בית יצחק אבן העזר חלק א יח

לגבייהו א"כ תלינן עונש ח"ל גם כן בדידיה ומהני באה מחמת טענה והיא תנשא למי שיש לו בנים דחזינן דלא נענש מחמת ח"ל והיא לא נענשה דלא מיפקדה מדאור'. אמנם קצת י"ל דאם ישיבת א"י הוי מ"ע גם נשים חייבין דכללא היא מ"ע שאין הז"ג נשים חייבות. לבד מת"ת ופדיון הבן ופרי' ורבי' וכן יש להוכיח מקידושין ל"ה דמייתי לר"י ב"ב הו"ל ת"ת ופדיון הבן שני כתובים הבאים כאחד. דמקשי הניחא למ"ד אין מלמדין אלא למ"ד מלמדין מה איכא למימר ע"ש ברש"י ואם ישיבת א"י לא הוי בנשים כיון דלא הוי בירושה א"כ ה"ל ג' כתובין דלכ"ע אין מלמדין דישיבת א"י נמי ליתא בנשים אלא ש"מ דלא דרשינן היקשא דכל שישנו בירושה ישנו בישיבה. או דנשים הוי בר ירושה כיון דיורשות מאביהם אף שאין להם לבד חלק בארץ גם התו' בברכות כ' חלקו על רש"י ופירשו דמ"ה מספקא לגמ' משום תורה וברית ולא משום ארץ ישראל. אמנם צ"ע עדיין וע' בספר יעיר אוזן הנדפס מחדש להגאון אזולאי אות ישיבת א"י ובס' המצות, ודעת הרמב"ם דל"ה רק מצוה דרבנן ומגמ' גיטין ח' מוכח דהוי דאורייתא מדדחינן שבות משום ישוב ארץ ישראל. (וע' בחינוך מ' תר"ג שכ' דזכירת עמלק אין לו זמן קבוע ומ"מ כ' דנשים פטורות אף דהיא עול"ת וזה הוי ג"כ חידוש שמ"ע שאין הז"ג נשים חייבות גם מצינו בחומש דנשים פטורות כמ"ש תוס' קדושין כ"ד אף דהיא מ"ע שאין הז"ג. והנה לענין עבדים יש חילוק דמצות זכור חייבים דבני מלחמה הם ובישוב ארץ ישראל אין חייבים מדאורייתא דל"ה בירושה והא דאמרינן בכתובות הכל מעלין לאתויי עבדים היא מדרבנן אך שמא כיון דבני מלחמה נינהו חייבים. ועיין בלשון הרמב"ן בספר המצות מצוה ד' הנראה דעיקר מצוה היא לרשת את הארץ במלחמות מצוה ומזה מסתעף ישיבת ארץ ישראל. ע"כ הנראה דנשים אינם חייבות מדאורייתא ודוק

(ה) אמנם אף אם נאמר דנשים חייבות בישיבת ארץ ישראל ונאמר דהואיל ובאה מחמת טענה הוי עונש לדידה מ"מ תלינן בדידיה והוא עפ"י דברי התוס' ריש כתובות ד"ה מצי אמרה לי' נסתחפה שדהו שכתבו ואינו יכול לטעון דאדרבה מזלה גרם דכיון דלא מיפקדה אפריה ורביה לא מיענשה ועוד דהאשה שדה של הבעל ואין הבעל שדה שלה והקשו הראשונים מיבמות גבי קטלנית דאמרינן מזלה גרם ותי' הרא"ה דשם כיון דהוי גבה ג' פעמים והוחזקה בכך חזינין דמזלה גרם א"כ מוכח מדברי התוס' דאף אי מיפקדה אפרי' ורבי' מ"מ בדידי' תלינן ואמרינן נסתחפה שדי' אף להוציא ממון דהיא הוה שדה דידי' ולפ"ז צ"ע מאי הקשה ביבמות ודלמא איהו לא זכי' והרי האשה הוה שדה של בעל ולא הבעל שדה של אשה וצ"ל דגמ' האמת משני כיון דלא מיפקדה לא מיענש' אבל ה"ה דהוי מצי לשנויי כנ"ל ובזה מיושב קו' התוס' ביבמות ס"ה ע"ב ד"ה ואי ס"ד הקשו אדרבה אי מיפקדה אמאי יוציא ויתן כתובה. ולהנ"ל נכון מאוד דכיון דהאשה הוי שדה של בעל נסתחפה