בית יצחק אבן העזר חלק א קעט

אמר לעדים שהוא לשם קדושין אף שהשליכתו לאחר כ"ד מקדושין יש לצדד דאמרינין הוכיח סופו על תחילתו ועיין בנתיבות המשפט סי' ר"ס דגם בקנין שע"י חצירו מהני שתק ולבסוף צוח לבטל הקנין ולפ"ז ה"ה ביד שלא מדעת דהוה כחצר כמ"ש הנתיבות סי' ר' ס"ק ט"ו י"ל מהני צוח לבטל הקנין ומה"ט י"ל דלא מהני שתיקה לאחר מתן מעות והגם דבספרי בית יצחק או"ח סי' כ"א אות א' השגתי על הנתיבות מ"מ אם לא קיבלה מתחילה אדעת כן יש לצדד דמהני השלכה לאחכ"ד ועוד יבואר זה לפנינו אי"ה

(יח) והנה כת"ה כתב דהיכי דיש הכחשה בגוף הדבר ויש לפעמים נ"מ בזה אף דעתה אין נ"מ הוה הכחשה בחקירות ולכ"ע העדות בטל כמו שכתב מהר"מ אלשיך בתשו' סי' ק"ד וזה ליתא דאחד אומר בסייף וא' אומר בארירין ס"ל להר"מ כיון דהוה הכחשה בגוף הדבר הוה הכחשה בדרישות כמו בחקירות כמש"כ הלח"מ פ"ב מעדות ומה"ט אם אומר איני יודע עדותו בטלה אבל הראב"ד סובר דאחד אומר בסייף ואחד אומר בארירין הוה הכחשה בבדיקות והנה עיין בבית מאיר סי' י"ז ס"ק ט' שכתב דאחד אומר בסייף ואחד אומר בארירין לפעמים יש נ"מ בגוף הדין דסייף א"צ אומד ואלו בארירין צריך אומד וכן בסודר יש נ"מ עיי"ש ומזה כתב דא' אומר מת וא' אומר נהרג לכ"ע לא הוי הכחשה בחקירות רות ומישב בזה פסק הש"ע ואני כתבתי בתשובה דבירושלמי יבמות פ' האשה שהלכה ס"ל לרב בב' כתי עדים אחת אומרת בסייף ואחת אומרת בארירין לא בטל העדות ומייתי ראי' ממתניתין דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג (והיינו דשם כיון דסגי בחדא הו"ל כב' כתות) ולדברי בית מאיר מאי ראי' ממתניתין ומתוך כך כתבתי דאחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג לפעמים יש נמי נ"מ כגון בספק ג' ימים דדעת קצת פוסקים לאסור ולא מוקמינין אחזקת חי דאדרבה מוקמינין בחזקת א"א והמת אחר הוא ואני כתבתי דבנהרג יש סברא דמוקמינן הרוצח בחזקתו והשתא הוא דנעשה רוצח ושני חזקות עדיפו מחזקת א"א והארכתי בזה וכיון דלפעמים נ"מ שוה לאחד אומר בסייף ואכ"מ ועכ"פ כיון דפליגי בזה הרמב"ם והראב"ד אי מה דיש נ"מ לפעמים מיקרי הכחשת חקירות נמצא דדברי הר"מ אלשיך אמורים רק לשיטת הרמב"ם ולא לשיטת הראב"ד דלא כדברי כת"ה. ומה שיש נ"מ לדינא יבואר לפנינו אי"ה: איברא דמהרי"ט כ' סי' קל"ח דבקדושין לכ"ע אף בבדיקות עדותן בטלה דאין זה דומה לדיני ממונות וכת"ה הביא הרבה פוסקים דפליגי בזה ויבואר אי"ה

