בית יצחק אבן העזר חלק א קפח

אומרים הואיל וזו וכו' ולא שמיע דאמר ר' אלעזר מודים ר"י ור"ש בעדים הך לא שמיע כלומר לא סבירא לי' דרב ס"ל אף בעדים תנשא דפליג אר' יוחנן דס"ל בהכחשה דהוה דין מרומה אף בעדות אשה בעי עשאי"ל ורב לא ס"ל כן והלכה כרב באיסורי. ובעיקר הדברים הרבה יש לפלפל ולא באתי רק לעורר המעיין

סי' ק"ד

ב"ה לבוב ואברכך ואגדלה שמך לפ"ק

להרב הגדול החכם הכולל יקר רוח ואיש תבונות מ' יונה צבי יכונה דר. לעבל נ"י האבד"ק עמדען והמדינה

ע"ד איש אחד שנשא אשה עפ"י דת יהודית וגירשה ע"י שטר פטור הממשלה ציווילשיידונג והלכה המרשעת והיתה לאיש אחר בלי גט פטורין כדת משה וישראל ועתה האשה אינה רוצית לקבל ג"פ כדת ובעלה הראשון מבקש היתר לישא אשה אחרת. והנה המסדר קדושין הראשונים הוא אינו יודע בטיב גיטין וקדושין ונתברר לפניו כי הטבעת קדושין הי' של האשה ועל הכתובה לא הי' עדים חתומים ויש חשש שהמסדר ייחד עדים פסולים או קרובים כי הוא עם הארץ ושאל אם מתירין לו לישא אשה בהיתר מאה רבנים

(א) תשובה מה שכתב כת"ה כי הקדושין לא היו רק בדרך השלישי וכונתו שקידש בביאה וחזינא לדעתי' שקדושי כסף אין כאן הואיל וטבעת קדושין הי' שלה וזה ליתא דכיון דנתנה לו טבעתה שיקדש אותה ודאי הקנתה לו הטבעת והוה כשלו והוה ודאי קדושין כמ"ש ד"ז בתשו' ח"ס סי' פ"ו וסי' ק"ו באריכות והובא בפ"ת לסי' כ"ח ס"ק כ"א. והשואל בתשו' ח"ס סי' פ"ו רצה לומר דהוה ספק קדושין דשמא אשה לא ידעה לאקנויי ואף דנפשטה האיבעי' בגיטין כ"א מאשה כותבת את גיטה חשש לדעת הרשב"א בחידושיו דבגט הטעם דאקנויי אקנו לי' רבנן וזה לא שייך בקדושין, וח"ס מייתי לב"ש סי' קכ"ד ס"ק י"ט דבקלף ל"א אקנויי אקני רבנן. וע"כ דנפשטה האיבעיא. ואמנם אף לדעת הרשב"א אינו דומה קידושין לגט דהרי בתורת גיטין להגאון מליסא ר"ס ק"כ הקשה על הב"ש שכתב דקלף צריכה להקנות בפירוש לבעל אמאי בקידשה בגזל דידה ואמרה הן מקודשת ה"נ בגט שקיבלה ברצון נימא דאקניתה לבעל ותי' דבקדושין הוה כמוכרת עצמה בעד החפץ ובודאי הקנתה החפץ משא"כ בגט שאינה מדברת מהקלף יש לומר שלא ידעה לאקנויי א"כ בקדושין ודאי ידעה לאקנויי וכש"כ דבזה"ז בסידור קדושין עפ"י חוקי המדינה ששואלין להכלה קודם הקדושין והיא אומרת הן לא גרע מגזל דידה ובודאי ידעה לאקנויי. ובלא"ה יש לחלק דהרי בפנ"י הקשה בגיטין כ' ע"ב בהי' מוחזקין בטבלא שהוא שלה והרי מה שקנתה אשה קנה בעלה. ועכ"פ יש לבעל ק"פ ואמאי צריכה לאקנויי לי' ותירץ בישי"ע סוף סי' קכ"ד דקאי למ"ד אין לבעל פירות משעת חתימה אמנם גם למ"ד יש לו עד שעת נתינה י"ל דבשעת נתינה אין לו ול"ה הגט בשעת נתינה שלו. ולפ"ז דה"ט דסברה הגמ' אשה לא ידעה לאקנויי דסברה דבלאו קנין יש לו זכות בהגט קנין פירות וזה ל"ש בקדושין דאין לו זכות קודם הקדושין ודאי ידעה לאקנויי וקצ"ע בסברא זו דא"כ מה מייתי בגמ' ראי' מזקן שהי' מקנה אך י"ל דזה דמשני דאשה לא ידעה לאקנויי משום דסוברת שיש לבעלה זכות משא"כ בזקן ועכ"פ הדבר ברור דהוה ודאי קדושין לדברי הח"ס גם מה דפשיטא לי' דבודאי קידשה בביאה הנה מבואר ברמ"א ס"ס ל"א דדוקא בקידשה בפחות מש"פ או קידושי קטן אמרינן דודאי קידשה משא"כ במקום דאיכא למטעי ל"ה קידושי ודאי ועמ"ש בתשו' לעיל סי' כ"ט בענין ציווילעהען דלא ודאי קידשה. גם מ"ש דיש חשש שמא ייחד עדי' קרובי' מאין הרגלים לחוש לזה דבודאי העדים מרוב כשרים אם לא מיירי במקום שרוב פסולים או עכ"פ מחצה על מחצה