שדהו ויוציא ויתן כתובה כתי' השני בתוס' כתובות הנ"ל והגמרא האמת משני והיא ישוב נכון ונחמד. אם כן להנ"ל. אף אי הוי עונש לגבה הואיל ובאה מחמת טענה וגם היא חייבת בישיבת ארץ ישראל מ"מ תלינן בדידי' ונסתחפה שדהו ויוציא ויתן כתובה ועיין בתשו' הרא"ש סוף כלל י"ג הובא בסי' ט' לאה"ע דמה"ט קטלנית שייך דוקא באשה ולא באיש לפי שפרנסה תליא במזל ונגזר על אשה זו שלא יהיה לה מי שיפרנסה ע"ש הובא ג"כ בטו"ז וקצת צ"ע מריש כתובות בהגיע זמן וחלה נימא נמי הכי מזל דידה גרם שלא יהיה לה פרנסה איזה ימים. אך הדבר נכון דאדרבה דאנן אמרינן מחויב לתת לה פרנסה ומזל דידיה גרם דחיוב פרנסה תליא בדעת חכמים ודוקא בקטלנית שייך זאת. אבל בחלה חכמים חייבוהו בפרנסה ולו שחכמים פוטרים אותו אז אמרינן מזלה גרם אבל חכמים חייבוהו מ"ה אמרינן מזל דידיה גרמה שאינו יכול לקיים פו"ר אבל המובחר, ע"כ כמ"ש הרא"ה דשם דוקא שקרה לה ג' פעמים תלינן בדידה משא"כ בפעם ראשון תלינן בדידיה

(ו) והנה בעיקר קו' התוס' יבמות בהוא אמר מינה והיא אמרה מיניה דהיא נאמנת והקשו התוס' מנדרים השמים ביני לבינך דלמשנה אחרונה אינה נאמנת נלע"ד לישב דבאמת בל"ה האשה אינה נאמנת לומר דהבעל אינו יורה כחץ דכיון דרוב אנשים אינם כן אינה נאמנת לומר דהבעל מהמיעוט נגד רובא דעלמא. אך לה"א דנדרים דס"ד דקים ליה שייך בזה אין האשה מעיזה פניה בפני בעלה דהוי חזקה דאתי' מכח סברא שכ' בתה"ד דעדיף מרובא מ"ה סד"א דנאמנת ומ"ה מקשה לרב המנונא ואף שכ' הרא"ש בנדרים דשם בג בגרשתני איכא נמי חזקה דלא מקלקלה נפשה לישב באיסור כל ימיה זה דוקא בגרשתני דאיכא חזקת א א דאלים טובא ומ"ה בעינן צירוף חזקה דלא מקלקלה משא"כ בשמים ביני לבינך דבזה אינה מוציאה עדיין מחזקת א"א אס"ד דחזקה אין אשה מעיזה הוי חזקה הסברא דנאמנת ומשני דלא קים ליה ול"ש חזקה זו ומ"ה אינה נאמנת נגד הרוב ואוקמא בעל ארובא דעלמא משא"כ בהך דיבמות דהוא אומר מינה והיינו דהוא יודע שהיא פולטת. והיא אומרת שהוא אינו יורה כחץ א"כ לפי דבריו היא אינה מהרוב ולפי דבריה הוא אינו מהרוב וכיון דהוא לא קים ליה ול"מ לומר קים לי בנפשאי שאני מהרוב והיא יודעת ואומרת קים לי בנפשאי וממ"נ אחד מהם אינו מהרוב היא נאמנת דאומרת קים לי בנפשאי. ועיין תוס' שבועות ל"ד ד"ה. אי טריפה הרג וה"ה הכא דכיון דממ"נ אחד מהם אינו מהרוב מהני טענה דידה שאומרת קים לי בנפשאי ועיין תוס' ב"ק כ"ז

