בית יצחק אבן העזר חלק א קעו

והמעשה הי' ביום ד' העבר ב' שבועות ואני לא ידעתי מקודם מאומה מזה

העיד ר"מ. ביום ד' הנ"ל באה הבתולה עם עוד קטנה לתקן המנעל אצל הר"י ותיקנו ושילמה לו ואני ישבתי בקרוב כערך א' אמה ועסקתי במלאכתי ודברתי עם איזה ערל וכמו מינוט א' אחר שנעשה. המנעל שמעתי שאמר הר"י רבותי הוו עדים אז איך בין זיא מקדש וברגע זו השליכה הבתולה הטבעת על השלחן ויותר לא ראיתי ולדעתי כפי שישבתי בקרוב מן הנמנע היא שיהי' אפשר שיאמר עוד איזה דיבור שלא אשמע הרא"י ישב כנגד ולא הלך משם רק אחר שהלכו הבתולות ושאר האנשים משם ומסתמא ראה גם השלכת הטבעת ואח"ז ביקש הר"י שנית שתקח הטבעת ולא אדע אם היא לקחת' או הקטנה והלכו להם וכשהי' אצל הפתח השליכה מי מהם הטבעת על הווארסטיט

העיד ר"ח. איני זוכר באיזה שבוע אבל הי' ביום ד' ובאה ע"ר עם עוד קטנה לתקן כמנעל אצל הר"י ותקנו ושילמה ונעלתו ותיכף ירד הר"י מן הווארסטיט ולבש בגד אחר וחגר חגורה ורחץ ידיו והוציא הטבעת מכיסו וקודם לזה טרם בוא הבתולה נתן הרא"י הטבעת לר"י ולא אמר כלום על מה נתנו והוא הטמינו בכיסו וחזר והוציאו בבוא ע"ר הנ"ל ואמר לה קח טבעת זה וראה אם טוב היא ואמכרנו לך והיא השיבה איך וויל עס קויפין ולא נתן תחילה הטבעת להקטנה הנ"ל כלל וגם לא הושיטה תחילה ע"ר אצבע שמאל כלל רק מתחלה אמר כן וחזר ואמר איידער ער האט איהר דאס אונגיטהון האט ער איהר גיזאגט אין דיא קטנה האט גיזאגט בטבעת כזה נותנים חו"ק ותיכף השליכה הבתולה ע"ר הטבעת על השלחן ואמרה נא דיר עס אפ איך דארף עס נישט וגם הרא"י ישב עמו בשוה וראה השלכת הטבעת ולא ידעתי תחילה משום דבר להיות עד בזה ואח"ז ביקשה הר"י שנית ליקח הטבעת ואמר נעם עס איך שענק עס דיר וחזרה ולקחתו והלכה לבית שכן אחד ושלחתו בחזרה

העיד הרי"ם. איני זוכר איזה יום ואיזה שבוע וכמדומה שהי' ביום ד' באה ע"ר עם עוד קטנה לתקן המנעל ותיקנו ושילמה ונעלתו וירד הר"י מהווארסטיט ולא לבש שום בגד וחגורה כלל רק שהשליכו זה לזה שלג דרך שחוק ורחץ ידיו והרא"י' נתן לר"י טבעת טרם בוא הבתולה והטמינו בכיסו ובבואה הוציאו מכיסו ואמר לע"ר איך שענק דיר דאס פינגריל והקטנה אמרה בטבעת כזו מקדשין ואמרה ע"ר גיב עס מיר ואמר תן אצבעך והושיטה אצבע ימין תיכף אין ער האט אנגיהובין צו זאגין עפיס הרי את ושאלנו אותו איך אמר וחזר ואמר שהאמת שלא שמעתי אם אמר כלום רק אחר שהניחו באצבעה כמו ערך ב' או ג' מינוטין אמר לנו רבותי הוו עדים אז איך האב זיא מקדש גיוועזין וברחתי תיכף כי נבהלתי ולא ידעתי אם השליכתו תיכף וחזר ואמר כי לא הלך עד אחר שהלכה הבתולה משם רק אינו זוכר אם השליכתו. וחזר ואמר שהשליכתו תיכף רק אינו זוכר אם על השלחן או על הארץ

