בית יצחק אבן העזר חלק א קעה

בשקרו משא"כ בעד מפי עד דעת כמה פוסקים דאף לרמב"ם ל"ה רק מדרבנן וע' בתשב"ץ שכתב דכיון דהעד השני, לא יתפוס בשקרו משום שאף אם יתברר יאמר שהראשון אמר בשקר ל"מ אף לרמב"ם רק מדרבנן וע"כ אף דהראשון אמר במילתא דעבידי לגלויי שהרי יתפוס הוא בשקר מ"מ כיון דהראשון אמר חוץ לב"ד לא איכפת לי והשני לא יתפוס בשקר ול"מ משום מילתא דעבידי לגלויי ובזה נלע"ד אף דהכרת שם הבעל והאשה לענין גרושין מהני אף מפי קרוב ואשה כמבואר ס' ק"כ אבל ל"מ בעדות עד מפ' עד דמה שהגיד הראשון חוץ לב"ד ל"מ אף בעביד לגלויי והשני לא יתפוס בשקר ובזה צריך עוד לעיין בפוסקים (ומצאתי בתשו' צ"ץ החדש סי' ר"ו ר"ז שהרחיב בפלפולו בזה ומסקנתו דמהני עד מפי עד ודוק). סוף דבר כיון שהשני שמע מפ' עד הראשון חוץ לב"ד ל"מ מילתא דעבידי לגלויי ול"ה רק כעד מפי עד ואפי' שמע משנים שאשה זאת נתקדשה אין לו להעיד בב"ד דהוי עד, מפי עד הן אמת אם ישמע משנים קודם קדושין שהיא אשה זאת ואולי אף אם ישמע מאחד קודם קדושין שזה בת פלוני יכול להעיד שזה נתקדשה דזה דומה למה שכ' הרמב"ם שאם בא ע"א ואמר חלב הוא אח"כ אם יאכל אחד ילקה דהאיסור בע"א יוחזק וזה נמי טעם הרי"ף בהך דהחולץ דמהני אפי' קרוב להעיד בחליצה משום שבא קודם החליצה והכא אינו רק מחזיק דזה אחוה דמיתנא ועיין בנתיבות המשפט סי' כ"ח והארכתי במקום אחר הרבה בדבריו משא"כ אם שמע מא' לאחר הקדושין שבת פלוני נתקדשה ל"מ דהית' בחזקת פנוי' עומדת והעד מוציאה מחזקת פנוי' ואין דבר שבערוה פחות משנים ואי משום מילתא דבידו לגלות ואז הי' בידו לגלות ל"מ חוץ לב"ד כמו שהוכחתי לעיל מדברי התשב"ץ וכן כ' בנו"ב סי' ל"ב ממש כמו התשב"ץ בהך דעד מפי עד דל"מ מדאו' משום שהשני יכול להשמט וקשי' הרי הראשון אינו יכול להשמט וע"כ כיון שהראשון אמר חוץ לב"ד ל"מ מילתא דעבידי לגלויי כנ"ל ושוב ראיתי בתשו' נטע שעשועים סי' רע"ג שציין הרב המנוח הנ"ל ושם חולק על התשב"ץ הנ"ל באמת לדינא ולדעת' דגם בעד מפי עד שייך הך מילתא דעבידי לגלויי ומ' יבוא לחלוק על שני האריות התשב"ץ והנו"ב דס"ל עד מפי עד ל"מ מילתא דעבידי לגלויי ושוב ראיתי בנו"ב קמא אה"ע סי' צ"ג הביא פי' הריב"ש בסוף פ' החולץ גבי אישתמודנא דאחוה דמיירי שעדים כשרים אמרו בשעת החליצה מפי קרוב והובא בב"י סי' קנ"ז ומוכח לכאורה דאף שהקרוב העיד חוץ לב"ד מהני מילתא דעבידי לגלויי וזה אין ראי' דאם יהי' הפירוש כך בדברי הרי"ף יהי' הפירוש בדברי הרי"ף ל"מ מילתא דעבידי לגלויי רק משום שהקרוב אינו אומר במילתא דאיסורא אנן מחזקינן דבריו כשיטת הרמב"ם ס"ל שהאיסור עצמו בע"א הוחזק הואיל ואינו אומר העד בשעה שאכל אחד החלב ודו"ק. אבל לטעם מילתא דעבידי לגלויי ודאי בעי עכ"פ הגדה בב"ד כדכתיבנא וגוף דברי הנו"ב אה"ע סי' צ"ג צ"ע למ"ש התוס' יבמות ק"ו דהכרה לחליצה ל"ה אלא מדרבנן איך הוא דן מדמהני קרוב להעיד על אחוה דמיתנא ה"ה דמהני על ענין השנים ואינו דומה דשם ל"ה הכרה כ"א מדרבנן דאין חשוד שאחד יבוא ויכשיל לומר שהוא אחוה דמיתנא משא"כ בענין השנים ואכ"מ ועיין בתשב"ץ סי' פ"ג שכתב להדי' טעם דמנין השנים לא הוה מילתא דעבידי לגלויי והנו"ב לא ראה זאת ודו"ק

