בית יצחק אבן העזר חלק א קעד

מודים ובזה באמת הדין כמו בדיני ממונות דהרי מסברא לא בעינן אדם כלל ובידיעה בלא ראיה מהני ובהכחשה בלא"ה הדין כמו בדיני נפשות ובעינן דהאשה יודה שנתקדשה הרי דלא בעינן שיהי' כשרין בהכחשה וכן אני אומר לענין עדות שאאי"ל ומיושב לפ"ז דלא הקשו לרב מאי קסבר דרב ע"כ בשניהם מודים דבהכחשה הוה עדות שאאי"ל ובשניהם מודים מהני. אמנם עי' בתשו' נטע שעשועים סי' ס"ח נראה דלא קאי הכי על כן יש לעיין עוד. וע' בספר מנחת אהרן לבני הרב הגדול מ' אהרן זצ"ל הנדפס בסוף ספרי ב"י או"ח סי' ג' דברים ערבים בסוגיא זו

סימן צז

ב"ה ברעזאן תרכ"ח

לחכם אחד מסנאטין

ע"ד האשה שנתקדשה בק"ק מאחד והכלה בת עשיר נכבד ועכ"ז האשה נתרצית בקדושין ועתה אבי' מוחה ורוצה לבקש צד היתר וכפי דברי העדים הקדושין היו בכל אופן המועיל עפ"י ד"ת אך שאחד מהעדים לא הכיר את הבתולה בת מי הוא ורק אחר הקדושין שאל בת מי הוא ואמר לו העד השני ועתה אותו העד הוא כמסתפק אם היא הנערה זאת המקודשת ורק קרוב לודאי כי הוא זאת ואומר שסיבת הספק אחרי שעברו איזה שבועות מהקדושין

(א) תשובה הדבר ברור דאשה הזאת היא אשת איש וצריכה גט כי מ"ש כ"ת לסמוך על דברי המהרי"ט בחדושיו לקדושין על הרי"ף פ' האיש מקדש באחד שקידש אשה שהי' פני' מכוסים ולא ראו אותה העדים בפני' ורק אחר הקדושין ראו אותה וע"ז היקל המבי"ט דה"ל מקדש בלא עדים והוא בתשובת מבי"ט סי' רכ"ו. הנה כבר ראו עיניו דברי הישיע"ק ודברי הקהלת יעקב וכל האחרונים שחלקו על המבי"ט בזה. והנה הגאון מליסא בספר קהלת יעקב תמה על המהרי"ט בשם אביו דנהי דהעדים לא ראו פניה מ"מ יש תועלת בקדושין אם תזנה תיכף אחר הקדושין יחייב המזנה מיתה עפ"י עדים אלו א"כ כיון שיש תועלת בהעדים א"כ נהי דאין מכירין בהאשה הוה אח"כ כמו שהלכו העדים למד"ה ומ"מ כיון שיש תועלת בהקדושין בהעדים אלו ל"ה קדושין בלא עדים וכמו שאם יראו עדים אחד שהי' פניו מכוסה נרצח מחבירו וכי לא היו יכולין להעיד שהאיש הלזה הרג לחבירו והוא באמת תימא גדולה על המבי"ט וליישב דברי המבי"ט שלא יהיו תמוהין כל כך נ"ל דס"ל דכמו שאמרו בחולין צ"ו דכי אתי סהדי ואמרו פלני' דהאי סימנא קטיל נפשי' לא קטלינן ליה אף דסמנים דאור' מ"מ בעינן שיכירו העדים את הנידון שהוא זה שראו בו העדות והכרה לא הוה רק בט"ע ולא בסימנים ומה"ט אמרו בבכורות דף מ"ו לענין בכורה דהיכי דיצא פרצוף פנים או פדחת בחיי אביו נוטל פי שנים ובלא פרצוף פנים אינו נוטל דבעינן יכיר בראוי להכרה ועיין ברי"ט אלגזי בכורות מ"ו דהיכי דיצא דרך מרגלותיו אף דיצא רובו ובעלמא ביצא רובו הוה כילוד מ"מ אינו נוטל פי שנים אם לא יצא פדחתו בחיי אביו דבעינן יכיר עיי"ש ובשב שמעתתא ש' ז' פ' ט"ו הביא שם ראי' לשיטת ר"ת דט"ע מהני לשאר הגוף אף בלא הראש מדמהני לענין בכורה ביצא רובו מסורס עיי"ש ומה דפשיטא לי' להשב שמעתתא פשיטא לי' למהרי"ט אלגזי לאידך גיסא דל"מ לענין בכורה רובו מסורס ע"ש שמקשה מזה על התוספתא ולהש"ש ל"ק מידי דבאמת מהני רובו מסורס לענין בכורה (ועיין לעיל סי' ס"ט אות י"ג שכתבתי מזה) ואכ"מ דעכ"פ הדבר תלוי בשיטת הר"ת ז"ל יבמות ק"כ דס"ל דט"ע מהני בכל הגוף אף בלא ראשו ורוב הפוסקים חלקו עליו וס"ל דל"מ ט"ע בשאר הגוף ויסבור המבי"ט דל"מ ט"ע בשאר הגוף וכיון דבעדים בעינן שיכירו הנידון ל"מ רק אם רואין פניו שיכולין להכירו בט"ע אבל אם פניו מכוסין אין כאן הכרה רק בסימנים ול"מ בעדות כמבואר בחולין צ"ו