(ב) ולדינא אין נ"מ בדין שלפנינו דבודאי כשהאשה דרה עם בעל אחר מתירין לו לישא אשה אחרת רק בדבר היתר מאה רבנים דעת קצת פוסקים דדייקי מלשון מתירין לו דבעי מאה רבנים

אמנם הח"ס סי' ג' הכריע דאף באשה גרושה שנשאית לכהן שלא ידע שהיא גרושה ואינה לפנינו בעי היתר מאה רבנים. אמנם כ' דל"ה ודאי זכות להאשה אף דחשודה לעבור בלאו מ"מ על איסור א"א לא חשודה ובודאי לא תזנה משא"כ במומרת ומ"ה ל"מ בעובדא דידי' זיכוי גט וכן מה"ט בנאסרה עליו משום זנות ס"ל ליש מחמירין בסי' ק"מ דל"מ זיכוי גט דאין ברור שתזנה עוד ול"ה בודאי זכות לה ע"כ בעי היתר מ"ר משא"כ בנ"ד שיושבת תחת בעל ובודאי תזנה הוה כמומרת ואף דהאשה לא תרצה לקבל גט בעצמה או משום בושה או משום טירחא מ"מ ע"י זכי' נתרצה בודאי שיזכה לה גט וא"צ להיתר מ"ר אמנם אחר שיזכה לה הגט יקבל הבעל הגט מיד הזוכה ויעשה אותו שליח להולכה כמו שעושין במומרת. אמנם כ"ז בידוע בעדים שהאשה יושבת תחת בעל אחר והנה בנ"ד יש קצת לצרף לההיתר דיש ספק בגוף הקדושין לסברת השואל בח"ס סי' פ"ד הנ"ל ולענין החר' יש לצרפו

(ג) והנה באשה שגירשה בעלה אצל הציווילגעריכט ברצונה ואינה רוצית לקבל גט לכאורה יש לדון שיכול לגרשה בע"כ דהרי מבואר בסי' קי"ט ברמ"א דאם גירש אשה ונמצא הגט פסול יכול לגרשה בע"כ ועל כרחך הטעם כיון דנתרצה פעם אחת אינה יכולה לחזור ואע"ג דבאמרה שרוצית ודאי יכולה לחזור מ"מ כיון שנעשה מעשה עפ"י דיבורה בטל החר' ולפ"ז בנתרצה וחתמה עצמה אצל הגעריכט ואולי קיבלה גט פסול שם על כן אינה יכולה לחזור אך לפי המבואר בכנה"ג סי' קי"ט אות י' דדוקא אם ידענא שלא ידעה בפיסול אבל אם ידעה בפסולו אינו יכול לגרש בע"כ ולפ"ז בציווילשיידונג שידעה בפסולו אינו יכול לגרש בע"כ

ולפ"ז יש לומר דגם אם גירשה בגט פסול אינו יכול לישא אשה על אשתו דדוקא לגרש בע"כ יכול כיון שכבר נתרצית ומחלה החרם אבל לישא ב' נשים ל"מ מחילה דידה כמו שמסיק בתשו' הר"ן סי' מ"ח ומ"מ צ"ע בדין זה וכבר כתבתי בתשובה מזה