ושוב ראיתי דיש קצת ראי' מש"ך יו"ד סי' צ"ח דהיכא דאיכא למיקם אמילתא נאמן אף חוץ לב"ד שכ' דמה"ט עכו"ם מהני וסמכינן אטעימה אמנם לאחר העיון אין ראי' מאיסור לדבר שבערוה ודו"ק ובזה הרבה יש לפלפל בעד מפי עד גבי יבמה דהקשה מזה בנטע שעשועים סי' ע"ג אם נאמר דיבמה ל"ה דבר שבערוה ועיין בתוס' סי' צ"ג גם מפשטא דגמרא שבועות ל"ב דאמר לדידה ולא אמר לב"ד משמע דנאמן עד מיתה משום מילתא דעבידי לגלויי אף דלא אמר בב"ד דאין חילוק כלל ודוק

(ה) ונבוא למ"ש ש"ב הגאון הצדיק מסאנדץ ונדפס סי' ע"א ח"ב הנה מ"ש כיון שאחת נתקדשה בודאי אסורה המשודכת מטעם תערובות דבריו מתמיהים מאוד דא"כ יאסרו כל הבתולות שבעולם וכבר כתבו תוס' גיטין ס"ד דאמרינן על כל אשה כל דפריש מרובא פריש ובמת השליח הטעם משום קנס וכבר תמה כן האבני מלואים סי' ל"א על המהרי"ט עיי"ש וצריך לומר דהגאון מסאנץ חשש לשיטת הרמב"ן דס"ל דבאומר לשליח צא וקידש אסור מדינא ולא מטעם קנס אבל מ"מ גם הרמב"ן כתב דמ"ה בקידש קטנה ומת האב מותרין כל הנשים וכל היתומות משום דכל אחת מוקמינן בחזקת פנוי ה"ה בנ"ד מוקמי' כל אחת בחזקת, פנוי והגאון הנ"ל חשש לדברי המקנה בק"א שכתב דבאומר לשליח מותרין מדינא משום דיש ספק שמא לא קידש שום אשה אבל בלא"ה אסורים כל הנשים משום תערובות עיי"ש וזה ליתא דדוקא שם דחיישינן שמא קידש קרובתה דלא טענה טענת ברי וכן בקידש אחת מבנות דכלן אסורות דלא טוענת ברי משא"כ היכא שטוענת ברי ודאי אין לאוסרה משום תערובות ואף דקבוע דרבנן הוה אפי' בלא ניכר האיסור מ"מ כיון שכל אחת פירשה קודם שנולד התערובות שרי ועוד נלפע"ד דברובא דליתא קמן ודאי לא חיישינן לקבוע ואמרינן כל דפריש מרובא פריש היכא שלא נודע מקום קביעות האיסור ואפי' איסור דרבנן ליכא דאל"כ איך אכלינן חלב גם אין לחוש לי"ח טריפות מטעם רוב אף דבוודאי איכא טריפות בעולם מטעם דאמרינן על כל אחד כל דפריש מרובא פריש אף דבע"ח הו"ל קבוע ומ"ה אין ראי' מקידש אחת מבנותי' דאמרינן כל הבנות הו"ל קבוע ורובא דאיתא קמן משא"כ להחמיר בכל הנשים הוה רובא דליתא קמן וכמדומה שבתש' זכרון יוסף כתב כן ואין לפני ובל"ה בקבוע דרבנן אין לחוש שמא תקח מן הקבוע ואפי' פירש ממילא לאחר שנודע וגם הגאון מסאנץ שכתב דנראה דמהני טענת ברי לברר שהוא אינה בספק אם היא מן הרוב אך שכתב דכיון דבלא"ה הו' האשה בספק ל"מ טענת ברי דידה להוציא מספק ואמנם לפמ"ש דאמרינן כל דפריש מרובא פריש ל"ה אפי' ספק. דאף שיש ע"א שאומר נתקדשה הלכה דע"א בהכחשה לאו כלום הוא ול"ה אפי' ספק והפ"י בקדושין שכתב דע"א משוה עכ"פ ספק עיי"ש דף ס"ה לא כתב כן רק למ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין אבל להלכה דאין חוששין לקדושין ל"ה אפי' ספק ומ"ה ע"א בהכחשה ל"מ

