בית יצחק אבן העזר חלק א קסג

לשמו ושם עירו ושם מלאכתו ליתר שאת שלא יצטרך לחיפוש כמבואר בתו' מהר"ם מלובלין סי' נ"ז שהביא כ"ת ונכונים דבריו

(ה) וכת"ה מביא דברי הב"י סי' קפ"ג דמדאורייתא אסורה לשמש ביום ז' שמא תראה ותסתור כיון שיכול לבא. לידי איסור כרת והוכיח מזה דהיכא דיכול להתברר אף הרמב"ם מודה דספק אסור מן התורה ובאמת לגירסא ישנה דבספק כרת מודה הרמב"ם ניחא אך מהרי"ט הוכיח דאין חילוק

אך נראה דנהי דביום ז' קאי בחזקת טהרה כמ"ש רש"י זבחים כ"ט מ"מ בחזקת איסור תשמיש קיימא דעד השתא אסורה והיכא דבחזקת איסור קייימא אף הרמב"ם מודה דספיקא דאורייתא לחומרא ומזה צ"ע על הנוב"י והנני מוכרח לקצר. (ועמ"ש בספרי לי"ד ח"ב סי' י"א אות כ"א וסי' י"ב אות ו') ולוטה פה הגב"ע בחזרה. והנה הי' בפני אחיו של ר' מיכל רייז ושמו ר' שמואל יעקב רייז ואמר שביום ו' פ' נשא החלוף הי' בכאן בנו של ר' מיכל רייז הדר בסאדיגורע והוא קירזנער והוא אמר שאביו מת זה ד' או ה' שנים בעיר זלאטשוב ע"כ יכול לצרף גם את זה לההיתר

והנני ידידו

סי' צא

ב"ה לבוב תרנ"ו

לחכם אחד

ע"ד השאלה באחד שהרופאים הזהירו לאשתו שלא תתעבר כי יש בזה סכנת נפשות וכן בדין אשה שדרכה להפיל ולדות ואמרו הרופאים שיש לה עצם במעי' שממית הולדות אם רשאי לשמש במוך ואם מותרת לרחוץ במים חמין תיכף אחר התשמיש שלא תתעבר ואם כשאי אפשר להאשה לבדה אם מותר לבעלה לסייע לה באותה הרחיצה והבעל כבר קיים פו"ר

(א) תשובה בספר חמדת שלמה חאה"ע סי' מ"ו הורה להיתר לשמש במוך ואמנם בח"ס חיו"ד סי' קע"ב ובתשו' מוח"ז הגאון רע"א סי' ע"א ע"ב הורו לאיסור והובא דבריהם בפ"ת סי' כ"ה ונחזי אנן מה דקמן הנה לדעת רש"י דס"ל ביבמות י"ב ע"ב דג' נשים משמשות במוך היינו בשעת תשמיש נראה דס"ל דל"ה איסור דאוריי' דל"ה השחתת זרע ממש דאל"כ לא יתיר ר"מ ועל כרחך ל"ה רק איסור דרבנן על כן ר"מ מתיר לשמש במוך משום סכנה. והא דלא אסר לשמש כלל משום דחיישינן שיבוא לידי הרהור עבירה על כן הותר לשמש במוך וחכמים אוסרים ומתירין לשמש כדרכו משום שומר פתאים ד' וי"ל דר"מ כשיטתו דחייש למיעוט שתתעבר בקטנותה או בימי עבורה ומיניקתה ולא סמכינן על הנס דשומר פתאים ה', ורבנן כשיטתם דל"ח למיעוט ול"ח לסכנה אך צ"ע דהרי אמרי' בחולין ט' ע"ב דחמירא סכנתא מאיסורא ובדף י' ברש"י ד"ה אי נמי דספק מים מגולין אע"ג דאיכא למימר אדם נכנס לשם וגילה אותה ושאר שרצים גילו אותה שאין כאן סכנה והוה לי' נחשים מיעוטא תלינין בנחשים לאיסורא. הגם לפמ"ש בספרי חא"ח סימן נ"ג אות ח' דשם קאי לר"מ מ"מ גם לרבנן בספק מים מגולין חיישי למיעוטא ואסורין וצ"ל דשם חיישי לחומרא לאיסור המים משא"כ לאסור לשמש אי אפשר שלא יבוא לידי הרהור עבירה ולהתיר לשמש במוך הוה להקל ול"ח למיעוטי לעשות איסור ומ"ה מתירין לשמש. ולפ"ז יש מקום לדברי חמדת שלמה דדוקא שם דהוה חשש רחוק ולפמ"ש ל"ה אלא מיעוט ומ"ה חכמים אסרו לשמש במוך אבל בנ"ד דהרופאים אמרו דהוה ודאי סכנה וכיון דרוב נשים מתעברות בכה"ג גם חכמים מודים. אך כל זה לשיטת רש"י אבל לדעת ר"ת בתוס' יבמות י"ב דבמשמש במוך הוה כמשליך על עצים ואבנים ולא התיר ר"מ רק לשום מוך אחר התשמיש ולא פליגי רק דלר"מ צריכה לשמש במוך ולחכמים ל"צ. יש לומר דלשמש במוך הוה איסור תורה ואיסור תורה אין להתיר משום הצלת עבירה הגם דמצינו שהתירו לשחרר חצי' שפחה לעבור בעשה דלעולם בהם תעבודו בגיטין ל"ח משום הצלת עבירה שם הוה הצלה דרבים כמ"ש תוס' שבת ד'. אבל בשביל הצלה דיחיד שלא יבוא לידי עבירה לא מצינו שיתיר איסור תורה הגם שביארתי במק"א דהצלת עבירה הוה כעושה מצוה מ"מ אין בכחו לעבור על דברי תורה בשביל הצלת עבירה דיחיד ועיין מג"א סי' ש"ו ס"ק כ"ט שיש בזה מחלוקת