והנני ידידו

סי' קה

ב"ה ברעזאן תרי"ט

לרב

אחד

(א) ע"ד האנשים שנשאו מכבר בלי רשיון המדינה ועתה השיגו הרשיון ורצונם שהרב יעשה הקידושין והנשואין עפ"י נימוס המדינה כדי שיוכל לכתוב בזאת בהמעטריקאלבוך וגם יוכל לתת מכתב תעודה ע"ז והוא כעת לעזר ולהועיל בכמה עניינים הנה ידוע שעפ"י הדין אם מקדש אשה בפני שנים האשה א"א גמורה ומעתה בהכי סגי שהרב יראה שהוא מקדש אותה ויהי' בפני שנים והם יהיו העדים. כפי שנחוץ לכתוב שמותם וליתר שאת אם ירא המסדר מפני חוקי המלכות יכניסום תחת החופה בביתו ויעשה ברכה על הכוס ברכת היין שזה בודאי רשאי ואם רוצ' יקרא גם הכתובה וכל זה יעשה בהצנע ועפ"י נימוס המדינה כיון שראה שנתקדשה בפניו ויוכל לכתוב ולרשום שעשה הטרויאונג כדת וכדין וכלה בלא ברכה ל"ש בזה כיון שכבר עשה הברכה ולדעת המ"ל חופה קודם קדושין מהני אשר עפ"ז אפי' לו יבא הדבר לכור הבחינה איך היו הקדושין יבחן עפ"י דת שעשה כדת ואין לחוש ע"ז. ואמנם מה שהנהיג רב אחד לגרש מקודם ולקדש מחדש כדי לעשות הברכות כדת היא שלא כדין וגרם מכשול גדול הן לפני כהנים והן אולי לא תרצה לקחתו בחזרה וגם לא הועיל כלום דאם גרשה כדי לעשות אח"כ הברכה הרי גורם ברכה שא"צ. ע' ביומא ע' ובתוס' שבת קי"ח לענין חילוק הסעודה לשנים. ואף דלענין חילוק הסעודה לא קיי"ל הכי היינו דבשבת מותר לגרום ברכה שא"צ כמ"ש המג"א בסי' רט"ו אבל בחול קיי"ל כן וכן הוא לענין שחיטה אסור לשוח משום גורם ברכה שא"צ. וכן י"ל בישוב שהשמיט הרמב"ם בה' עבודת יו"כ פ"ג והטוש"ע בא"ח סי' קמ"ד דברי ר"ל ביומא משום ברכה שא"צ ולא כתבו רק הטעם משום פגם ולא ראיתי מי שנתעורר מזה ולהנ"ל נכון דבשבת ויו"כ לא קי"ל כן אבל בחול קיי"ל כן. ועיין עוד תוס' מנחות ל"ו בסח בין תפלה לתפלה חוזר מעורכי המלחמה אפי' בירך שלא כדעת רש"י משום גורם ברכה שא"צ עיי"ש באופן דגם בגרש משום ברכה הוי גורם ברכה שא"צ אלא שצריך לבאר בב"ב קע"ד במשה בר עצרא דאמר אביי ליכא דניתיב עצה לגרשה לדביתהו וניתבה הכתובה והדר נהדרי' וכן אמרינן בעירוכין כ"ג ולהנ"ל תקשה איך ניתיב עצה שיגרום ברכה שא"צ. ואמנם זה ודאי אם צריך ללכת לדבר נחוץ מותר לפסוק בין שחיטה לשחיטה, וכן לברך ברכת היין ול"ה גורם ברכה שא"צ דהוי לא אפשר ולא קמכוין וכן היא במשה בר עצרא שהי' צריך להכתובה משא"כ להפסיק ולגרש משום הברכה הרי קמכוון ע"ז והוי גורם ברכה שא"צ. ומן האמור יש להעיר הדבר לענין כהנים לפמ"ש באה"ע סי' ו' סעי' א' דלכתחלה רשאין לגרש על תנאי ולהחזיר אח"כ ומקור הדבר ממשנה גיטין פ"א ובתשו' הרא"ש שהביא ראי' דלכתחלה רשאין מיומא י"ג דכהן מגרש לכתחלה ואח"כ מחזירה וע' מהרי"ט חלק ראשון סי' נ' רצה לחלק בין תנאי בקום ועשה לשב ואל תעשה ומסקנא דאין חילוק ובכל גוונא שרי. ובזה נ"ל בביאור דברי התוס' ב"ק פ"ט שהקשו שם אהא דעבד ואשה פגיעתן רעה הרי כל לגבי בעלה ודאי מחלה. והרי לר"מ לא מצי מחלה לכתובה דאסור לשהות וכו' ול"מ מחילה ומסקנא דיגרשה ותמחול ויחזור. וקשיא דא"כ באשת כהן לא תהי' פגיעתן רעה דלא יגרשה שלא יוכל להחזיר וכבר הרגיש כן בתומים ולהנ"ל נכון דהכהן יכול לגרשה ג"כ על תנאי בשב ואל תעשה וכיון דבידה לקיים התנאי ודאי יכולה למחול הכתובה כעת דל"ש הטעם שלא תה' קלה בעיניו להוציאה דהרי כבר גירשה ובידה תליא מילתא ולא בדידי' ובודאי ברור בעיני דאז תוכל למחול ואח"כ תעבור על תנאי ויהי' הגט בטל ומ"מ המחילה כבר נעשה ועתה יכתוב לה כתובה ויתכן יותר לפמ"ש בתשו' מהרי"ק דחוב ל"ה דשלב"ל קודם הזמן