(ו) וכפי הנראה עכ"פ מה שכתב הגאון להחמיר הכא משום הקול שכבר יצא וחשש לקלא וקצת יש לדון גם בזה דיש לומר דהקול יצא מחמת שע"א אמר שראה שנתקדשה ומ"ה הוחזק הקול והוה כאמתלא דמבואר בסי' מ"ו דל"ח לקול וכן מוכח קצת מתשו' תועפת ראם סוף סי' ל"ח מיהו בזה יש לעיין טובא אם זה דומה לאמתלא המבואר בש"ע וסוף דבר הנה הראיתי שיהי' מקום להקל בזה אך לפמ"ש הרב החריף המו"ץ המנוח ז"ל בהשאלה שהעד השני אמר עס דאכט זיך מיר זיכער זיא איז דאס נור זעכער קען איך אויף מיר נישט שטעלין א"כ יש להחמיר בזה להצריכה גט מכמה טעמים חדא דהרי ע"א אומר דודאי נתקדשה ודעת זקני המהר"ם פדוא להצריכה גט אפי' בהכחשת האשה רק שבח"מ כתב שחזר וזקיני החכם צבי כתב בסי' קט"ו לחוש לדבריו והנו"ב סי' ס' פסק להקל ושורש דבריו דאפי' מ"ד המקדש בע"א חוששין לקדושין זה דוקא היכא ששניהם מודים אבל בהיא מכחשת לכ"ע אין חוששין לקדושין ולפענ"ד הי' נראה דבר חדש דהנו"ב כתב דאפי' המ"ד חוששין לקדושין זה דוקא שיהי' ספק קדושין אבל ודאי קדושין ל"ה והנה רש"י ז"ל כתב בטעמא דמ"ד אין חוששין לקדושין משום, דע"א אינו קם רק לשבועה וכאן לא שייך שבועה והנה בסי' נ' באה"ע דהא דא"צ להחזיר כסף קדושין דוקא בודאי קדושין אבל בס"ק צריכה להחזיר הכסף קדושין ולפ"ז במקדש בע"א דהוה ס"ק והיא מכחשת ואומרת שלא קיבלה ודאי צריכה שבועה משום ס"ק דבס"ק צריכה להחזיר ומ"ה כיון דמועיל העדות לשבועה צריכה גט ממנו ומ"ה גם במכחשת צריכה גט ממנו ובזה ניחא דברי רש"י ז"ל בקדושין ס"ה שכתב ותסברא ע"א בהכחשה היינו שמכחיש ע"א לאו כלום הוא ועיין בש"ך יו"ד קכ"ז שהביא בשם הר"ם פדוא גי' אחרת ובאמת הדבר תמוה למה לא פרש"י שהאשה מכחישתו להנ"ל דבכה"ג האשה צריכה לישבע לענין כסף קדושין ומ"ה צריך גט ולכן כתב רש"י שהעד מכחיש ולפ"ז יצא לנו דהיכא דהעד אומר שלא הי' קדושין רק בפניו דאז הוי ספק קדושין וצריכה לחזור כסף קדושין מהני לשבועה משא"כ באומר שהי' בפני שנים דהוי קדושין גמורין וא"צ לחזור כסף הקדושין אין תועלת בדבריו כלל וא"צ גט והיא דרך פלפול מה שיש לפלפל הרבה בסוגיא ועכ"פ יש פוסקים המחמירין בזה ועוד דהעד השני שאומר שהי' קרוב לודאי שהוא זאת בכל דוכתא ספק קרוב לודאי הוה כודאי כמבואר פסחים ט' והגם דלא מיקטל על עדות זה דהעדים צריכים להעיד בדבר בירור כמ"ש המהרי"ק מ". להצריכה גט צריך לחוש לדבריו והרי דעת הרמב"ם ז"ל בעד אומר נתקדשה ועד אומר לא נתקדשה והאשה מכחשת לא תנשא לכתחילה וכתב הה"מ אף דזולת העד האומר לא נתקדשה תנשא לכתחילה כאן גרע טפי שיש לה ע"א מסייע ומש"ה לא תנשא לכתחילה כן י"ל בזה כיון ששמעה שהעד מסופק מי היא מ"ה מעיזה לומר דלא נתקדשה והגם דלא פסקינן כהרמב"ם מ"מ בנ"ד דאחת ודאי נתקדשה בקדושין גמורים ועד אומר זו הוא ועד השני אומר ספק קרוב לודאי אין להקל בדבר וצריכה גט והנלפענ"ד כתבתי