והבתולה מכחשת שלקחה הטבעת מיד הקטנה ולא מידו ולא אמר המקדש כלום והניחה באצבעה וחזרה והשליכתו מיד

הקטנה אמרה כי היא חזרה ולקחתו כשביקש הר"י שנית ומבית שכינה שלחוהו אליו בחזרה

והר"י אמר שהי' חבה ביניהם מקודם ונדבר ביניהם שיעשו מה ובאה במכוין עבור זה ולבש הבעקישע וחגורה ורחץ ידיו וא"ל איך שענק דיר דאס פינגעריל והקטנה אמרה בכזה מקדשין ואמרה ע"ר נא נא ואמרתי במהירות האמ"ל בטזכמו"י ואולי ע"י מהירות לא שמעו העדים ואחר שכבר הנחתי' באצבעה אמרתי רבותי הוו עדים שקדשתי' ונבהלה והשליכתו תיכף ואמרתי למה נבהלת קח אותו וחזרה ולקחתו והלכה לביתה וחזרה ושלחתו אלי והנהו בידי. עכת"ד הגב"ע

תשובה הנה כת"ה האריך בפלפול בחריפות ובקיאות ואבא על סדר דבריו. להתחקות על שרשי הענינים כפי אשר ד' יורני

(א) הנה בדבר המקדש בפני עדים קרובים מצד אם שמבואר ברמ"א ח"מ ס' ל"ג די"א דלא הוו רק פסולי דרבנן ולדבריהם צריך גט והש"ך חולק והביא כת"ה דברי הנוב"י תנינא אבה"ע סי' ע"ו שחשש להחמיר ודברי הגאון ר"ע סי' צ"ד שמצדד להקל. והנה בתומים סי' ל"ג הביא ראי' לדברי הרמב"ם דקרובי אם ל"ה רק מדרבנן מש"ס יומא ס"ז שדן משה רבינו כל מי שהי' בעדים והתראה בסייף ואמרינן שם שבני לוי לא עבדו ע"ז וקרא דהאומר לאביו ולאחיו לא ראיתיו הפי' אבי אמו ואחיו מאמו וקשיא הרי קרא כתיב יד העדים תהי' בו בראשונה ואיך הרגו לאבי אמו והלא היו פסולים לו לעדות והחיוב על העדים להרוג וע"כ מדאו' כשירין לעדות וכן הביא ראי' זו הגאון בעל הפלאה בפנים יפות פ' תשא

הנה זה אינה ראי' רק לשיטת הר"מ דיד העדים תהי' בו בראשונה היא אינו דוקא בסקילה, רק בכל ד' מיתות כמבואר בפירוש המשנה פ' ד' מיתות וכן היא ברמב"ם ה' סנהד' פ' י"ג ה"א וז"ל ועדי' הם ההורגין אותו בכל מיתה שיתחייב בה והגם שלא נודע מקום לדברי הר"מ מאין למד זאת נ"ל ראייתו ברורה מסנהדרין מ"ה ע"ב מדמקשה לשמואל דנקטעה יד העדים פטור מדתנן כל מקום שיעדוהו שנים שנגמר דינו בב"ד של פלוני ופו"פ עדים הרי זה יהרג ומשני תרגמא שמואל בהן הן עדי' ולא משני דמשנה מיירי בשאר מיתות וע"כ בכל ד' מיתות הדין כן איברא דבלשון המשנה דסנהדרין י"ב במצות הנשרפין קתני זה מושך אצלו וזה מושך אצלו עד שפותח את פיו ומדליק את הפתילה וזורק לתוך פיו אינו מבואר שהיו העדים זורקין אך ברמב"ם פט"ו מסנהדרין מבואר שהיו העדים מושכין והזרקה לתוך פיו אין מבואר שהי' מהעדים אך מסתמא להרמב"ם ודאי הי' הזריקה לתוך פיו מאחד מהעדים ובמשנה מבואר בלשון יחיד ומדליק את הפתילה וברמב"ם נקט לשון רבים

