בית יצחק אבן העזר חלק א קסד

לנגדינו סוגיא דנזיר י"א שהביא תוס' בעצמו בכתובות הריני נזיר ע"מ שאשתה יין ואטמא למתים אסור בכולם דהו"ל מתנה ע"מ שכתוב בתורה והרי שם אתי דיבור ומבטל דיבור ול"ב דומיא דב"ג ומה תירצו תוס'. וצ"ל דס"ל לתוס' דנזיר ל"ה דיבור רק דחשיב כמעשה שהגוף נעשה קדוש כמ"ש מהרי"ט. והיינו טעמא דתוס' נזיר י"א שהקשו דהוה תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח. ולא תירצו דנזיר דיבור הוא דס"ל דל"ה דיבור בעלמא ומה"ט תירצו דהבאת קרבנות יכול להיות ע"י שליח. ובתשובת מוח"ז הגאון רע"א ס"ס מ"ח הקשה מה יענו התוס' להך דר"פ אלו נדרים קונם רחיצת עלי אם ארחוץ דמהני התנאי אף דא"א לקיים ע"י שליח. ולק"מ דבנדרים מודה התוס' דהוי דיבור ואתי דיבור ומבטל דיבור. אך בנזיר ל"ה דיבור בעלמא דאל"כ מאי איכפת אם מתנה ע"מ שכתוב בתורה כדכתבו בכתובות. ודוק היטב. ועיין מ"ש מדין הפרה בטעות והתנאי בספרי חא"ח סי' קט"ז אות ט' ובספרי חיו"ד ח"ב סי' מ"ט אות א' ד'. ואקצר הפעם

(ה) והנה בשו"ת רע"א מייתי ראי' דכיבוד בית בחמין אסור מדמוקי רבא בנדה מ"ב ע"ב קרא דורחצו במים וטמא עד הערב כשאינה מתהפכת דלא פלטה ולוקי בכיבדה ביתה בחמין כמבואר פ"ח דמקואות דבכיבדה ביתה וירדה וטבלה מהני על כרחך דאסור ואם נוקי דעברה שוב ה"ל דאי להיתרא ודאי להיתרא לא כתיב קרא כדאמרינן ביבמות ע"ח וזה צ"ע דודאי בסוף היום אין אסורה לכבד לפי המבואר בכו"פ ססי' קצ"ו דרוב פעמים נקלט הזרע ביום ראשון וכ"כ בנובי"ק אה"ע ס"ס ס"ט סוף ד"ה אבל מה שעולה. הגם דמדברי התוס' יבמות ל"ז ד"ה רוב היולדת לא משמע כן מדהקשו מה מועיל הבחנת ג"ח אכתי יכול לבוא לידי ספק אם תלד לו' חדשים ויום אחד או אפי' ב' ימים דאכתי יש ספק ואם נימא דרוב נקלט ביום ראשון ודאי של שני הוא דאזלינן בתר רוב דנקלט ביום ראשון. ע"כ התוס' לא ס"ל כן וגם בסדרי טהרה ס"ס קצ"ו חולק אדו"פ וצ"ע שלא הביא דברי התוס' מ"מ בשואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' קי"ט כ' שבר"ן נדה מבואר כדברי הפלתי אך נ"ל דהתוס' ג"כ ס"ל כן ומ"מ שפיר מקשה דאם תלד לו"ח ושני ימים ממנ"פ אין הולד מרוב או דהוא נקלט ביום ב' והולד בן ט' או דהוא מהשני והוא ממיעוט דנולד לז' על כן הוא ספק ומיושב בזה קושית הנוב"י סי' ס"ט מיבמה. ומצאתי בשו"ת שואל ומשיב ח"ג סי' קי"ט שהרגיש בזה אך שלשונו שם אינו ברור]. ולפ"ז עדיין הו"ל לרבא למוקמי' לקרא בכיבדה ביתה ובבקר שימשה וסמוך לערב כיבדה וכיון דברוב פעמים נקלט הזרע ל"ה השחתת זרע בכיבוד עיי"ש. ואמנם כבר כ' תוס' שם ד"ה פולטת דלא ניחא לי' לאוקמא בכיבדה ביתה עיי"ש על כן גם ראי' הנ"ל מהגאון רע"א יש לדחות ויש לעיין בדבר. והנה בנובי"ת אה"ע סי' קל"ז מייתי בשם ספר הקדוש עץ חיים להאר"י ז"ל כי בתוך הצ' יום נכלל ג' ימי קליטה וזה צ"ע כי בנדה ל"ח מבואר דימי העיבור רע"א רע"ב רע"ג וזה אי אפשר רק אם ג' ימי קליטה חוץ לג' יום אמנם בשואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' קי"ט מייתי בשם ר"י הקדוש דרוב פעמים נקלט תיכף וזה יכול להיות. ועיין ז' ת"ש סי' ט"ו ס"ק ט"ז דלא ס"ל דרוב נקלט ביום א' ודוק (וע"ל סי' ס' אות ב' וסי' ס"א אות ז' שהארכתי בפרט

