בית יצחק אבן העזר חלק א קפב

כולה ופירש המפרש כיון דנשבע לשקר הו"ל נמצא אחד מהם קרוב או פסול ופליגי בפלוגתא דרבי ור"י ולדברי הרא"ש דבעי שיצטרפו בראי' והגדה הרי כאן לא הגיד הפסול כלל ואמאי בטל כל העדות וכבר הקשה כן בס' ישועות ישראל להגאון מקוטנא סי' ל"ו אות ג' עיי"ש אמנם למה שכתבנו י"ל דירושלמי מיירי שהזמין כולה לעדות או דכיון שהשביעו שיבא להעיד מהני הזמנה זאת בצירוף הראי' לפסלו כן י"ל קצת

איברא דדברי ירושלמי לפי מה שפירשו בלא"ה תמוהין דהרי בשעת ראי' היו כולם כשרין ואח"כ נפסל אחד ואיך ה"א דאם נפסל אחד ולא הי' צירוף בראי' עם פסולים ולא בהגדה שיתבטל העדות כמש"כ כנה"ג וקצה"ח ס"ק ד' דבכה"ג לא נתבטל וכבר תמה על הירושלמי בספר הנ"ל

ע"כ נ"ל לפרש דכונת הירושלמי דפליגי אם צריך לברר או א"צ לברר כדאיתא בסנהדרין דף כ"ג ע"ב אם אמר יש לי עשרה עדים להביא וכפירוש רש"י שם ללשון שני דלמ"ד צריך לברר אם נפסלו מקצתן אינו יכול לגבות המעות ולמ"ד א"צ לברר אם יבוא שנים אחרים גובה. ע"כ קאמר מ"ד כולן חייבין חוץ מן האחרון כמ"ד תתקיים עדות בשאר והיינו דאין צריך לברר מ"ד כולן פטורין חוץ מן הראשון כמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והיינו כמ"ד צריך לברר אמר ר' יוסי מתני' אמרה כן הי' שתי כתי עדים לא אמר אלא שתים הא אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הכונה הא אחת היינו שהבע"ד אמר שיביא כולן דמיקרי כת אחת עדות שבטלה מקצתה בטלה כלה ומהראוי לסבול דוחק שלא להוציא דין מירושלמי לפסול עדים שלא יצטרפו לא בראי' ולא בהגדה

ובגוף הדבר שכתבתי דהרא"ש מודה בהזמינו הי' נ"מ לנ"ד שאמר לעדים הוו עדים שאני מקדשה ונמצאו פסולים וקרובים והוא ידע אף שנמצא אחד כשר או ב' כיון שאמר לשני אחים י"ל גם הרא"ש מודה. ול"ש סברת הב"ש. אמנם עוד יש לי להתישב בזה כיון שאין לנו ראי' ברורה

אולם בגוף סברת הב"ש דאף דמצטרפו בשעת הגדה כיון דלרא"ש צירוף בשעת ראי' לא מבטל הרי הקדושין קיימין ע' באבני מילואים דזה דוקא כששניהם מודים משא"כ בהכחשה כיון שצריך להגדה פסול להרא"ש ובנ"ד הרי האשה מכחשת וגם מה שהביא מדברי הריטב"א בקדושין מ"ג דשעת קדושין כשעת הגדה דמי וכן מביא כת"ה בשם ר"י בן הרא"ש ואינו לפני הוא כנגד דברי הב"ש וגם י"ל בפשיטות דכיון דהרא"ש כתב בטעם דבעי ראי' והגדה דכתיב יקום דבר ומקיימי דבר ל"ה רק בהגדה ולפ"ז בקדושין הוה הראי' מקיימי דבר א"כ יש בזה סניף גדול להתיר אף אם נאמר דמקצת מהעדים קיימין בעדותן מ"מ נפסלו בצירופם

(ט) ובגוף הדין דקדושין בע"א הנה רוב הפוסקים כתבו דאין לחוש לקדושין אך הסמ"ג והמרדכי כתבו שיש להחמיר הואיל ור"פ אמר חוששין ובחידושי מהרי"ט כתב דר"פ לא אמר חוששין רק מדרבנן ובנוב"י תנינא חלק אה"ע סי' ע"ה כ' ג"כ כן ולפע"ד להביא רא' דר"פ לא אמר חוששין רק מדרבנן דהפנ"י כתב בטעם מ"ד חוששין לקדושין דס"ל כר' יהודה דספרי דדריש לכל עון הוא דאינו קם אבל קם הוא להשיא אשה וכיון דע"א נאמן להשיא אשה ה"ה די"ל דמהני קדושין לפניו והרי בריב"ש סי' קנ"ה הוכיח מדברי ר"פ שאמר בכתובות ק"ז בעד אחד דאי בעי למיחת לנחלה בע"א ל"מ נחתי דע"א אינו נאמן במיתת הבעל דאס"ד ע"א נאמן משום מילתא דעבידא לגלויי מן התורה אף לנחלה יורדין כמש"כ השואל בתשו' הנ"ל. וע"כ אינו נאמן מן התורה וכיון דר"פ גופי' סובר אינו נאמן מן התורה להשיא אשה משום דאין דבר שבערוה פחות משנים כש"כ דבקדושין דל"ה מלתא דעבידא לגלויי אינו נאמן וע"כ מה דאמר ר"פ חוששין ל"ה רק מדרבנן מיהו לפמ"ש הנוב"י אבה"ע סי' ל"ג יש לדחות ראי' זו ודוק

