מעט שקוע זה עכ"פ הוי סימן אמצעי כמ"ש בפ"ת ס"ק ק"ח דאף דל"ה כעין חרום דקרא מ"מ הוי סימן ועכ"פ מצרפין ב' סימנים משיניים גדולים ומחוטמו לשמו ושם אביו דהוה עכ"פ אומדנות והוכחות ומתירין בשמו ושם אביו כמבואר ברמ"א סעיף י"ח. והנה כסברתו מבואר בנובי"ת סי' נ"ה דשמו ושם עירו מהני בסימן אמצעי מק"ו דהרי שם אביו גרוע מסימן אמצעי דלדעת הרמב"ם נראה דסימן אמצעי מהני מדאורייתא ושם אביו לבד ודאי ל"מ. וכיון דמועיל שמו ושם אביו ושם עירו כ"ש דמועיל שמו ושם עירו וסימן אמצעי וה"ה דמה"ט מועיל שמו ושם אביו וסימן אמצעי. אמנם בתשו' אחת (ע"ל סי' ע"ד אות א') שדיתי נרגא והקשיתי מגט דיש ג"כ שמו ושם אביו ואפ"ה מבואר בגיטין כ"ז דבעי דוקא נקב בצד אות פלוני דהוה סימן מובהק וסימן אמצעי ל"מ אף דתוס' כתבו ב"מ כ' ע"ב דל"ח לשני יוסף ב"ש רק מדרבנן ומ"ש ממיתה דמהני שמו ושם אביו וסימן אמצעי והארכתי בישוב הדבר וכעת נ"ל דל"ק שהרי הרא"ש כ' והובא בב"ש הטעם דבגט בעי תרתי לטיבותא ובמיתה מותרת בחדא לטיבותא שיירות מצויות ולא הוחזקו משום דבגט אפשר להשיג גט אחר ומה"ט ס"ל לפסקי מהרי"א דסגי בשמו ושם אביו דבמיתה קיל מגט א"כ כשיש אומדנות והוכחות, או שיש סימן אמצעי סמכינן אפיסקי מהרי"א דבמיתה קיל מגט

(ג) והנה מה שעומד לנגדינו כחומה בצורה הוא העד השלישי שהעיד שראה החולה ואין זה בעל האשה הזאת. והנה בתשו' כתבתי דלכאורה ע"א נאמן נגד סימנים דל"ה רק כרוב וע"א נאמן נגד רוב כמ"ש הפנ"י בקדושין ס"ג ודעת הש"ש נגד רובא דליתא קמן אין ע"א נאמן ודעת נובי"ק אה"ע סי' ס"ט דאף נגד רובא דליתא קמן נאמן מק"ו מ"מ לדעתי דע"א אינו נאמן להכחיש נגד סימן מובהק שהעידו עדים כמו באבידה דהדין באחד אומר סימנים והשני מייתי ע"א ינתן לבעל הסימנים כדמוכח קצת בגמ' דב"מ דדוקא בסימנים וסימנים וע"א יניח הא סימנים וע"א ינתן למי שאומר סימנים וכ"כ ביד יוסף ב"מ. והארכתי בפרט זה לעיל בסי' ע"ד אות ה' ו' ז' ח' ובסי' ע"ה) והנה בסימן מובהק שמתירין האשה מדאורייתא ודאי ל"מ הכחשת עד א' דהנתיבות סי' מ"ו ס"ק ח' שכתב דבסימן מובהק מוציאין ממון הרי דעדיף מרוב ועוד דהרי להתיר אשה ל"מ רוב כמ"ש תוס' ב"מ כ' ע"ב ומדמתירין בסימן מובהק אף מדרבנן ע"כ עדיף מרוב ושוב אין ע"א נאמן להכחיש ואף דבע"א המכחיש יש שני חזקות דעדיף מרוב. הנה הריב"ש הובא בנוב"י אה"ע סי' מ"ג לא כתב רק דשוה לרוב וכיון דסימן מובהק עדיף מרוב ל"מ הכחשת ע"א אף בשני חזקות והכי מוכח קצת בש"ס יבמות דף קי"ז דתני עד אומר מת ונשאת ובא עד ואמר לא מת לא תצא ומקשה אף לא נשאת נמי כ"מ שהאמינה תורה וכו' ומה מקשה דלמא העיד א' בסימן מובהק שמת והשני העיד שהוא חי דבלא נישאת לא תינשא דעדיין לא שייכא חזקת דייקא ונאמן ע"א להכחיש משא"כ בנשאת דאיכא חזקת דייקא דמרעא לחזקת א"א לא תצא וזה רחוק לומר דבכה"ג אף בנשאת תצא דע"א יהי' נאמן להוציא אשה מבעלה אלא מוכח דבכה"ג תנשא לכתחלה דבכה"ג נמי אמרינן כ"מ שהאמינה תורה וע' לעיל סי' ע"ד אות ו' הארכתי בראיה זו והנה בנ"ד אין כאן סימן מובהק רק שמו ושם אביו ומצרפין סימן אמצעי. וגם בכה"ג אלו היו ב' עדים על שמו ושם אביו ועל סימן אמצעי עד אחד לא מצי לאסור. אך בנ"ד אין כאן על שמו ושם אביו רק עדות ערכאות ועל הסימן משניים אין כאן רק עד הראשון והאשה ועל החוטם אמרה האשה ועד השלישי והוא מעיד שאינו בעלה ע"כ לע"ע לא אוכל לדון להתירא עד שיבקשו ויחפשו עוד עדים