(ב) והנה לפי מה דאמר ר' יוחנן בנדה י"ג דמוציא ש"ז לבטלה חייב מיתה בידי שמים ואם נאמר דמשמש במוך הוה כמשליך על עצים ואבנים ודאי אין להתיר בשביל הצלת עבירה דאף עשה אינה דוחה ל"ת שיש בה מיתה בידי שמים כמ"ש בספרי חיו"ד ח"ב סי' קס"ה אות א' ועמ"ש על דברי האבני מלואים וקרבן אהרן שהובא באב"מ סי' קע"ד אך כתבתי על גליון הש"ס נדה י"ג דקשה לר' יוחנן דמייתי דחייב מיתה מהכתוב ויעש הרע בעיני ה' וימת גם אותו. והרי התוס' כ' בסנהדרין נ"ט ע"ב ד"ה והא פו"ר דמי שמצווה על פו"ר מוזהר על השחתת זרע וקודם מ"ת הי' בני נח מצוים על פו"ר רק לאחר מ"ת ניטלה מבני נח א"כ בב"נ דאזהרתן היא מיתתן וחייב אפילו מיתה בידי אדם כש"כ דחייב מיתה בידי שמים. ואיך נלמוד מזה לישראל ומה"ט היה נראה דהרמב"ם לא העתיק זה דחייב מיתה בידי שמים דלא ס"ל כר' יוחנן הן אמת דהמ"ל פרק יוד ה"ז ממלכים תמה על תוס' שכ' דב"נ מצווה על השחתת זרע. מ"מ אף לדברי התוס' נראה דאין חייב מיתה בידי אדם על השחתת זרע כיון דלא מוזהר להדי' רק ממ"ע דפו"ר נפקא ומה"ט ל"ח בהדי ז' מצות דל"א בזה אזהרתן הוא מיתתן משא"כ בז' מצות ומיושב קו' המ"ל שם ואכמ"ל והנה מלשון המ"ל שם שכ' דלר"ת דנשים אין מוזהרות על השחתת זרע ע"כ בב"נ שכבר קיים פו"ר שוב אין מוזהר ועל זה הקשה הרמב"ן מדור המבול יש לטעות דגם ישראל שכבר קיים פו"ר אין מוזהר מדאורייתא על ה"ז אבל זה ודאי ליתא דדוקא בב"נ כ' כן אבל לא בישראל כנל"פ באופן דאין ללמוד מזה היתר לנ"ד הגם כי בספר הישר לר"ת דף י"ז ע"ב סי' קמ"ט ד"ה ג' נשים משמשות במוך הובא בתשו' חמדת שלמה סי' מ"ו כ' בהשגתו על רש"י דשאר נשים אסורות לשמש במוך וז"ל. ואי משום דחובת הבעל דמיפקד על פו"ר וע"כ שאר נשים אסורות חדא דלא הוי משמע לישנא הכי ועוד אפי' קיים מצות פו"ר נמי קאמר וביטול ש"ז לא הוה דנימא בשאר איסור כדאמרינן ריש פרקין ומשמע ג"כ מדבריו כמו שמשמע מדברי המ"ל דבקיים פו"ר שוב לא מוזהר על השחתת זרע מ"מ גוף הדין צ"ע דנהי דקיים פו"ר מ"מ הרי מדרבנן חייב לישא אשה משום בבקר זרע זרעך ולערב אל תנח א"כ מה"ט אסור בהשחתת זרע ומה שכ' כדאמרינן ריש פרקין איני מבין איך אמרינן ריש פרקין הלא הר"ת קאי פ' יוצא דופן דשם איתא הך דג' נשים משמשים במוך ד' מ"ה דקאי ר"ת על זה ואיך אמרינן שם ולומר דכונתו מדאמרינן ריש יוצא דופן הי' אוכל בתרומה והרגיש שנזדעזעו אבריו יאחז באמה ובולע התרומה דקשי' והרי האוחז באמה ומשתין כאלו מביא מבול לעולם וע"כ צ"ל דמיירי בשכבר קיים פו"ר דאין מוזהר על השחתת זרע וזה ליתא דהרי בדף י"ג מקשה מזה ולא משני כן על כן נראה כונתו ריש פרקין היינו ריש פרק קמא דאמרינן משמשת במוך מאי איכא למימר ומדלא קאמר ג' נשים משמשות במוך מאי איכא למימר ועוד דלרבנן גם ג' נשים אין משמשות במוך וע"כ מוכח דגם שאר נשים מותרות לשמש וע"ז קאי מ"ש כדאמרינן ריש פרקין להוכיח דלא כרש"י וכן מצאתי ביש"ש פ"ק דיבמות סי' ח' שהביא ראי' זו