(יט) והנה מדברי הנתיבות סי' ל' ס"ק ב' מבואר דהכחשה בחקירות אינו מבטל כל העדות רק אם העידו תכ"ד ובנ"ד מי יודע אם העידו תכ"ד אולם דברי הנתיבות כנגד כל הפוסקים ושמא גם הנתיבות לא כיון לזה בכל הכחשות וכללא היא דהיכי דהעדים באו לקיים העדות והוכחשו בטל העדות משא"כ כשהעדים באו לבטל העדות ולהכחיש העדים במה שרצו לחייב מיקרי הזמה היכי שאמרו עמנו הייתם משא"כ כשבאו לקיים העדות אף שהעידו לאחכ"ד ועיין תומים סי' ל' ס"ק בשם תשובות ב"י דבא' מכחיש ב' לא בטל העדות רק בהעידו תכ"ד וגם בזה הל"מ חולק. אבל בחד נגד חד מבואר דל"ב תכ"ד ועיין מהרי"ט סי' קל"ח ח"א שכ' דכל עדים שבאו להעיד על הדבר הם עדות אחת להכחשה עיי"ש. ומודינא להגאון מליסא דהיכי דב' עדים העידו ונגמר הדין על פיהם ובאו ב' עדים והזימום והכחישם או הכחישם והזימום דלא נתבטל העדות מדין עדים המכחישים בחקירות כיון דלאכחשי קאתי ולא לקיים הדבר כמש"כ ג"כ מהרי"ט ובהכי ל"ק קו' הנתיבות מב"ק ע"ד וממכות ה' ובזה מיושב מה שהקשה בים התלמוד ב"ק ע"ג מהא: דב' כתי עדים המכחישים שיהיו נאמנים עדים בתראי במיגו דהי' מודים להעדים ורק שהי' מכחישים בחקירות דל"ה מיגו בשנים דאפי' א' יכחיש ב' בטל העדות לשיטת תשו' ב"י ולהנ"ל ניחא דל"מ לשיטת הב"י דבעי דוקא שיעידו תכ"ד כמו שהבאתי לעיל ודאי ל"ק אך אפי' להלח"מ מ"מ לאחר גמר דין אם יכחשו בחקירות ודאי לא נתבטל העדות ומיירי הך דב' כתי עדים המכחישים לאחר ג"ד ודוק ומיהו סוגיא דב"ב ל"ב משמע דמיירי קודם גמר דין ודוק. ואין להאריך בפרט זה

(כ) ובגוף הדבר שכ' מהרי"ט דבקדושין אף הכחשה בבדיקות מבטל הקדושין צ"ע דכיון דהא דבעי עדים בקדושין ידעינן מדבר דבר בממון כדאמרינן בקדושין ס"ה ע"ב מאי דעתך דילפת דבר דבר מממון. ואיך יתכן שיהי' עדיף מממון בשלמא לענין עדות מיוחדת דל"מ בקדושין לדעת הרי"ף וכן לענין דו"ח אין ראי' משם דבדיני ממונות ג"כ בעי דו"ח מדאורייתא וכן עדות מיוחדת בב' מעשים ל"מ מדאורייתא בממון לדעת הנתיבות והתומים סי' ל' ורק משום נעילת דלת ומ"ה י"ל בקדושין ל"ש נעילת דלת משא"כ עדים המכחישים בבדיקות דמשמע דכשר מדאורייתא בדיני ממונות איך לא יועיל בקדושין דלא ידעינן ב' עדים רק מדבר דבר ועיין בתשובת נטע שעשועים ס"ז וגור ארי' יהודה סי' ל"ה אבה"ע שמפלפל עם הגאון מבוטשאטש בענין עדות מיוחדת דל"מ בקדושין מגמ' הנ"ל ולפמ"ש דב' מעשים ל"מ בקדושין רק מדרבנן כמ"ש בנתיבות סי' ל' ס"ק ז' לק"מ איברא דבתשובה אחת הוכחתי דלא כנתיבות ואכ"מ ולענין הכחשה בבדיקות שהקשיתי לעיל על המהרי"ט הנה י"ל דס"ל למהרי"ט. דמה דבדיני ממונות עדים שהוכחשו בבדיקות עדותן כשר ל"ה רק מדרבנן ומצאתי בספר היקר אמרי בינה להגאון מהר"מ אויערבאך הנדפס בירושלים דיני עדות סי' י"ט שמביא כן בשם הראב"ן דף י"ז ומדייק כן קצת מלשון הרמב"ם ולפ"ז ל"ק מהך דקדושין דכיון דבד"מ ל"ה רק מדרבנן משום נעילת דלת לא תיקנו כן בקדושין ובכ"ז יש לפלפל הרבה והן אמת לפמש"כ בתשו' גור ארי' הנ"ל דלמסקנא דל"מ הודאתן מטעם חב לאחרינא בעי עדות כמו בדיני נפשות עיי"ש שפי' כן דברי הגמרא ל"ק על המהרי"ט ג"כ אמנם פשטא דשמעתא ודברי רש"י דף ס"ה ע"א ד"ה מאי לא משמע כן ולפי שיש נ"מ גם בנ"ד לענין אם נמצא קרוב או פסול בין העדים מוכרח אני לדבר עוד ולבאר הדין מה שנלפענ"ד