(ב) ומה דקשי' ליה להגאון מליסא הרי אם תזנה תיכף יכולין לחייבו מיתה ויכולין לבוא לב"ד להעיד שפלוני זינה עם א"א אומר אני דס"ל להמבי"ט דהרי אמרינן בב"ק דף ע' דעדי ביאה הוה חצי דבר רק דכיון דעדי קדושין א"צ לעדי ביאה ופרש"י דבלאו איהו שוי' לה קמאי א"א לאסור על כל העולם דבר קרינן ביה א"כ בכסתה פני' דאין תועלת בעדותן הוה גם הקידושין דבר ולא חצי דבר דס"ל להמבי"ט דבעינן עדים בקדושין מטעם דבר דבר מממון בעינן עדים שיעידו דבר שלם וגם שלא יצטרכו לראות עוד יותר דבעינן עדות הראוי בשעת קדושין ואיזו עדות הוה אם יצטרכו עוד ראיה אחרת ומעתה כשראו הקדושין ופני' מכוסין ראייתן זאת לא תספיק להעיד שאשה הזאת מתקדשת דטב"ע ל"מ בכל הגוף ואם יעידו אשה בסמנים כאלו נתקדשה ל"מ ואף שאם יגלו פניה לאחר הקדושין יכולין להעיד שאשה הזאת מתקדשת מ"מ בעינן ראית עדים שראייתן לבד תספיק על העדות ולא בעינן ראיה אחרת ואין זה ענין לעדים שראו אשה שנתקדשה והלכו העדים למדינת הים דעכ"פ בשעת קדושין הי' עדות זה ראוי להתקיים דהעדים יכולין לבוא לב"ד ולומר אשה: בט"ע כזה נתקדשה ונאסרה אכ"ע וא"צ ראיה אחרת משא"כ בראו פני' מכוסה דל"מ ט"ע רק סימנים והעדים בראייתן זאת אם: יבואו לב"ד אינן יכולין להעיד רק אשה בסימנים אלו של הגוף. נאסרה עולמית ל"מ זאת ומה שכתב הקהלת יעקב הגע על עצמך אם יראו אחד רצח בכיסוי פנים האם אינם יכולין להעיד הנה לבוא לב"ד ולהעיד אם אח"כ יגלו פניו ודאי מהני ומה בכך שיצרכו עוד ראי' הב' ראיות מצטרפות משא"כ בקדושין אנן בעינן ראיה בשעת קדושין דאז גמר הדבר וכל שאין תועלת בראייתן בשעת קדושין ל"מ דהוה דבר ולא חצי דבר וברוצח אם לא יגלו פניו ויעידו בב"ד א"א דכבר כתבנו דרוב פוסקים ס"ל דל"מ ט"ע בשאר גוף רק סימנים ובסימנים ל"מ כמבואר בחולין צ"ו ואם יבואו הב"ד ויראו שהמכוסה בפנים רצח ודאי הורגין אותו, ומ"מ אינו דומה לקדושין דבעינן עדות המתקיים שלא יצטרכו ראי' אחרת וזה אי אפשר. ולפ"ז יסבור המבי"ט המקדש בדבר הצריך שומא צריך לישום מקודם ול"מ שומא אח"כ כשיטת הרמב"ם וטעם הסברא ג"כ כנ"ל דבקדושין בעינן שתהי' האשה כהקדש בשעת קדושין וראיית הקדושין לבד תספיק לזה מבלי שיצטרך עוד ראיה אחרת וה"ה בהיתה הכלה מכוסה פני' ולא הי' ט"ע בה רק סימנים ול"מ מה שיכולים להחזיק בה ולראותה דהרי לא החזיקו בה ואין להם רק סימן ולא קטלינן אסימן ובאבני מלואים סי' ל"א הביא ראיה מגט דמהני קרי' אח"כ וכן מהני עדי חתימה מטעם דאנן סהדי שמסר לה אף דהכל כידיעה בלי ראיה ואף שנקרע הגט קודם שהראתה לב"ד אם שניהם מודים מהני מטעם שהיתה יכולה להראות הוי כהלכו העדים למדינת הים וה"ה בהך דמבי"ט שהיו יכולין להחזיק בה ואינו דומה קדושין לגרושין דבקדושין בעי שתהי' כהקדש אכ"ע ובעי שבשעת קדושין תיתסר אכ"ע בעדים שתתחייב מיתה מחמת הקדושין ויספיק ראיית קדושין לבד דאל"כ הוה דבר ולא חצי דבר. משא"כ גט דבעי שיתיר לעלמא יספיק אם יקראו אח"כ הגט ולפ"ז יסבור המבי"ט כהך דתשו' הרשב"א בנתן לה קדושין דרך חור ועדים לא ראו אלא ידה ל"מ כלל הקדושין אף שהאשה אומרת שכונה לקדושין מה"ט דכתבנו דל"ש ביד ט"ע רק סימן ול"מ ודלא כמשמע בסי' מ"ב דבכונה מהני ועוד דהרי בגרושין למ"ד עדי חתימה כרתי מהני בהי' הגט יוצא מתחת ידה אף שלא ראו המסירה ובקדושין אם יש לו חפץ שיש לו בו סימן ואח"כ יוצא החפץ מתחת ידה ושניהם מודים שמסר לה ולא הי' עדים בקדושין רק שראו מקודם בידו ואח"כ בידה ל"מ לכ"ע והיינו מטעמא דכתיבנא דבעי ראיית הקדושין וראייתן לבד יספיק לשויא כהקדש. הנה הטרחתי הרבה ליישב דברי המבי"ט במה שכ' דאם כסתה פני' אבל בזה שכ' דאם לא הכיר אותה ל"ה קדושין זה אין בידינו ליישב בסברתי הנ"ל שהרי יכולין להחזיק אשה בט"ע כזה לא"א על כן אין הלכה כמבי"ט כמבואר בכל הפוסקים ע"כ הדבר ברור דעכ"פ הקדושין היו ברורים ואין לסמוך על המבי"ט כלל וכלל

