בית יצחק אבן העזר חלק א קפו

בספרי ח"ר יו"ד סי' א' אות ג' ובסי' מ"ט אמנם אף אם נימא כהנוב"י דבממון ל"ה עדות שאתה יכול להזימה דוקא בממון דמהני הודאת בע"ד וא"צ. עדים רק שנדע אם הדבר אמת משא"כ בקידושין דלא מהני הקדושין בלא עדים ודאי בעי עשאי"ל

(ח) ומה שהקשה בנוב"י דלא מקיים כאשר זמם לאסור אשה לבעלה או לעלמא שאין אוסרין העדים הלכה כתי' ראשון בתוס' ריש מכות דכיון דלוקין מלא תענה מיקרי כאשר זמם ודוקא ברצו לחייב מיתה לא מקיים כאשר זמם במלקות ומה שהקשה הנוב"י על תי' זה דהרי בריש מכות אמרינן ומה הסוקל אינו נסקל ופי' התוס' דהסוקל חבירו בסייף ומ"ה. גם העדים הבאים לסקול ידונו בסייף וכ' מהרש"א דה"ה עדים הבאים לשרוף יהיו בסייף והקשה דא"כ למ"ל קרא דלאחיו ולא לאחותו דזוממי בת כהן לא בשריפה והלא בכל עדים זוממין לא בשריפה וע"כ להוי אמינא קרא קמ"ל דזוממי בת כהן פטורים לגמרי וקשה דא"כ בת כהן הו"ל עשאאי"ל וע"כ כתי' הב' בתוס' דא"צ עשאי"ל היכי דגלי קרא. וזה יש לישב דלהוי אמינא לא נדרוש לאחיו ולא לאחותו רק נפרש הקרא דלאחיו שיהי' קיים דהרגו אינן נהרגין כדאמרינן במכות ה'. וחזות קשה ראיתי בנוב"י שם שכ' ד"ה ועוד מאן יימר דאם הוזמו צריכין לשלם הכתובה הא יכולין לומר לאוסרה על בעלה באנו ודבריו תמוהין דכיון דהעדים יודעים שמפסדת הכתובה ל"מ לומר לאוסרה על בעלה באנו כמ"ש תוס' סנהדרין ט' ע"ב ד"ה עדי האב דדוקא בנערה המאורסה יכולין לומר שלא ידעו שהיא חבירה עיי"ש ועמ"ש בספרי ח"ר יו"ד סי' א' אות י' בזה

(ט) סוף דבר כיון די"ל דבעי בקדושין עשאי"ל י"ל כיון דע"א לא ידע באיזה חודש אין בעדותו ממש ולא נשאר רק אחד ונהי דאנן חוששין לחומרא דאף בע"א חוששין לקדושין מ"מ כשהאשה מכחשת רוב פוסקים מתירים מ"מ אין זה מועיל דבזה"ז דאין דנין דין הזמה ללקות ודאי גם בקדושין ל"ב עשאי"ל דא"א לקיים כלל דין הזמה ע"כ ודאי הנכון כדברי הנוב"י וע' פנ"י כתובות כ"א ע"ב דמדאורייתא אף בממון בעינין עדות שאתה יכול להזימה ורק מדרבנן לא בעינן עדות שאתה יכול להזימה וה"ה בקדושין י"ל כן ומ"מ מה שנסתפק בתשובת חמדת שלמה סי' נ"ב בשם הגאון מליסא היכי דמקבלין עדות מדרבנן כגון בלא דרישה וחקירה אם יועיל העדות מדאו' לפמ"ש הדבר פשוט דמועיל דהרי בקדושין מדינא הי' צריך עדות שאתה יכול להזימה ובזה"ז ל"ה עדות שאי"ל דאין מלקין מלא תענה ואיך משכחת קדושין דאורייתא ועל כרחך כיון דמדרבנן לא בעי עשאי"ל מועיל העדות מדאורייתא וה"ל קדושין דאוריי' ושמא לא מיקרי עדות שאי אתה יכול להזימה מה שאנו אין עושין דין הזמה כיון שהחסרון אין בעדים וקצת כיוצא בזה כ' הרמב"ן במכות ה' דלר"י דכת ד' לא קטלינן מ"מ כת ג' ל"ה עדות שאי אתה יכול להזימה כיון דמדינא קטלינין עיי"ש ואקצר

(י) והנה מ"ש כ"ת דעד הראשון עבר על החרם שאמר בחרם שיגיד אך האמת ובתוך דבריו אמר דבר א' שהכחישו חבירו והודה לו א"כ לא אמר האמת וע"כ פסול הוא לעדות זה ליתא דאין נפסל לעדות מה שהודה שעבר על החרם דאין אדם נפסל עפ"י עצמו ולא עפ"י ע"א. מ"מ לדינא ההיתר ברור דאין כאן עדות שראו הנתינה ולא ראו המטבע אח"כ בידה וגם קצת סניפין להיתר. ע"כ הנני מסכים לההיתר באופן שיסכים עמי גדול אחד כי היכי דנמטי' שיבא מכשורא ואז מותרת הבתולה להנשא: והנני ידידו

