בית יצחק אבן העזר חלק א קעז

דלר"מ אפי' רובן לא וכ"כ מהרש"א ריש סנהדרין וכאן כל ישראל חוץ משבטו של לוי עבדו ע"ז. וצ"ל דרמב"ן קאמר לר' יונתן ואף שכל ישראל חטאו כיון דבעדים והתראה לא הי' אף. רובו של שבט דנו בסייף מ"מ להוכיח מזה דדבר הנלמד בי"ג מדות ל"ה מדאורייתא רחוק לומר כמו שכתבו רוב הפוסקים. וגוף דברי רמב"ן הנ"ל דמשה רבינו דן בסייף כדין עיר הנדחת צ"ע עוד דיראה דבמדבר לא דנו דין עיר הנדחת רק בארץ ישראל כדכתיב עריך. ואכ"מ

להאריך

(ה) ובעיקר הדין של הרמב"ם שיראה מדבריו דדבר הנלמד באם אינו ענין או במה מצינו חלוק מדין המפורש בתורה ומה"ט דעת רמ"א ח"מ ל"ג דמקדש בפני קרובי אם צריכה גט לדעת הר"מ וע' פמ"ג בפתיחה לה' טריפות דלשיטת הפוסקים דהלכה למשה מסיני ספיקו להקל ה"ה דבר הנלמד מי"ג מדות ונ"ל קצת ראי' מתוס' קדושין ט"ז ע"ב ד"ה אמר קרא יגאלנו שפי' מה מי שאינו נגאל באלה אף דילפינין שנגאל באלה מ"מ כיון דלא כתיב בהדי' עביד ק"ו ופי' הא דאמרינן בהשוכר את הפועלים ומה אדם שאינו אוכל בתלוש אף דילפינין דאכל בתלוש מ"מ כיון דלא כתיב בהדי' עיי"ש ואין לזה הבנה דכיון דילפינין מי"ג מדות מה חומרא וקולא שייך בזה אמנם אם יש חילוק בדינא לענין ספק ולענין קדושין שפיר עביד ק"ו. וע' ברכות כ"א ומה מזון שאינו טעון לפניו שפרש"י כעין דברי תוס' קדושין

(ו) וכת"ה מביא דברי הפוסקים דאף לשיטת הפוסקים דמקדש בפני קרובי אם צריכה גט מ"מ בקדושי כסף דלר"מ קדושי כסף ל"ה מדברי תורה אמרינין ממנ"פ ודברי הלח"מ פ"ד מאישות שמחלק בין קדושי כסף דנלמד מגז"ש דינו כדין חופה כיון דאין אדם דן גז"ש מעצמו משא"כ דבר הנלמד מריבוי דקרא או מי"ג מדות ושוב ל"ש ממנ"פ. ובאמת זה דוקא לשיטת רש"י לפ"מ דאמרינין בגיטין מ"א ע"ב דגז"ש עדיף מהיקשא מה"ט דגז"ש אין אדם דן מעצמו משא"כ הקישא. אבל הרי בזבחים מ"ט מסקינין דלכ"ע היקשא עדיף אף דאדם דן מעצמו ולפ"ז גז"ש לא עדיף עכ"פ מריבוי דקרא או מדבר הנלמד מי"ג מדות ושייך שפיר ממנ"פ דלא כהלח"מ. אך יש לעיין בזה לפמש"כ במלא הרועים בסוף הספר אות גז"ש י"ח. וקצת י"ל בישוב קו' תוס' אהא דבגיטין אמרינין דף מ"א ע"ב ג"ש עדיף מהיקש ובזבחים מ"ח אמרינין כ"ע היקש עדיף דבסוגיא דגיטין ס"ל י"ג מדות אדם דן מעצמו חוץ מג"ש ומש"ה גז"ש עדיף וסוגיא דזבחים ס"ל כרש"י סוכה ל"א דכל י"ג מדות לא נתנו לדרוש מעצמו חוץ מק"ו ומ"ה הקישא עדיף ומיושב דרש"י אינו סותר מסוכה לגיטין כיון דסוגיות חלוקות בזה. ולפ"ז צדקו דברי הלח"מ כיון דלדידן באמת היקש אדם דן מעצמו