זה

) (ו) והנה לדינא דבר זה אם מותר לשמש במוך באיכא סכנה אם תתעבר מצאתי בתשו' צ"צ החדש סי' פ"ט דמייתי דברי חמדת שלמה ומסכים להתיר אך שלא ראה דברי האוסרים תשו' רע"א וח"ס מדלא הביא דבריהם וגם בשואל ומשיב מ"ב ח"ד סי' י"ג הורה לאיסור על כן מסתפינא להקל אך שתכבד במים חמין תיכף אחר התשמיש ואם לא תוכל שיסייע לה בעלה הואיל ויעשה זאת להציל מפני הסכנה הנני מסכים להתיר. שוב ראיתי בבינת אדם שער בית הנשים אות ל"ו שאף במקום סכנה אוסר לשמש במוך רק לאחר תשמיש מתיר לשמש במוך ובתשו' אמרי אש חיו"ד סי' ס"ו האריך בדין זה ולא מלאו לבו להקל רק לשום מוך תיכף לאחר תשמיש ושם בסי' ס"ט הביא דברי המ"ל שהבאתי לעיל דבקיים פו"ר אינו מוזהר על השחתת זרע וכ' עליו וזה רחוק ובפרט דאיש מצוה על לשבת יצרה. וזה צ"ע דבקיים פו"ר שוב אינו מוזהר גם על לשבת יצרה ואם כונתו על בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח ידיך זה ל"ה רק מדרבנן מ"מ מ"ש שם דאיסור השחתת זרע אינו תולה בפו"ר י"ל כדבריו וראיה מדור המבול דאף שב"נ היו מצוים על פו"ר הוא מקרא דאתם פו"ר דכתיב בנח ולא מקרא דויאמר להם פו"ר שנאמר באדם דההיא לברכה כתיב כמ"ש תוס' יבמות ס"ה ע"ב ד"ה ולא קאמר ומהרש"א סנהדרין נ"ט ד"ה והרי פריה ורביה באריכות וקודם צווי לנח לא היו מצוין ואמאי נענשו בדור המבול הרי דאינו תולה בפו"ר. על כן לדינא לא אוכל להחליט נגד דעת הני אריותא אך במוך וכיבוד תיכף אחר התשמיש. והנה מה שלא צויתי שתשת' האשה כוס של עקרין אולי לא תרצה לשתות דלמא תתרפא ויהי' לה בנים. ובעיקר דין דאשה מותרת לשתות כוס עקרין כמבואר סי' ה' בעצי ארזים שם ס"ק כ"ב כ' דשמא לא הותר רק לירוקנא או כהך דביתהו דבי ר' חייא שהיה לה צער לידה. אמנם כיון שמבואר בתוספתא פ"ח דיבמות האיש אינו רשאי לשתות כוס עיקרין והאשה רשאי לשתות משמע דרשאי לגמרי. אך י"ל דתוספתא ס"ל דאשה אינה מצוה על שבת דתוס' כ' ב"ב י"ג דאשה מצוה על שבת ובנדה י"ג כ' דאשה אינה מוזהר על השחתת זרע משמע דאינה מצוה על שבת וכן משמע בש"ס דיבמות ס"ה ע"ב וע' ב"ש סי' א'. ס"ק ב' על כן י"ל דסוגיות חלוקות בזה וס"ל לתוספתא דאין מצוות ואנן חיישינן לשיטת תוס' ב"ב מ"מ בכה"ג דאיכא סכנה ודאי מותרת לשתות ועיין מה שכתבתי בספרי חיו"ד ח"ב סי' קמ"ה אות ט'