(י) וגוף סברת הסמ"ק והרא"ם שחששו לדר"פ נ"ל דבאמת יש כאן חזקת פנוי' וגם כיון דכתב הר"ן פ' האומר בקדושין דמה"ט אמרינן פ' זה בורר דבאמר של מעשר שני היא ואין בידו אינו נאמן דמעשר שני אפוקי ממונא היא שמוציא מרשות הדיוט לרשות גבוה ה"ה בקדושין ל"מ ע"א דהוה כהקדש ועוד שמוציאה מרשות שלה ובשגם לדידן דהחופה והקדושין ביחד היא מוציאה לרשות בעלה אך אפי' בקדושין לבד כיון דשוי' כהקדש לכ"ע אינו נאמן ע"א הגם שיש לחלק דלא דמי למעשר ב' מ"מ משום חזקת פנוי' לבד ל"מ ע"א. אך לפי המבואר ברש"י חולין קל"ד דבאיסור כרת ומיתה ל"מ חזקה מה"ט ס"ל לר"פ דחוששין לקדושין משום הרחקה כפרש"י ביבמות קי"ט דבהרחקה יש חילוק בין איסור כרת לאיסור לאו ועיין תה"ד ובפרי מגדים בפתיחה לה' טריפות. ומכ"ז מוכח דל"ה רק מדרבנן שלא לשוי' פלוגתא רחוקה וע"כ במקום שיש עוד צדדים להיתר. גם הסמ"ק והרא"מ מודים וכש"כ היכי דהאשה מכחשת דלדעת הח"מ מ"ב מהר"מ פדווא שהחמיר סי' ל"ב חזר בו בסי' ל"ז ולדעת זק' ח"צ לא חזר רק התיר מטעמים אחרים וזה תלי' בחלופי גרסאות דגירסא אחד ברש"י קדושין ס"ה עד אחד בהכחשה דאיכא חד סהדי דמכחיש לי' מי מהימן אפי' לא מכחשה לי' איהו ולגירסא זו י"ל דבעי דוקא הכחשת ע"א ואמנם הגהות הב"ח היא ואפי' לא מכחשא לי' אלא איהו. ולגירסא זו מוכח דאפי' בהכחשה דידה ל"מ ע"א. ולפ"ז מוכח מהגהות הב"ח דס"ל כמ"ש ח"מ דבהכחשה דידה כ"ע מודה וכ"כ מהר"ם פדווא דתלי' בחילופי גרסאות ולפמש"כ י"ל דאף לגירסא ראשונה. לא הקשה בגמרא מהכחשה דידה די"ל דילמא הברייתא ס"ל להחמיר מדרבנן משום הרחקה דעון מיתה עיין רש"י פסחים מ"ד היכי אמרינין שאני אומר. ומ"ה פירש"י משום הכחשה דע"א. ואין להאריך בפרט

זה

(יא) ובעמדי בהך ענינא ראיתי תשובת מוח"ז הגאון רע"א סי' צ"ד הנ"ל שנסתפק בב' עדים קרובים זל"ז בקורבה דאישות ונתרחקו אי כשרים להעיד עדות שראו כשהיו קרובים די"ל כיון דכל אחד בפ"ע ה' כשר להעיד רק שניהם יחד לא יכלו להעיד. לא מיקרי זאת תחילתו בפסול כיון שלא היו פסולים כל א' בפ"ע ובהגהות אשרי שבועות פ"ד סי' ט"ו כ' בפשיטות דאין יכולין להעיד דהוה תחילתו בפסול ולא ידע מנ"ל, ולכאורה נ"ל ראי' מדמקשה בסוטה ו' אהא דאמרינן שם סוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין ומקשה מהא דאלו שמנחותיהן נשרפות שבאו לה עדים שהיא טמאה ואי אמרת אין המים בודקין תגלי מלתא למפרע דכי קדיש מעיקרא בטעות קדיש וקשי' לפמש"כ המ"ל פ"ג דסוטה דרב ששת דוקא בב' עדים אין המים בודקין אבל בעד אחד המים בודקין דילמא היו ב' עדים שזינתה קרובין מצד אישות דבשעה שקדיש המנחה שפיר קדיש דאז לא הי' לה ב' עדים רק ע"א והמים בודקין ושפיר קדיש ועתה נתרחקו ובאו ב' עדים ומ"ה מנחתה נשרפת וע"כ כהגהות אשרי דהוה תחילתו בפסול וגם עתה ליכא ב' עדים