(ז) וכת"ה היטב אשר דיבר דבקידש בשוה כסף בעדים קרובין מצד האם כיון דשוה כסף לא נלמוד רק מעבד עברי גרע מקדושי כסף דילפינן מג"ש ובקידש בעדים קרובים מצד אם שייך סברת התשב"ץ דממנ"פ אינה מקודשת אך זה לתוס' ריש קדושין אבל לא לשיטת הר"ן דשוה כסף במקדש ברצון מסברא מקודשת וא"צ ללמוד מעבד עברי וכן דעת הרשב"א ולפע"ד קצת ראי' לשיטת הרשב"א והר"ן דמהרי"ט נסתפק בשוה כסף בע"כ אי הוי ככסף וב"ש סי' כ"ז הקשה עליו שכ' דמעבד עברי ליכא למילף שוה כסף בע"כ משום דגזרה התורה שלא יטמע בין הנכרים והקשה ב"ש א"כ איך ילפינן מע"ע קדושין. אמנם ברור דמהרי"ט לא נסתפק לשיטת תוס' רק לשיטת הר"ן דבקדושין ידעינן מסברא. וכ"כ באבני מלואים ושאר אחרונים אמנם לפ"ז מיושב קו' רשב"א בחידושיו אהא דמשני בגמ' אי תני האיש קונה ה"א אפי' בע"כ דלאמימר דס"ל ב"ב מ"ד תלוי וקידש קדושיו קדושין מה משני אי תני האיש קונה ה"א בע"כ הרי באמת קונה בע"כ להנ"ל ניחא דכיון דתני האשה מתקדשת בפרוטה ובש"פ ואי תני האיש קונה ה"א אפי' בע"כ ובאמת בש"פ ודאי אינה מתקדשת בע"כ כיון דבע"כ ל"א שוה כסף ככסף וזה ישוב נכון וקצת ראי' לשיטת הר"ן ומהרי"ט

איברא דבדף ה' קשה יותר דאמרינן דאיצטריך קרא דמתקדשת בכסף ולא ילפינין משטר וביאה משום דכסף באישות לא אשכחן בע"כ והרי אף לר"א בב"ב מ"ח מדאוריי' הוה קדושין בע"כ דתלוי וקידש קדושיו קדושין מדאורייתא ושמא י"ל גם זאת להר"ן הנ"ל דכיון דכתיב כסף בקרא ידעינן מסברא דשוה כסף ככסף. אמנם אי נילף משטר וביאה לא נדע שוה כסף דכיון דלא אשכחן שוה כסף בע"כ בקדושין לא נוכל ללמוד מביאה ושטר משא"כ אם איכא קרא לכסף נדע מסברא דשוה כסף ככסף. וזה דוחק ע"כ המובחר דנאמר דכיון דטעמא דתלוי וקידש משום דאגב אונסא גמרא ומקנה לא מיקרי זאת בע"כ ועדיין צ"ע