אך עיקר הדבר נ"ל דתלי' אי דרשינן טעמא דקרא דהר"מ כתב בפירוש המשנה פ"ד מיתות וז"ל וכבר ידעת שהעדים הם שממיתין בידים איזה מיתה שתהי' לפי שאותו דבר אצלם אמת שהשיגהו בחושיהם והוא אצלינו סיפור דברים שאין אנו יודעים אלא מה ששמענו מהם ולפיכך ציוה השם שיהי' העדים ממונים על הענין ולטעם זה ילפינין מיד העדים תהי' בו בראשונה לכל חייבי מיתות דשייך ג"כ טעם הנ"ל אמנם למאן דלא דריש טעמא דקרא י"ל קרא כתיב בסקילה ולא ידעינן שאר מיתות. אולם יותר נראה דקרא דיד העדים לא קאי אלעיל דמיירי בסקילה רק קאי אכל חייבי מיתות כמו קרא דלעיל מיני' עפ"י שנים או שלשה עדים יומת המת כדמוכח מסוגיא דסנהדרין שהבאתי

(ב) וקצת צ"ע בש"ס דסנהדרין שהבאתי דמשני תרגמא שמואל בהן הן עדי' וצריך לדחוק במשנה דתנן ופלוני ופ' עדיו והכונה שהם עצמם העדים ואמאי לא משני כפשטי' שעדים אחרים העידו והעדים העידו שהעדים לפנינו והעדים הראשונים יהרגו שהם ראו בחושיהם כמ"ש הר"מ וכן צ"ע ברמב"ם פי"ג מסנהדרין ה"ז שכתב במד"א ברוצח אבל בשאר חייבי מיתות עד שיבואו עדים הראשונים ויעידו שנגמר דינו ויהרגו בידם ואמאי ל"מ שיבואו עדים אחרים ויעידו שנגמר דינו ושפלוני ופלוני הם עדים הראשונים והעדים הראשונים יהרגו ושמא כיון שעתה בב"ד זה העדים הראשונים אינם מעידין ואין הורגין ע"פ רק עפ"י העדים האחרונים לא מתקיים קרא כדכתיב ושיחקרו הב"ד עוד הפעם העדים ויחזרו ויעידו לא מהני דעל עדותן זה הוה עדות שאי אתה יכול להזימם דאם יזומו אותם תיגלי מילתא למפרע שהי' פסולים בשעת העדות שכבר העידו על זה אצל ב"ד הראשון ונפסלו למפרע ע"כ א"א להרוג לא ע"פ עדים הראשונים ולא ע"פ עדים האחרונים משא"כ כשהעדים הראשונים מעידין שנגמר דינו למיתה והם העדים הראשונים שפיר הוה עדות שאתה יכול להזימה והיינו שיזומו אותם על גמר הדין שאתם אומרים שנגמר דינו למיתה והלא אז עמנו הייתם וזה הזמה על מה שהעידו עתה בב"ד השני ודוק