סי' קב

ב"ה לבוב תרנ"ז לפ"ק

, לכבוד ה"ה הרב המאה"ג החריף ובקי כש"ת מוה' מרדכי יאליש נ"י האבד"ק פיסטין יע"א

ע"ד הבתולה שהוציא נער אחד קול במחנה העברים שקידשה בפני ב' עדים ויהי כשמוע זקנה שהיתה אצלו את דברי הנער ערך בקשה להשופט שיביא אותו לבית המאסר כי חשב שע"י כן יודה האמת ששקר ענה ויעצהו יודע דת אחד (אדוואקאט) שיאמר בהגעריכט שהנער תפס יד הבתולה בחזקה והשני נערים אחזוה והוא נתן הטבעת על ידה וכן אמרה הבתולה (כי סברו שבאופן זה יאסרוהו במאסר ואם תאמר להד"מ לא יאסרוהו כלל) וכן אסרוהו ד' חדשים והנער עם שני נערים אמרו בהגעריכט שנתן הטבעת על אצבעה ברצונה ויצא הנער מבית האסורים חפשי והנה כעת נקח לאנשי הצבא ואינו רוצה לגרש והנה הבתולה צורחת שהכל שקר כי לא באה כלל לאותו חדר שישב הבליעל ושני הנערים לשתות באותו יום והנה נגבה עדות מב"ד של שלשה והעיד עד אחד מהשנים שהעידו אצל הגעריכט והעיד בת"ע באליו"ע איך שהכל שקר והבתולה לא היתה באותו חדר כלל וכלל והבית הי' מלא מהרבה אנשים ואי אפשר שקידשה והתנצל מה שאמר אצל הגעריכט כי אחר שהנער הוציא קול שקידשה פגע זקן הנערה את העד וביזה אותו ורצה להכותו ע"כ רצה לנקום ממנו גם רצה לעשות טובה להנער שיצא לחפשי ובאמת לא ראה ולא הי' קדושין כלל והעד השני לא רצה לבא להב"ד אף שהזמינוהו ושלחו אחריו

(א) תשובה הנה במה שאמרה הבתולה. אצל הגעריכט שנתן הטבעת על ידה בעל כרחה ואצל הב"ד כפרה לגמרי ואומרת שלא קידשה כלל ולא נתן לה כלל כבר אמרה האמתלא ונאמנת לחזור מדברי' בשגם כי אצל הגעריכט נמי לא אמרה שהיא מקודשת רק שטענה שנתן בעל כרחה ומפטור לפטור יכולה לחזור וכן כ' כ"ת גדולה מזה כ' הנובי"ק אה"ע סי' ס' דאף להר"א דס"ל באומרת נתקדשתי ל"מ חזרה ע"י אמתלא כמבואר סי' מ"ז דוקא כשאין לה אמתלא על אמירתה, שאמרה נתקדשה לפלוני אבל כשיש לה אמתלא גם על אמירה שנתקדשה לפלוני מהני וכש"כ בנ"ד שיש לה אמתלא במה שאמרה שפלוני נתן לה הטבעת בע"כ כדי להענישו על כן בודאי מהני אמתלא

והנה במה שכ' הנוב"י שם בתחלה דבמקדש בעד אחד אף להרא"ה מהני אמתלא דטעם הרא"ה שאינה יכולה לחוב לפלוני ע"י אמתלא משא"כ במקדש בע"א דבלא"ה המעות מתנה כמ"ש תוס' בקדושין ס"ו ד"ה אמר אביי כיון דלא קידשה בפני ב' עדים ל"ה חוב לפלוני שבלא"ה הפסיד הכסף קידושין. הנה דברי תוס' מה שכ' כן לאביי צ"ע דאמאי לא נימא המעות. פקדון דהרי טעמא דשמואל דס"ל במקדש אחותו המעות מתנה אף דרוב אין נותנים מתנות ומטעם זה רב ס"ל המעות פקדון כשיטתי' דהולכין בממון אחה"ר ושמואל כשיטתי' דא"ה בממון אחה"ר להוציא וכן כ' במקנה קדושין מ"ז. אמנם אביי דס"ל בב"ב קל"ד מנה לי בידך והלה אומר איני יודע חייב וכ"כ תוס' כתובות י"ב ע"כ ס"ל הולכין בממון אחה"ר דברי לא אלים מרוב וכ"כ הפנ"י בכתובות י"ב ד"ה איתמר וע' מ"ש בספרי ליו"ד ח"ב בהגהות ומפתחות לסי' ח'. ולפ"ז למה כתבו לאביי המעות מתנה והרי לדידי' המעות פקדון דלא עדיף ממקדש אחותו. ואם המעות פקדון שוב הוה חוב מה שנותנת האמתלא אך לדינא יפה כ' הנוב"י דהגם דדברי תוס' שכ' כן לאביי צ"ע אבל לדידן דפסקינין כשמואל יפה כ' הנוב"י אך עיין בש"ך סי' קמ"ו ס"ק י"ז שכ' דקיי"ל כרב רק לגבי אחותו המעות מתנה אך ע' בספרי חיו"ד ח"ב סי' ח' סוף אות ג' שתירצתי קו' הש"ך ולפ"ז דברי הנוב"י בתקפן וקצרתי

