בית יצחק אבן העזר חלק א קצו

איסור אף אם נאמר דכשאין מקיים התנאי לא הותחל החרם למפרע הגם דלדעתי לא בטל רק אח"כ מ"מ אף אם נאמר דלמפרע הותר מ"מ הוי בחזקת איסור כדאמרינן ביבמות פ"ח בהקדש שאומר דאיתשיל מרא עלה כיון דכבר היה מוחזק לאיסור הוא בחזקת איסור ואינו נאמן ע"א וה"ה שאינו נאמן הצד האחד להתיר לו החרם וע' בקונטריס הספיקות לקצוה"ח כלל ז' אות ד' שכתב בסברת הרמב"ם שפוסק במוכר לחבירו בית כור עפר הן חסר הן יתיר מדה בחבל דהולכין אחר פחות שבלשונות ואפילו לא נתן המעות כופין ללוקח לשלם כל המעות אף אם נותן לו חסר וכ' הקצה"ח הסברא דכיון דהלוקח כבר נתחייב בכל המעות משעת קנין מ"מ כשיש ספק בכמות המקח צריך לשלם כל המעות ודבריו צ"ע דבודאי המקח הוי תנאי דלא חייב המעות רק באופן שיתן המקח וכיון שספק אם קיים תנאו ונתן כל המקח או לא קיים תנאו למה צריך לשלם כל המעות וקצה"ח כ' שם אות ה' דה"ה להיפך בקונה מקח ידוע וספק בכמות המעות א"צ ליתן רק פחות שבמעות. ובספרי ב"י חא"ח סי' ע"ד אות ו' כתבתי דלנתיבות דכל תשלומי מקח בלא זקף במלוה הוי תנאי ואם אינו משלם ל"ק המקח כשיש ספק בכמות המעות הוה ספק אם קיים תנאו וע"כ גם המוכר א"צ ליתן החפץ אם אינו רוצה כשספק בכמות המעות רק שם כתבתי דלדעתי המעות ל"ה תנאי עיי"ש שהארכתי. אמנם המקח ודאי הוי תנאי ע"כ צריך על דברי הרמב"ם לסברת הקצה"ח אולם לפמ"ש לעיל נכונים דבריו דנהי דהוי ספק בקיום התנאי מ"מ כיון שכבר החזיק החיוב שהרי מכר בסכום ידוע וסכום המקח אינו ידוע ע"כ חייב ליתן הסכום וכן להיפך כשכמות המקח ידוע וכבר החזיק שהמוכר חייב ליתן כמות מקח זה ונקנה בקנין אף אם כמות המעות אין ידוע מחויב ליתן כמות המקח דאיכא חזקת חיוב אף אם היה ספק בקיום התנאי ומ"מ יש עוד לעיין בסברות אלו ואין דומה לתנאים שכתבתי דכבר חל האיסור לזמן שא"צ לקיים התנאי ועכ"פ לענין תנאים יפה כתבתי דאיתחזק איסורא

(ב) וכת"ה כתב דע"כ מוכרח דלפטור מחרם מקבלין עדים שלא בפני הצד השני דאס"ד דכיון דהוי חוב להשני אין מקבלין א"כ איך מתירין אשה להנשא אם מביאה עדים שנתגרשה ומקבלים עדות שלא בפני בעלה. וזה אין ראי' דהר"ן כתב בריש גיטין דמה"ט לא טענינן מזויף בגט דמתוך חומר שהחמרת עלי' בסופה הקלת עלי' בתחילתה ומה"ט מתירין להנשא בב' עדים אף שלא בפני בעלה דל"ח להערמה דתיאסר גם על בעלה השני משא"כ בתנאים אם ניתן היתר לצד אחד אולי יש ערמה בדבר. ואמת לפי טעם הראשון של הר"ן דאין האשה ממונו של בעלה ומה"ט לא טענינן מזויף ה"ה בתנאים י"ל כן משא"כ לטעם השני אין ראיה ובספר יהושע סי' פ"ז כ' דאם מעידין עדים שזינתה לענין להרוג מיתה אין מקבלין עדות שלא בפני בעלה כמו בעבד בסנהדרין דף י"ט ובמח"כ נעלם ממנו דברי הר"ן הנ"ל דאין האשה ממונו של בעלה ואין להאריך בפרט זה: שוב ראיתי בתשו' הרשב"א חלק רביעי סי' ר' שכתב דלעדות הבעל שגירש אשתו שיוכל לישא אחרת מקבלין שלא בפני האשה ומייתי ראיה מדמקבלין עדות לאשה שנתגרשה שלא בפני הבעל, אמנם הרשב"א כ' שם עוד הרבה סברות דמהני קבלת עדות שלא בפני האשה דהעדים הם כרדופים לילך למדינת הים ונראה קצת דלא סמך אסברא ראשונה. וראיתי מביאים תשו' דברי ריבות בשם הרשב"א ואין לפני. והנני ידידו דו"ש סימן קטו