(ג) ומה דקשי' על שיטת הר"מ ז"ל. דכל חייבי מיתות יד העדים בראשונה דא"כ איך אמרו הרגו אין נהרגין והלא נתחייבו מיתה על רציחה שהרגו נפש בחנם כיון שהעדים הם ההורגין והם ידעו שעדותן שקר י"ל דמשכחת לה בשלא התרו בעדים ולריב"י דחבר אין צריכין התראה מיירי שהעדים אינם חבירים אך עדיין קשה דהרי ר' יוסי ס"ל במכות ט' שונא נהרג מפני שהוא כמועד ומותרה ומוקמינין כריב"י דחבר, א"צ התראה ומדתנן סתם שונא משמע אע"פ שאינו חבר דסתם חבר יודע שהיא עבירה וסתם שונא עושה במזיד בשאט נפש וחייב מיתה אף בלא התראה וכיון דהעדים העידו שקר בשאט נפש בודאי שונאים המה א"כ אם הרגו בודאי חייבין מיתה משום רציחה ואמנם מצאתי בריטב"א מכות ו' שכתב ההיא ריב"י פי' והא דשונא נמי בחבר מיירי דאי לא נהי דמועד להרוג במזיד דלמא סבר שהוא מותר ולדברי הריטב"א ניחא גם לריב"י ההיא דהרגו אין נהרגין שמיירי שלא היו חבירין אך קשה דא"כ ניתרי בהו שיהי' באמת חייבין ושמא אין להתרות בהם, דא"כ יפרשו ולא יהרגו כדאמרינן בכתובות ל"ג יפרשו ולא יסהדו מיהו בפשיטות י"ל כיון דהתורה אמרה יד העדים תהי' בו ושנים שהרגו בב"א פטורין כדאיתא בסנהדרין ע"ח אך לפי המבואר במשנה דף מ"ה דאחד מהעדים הורג בתחלה ואם לא מת השני הורג א"כ לריב"ב דס"ל בזה אחר זה האחרון חייב ממנ"פ אחד מהעדים חייב מיתה ושמא אין ה"נ רק דהרגו אין נהרגין משכחת לדידי' בלא אתרו ודוק ולפי המבואר במשנה דא' מהעדים הורג בתחלה ניחא דהא דאין שריפת בת כהן דוחה שבת מקרא דלא תבערו ואמרינן ביבמות דאין עשה דוחה ל"ת שיש בה כרת עיי"ש דף ו' והלא הו"ל שנים שעשהו דאין כאן חיוב כרת אך לפמש"כ דאחד הי' הורג דטעמא דקרא כמ"ש הר"מ וסגי באחד ניחא ולפ"ז בעינין דוקא נקטעה יד ב' עדים ודוק ועיין בס' טורי אבן לזקיני הגאון ז"ל מה שכתב בליקוטי הש"ס שבת ק"ו דהעדים חייבין משום חלול שבת ולא משכחת הרגו אין נהרגין אס"ד דדוחה שבת והרגו בשבת וזהו ליתא דמשכחת לה בלא אתרי משום שבת ודוק כי קצרתי

(ד) ועכ"פ כיון דדברי הרמב"ם, שרירין וקיימין שבכל חייבי מיתות יד. העדים בראשונה וקשיא הך דיומא כמו שהקשה בתומים ומוכח לכאורה כדעת הר"מ דקרובין מצד אם ל"ה רק מדרבנן אך זה קשה בגמ' שם דאמרינן שבטו של לוי לא עבדו ע"ז והקשה בגמ' דקרא דהאומר לאביו ולאמו לא ראיתיו ומשני קרא מיירי באבי אמו וקשי' למאי דס"ד דשבטו של לוי עבדו ע"ז ומיירי קרא באביו ממש והרי בעינן יד העדים. תהי' בו בראשונה וע"כ צ"ל דקרא מיירי שהי' יד העדים קטועה מעיקרא כדאמרי' בסנהדרין מ"ה דבכה"ג ל"ב יד העדים וה"ה למאי דמשני באבי אמו מיירי בכה"ג וע' רש"י שם דהא דדנו בסייף משום דדנו עוד כבן נח הואיל ועדיין לא נתפרשו ד' מיתות וע"כ צ"ל אף דמשה קיבל כל המצות במ' ימים הראשונים מ"מ לא אמרן לישראל תיכף וכמה מצות לא אמר להם עד שהוקם המשכן וכיון שלא אמר להם ד' מיתות לא אמר להם נמי דין דיד העדים תהי' בו בראשונה דכל משנה תורה לא אמר להם רק אח"כ. והנה הרמב"ן כתב דמה"ט דן אותם בסייף כדין עיר הנדחת וצ"ע דהרי בסנהדרין אמרינן דף ט"ו עד כמה עושין עיר הנדחת מעשרה עד דברי ר' יאשי' ר' יונתן אומר ממאה עד רובו של שבט אבל כולו לא