איברא דעדיין קשי' דילמא בשעת שנטמאו היו רחוקין ואח"כ נעשו קרובים ושוב המים בודקין דעתה ליכא עדים ושוב נתרחקו ומ"ה המנחה קדיש דאז היו המים ראוים לבדוק ועתה באו להעיד דכשרים ומ"ה מנחתה נשרפת. אך כל זה לא קשה דקרובים כשרים להעיד, לאחר קינוי וסתירה שנטמאה ולדעתי אף שכ' המ"ל דאם יש עד אחד המים בודקין מ"מ ב' קרובים הוין כתרי כיון שכשרים להעיד שנטמאה ושוב אין המים בודקין וספק זה אי מיקרי שנים או אחד תלי' בדברי הב"ש סי' י"ז ס"ק קי"ח שכ' דב' קרובין הוה ע"א כשר עיי"ש. ולפ"ז יש לומר דבעת שהם קרובין המים בודקין לסברת המ"ל. ובלא"ה יש מקום לומר דאם היו עדים כשרים בשעת טומאה ונתקרבו אין המים בודקין כיון שבשעת טומאה הי' עדים. אך לדעתי אם הי' עדים ומתו שוב המים בודקין וה"ה בנתקרבו דעתה ליתנהו ובכ"ז צ"ע. ושוב נ"ל ראי' היכי שהי' עדים בשעת טומאה ונפסלו המים בודקין מתוס' שבועות ל"ב ד"ה הכל מודים בעד סוטה שהקשו דהעד יכול לומר שלא הפסידו שתשתה ותמות שהקשה המ"ל הרי המים לא תבדוק כיון שיש ע"א וע"כ כונת תוס' שהרי העד נשבע שאינו יודע והמים עתה יבדקו כיון דליכא השתא עד וכ"כ המפורשים ומזה מוכח דאם השתא נפסל העד המים בודקין ודוק

וכבר הקשיתי בסוגיא זו לשיטת הש"ך סי' ל"ד דפסול מחמת עבירה ל"ב תחלתו וסופו בכשרות א"כ משכחת לה דבשעת טומאה הי' העדים פסולים מחמת עבירה ומבואר בר"מ פ"א מסוטה ה' ט"ו דגזלן דאורייתא אינו נאמן שנטמאה לאחר קינוי וסתירה ומ"ה כי קדיש המנחה שפיר קדיש ועתה עשו תשובה וכשרים ומש"ה מנחתה נשרפת וזה צ"ע בישובו

(יב) ובהכי נדחה נמי הוכחת הגאון ר"ע לשיטת הגהות אשרי הנ"ל מדמקשה ביבמות נ"ח וסוטה כ"ד גבי אמן שלא שטיתי שומרת יבם אי בא עלי' יבמה שומרת יבם קרית לה והקשה בבית מאיר קמ"ו דילמא בא עלי' יבמה בלא עדים דלא קנה אותה כמבואר בש"ע ובמ"ל פ"ב מיבום בשם ריא"ז ותירץ הב"מ והגאון ר"ע וכן בנוב"י תנינא קמ"ח דא"כ מנא ידעינן שקדמה שכיבת בעל לבועל דגם לזה צריך עדים ואס"ד דב' עדים קרובים בנשותיהם ונתרחקו. מיקרי תחלתו וסופו בכשרות א"כ דילמא מיירי דיבם בפני עדים קרובים דל"ק בשעת יבום דאז הי' קרובים ועתה נתרחקו ומעידים שקדמה שכיבת בעל וע"כ מיקרי תחילתו בפסול ואינם יכולים להעיד גם עתה שקדמה שכיבת בעל ע"כ ואני אומר ולטעמך עדיין תקשה לשיטת הש"ך דבפסול מחמת עבירה ל"ב תחלתו וסופו בכשרות מה הקשה בגמ' הרי משכחת לה שיבם לפני עדים פסולים מחמת עבירה דל"ק ביבום דאז היו פסולים ועתה עשו תשובה ומעידים שקדמה שכיבת

איברא דבתומים הוכיח דלא כש"ך אך דגם בפסול מחמת עבירה בעינין תחילתו וסופו בכשרות ומייתי תוספתא דמבואר כן וכן נראה: מהש"ך שחזר בו בסוף סי' ל"ה ולפמ"ש יש ראי' ברורה מהש"ס דבעי, גם בפסול מחמת עבירה תחילתו וסופו בכשרות. ובזה מיושב גם קושיתי לעיל מסוטה ודוק היטב בכ"ז. ושוב ראיתי דהקו' מסוטה עדיין קשה דלוקמא שהי' בשעת טומאה כשרים ואח"כ נעשו גזלנים. ע"כ המנחה קדוש. כמו שהוכחתי לעיל מתוס' שבועות ל"ב ואח"כ עשו תשובה, ושמא כיון שבידם לעשות תשובה שוב אין המים בודקין ואין דומה להך דתוס' שבועות דא"א לתקן: (יג) ודע דמה שתירץ הבית מאיר דבלא עדים א"נ לומר שקדמה שכיבתו לבועל להתירה עלי' בשתית המים. דבריו תמוהים דהרי קודם