(ב) והנה מה שהעיד עד אחד אצל הגעריכט שנתן לה טבעת ברצונה וכעת העיד בפני ב"ד שלא ראה שום קדושין ונותן אמתלא לדבריו הראשונים הדבר מבואר דכל שלא העיד בב"ד יכול לחזור מדבריו כמבואר ברמ"א סי' כ"ח סעיף ט"ו דכל שלא בפניו כחוץ לב"ד דמי וחוזרין ומגידין וכש"כ אם הי' ממש חוץ לב"ד והא דכ' הסמ"ע שם ס"ק מ"ד הטעם דאין מדקדקין כל כך בעדותן והלא אם הגידו אצל השופט ודאי מדקדקין בעדותן אך שם משמע דאפילו בלא אמתלא יכולין לחזור וצ"ל משום דאין מדקדקין בעדותן אבל ע"י אמתלא ודאי דיכולין לחזור בלא העידו בפני ב"ד והנה גדולה מזה מבואר בתשו' בית שמואל אחרון סי' ט"ו דאם העידו ב' עדים אצל השופט שנתקדשה ונשבעו על עדותן ואח"כ הכחישו העדים זא"ז בחקירות בעדותן בב"ד העדות בטל והותרה האשה בלא גט והסכים עמו בישי"ע סי' מ"ב וכש"כ בנ"ד שלא העידו בשבועה אצל השופט ואצל הב"ד הכחיש אחד לגמרי ונתן אמתלא למה אמר אצל השופט דא"צ גט והנה מה שהעד השני לא רצה לבא לב"ד יפה כ' כת"ה דאף אם הי' לפני הב"ד והעיד שנתקדשה ל"ה רק ע"א בהכחשה וכבר כ' הפוסקים דאפי' הסמ"ג שמחמיר בקדושין בפני ע"א מ"מ אם האשה מכחשת מודה כמ"ש נובי"ק סי' ס' דלא כמ"ש זקני ח"צ סי' קט"ו

(ג) ואין בהמ"ד בלא חידוש הנה קצת יש להוכיח דאף במכחשת האשה ס"ל לחד מ"ד במקדש בע"א חוששין לקדושין דהנה דעת המ"ב הובא בב"ש סי' מ"ב ס"ק י"ד דעדי קדושין שבאו לאסור על כל העולם צריכין דרישה וחקירה וע"כ ס"ל דבעי עדות שאתה יכול להזימו דזה טעם דצריך דרישה וחקירה ושייך בקדושין הזמה דאם יוזמו ילקו מלא תענה ולפ"ז קשיא איך משכחת הזמה שהרי האיש והאשה מודין שנתקדשה ול"ש הזמה כדאמרינן בב"ק ע"ד ע"ב דהיכי דמודה הבע"ד אין דנין דין הזמה וכ' התומים ר"ס ל"ח דלאו דוקא בקנס אלא ה"ה בממון ומיתה הדין כן רק דאם קדים הבע"ד ואמר בפני עדים גנב קיי"ל כרבנן דהוה עדות שאי אתה יכול להזימו כמ"ש היש"ש בב"ק אמנם כשהעידו עדים אף שמודה הבע"ד מהני העדות דמיקרי עשאי"ל כיון שאם הי' מכחיש הי' בהם דין הזמה, כמ"ש תוס' סנהדרין פ"א במתחייב ב' מיתות דהו"ל עשאי"ל כיון דאם הוכחשו או הוזמו הראשונים שייך דין הזמה ועיין מהרש"א שם וזה ביאור הענין ואצ"ל כמו שכ' בתומים כיון שכבר נתקבל העדות אך כמ"ש בשם התוס' ולפ"ז עדי קדושין הוא עשאי"ל דמשכחת הזמה אם יכחישו האיש והאשה והנה למאן דס"ל המקדש בעד אחד חוששין לקדושין אצ"ל דס"ל עדי קדושין א"צ דרישה וחקירה דל"ב עשאי"ל דהרי מדאורייתא ודאי צריך עשאי"ל רק דס"ל בעד אחד שייך דין הזמה. כמבואר ברמב"ם פכ"א מעדות בעד א' שהעיד שנטמאה אחר שהעידו בקינוי וסתירה והוזם ישלם כתובתה מכאשר זמם וכתבתי בתשובה דה"ה בעד אחד שהעיד לחייב שבועה והוזם לוקה מלא תענה דלא כנוב"י סי' ע"ב ומצאתי בספר אמרי בינה להגאון ר' מאיר אויערבאך ה' עדות סי' ו' שכ' ג"כ כן ומה"ט נ"ל דהא דאמרינין ב"מ דף ד' ור"ח צד הזמה לא פריך