(ד) והנה בדין שלפנינו אין לדמות למ"ש הגאון מליסא בקהלת יעקב סעיף כ"ז דאם אחד מעיד שהכירו מת ויבא אחר להעיד שנתקלקל צורתו ולא מהני הכרה דל"מ הכחשה ודוקא כשמכחיש לגמרי הוא דהוי הכחשה משא"כ כשאינו מכחיש רק מקלקל ראית הב' ל"מ כלל דאין דבר שבערוה פחות משנים והובא בפ"ת ס"ק קמ"ו דכאן העד הג' מכחיש לגמרי העדות שאומר שאין זה בעלה גם דברי הגאון מליסא איני מבין דכאן אדרבה מעמידה בחזקת א"א ואין דבר שבערוה פחות משנים הוא רק להוציאה מחזקתה כמ"ש בתשו' מהרי"ק סי' קע"ב וע' בש"ש ש"ו פ"ג וכבר כתבתי בתשו' (לעיל סי' ע"ד אות א') שדברי הגאון מליסא צ"ע סוף דבר לע"ע לא אמצא מקום להתיר האשה הזאת אף אם נאמר דעפ"י הערכאות יש להתיר וגם אם נאמר דב' סימנים אמצעים הוי כסימן מובהק כיון שהכל הוא עפ"י ע"א והאשה ועד אחד הוא מכחיש אין ק בידנו להתירה

(ה) ומ"ש כת"ה דל"ה ע"א בקטטה הואיל ונפרד ממנה דל"ה מיחדרא להו ורצתה שיגרש אותה דהרי אמרינן בגמ' דאם אומרת גרשתני לא מקרי קטטה רק באומרת גרשתני בפני פלוני ופלוני ואפי' לדעת הי"א דהמיר דתו הוה כקטטה דוקא בהמיר אבל בנפרד ממנה שרצה הוא לגרשה או שרצתה היא לא מקרי קטטה לענין זה דניחוש שמא שכרה עדים. ומבואר בתשו' זקני הח"צ סי' צ"ה דאפילו רצה לישא אחרת לא מקרי קטטה ומדבריו מבואר דאפילו בישא אחרת לא מקרי קטטה וכ"ש בנפרד ממנה מחמת שרצתה שיגרשה דלא חשודה שתשכור עדים בשגם שגבו הב"ד עדים מרחוק בלתי ידיעתה ע"כ ודאי אין חשש בזה במקום עיגון. אך שיש חשש על אמירת האשה הסימנים שמא אומרת בדדמי הואיל ושונאת אותו והפרידה אותו ואין ראיה מדברי ח"צ דשם ארגיל הוא הקטטה וקיל טפי אך י"ל כיון דסמכינן על, שמו ושם אביו על הערכאות ולא אצטרכא הסימנים רק לאצטרופי ע"כ סמכינן אפוסקים דלא מקרי קטטה ויש לדבר עוד בנ"ד שהעד אמר שהחוטם ה' אביסעל צוגעפלאטשט. והאשה אומרת שהי' לבעלה חוטם עב ומעט שקוע אם שקוע וצוגעפלאשט הוא כונה אחת דלשון צוגעפלאשט משמע דנעשה אח"כ ול"ה משמעות לשון שקוע גם אין לומר דיש ב' עדים שהחוטם מהנמצא היה שקוע חדא דהעד השלישי אומר שאין זה בעלה ואם הוא משקר אינו מצרף לעד שהחוטם הי' שקוע. אמנם אף אם לא נאמר כן מ"מ על בעלה שהי' לו כן אין לנו רק האשה ואינה נאמנת נגד ע"א שאומר שהנמצא אינו בעלה וגם הערכאות אינן נאמנים נגד עד א' ומ"ש כת"ה שאולי יש לתלות ביען שהעד השלישי העיד שראהו בעת שנשתרבב לשונו מעט מפיו נראה לו בטב"ע שאינו זה האיש יוסף בן ליב הנאבד רחוק לומר כן הואיל וראהו חי. והוא אמר בבירור ועל הס הסימנים ושמו ושם אביו אין כאן עדות ברורה מפי ב' עדים. ע"כ צריך עוד חקירה ודרישה להתיר עגונה זאת: (ועיין לקמן) והנני ידידו

סימן קיז ב"ה לבוב בונה ירושלים לפ"ק

להרב הנ"ל

שמחתי להשיג מכתבו ולשמוע משלומו ואשר עתה העיד עד א' בפני ב"ד של ג' שראה הנפטר כשהביאו לעיר פעטרקאעווקע והכירו תיכף שזה יוסף מאקיעווסקי שהי' לו חוטם עב ומעט צוגעפלאשט אין פערבויגען ארויף ושיניים גדולים. ואמנם מלבד הסימנים הכירו היטב אופען אנבליק שהוא יוסף מאקיעווסקי ולא אחר

(א) תשובה כבר כתבתי שיש בנ"ד עדות ערכאות על שמו ושם אביו ויש לצרף הסימנים שהי' החוטם מהנמצא קצת צוגעפלאשט ושהי' לו שינים גדולים והאשה אמרה שכן היה לבעלה לסימן אמצעי דמהני בהדי שמו ושם אביו דעכ"פ הי'