(ז) וע' בתשו' הרא"ש כלל מ"ג שאלה י"ב פסק שם גם באומרת לבעלה גרשתני נהי דמהימנ' לגבי נפשה מ"מ אין לב"ד כח להוציא ממנו ממון כיון שעומד וצוח שלא גירשה ומ"ה פסק הרא"ש בטוען שאין לו גבורת אנשים אין לה כתובה. ובאמת אנן פסקינן בסי' י"ז בגרשתני דיש לה כתובה והובא שם ב' דעות ובסי' קנ"ד בטוענת אין לו גבורת אנשים סתם דאין לה כתובה עיין בב"ש שהקשה בזה. והנראה דבאמת הרא"ש ס"ל בסי' ס"א בחולנית דאין לה חופה לירשה כיון דאינה ראויה לביאה ע"ש א"כ לפי דבריה שטוענת שאין לו גבורת אנשים אין לו חיבת ביאה כיון שהוא אינו ראוי לביאה ואין לה רק כתובת אירוסין ומבואר בריש פרק נערה דבשעת נשואין מחלה לשעבודה דאירוסין רק דע"כ צ"ל דמחילה הוי בטעות דסברה שיהי' לו נשואין וחיבת ביאה. וכיון דלפי דברי' אין לה כתובה דמחלה כתובה דארוסין וכתובת נשואין אין לה רק דהוי מחילה בטעות א"כ שוב אין לו חזקת חיוב וכיון דצ"ל בטעם הדבר דמהני חזקה אין אשה מעיזה פניה להוציא כתובה אף דאין הולכין בממון אחר הרוב מטעם דחזקת חיוב וודאי או כיון שיש שטר משא"כ באשה זו דהיא עצמה מודה שהשטר נתקלקל כנ"ל רק שטוענת מחילה בטעות מ"ה ל"ה החיוב ודאי ואין הולכין בממון להוציא בחזקה דאין אשה מעיזה פניה דל"ה רק כרוב וע' בטו"ז ח"מ סימן ע"ה לענין מי שפרע לחבירו מטבע מזויפת ראיה לדברינו הנ"ל. ובאמת צ"ע על הרשב"א בחדושיו שהקשה אהא דהיא נאמנת דאינו יורה כחץ והרי אנן לא קיי"ל ברי ושמא ברי עדיף. והרי הב"ש בסוף ס"ח הקשה מאי מדמה לברי ושמא הרי כאן יש שטר ותי' דכיון דלא מצא בתולים איתרע שטרא עיי"ש א"כ כאן בהיא אומרת דהריעותא ממנו דאינו יורה כחץ דלא איתרע עדיין שטרא מ"ה ברי ושמא ברי עדיף. ומאי הקשה ואולי יש להעמיס זאת בתי' הרשב"א דכיון דאם טענו שניהם שמא מהני מ"ה מהני ברי ושמא עיי"ש והיינו מטעם הנ"ל כיון דלא איתרע שטרא אך לפמ"ש לעיל בסברת הרא"ש י"ל דאיתרע שטרא

(ח) ובאמת בגוף הדבר דאשה דאומרת לבעלה גרשתני דנאמנת וכתב הרא"ש בתשו' דאינה נאמנת לענין כתובה. ובאמת י"ל מאי דמשמע מתוס' כתובות פ"ט דדוקא באינה תובעת כתובה נאמנת ומשמע באינה תובעת יש לה כתובה שם קאי לרב ורב ס"ל הולכין בממון אחר הרוב. משא"כ לדידן י"ל אין הולכין בממון אחר הרוב. ואם כנים דברינו דתוס' כתבו כן רק לרב נכונים דברי מהרש"א יבמות קט"ז ד"ה באותו שעה שכתב תוס' ס"ל בגרשתני אין לה כתובה ובאמת תוס' ס"ל בגרשתני יש לה כתובה וכבר תמה ע"ז בהגהות תועפת ראם ולהנ"ל נכון דתוס' לא כתבו כן רק לרב משא"כ לדידן אין הולכין בממון אחר הרוב. ולפ"ז חזקה דאין אשה מעיזה לא עדיף מרובא ולפ"ז צ"ע למ"ש תוס' גיטין ל"ג דרוב אין מגרשין נשותיהן א"כ גם לפי דברי' טוענת נגד רוב. ומעתה מהיכא תיתי נימא דאומרת אמת והוא יצא מרוב אין מגרשין והיא באמת מהרוב דאין מעיזה נימא להיפך דהוא מהרוב אין מגרשין והיא יצאה מהרוב דמעיזה. מיהו יש להבין אי זה רוב גמור שכתבו התוס' כי יש לומר כוונת התוס' רוב אין מגרשין וכשמגרשין אין מבטלין. אבל ל"ה רוב גמור דאין מגרשין וקצת היה מקום לומר דדוקא אי בעינין ערוה או דבר הוי שפיר רוב דרוב אין מוצאין ערוה או דבר. אבל אי גם בלא טעם יכול לגרש ל"ה