(ג) ואמנם מה שעתה העיד אחד שמכיר שבתולה זאת נתקדשה ועד השני אינו מכיר רק כמסופק והבתולה מכחשת ונגד עד אחד מהני הכחשה ראיתי להרב השואל המנוח החריף היחסן מ' משה באב"ד שהאריך ואכתוב בקיצור מה שתעלה מצודתי. הנה מה שדימה לדברי הר"ן גבי קדשתי את בתי שכתב הר"ן דל"ה ע"א בדבר שבערוה שאינו רק מברר למי נתקדשה וה"ה הכא שאשה אחת ודאי נתקדשה מהני ע"א לומר אשה זאת נתקדשה. הנה כן חשבתי גם אנכי בתשו' אחת לעגונה (ע' לעיל סי' ס"ד אות ד"ה) דהיכא דאשה אחת ודאי יצאה מחזקה מהני ע"א לומר זאת יצאה אבל אח"כ דחיתי דבר זה מגמ' כתובות דאמרינן שם עד אומר נתגרשה ועד אומר לא נתגרשה תרווייהו באשת איש קמסהדי ואין דבר שבערוה פחות משנים ומדסתם בגמ' והכי לא משכחת בכה"ג שאנו יודעים בעדים ברורים שאשה אחת נתגרשה היום ועד אומר אשה זאת נתגרשה ועד אומר אשה זאת לא נתגרשה ובכה"ג ל"ש לומר אין דבר שבערוה פחות משנים דהיכא דיודעים דאשה יצאה מחזקה מהני ע"א לברר מי יצאה ולמה סתם בגמ' אלא ודאי דלהוציא מחזקה ל"מ ע"א לברר ודוקא בהך דר"ן דנאמן לכנוס דבמאי דנאמן לגרש לא הקשה הר"ן כלל דנאמן מטעם א"א חוטא ולא לו ורק מה שנאמן לכנוס אף שאנו מחזיקין שהוא א"א אזה כתב הר"ן דהכא אינו מוציא מחזקה שגם האב אומר שהוא אשת איש משא"כ באומר העד להוציא מחזקה ל"מ ע"א אף שיודעים שאחת יצאה מחזקה וה"ה בנ"ד לענין קדושין אף שבתולה אחת נתקדשה ל"מ ע"א להוציאה מחזקת פנוי' אם היא מכחשת