ב"ה פשעמישל תר"ן

להרב החריף וכו' השלם מוה' יונתן בנימין הורוויטץ רב בעיר ביסטריץ במדינת הגר

בדבר אשה אלמנה ששדכה בתה עם בן רב אחד והתחייבה לסלק קודם הנשואין סך מסוים חוץ מזה סך מסוים מונחים בהדעפעזיטענאמט והחתן יקחם אחר החתונה וסך מסוים על מלבושים ותכשיטין ס"ה י"ט אלפים וה' מאות ר"כ וצד השני לא התחייב א"ע נדן רק בגדים להחתן ותובע השדכן מהאלמנה מסך מזומן ומהדעפאזיט כפי הנהוג ומתכשיטין ובגדים החצי ושאלני כ"ת כמה צריכה ליתן שדכנות ומתי

(א) תשובה הנה מסך שמסלקת האלמנה במזומנים מגיע חמשה פערצענט לפי המנהג דפה וכפי הנראה ממכתבו גם שם המנהג כן ומסך שמונח בהדעפעזיטענאמט או מהווייזענ אמט והיא מלוה על אינטאבאליציאנען ונכתב בהתנאים שיקבלם החתן מיד אחר החתונה מגיע לשלם מזה חצי מתשלומי מזומן כי מבואר בהתקנה בזה"ל. ספרים מרגליות חובות וכתבים וקרקעות יתנו החצי א"כ המעות המונחים בהדעפעזיטענאמט והיא אינטא בילירט על בתים דינם כשאר חובות ומה שלוקחים מזה על בגדים אינה צריכה לשלם כלום וכן מהוצאות ומתנות אך מה שלקחו מזה על תכשיטין תתן החצי ממזומן הגם שהסך תתן במזומן מ"מ כיון שיחדה בפירוש על תכשיטין דינו כתכשיטין

(ב) אמנם על מי חל חיוב התשלומין הנה המנהג פשוט שחל על צד החתן החצי ועל צד הכלה החצי ובנ"ד שהחתן אינו נותן נדן ולאביו אולי אין לו. עכ"ז אין על האלמנה רק לשלם מחצית החיוב ממה שמבואר לעיל והגם דלפי שיטת הרמ"ה בח"מ סי' ת"י בשנים שהזיקו ולאחד אין לו לשלם מחויב השני לשלם כל ההיזק כר' נתן דאמר אי ליכא לאשתלומי מהאי משתלם מהאי מ"מ אין הלכה כרמ"ה (וע' בספרי חא"ח סי' ל"ד אות ח' ולעיל סי' צ"ג אות י"ב י"ד שביארתי הסברא בקצרה דס"ל לר"נ כמו שהוכחתי שם מתוס' ב"ק צ"ח ע"א, ד"ה מתיב רבא דהיכא דעשה היזק בידים במקצת וגרם בכולה מגלגלין עליו את הכל וה"ה בשנים שהזיקו כל אחד הזיק במקצת וגרם בכולה ולכן צריך לשלם הכל) ובלא"ה יש לחלק משם לנ"ד וגם לא דמי לאחד שהפקיד אצל שנים בח"מ סי' ע"ז דכל אחד ערב בעד חברו דכאן בשדוך מעיקרא לא נכנסו הצדדים אדעתא שיהי' אחד ערב בעד השני וקצת משמע כן בתשובת עבודת הגרשוני סי' נ' שאין הבעל חייב לשלם בעד אשתו חלק שדכנות מתורת ערבות דאל"כ נהי שלא דנו שם רק על חלק המגיע מהאשה מ"מ מתורת ערבות ישלם הבעל על כן בנ"ד אין חיוב על האלמנה רק החצי מהמבואר לעיל מ"מ המנהג שצד הגדולה מפייסים להשדכנים לתת יותר מהחיוב כדי להפיס דעתם וכן תעשה האלמנה וצד החתן אם אין לו מזומן פשיטא דא"צ למכור כלי ביתו או להשכין לשלם שדכנות דאמרינן אומדנא אדעתא דהכי לא נכנס להשידוך והוא כל שכן ממ"ש בתשובת הרא"ש כלל ח' סי' ד' הובא ביו"ד סי' רל"ב מי מי שנשבע או נדר ליתן למשודך בתו סך מסוים ונתקלקלו חובותיו אין מחייבין אותו למכור דירתו וכלי תשמישו משום דאדעתא דהכי לא נדר ועיין בספרי בית יצחק חיו"ד ח"ר סי' ל"ג מה שכתבתי בזה