רוב. ודעת מהרשד"ם דארוסה יכול לגרש בלא טעם א"כ י"ל דברי הארחות חיים שהובא בב"ש סי' י"ז דאשה שאמרה גרשתני דוקא שאין עדים משא"כ ביש עדים ותמה הב"ש מגיטין פ"ט ע"ש. ולהנ"ל י"ל דוקא בנשואה אינה נאמנת ביש עדים כיון דאיכא חזקת א"א ורובא דאין מגרשין, ומ"ה אינה נאמנת רק בליכא עדים דאז אתי חזקה ומוציא מידי חזקה אבל לא ביש עדים משא"כ בארוסה דיכול לגרש בלא ערוה ודבר ל"ש רוב הנ"ל ונאמנת אף באיכא עדים כן י"ל קצת דרך פלפול. כי בגוף הרוב הנ"ל יש לעיין ואכ"מ להאריך בזה. ועיין במ"ל פ"ד מאישות שהביא בשם רדב"ז דבארוסה ל"ש חזקה דאין אשה מעיזה וכבר תמהו עליו מש"ס דגיטין

(ט) ובאמת לסברת התוס' גיטין הנ"ל דרוב אין מגרשין יש לישב דברי הראב"ד שפסק דאומרת גרושה אינה נאמנת להקל והקשה הר"ן מגיטין ס"ד דמקשה וליהמנה מדרב המנונא. ושם ע"כ להקל דלהחמיר בלא"ה אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו גם על א"ח יש להקשות משם דמאי מקשה דלמא מיירי ביש עדים שהיא א"א. ולהנ"ל כ"ז מיושב דעד כאן לא ס"ל להראב"ד וגם להא"ח אך מטעם שיש רוב נגד טענתה דרוב אין מגרשין נשותיהן משא"כ בהך דגיטין דהרי הבעל ג"כ אומר ששלח גט ויצא מהרוב והוא נאמן אך דגמ' קאמר מי קאמר גרשתי דאינו יודע אם נתן לה. אבל עכ"פ לזה נאמן שהוא אינו מהרוב א"כ בכה"ג חזקה דידה אלים טובא ומהני אף להקל ואף ביש עדים ומ"ה מקשה ולהימנה. ובהכי יש לישב מה שתמוה מאוד שם דמקשה ולהמנה מדרב המנונא והרי לפי המבואר בנדרים היכא דבעל לא קים ליה ל"ש חזקה דאין אשה מעיזה ובגיטין לא קים ליה ומאי מקשה. וכבר הקשה כן בטיב גיטין ולהנ"ל י"ל הנה באמת להפקיע עצמה מבעלה היא העזה אף בלי ידע הבעל אך דל"ה העזה כל כך. ומ"ה נגד הרוב אינה נאמנת ומ"ה בהך דסוף נדרים דטוענת אינו יורה כחץ דהוי נגד הרוב ל"מ. וכן בגרשתני הוי נגד הרוב וביבמות הוא אומר מינה דממנ"פ אחד מהם אינו מהרוב שפיר נאמנת מטעם חזקה. אף בלא ידע כדכתיבנא לעיל א"כ בהך דגיטין דגם הבעל טוען ששלח גט ונאמן ע"ז א"כ כיון דל"ה נגד הרוב הו' ס"ד דנאמנת אף בלא ידע מטעם חזקה ושפיר מקשה ומשני כיון דמסייע מעיזה ומעיזה וזה ישוב נכון לקושי' הגדולה. או שי"ל דהרי הרא"ש כתב ב' סברות או דאין אשה מעיזה נגד בעלה או דלא מקלקלה נפשה עיין סוף נדרים. והיכא דהוא נגד הרוב בעי שני הסברות משא"כ בהך דגיטין דל"ה נגד הרוב סגי בסברת דלא מקלקלה נפשה וזה ג"כ בכלל סברת מעיזה ומשני מעיזה ומעיזה ולא תחוש גם לקלקול. כן י"ל בענין זה והראשון יותר מובחר (י) ובאמת בגוף דברי תשו' הרא"ש שפסק בטוענת שאין לו גבורת אנשים דנאמנת מטעם חזקה דאין אשה מעיזה ותמהו רבים דהרי הרא"ש סוף נדרים כתב בסברא דאומרת גרשתני דלא מקלקלה נפשה לישב באישור כל ימיה וזה ל"ש בטוענת שאין יכול לבוא עלי' דהרי יתן לה גט.