(ג) והנה עפ"י הנ"ל י"ל כיון דבנ"ד כבר קיים פו"ר ואין איסור השחתת זרע רק מדרבנן לסברת הספר הישר והמ"ל בדרבנן יש להתיר להצילו מעבירה דהרהור עבירה דכבר כתבתי דהצלת עבירה הוא כעושה מצוה רק איסור דאורייתא אין להתיר כנ"ל אבל איסור דרבנן יש להתיר ועוד יש סברה להתיר מטעם ס"ס שמא כשיטת רש"י דג' נשים משמשות במוך היינו בשעת תשמיש דל"ה כמשליך זרעו על עצים ואבנים כיון שהוא דרך תשמיש ולשיטה זו במקום סכנה ממש אף חכמים מודים לר"מ ואת"ל כשיטת ר"ת דהוה כמשליך על עצים ואבנים שמא כשיטת ר"ת בספר הישר דבשכבר קיים פו"ר אין מוזהר על השחתת זרע כמ"ש המ"ל ג"כ ואף דמדרבנן מוזהר על השחתת זרע מ"מ אולי איסור דרבנן מתירין לו להצילו מידי הרהור עבירה אולם יש לומר כיון שאפשר ע"י שתכבס תיכף אחר התשמיש במים חמין דזה גם הגאון רע"א והח"ס מתירין למה יעבור אף איסור דרבנן והנה בתשו' מוח"ז רע"א מפלפל אם מותר לכבס הבית אחר התשמיש ולפענ"ד ראי' דמותר דהנה הרא"ש כ' בפ' בנות כותים בנדה דאם תרצה להתחיל ספירתה מיד ממחרת ראייתה תקנח יפה או תרחץ במים חמין להפליט במים חמין כל הזרע וסיים וכן מוכח בשבת פ' ר"ע דמהני כיבוד להפליט הזרע וכבר תמה במעדני יו"ט איך מוכח ממס' שבת דלא נזכר שם מזה (וע"ל ס"ס ס"א ולקמן בריש סי' לאחר זה פירוש דברי הרא"ש) ומזה ראי' דמותר לכבד דלא יתכן שעשאו איסור ועיין מג"א סי' תר"ז דסמוך לוסתה או לטבילתה אסור לכבד ובודאי בשעת מתן תורה הי' נשים ששימשו סמוך לטבילתן אך אולי לצורך גדול שלא יפלטו קודם מ"ת הי' מותרין וה"ה מפני הסכנה בודאי מותרין לכבד

(ד) וראיתי בתשו' מוח"ז הגאון רע"א הקשה על מ"ש בשטמ"ק כתובות ע"ב ע"א דממלא ונופצת תעשה איסור משום השחתת זרע הרי הטור ביו"ד סי' רל"ה פירש דברי הגמ' כתובות אמר לה ע"מ שתאמרי וכו' או שתהי' ממלאה ומערה לאשפה היינו שהיא נדרה נדר עינוי נפש ובעלה היפר לה בתנאי שתהי' ממלאה ומערה לאשפה א"כ הוה לי' כמתנה ע"מ שתאכלי בשר חזיר ולאביי בגיטין פ"ד הו"ל מתנה ע"מ שכתוב בתורה ול"מ התנאי ומופר אף בלא קיום התנאי ואמאי יוציא. ויתן כתובה. ויש לישב עפ"מ שהקשה בתשובת רע"א סי' מ"ז מה מהני תנאי בהפרה הלא קיי"ל כר' יאשי' דל"מ הפרה ע"י שליח והו"ל תנאי בדבר שא"א לקיים ע"י שליח. ותירץ דהפרה הו"ל דיבור ותנאי אתי דיבור ומבטל דיבור ול"ב כתנאי דב"ג וב"ר ומשום הכי מהני אף בא"א לקיים ע"י שליח והתוס' כ' בכתובות דף נ"ו ד"ה הרי זו מקודשת בסברא דמתנה ע"מ שכ' בתורה תנאו בטל והרי הוא מ"מ לא קידש רק בתנאי זה ותי' דמדינא אין תנאי מבטל מעשה רק דילפינין מב"ג ומב"ר ובעי דומיא דהתם עי"ש א"כ בדיבור דאתי דיבור ומבטל דיבור ול"ב דומיא דב"ג וב"ר אף מתנה ע"מ שכתוב בתורה מהני תנאי. ומיושב קו' הגאון רע"א אלא שעומד