(ח) ועכ"פ להר"ן ל"ש סברת כת"ה מ"מ מועיל לסניף כיון דבלא"ה רוב הפוסקים לא חששו לשיטת הרמב"ם וגם בירושלמי סנהדרין פ"ג יליף ר' ישמעאל דדיינין קרובים פסולים משום שנא' ושפטו העדה ואם הב"ד יהיו קרובים נמצאו הם עצמם גואלי הדם וכ' המפרש דלפ"ז אף קרובים מצד האם פסולים דאורייתא דלא כשיטת הרמב"ם עיי"ש. ואמרינן שם אמרה תורה הרוג ע"פ עדים והרוג ע"פ דיינים מה דיינים אינם קרובים אף עדים אינם קרובים ונמצא לר' ישמעאל קרובי אם מדאוריי' פסולין לעדות ושמא הלכה כר' ישמעאל דסתם גמ' דיבמות אזלא כר' ישמעאל בפרק הערל גבי בני שאול שהוקעו מקשה והא כתיב לא יומתו אבות. על בנים והתוס' ע"ז ל"ו ד"ה דכתיב הקשה הרי קרא זה קאי דלא יומתו אבות בעדות בנים וכן הקשה תו' כתובות כ"ט וכתבתי בגליון הא דלא הקשה תוס' מקרא דד"ה ב' כ"ה ואת בניהם לא המית ככתוב בספר משה אשר צוה ד' לאמר לא יומתו אבות על בנים ובנים לא יומתו על א אבות כי איש בחטאו יומתו דבקרא כיון דסיים איש בחטאו ימתו ודאי סמיך אסיפא אך בגמ' לא סיים כן ע"כ הקשו זאת. אמנם זה דוקא לר' עקיבא יליף מקרא דלא יומתו בעדות בנים אבל כיון דר' ישמעאל מוקי קרא כפשטי' ועדות בנים יליף מושפטו העדה נוכל לומר דסוגיית הש"ס דיבמות קאי לר' ישמעאל ע"כ יכול להיות דהלכה כר' ישמעאל וכן סוגיא דברכות דף ז' דמקשה כתיב פוקד עון אבות וכו' וכתיב לא יומתו אבות על בנים ולא מייתי סיפא דאיש בחטאו ימותו ומשמע דפשטא דקרא לא מיירי בעדות אתיא כר' ישמעאל ולא כמו שכתב במגילת אסתר בשורש השני דגם הש"ס דסנהדרין פשטא דקרא מיירי באבות שלא יומתו בחטא בניהם דבגמ' דסנהד' לא משמע כן אך למש"כ דאתיא כר' ישמעאל אתי שפיר ועיין תשו' ריב"ש סי' י"ד ומה שכתבתי נכון

איברא דעד השתא אין לי גילוי מנ"ל דקרובי אם מיקרי גואלים לענין רוצח ולענין גאולת קרובים כמו שפשיטא לי' למפרש בירושלמי הנ"ל אולי מסברא משמע לי' כן. ועכ"פ מועילים גם דברינו לצרף לדעת הפוסקים שלא לחוש להצריך גט בקרובי אם כמ"ש ג"כ הריב"ש סי' י"ד:

(ט) והנה כת"ה דן בעדות של ראי' שלא ידע בשעת קדושין אם הטבעת היא בלעך או כסף ואם היא בלעך אינו שוה פרוטה א"כ כיון שהוא קרוב מצד האם ואם הוא אינו שוה פרוטה א"צ גט רק מחשש שמא ש"פ במדי בכה"ג בקרובי אם לכ"ע א"צ גט וזה נכון אך אם יתברר שהיא של כסף ודאי הוי קדושין ואמנם כת"ה דן כיון דהעדים לא ידעו אם היא שו"פ הוה כמקדש בלא עדים כמ"ש הב"ש והח"מ סי' ל' בשם תשובת מיימוני בשם מהר"מ כשהעדים מסופקים אם הי' קרוב לו או לה ל"ה קדושין וכן הקשה הב"ש סי' ל"א וזה ליתא דלדעתי טעם מהר"מ היא כיון דהעדים צריכים להעיד שראו דבר ברור ואפי' אומדנא וידיעה בלא ראי' ל"מ בעדים רק הב"ד דנין ע"ז אבל העדים צריכים להעיד שבודאי ראו וע' בטיב גיטין להגאון מהר"ץ מבארנהארד בגיטין דף כ"ח א"כ כשהעדים מסופקים איך ראו אם קרוב לו או לה ל"ה עדים כלל משא"כ אם ראו דבר ברור רק שהם מסופקים אם הדבר שו"פ כש"כ אם ראו שזרק לה גט בתוך ד"א רק שלא ידעו אם האשה קדמה או הבעל קדם א"כ בשעת נתינת הגט שפיר ראו הוה ספק גט כמ"ש תוס' גיטין ע"ח וגם מהר"מ מודה לזה. ועיין בקונטרס אחרון במקנה סי' ל' שהאריך הרבה בדברי מהר"מ ולפענ"ד כמו שכתבתי דדוקא כשמסופקין בראיתו. ושוב ראיתי שגם המקנה כתב כן ולכאורה לפ"ז בנ"ד שהוא מסופק בראי' איך ראה אם היא של כסף או של בדיל דז"א דכיון דראו הנתינה מידו לידה יש להם להעיד דבר ברור והב"ד ידונו אם היא קדושין. ועוד דאם אח"כ ידעו העדים שהוא של כסף מהני ראיית הקדושין למפרע כעין שכתבו תוס' גיטין י"ט דאם לא קראו העדים הגט בשעת נתינה מהני הקריאה שאח"כ שהגט יועיל למפרע ה"ה כשראו העדים אח"כ שהיא ש"פ מועיל ועיין באבני מלואים סי' ל"א ס"ק ד' מ"ש על המהרי"ט. וע' סי' הקודם והגם דהפנ"י כ' דאם העדים לא ידעו שהיא שו"פ י"ל דהוה כמקדש בלא עדים מ"מ לדעתי אין לסמוך ע"ז