שוב ראיתי בתשו' מהרי"ט ח"א סי' צ"ט שכ' להדיא דרוב פעמים זרע נקלט תיכף ועיין תשוב' רע"א סימן צ' ונחלת יעקב סי' ח' להגאון מליסא. ולפי דברי מהרי"ט יש ספק אם לסמוך על כיבוד הבית לשמש כיון דרוב פעמים נקלט תיכף דמשמע ממהרי"ט דלאו דוקא באותו יום רק תיכף נקלט וע' תשובת מעיל צדקה סי' ה' שכ' ג"כ כמהרי"ט דרוב פעמים נקלט תיכף ודבר רחוק הוא ליקלוט אח"כ וטעמא דפולטת ש"ז ביום השלישי טמאה משום דעד אותו יום שערו חז"ל שעדיין לא נסרח ואלו קלטתן אשה מעתה דרך אמבטי ראוי הוא להזריע ולא יותר. אבל כל שנכנס בה ביום ראשון ונתעברה ולא פלטתה הא ודאי דמונין מיום ראשון עיי"ש. מלשונו נראה דאף שנתעברה אם פלטתה נתקלקל העובר ולפ"ז י"ל דאם תרחוץ ביום ההוא יהי' קלקול ואסורה לרחוץ דלא כמ"ש לעיל מ"מ להלכה יש לסמוך על מ"ש למעלה רק באופן שתכבד תיכף ודוק היטב: והנני ידידו

סי' צב

בעזה"י פרי חג השבועות תרנ"ו פה לבוב

בענין הנ"ל

וכן לקשר דברי המשנה בשבת דף פ"ו מנין לפולטת ש"ז מנין שמרחיצין את המילה מנין שקושרין לשון של זהורית מנין לסיכה שהיא כשתי'