(ד) גם מה שהאריך הרב המנוח הנ"ל בסברתו כיון שע"א אמר להשני אחר קדושין שהיא זאת ואז הי' מלתא דעבידי לגלויי שהמקודשת עמדה שמה וכיון דבמלתא דעבידי לגלויי נאמן מדאורייתא יכול להעיד גם השני בב"ד שהאשה הזאת נתקדשה והו"ל ב' עדים והאריך בפרט זה בדברי הרי"ף פ' החולץ ביבמות גבי אחוה דמיתנא ובהרבה פוסקים מזה. הנה כבר כתבתי בתשו' אחת דלתו' יבמות ק"ו וכפי מה שהבין דבריהם בתשו' מהרשד"ם סנ"ט ובס' תורת גיטין סי' ק"כ סק"ח וס"ק י"ב דלא כמהר"י בן לב ח"ג סי' ק"ה שנסתפק בפרושם דהכרה לחליצה ל"ה רק מדרבנן אין ראי' מהך דהחולץ דבמלתא דעבידי לגלויי מהני אף בדבר שבערוה אך מכמה פוסקים לא משמע כן אמנם לפענ"ד אף לכל הפוסקים דמהני במלתא דבידו לגלות ע"א זה דוקא אם בא לב"ד ואומר מלתא דעביד לגלויי אבל חוץ לב"ד ל"מ מידי דמלתא דעבידי לגלויי הוא מסברא שיתפוס בשקרו וירא מהב"ד משא"כ על הגדה חוץ לב"ד אין קפידא אם יתפוס בשקרו. ולפ"ז בהך דיבמות דאומר לב"ד אחוה דמיתנא מהני וכן בע"א במיתת הבעל אומר במיתה וירא שיתפס