והנני ידידו

סי' צח

ב"ה פרעמישלא "אמת וצדק" לפ"ק

שלום וברכה וכ"ט לכבוד ידידי ה"ה הרב הגאון הגדול החריף ובקי בכל חדרי תורה המפורסם כש"ת מ' שלום מרדכי הכהן נ"י האבד"ק יאזליוויץ וכעת אב"ד בק' ברעזאן יע"א

העתק מגביות העדות

בדבר המעשה שקידש הבחור כ' ישראל את הבתולה עטי' רחל ואחר גב"ע בב"ד של ג' באיום כראוי ושבועה בנק"ח ממש העידו הרא"י אחי אמו של המקדש וה' משה וה' חיים שני אחים מאב והם שני בשני מצד האם הרא"י הנ"ל, ועוד אחד הרי"ם והוא מפורסם למחלל שבת וגנב ופרוץ במעשיו וע"ה ופתי גמור וזה תורף עידותן

העיד הרא"י: כי בבוא הבתולה ע"ר לבית הר"י ועמה עוד בתולה קטנה ואמר הר"י לע"ר יש לי טבעת דיר צו שענקין ראה אם טוב הוא והוציא הטבעת מכיסו ואני לא ראיתיו ואיני יודע מה היא אם כסף או בדיל או בלעך ולקחה הקטנה בתחלה את הטבעת ואמרה בטבעת כזה נותנים חופה וקדושין והשיבה ע"י שחוק מה לך לזה וחזר ולקח הר"י את הטבעת והושיטה ע"ר בתחילה אצבע יד שמאל וחזרה ואמרה לא זהו יד ימין וחזרה והושיטה אצבע יד ימין ונתן הטבעת באצבעה ואמר ה"א מלב"ז כמו"י ויותר לא ראיתי אם השליכתו מיד או לא כי נבהלתי והלכתי משם תומ"י רק זאת שמעתי שאמר רבותי הוו עדים אז איך האב זיא מקדש געוועזין.