(י) גם מה שכת"ה דן דאם לא ראה העד אם היא שו"פ הוה דבר ולא חצי דבר כמו שכתב הפנ"י הנה שיטת הרמ"ה דאם קידש בפחות משו"פ אם קידשה אחר ונשאת לו הולד משני כשר וכתב הב"ש דהא דאמרינין בגמ' דעובדא דקדיש בפחות משו"פ וכו' אשתאר מהאי משפחה ופרשו רבנן מינה לא משום דס"ל כשמואל ומשמע דלשמואל אין הולד כשר דהרמ"ה יפרש לא משום דס"ל כשמואל ולשמואל אין הולד כשר דבאמת גם לשמואל הולד כשר רק משום דס"ל כאביי ורבא דחיישינין לעדים במדינת הים שהי' שו"פ ולכאורה איך הוציא הרמ"ה דברי הגמרא מפשטן וכתבתי בגליון הב"ש דהרמ"ה הוכיח כן דקשה בש"ס מה מהני עדים אחרים שהי' שו"פ הרי הוה דבר ולא חצי דבר כקושית הפנ"י אך לפי המבואר בתוס' ב"ק דף ע' דאם יש תועלת בעדותן לדבר מה לא הוי חצי דבר א"כ כיון שאף אם אין שו"פ יש תועלת בעדותן שצריכה גט מדרבנן שוב ל"ה חצי דבר ומועיל העדות מדאורייתא אם יש עדים שש"פ דכל שיש איזה תועלת בעדותן אף מדרבנן עכ"פ ל"ה חצי דבר וכבר כתבתי במק"א (ע"ל סי' פ' אות ב') דעדים המעידין על תועלת מדרבנן לוקין מלא תענה כיון שיש תועלת בעדותן דלא כדעת החולק ע"ז. וה"ה לענין חצי דבר הדין כן

ומעתה א"א לומר כונת הגמ' לא משום דאית לי' כשמואל אלא משום דאביי ורבא ולעולם ל"ל דשמואל דאם לא ס"ל דשמואל שוב גם לאביי ורבא ליכא למיחש דל"מ עדים במדינת הים כיון דשוב הוה דבר ולא חצי דבר וע"כ כפי' הרמ"ה לעולם דס"ל כשמואל ורק דהולד כשר משום דשמואל מודה דהולד כשר (וע' לעיל סי' מ' אות ב' שכתבתי ההערה הזאת) באופן דלמאי דפסקינין כשמואל שוב ל"ה חצי דבר כיון שיש תועלת בעדותן אמנם לפ"ז שוב י"ל דאם העדים קרובים מצד האם נחוש לדעת הר"מ אך לענין דאורייתא אך בקדושין דרבנן א"צ גט א"כ שוב