(כא) הנה בתשו' זקיני הגאון מהרמ"פ סי' ל"ז מייתי בשם מורה אחד דנמצא קרוב או פסול בעידי קדושין אין מבטל העדות וכ' מהרמ"פ דס"ל הלכה כר' יוסי דבדיני ממונות תתקיים העדות בשאר ובתשו' מו"ח הגאון רע"א סי' צ"ד תמה עליו דתוס' כתבו במכות דף ו' ד"ה שמואל אומר הלכה כר' יוסי דגיטין דומה לדיני נפשות ומה שכתב בתשובה הנ"ל דתוס' כתבו רק בגיטין ולא בקדושין ורק הרא"ש כלל קדושין עם גיטין עיין תוס' ב"ב קי"ד שהקשו לר' יוסי מגיטין וקדושין ואמנם לדעתי אם כיון המורה לדברי מהר"פ יפה כיון דכיון דעידי קדושין לא ידעינן רק מדבר דבר מממון וכיון דבממון לר"י נמצא קרוב או פסול תתקיים העדות בשאר הוא הדין בקדושין. אמנם לפ"ז צריך להבין דברי התוס' על כן נלע"ד דזה תלי' אי דן מנה ומינה או דון מינה ואוקא באתרא דמסברא גיטין וקדושין דמי' לדיני נפשות כמ"ש תוס' ועוד לפמ"ש תוס' במכות בטעמא דר' יוסי דבדיני ממונות ל"ש היקש דג' לשנים דבשנים נמי מועיל לשבועה ול"ב כל העדות ועיין בריטב"א דר' יוסי באמת ס"ל הכי דחייב שבועה א"כ כל זה לא שייך בקדושין דבקדושין שפיר מקשינין ג' לשנים כיון דשבועה אין שייך בקדושין. ורק דלולא ג"ש לא ידעינן דבעי עדות כלל ולבתר דיליף ג"ש מדבר דבר מממון אוקי באתרא דאינו דומה לממון דל"ש ההיקש משא"כ בקדושין שייך ההיקש והרי זה דומה ממש לסוגיא דשבועות דילפינין מג"ש משבועות הפקדון ומ"מ אוקי באתרא וכן פסק הרמב"ם וע' שושנת העמקים כלל י' דבג"ש פוסק הרמב"ם אוקא באתרא וע' תוס' פסחים ל"ג ד"ה ומינה דאין לומר אוקא באתרא במעילה פחות מכזית כיון דלא ידעינין מיתה רק מתרומה ל"ש לומר אוקא באתרא ואולם דעת תוס' מנחות ס"ב ד"ה ר"פ דגם בזה שייך לומר אוקי באתרא וכש"כ בנ"ד דאיכא היקשא דג' לשנים באופן דצדקו דברי התוס' וגם דברי רמ"א ומהר"פ דלמאן דס"ל חוששין לקדושין בע"א שוב לא נתבטל משום קרוב או פסול והיינו לר' יוסי דשוב דמי' לדיני ממונות דל"ש ההיקש ושוב לא עדיף מדיני ממונות כיון דילפינין דבר דבר מממון ובזה מיושב קו' נטע שעשועים על הרי"ף והר"ן דל"מ עדות מיוחדת בקדושין והרי ילפינן דבר דבר מממון לפמ"ש תוס' במכות ו' ע"ב ד"ה בדיני נפשות דמה"ט לא מקשינין דיני ממונות לנפשות לענין עדות מיוחדת משום דאחד מועיל לשבועה א"כ בקדושין דאינו מועיל לשבועה שוב שייך ההיקש א"כ אמרינן דון מינה ללמוד מגז"ש דבעי עדים ואוקי באתרא ללמוד ההיקש דאינו מועיל עדות מיוחדת