אמנם אם יש לצד החתן מעות צריך לפשר עם השדכנים. כי לפי ששמעתי המנהג דפה שהדאקטורים שאין מחייבין א"ע נדוניא אין משלמין מצדם שכר שדכנות והצד השני משלם החצי אמנם יכול להיות הטעם לפי שאינם צייתין לדינא על כן מן הראוי שצד החתן יתפשר עם השדכנים וזמן התשלומין המנהג לשלם בבחור ובתולה תיכף אחר התנאים ואין לשנות ואין בזה להאריך

(שייך לקונטרס עגונות

) סימן קטז

ב"ה לבוב וברכתיך לפ"ק

שלום וברכה לידידי ה"ה הרב הגאון הגדול החריף ובקי המפורסים לשם ולתהלה בתוך אמוני עם סגולה כש"ת מ' חיים ברלין נ"י אבד"ק יעליסאוועטגראד יע"א

בשמחת לבבי הגיעני מכתבו ומרוב הטרדה התמהמהתי עד היום טרם באתי לכלל החלטה בענין זה וכתבתי בקצרה העולה על דעתי

ע"ד מ' יוסף בן ליב מאקאיעווסקי שדר עם אשתו ונפרד ממנה ע"י קטטה ובקשה מאתו שיגרשה ולא רצה והלך לבית אביו לסמילא ומשם בא עם אביו ליעליסאוועטגראד והי' מטורף בדעתו קצת ובתחלת חדש אלול תרנ"ז הלך פתאום מביתו ולא הגיד לשום איש אנה הוא הולך ולא ידעו מה הי' לו ונאבד מן העולם. וביום ב' ט'. אלול הביאו שני אנשי חיל נכרים איש אחד חולה אשר שלחוהו מהפאליצייא שבכפר פאקראווסק לעיר נאוואבראגא דמתקריא פעטראווקא לקבלו שמה לבית החולים והי' כתוב בתוך הראפארט של הפאליצייא שם החולה יוסף בן ליב מאקאוועצקי והחולה לא היה יכול לדבר כי הי' גוסס ובי' אלול של"ח ופקודי בית החולים חנטוהו ומסרוהו ליהודים וקברוהו ואחר ב' חדשים באה הפקודה מהממשלה להוציאו מקברו ולחנטו שנית וכן עשו וקברוהו שנית ולא ידעו בעיר נאוואפראגא מי הוא זה המת אך ע"י שהי' כתוב שם יוסף בן ליב מאקאוועצקי בתוך הראפארט נתפשט הקול שזהו יוסף בן ליב מאקעייעווסקי מעיר סמילא הנאבד ביעליסאוועטגראד. והנה הרב דק"ק פעטראווקא שלח שליח יהודי לראות בפנקס הערכאות וראה שהאיש יוסף בן ליב מאקאוועצקי הובא לבית החולים מכפר פאקראווסק ומת שם. והנה נגבה עדות בעיר פעטראווקא בב"ד של ג' והעיד א' שראה את החולה כשהובא לשם והי' גוסס והי' לו גראסע אין גראהע אויגען ופיו הי' פתוח וראה שהשנים העליונים היו גדולים יותר משאר בני אדם והשפתים הי' עבים והחוטם הי' עב וקצת הי' צוגעפלאשט והזקן הי' צהוב ואח"כ בשעת שלקחו לקברו ראה שהי' לו סינירקוס על הידים ועד שני העיד שראה את החולה כשהובא לעיר והי' לו זקן קטן צהוב גם העיד שהכיר מנעוריו את ר' יוסף בן ליב מעיר סמילא ולפני שבע שנים ראה אותו עס האט זיך דאמאלס געשאטען איין געהל בערדל ופניו הי' כחוש וארוך וחוטמו גדולה וב' שינים האמצעים העליונים הי' גדולים משל שאר בני אדם ואחרי שסיפרו הקברנים שהיו אצל הנפטר סימנים אלה ודאי הוא יוסף בן ליב מאקעייעווסקי. ועד שלישי העיד שראה את החולה כשהובא והי' לו זקן צהוב ועינים גדולים והחוטם הי' גראב אביסל צוגעפלאשט ואמרו עליו ששמו יעקב ישעי' מאקעוועצקי ואותו לא הכיר כלל אך את יוסף בן ליב מאקייעווסקי אשר אשתו מכפר ווערבלאשיק והוא פאפיראסניק הכיר היטב ולפי מה שראה החולה אין זה