מקודם נדבר בגוף הדין הנה הרא"ש כ' בפ' בנות כותים דאם האשה תרצה להתחיל ספירתה מיד ממחרת ראיתה תקנח יפה או תרחץ במים חמין על הזרע וסיים וכן מוכח בשבת פ' ר"ע דמהני כיבוד להפליט זרע. וכבר תמה במעדני יו"ט איך מוכח משם ונ"ל דהס"ט בחידוד הלכות נדה מ"ב ד"ה א"ר הקשה לשיטת הרמב"ם פ"ז דתרומות דבלא נתהפכה טובלת ואוכלת תרומה לערב דל"ח שתפלוט ובנתהפכה בשעת תשמיש א"א שלא תפלוט ג' ימים א"כ הא דמיבעי לן בשבת פ"ו ע"ב ניתנה קאמרת או ראוי' קאמרת ופירש"י דלא פלטו ולא הי' טבולי יום וממנ"פ למי שלא נתהפכו לא הי' צריכין ג' ימים דל"ח שתפלוט וע"כ למי שנתהפכו ובזו א"א שלא תפלוט. ולפמ"ש בתפארת ישראל (והוא מהפליתי) סי' קפ"ד ס"ק ד' לפרש ראוי' קאמרת הכונה דעונה הוה י"ב שעות שוות כאביאסף וביום ארוך כיומי דסיון היו יכולין לטבול לעת ערב אחר י"ב שעות מהיום והי' הערב שמש וזה פי' ראוי' קאמרת מיושב קושיית ס"ט אך דזה דוחק דא"כ מנלן דראוי' לינתן בטבול יום ודוק] ופירשתי הכונה דראוי' קאמרת משום דבאמת כיבדו הבית וזה ראיות הרא"ש. אמנם שלא תקשה למה צוה הקב"ה לפרוש ג' ימים משום שמא תפלוט ולא צוה לכבד הבית כמ"ש הרא"ש כמבואר במשנה דמקואות פ"ח: ונלע"ד דהנה בתשו' מוח"ז הגאון רע"א סי' ע"א אוסר לכבד הבית משום השחתת זרע ומייתי ראי' מהא דרבא מוקי קרא דורחצו במים וטמאו עד הערב בשאינה מהפכת בנדה מ"ב ולא מוקי בכיבדה, וע"כ דאסור לכבד ודאי להיתרא לא כ' קרא עיי"ש. אמנם מתוס' שם ד"ה פלטה משמע להיפך דהרי התוס' כתבו דקרא איכא לאוקמא בשכיבדה ביתה עיי"ש. הרי דמותרת דאל"כ דאסורה לכבד הרי דאי לא קתני על כן נראה דהנה בתשו' הבאתי דברי מהרי"ט ח"א סי' צ"ט דברוב פעמים הזרע נקלט תיכף. ועיין תשו' רע"א סי' ץ' ונחלת יעקב סי' ח' ועיין שואל ומשיב מ"ק ח"ג סי' קמ"ט דמייתי כן בשם ר"י הקדוש. ולפ"ז אם שמשה בתחילת היום או באמצע מותרת לכבד בסוף היום דרוב פעמים כבר נקלט ואזלינן בתר רובא ואתי שפיר קרא דורחצו. אמנם קודם מתן תורה לא הלכו אחר הרוב כמ"ש הפמ"ג בסי' ס"ב דבב"נ אין מהני רוב. ואפי' להפוסקים דהולכין אחר הרוב גם בב"נ כמ"ש הגאון מליסא בנחלת יעקב מ"מ ברובא דליתא קמן דהוא הלכה למשה מסיני כמ"ש רש"י חולין י"ב לא הלכו קודם מ"ת ועל איסור השחתת זרע היו מוזהרין כמ"ש תוס' סנהדרין נ"ט ד"ה והא פו"ר על כן הוצרכו להמתין ג' ימים ולא נצטוו לכבד הבית ומ"מ הם כיבדו ולא היו טבולי יום ודוק. ועמ"ש בתשובה בשם מעיל צדקה סי' ה' ואין להאריך כאן

(ב) ונפרש לשון המשנה. הנה מה שאמרו מנין לפולטת ש"ז ביום השלישי מבואר דס"ל דתליא ביום השלישי ולא בשעות דלרבנן דס"ל בשבת שם דבעינין ו' עונות שלימות תליא בשעות אבל לראב"ע תליא ביום כמבואר בגמ' להדי' והנה לענין מה שאמרו ביולדת עד ג' ימים בין אמרה צריכה או לא מחללין השבת מג' עד ז' אמרה צריכה מחללין השבת לאחר ז' אין מחללין פסקינין דתליא ביום ולא בעינין מע"ל. אמנם המג"א סי' של"א מייתי דברי התשב"ץ דביום ה' אין מלין מילה שלא בזמנו שיצטרך לחלל שבת והראב"ח (הוא הראנ"ח דלא כמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סי' צ"א אות ה' בשם הב"ח) כ' דלדבריו אף ביום ד' אסור ותמה המג"א דהא כשמלין ביום ד' חל יום רביעי בשבת וכתבתי דס"ל להראנ"ח דבעי ג' ימים מעל"ע על כן כשמלין ביום ד' לא נשלם ג' מעל"ע עד יום שבת ובליל שבת הוה מסוכן וכן כ' בפמ"ג. ובאמת. כן דעת בה"ג הובא בתוס' גיטין ח' דהא דאמרינין בעירובין נשיילי לאמי' אם צריכה היינו ע"י ישראל וצ"ל דס"ל לבה"ג דז' ימים בעינין מע"ל ע"כ מותר