ומעתה יש להחזיק בדברי מהרי"ט דמה"ט עדים המכחישים בבדיקות פסולים בקדושין דמקשינין לנפשות כדברי תוס'

(כב) הן אמת דבמה שכ' לעיל להקשות אתוס' בב"ב שהקשו לר' יוסי מגיטין וקדושין דכיון לר' יוסי בראי' לחוד פסול איך משכחת גיטין וקדושין שהקשיתי דהרי גיטין וקדושין לא ילפינן רק מדבר דבר מממון יש לישב בדרך זה דבאמת קשה בגמרא דקדושין ס"ה דאמרינן ילפי' דבר דבר מממון ומנ"ל דקרא דעפ"י שנים עדים יקום דבר קאי לדיני ממונות ומצאתי שהפנ"י הקשה כן ותירץ דקרא ע"כ לממון קאתי דלמיתה לא איצטריך דכתיב לא יומת ע"פ עד אחד ואמנם בספרי דריש למכות מנין ת"ל לכל עון לקרבנות מנין ת"ל ולכל חטאת א"כ י"ל דקרא דלא יקום ע"א קאי למכות למאן דלא יליף גז"ש רשע רשע או לקרבנות אמנם הנה בספרי ס"ל לר' יוסי לעון הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה. והנה לגירסת המשנה בשבועות מ"ז גרסינין ר' יוסי ס"ל חזרה שבועה למקומה ופירשו בנמ' דס"ל מ"ש ואי"ל משלם ור"נ מהפך הגירסא אבל גירסת משנתינו כן ונראה לי למאן דאמר משואיל"מ ליכא למימר דקרא דע"פ שנים עדים יקום דבר קאי אדיני ממונות דהרי משכחת גם ע"פ ע"א שיקום דבר דכיון דקם הוא לשבועה כדברי ר' יוסי והיכי שטוען איני יודע ישלם א"כ הרי גם עפ"י עד אחד יקום דבר לממון. ע"כ נ"ל דהא דמוקמינין בגמ' קרא לממון זה למאן דלא ס"ל מחויב שבועה ואילשמ"ש אמנם למ"ד מחויב שבועה ואינו יכול לישבע משלם ע"כ קרא דעפ"י שנים עדים קאי למכות ולעונשין או לקרבן ולפ"ז נכונה הסוגיא דמכות דס"ל לר' יוסי במה דברים אמורים בד"נ אבל בדיני ממונות תתקיים העדות בשאר להנ"ל נאמר דר' יוסי כשיטתי' דקרא דע"א באיש יליף מזה דקם לשבועה וס"ל מחשואיל"מ וע"כ סיפא דקרא לא קאי לדיני ממונות כנ"ל ומ"ה לא ס"ל היקש דג' לב' רק בדיני נפשות ולפ"ז שפיר הקשו תוס' דא"כ בגיטין וקדושין יפסלו קרובים בצירוף הראי' דלדידי' לא יליף דבר דבר מממון רק מנפשות

אמנם יש לפלפל בכל זה ולסתור הדברים ועיין בנוב"י סי' ל"ג באה"ע דדריש ר' יוסי אתי' לכ"ע וגם הרי ר' נחמן מהפך גירסת המשנה ס"ל דר"י לא ס"ל מחשואיל"מ. אך לפמ"ש תוס' שם גם לר"נ ר' יוסי ס"ל מחשואיל"מ. ואין להאריך בפרט זה דמה שכתבתי ראשונה יותר נכון בהבנת דברי תוס' ופוסקים. והיוצא לדינא דקרוב מבטל העדות לדידן להלכה דלא כהמורה בתשובת מהרמ"פ

(כג) עוד מפלפל כת"ה בדין אם האשה מכחשת שכ' הב"ש סי' מ"ב דבזה צריכין העדים דרישה וחקירה ומה"ט דן בנ"ד דמקצת העדים לא ידעו הזמן בשעת העדות והנה באמת דברי הב"ש ס"ק הנ"ל וכן היא בתשובת הר"מ והרבה ראשונים אין מובנים דהכי בעדות ממון כשהבע"ד מכחיש יצטרך דרישה וחקירה וקדושין לא עדיף מזה ומה שכתבו דהו"ל דין מרומה הכי בדיני ממונות נמי נימא הכי ושמא י"ל דבדיני ממונות