בית יצחק אבן העזר חלק א קסב

סי' צ

ב"ה לבוב והרם קרננו לפ"ק

להרב הה"ג החריף ובקי כש"ת מ' משה ווייס נ"י אבד"ק ובארב בארץ הגר

ע"ד האשה רחל בת ר' אהרן נ"י מפה שהוגבה עדות בק' זלאטשוב שבעלה מ' מיכל רייז מלבוב נפטר בהשפיטאל דזלאטשוב והעיד אחד שהכיר את ר' מיכל מלבוב ומלאכתו מלאכת צינקער וקירזנער והי' קצר קומה וכריסו עבה ושנותיו ערך מ' עד נ' שנה וזקנו בלאנד והוא מת בהשפיטאל ושם הכינו רייז לא נודע לו עוד העיד אחד שמת ר' מיכל לעמבערגער בהשפיטאל והי' קצר הקומה וזה ר' מיכל לעמבערגער סיפר לו שיש לו בן בק' סטאניסלאב. עוד העיד אחד שהי' מכיר את ר' מיכל לעמבריגער שהי' מלאכתו צינקער וקירזנער והי' שמו מיכל רייז שנחלה בביתו וקיבלוהו להשפיטאל והי' קצר קומה ואח"כ בא לפניו הקברן ולקח הטלית ואמר לו שנפטר ר' מיכל הנ"ל

(א) תשובה הנה יש כאן עדות ברורה על שמו ושם עירו ומלאכתו ושם אשכנז שלו רק ששם אביו אין כאן ומבואר בק"ע אות ק"ה דשם אשכנזי הוה כמו שם אביו כמו שכ' הריב"ש באשה פאריך דדי בשם מקומו בלא שם אביו רק שנוב"ק סי' מ"ב כ' בשם וועלי כיון שכל המשפחה נקראין כן אין לדמותו אפי' לכינוי פאריך שכ' הריב"ש אמנם הב"ש ס"ק נ"ח מייתי בשם מהרשד"ם סי' ל"ה דשם המשפחה מהני וצ"ל דהנוב"י ס"ל דשם בתשו' מהרשד"ם כ' ואם ימצא שאינו חסר אדם מאותה משפחה שיקרא יעקב עזר אלא זה יעקב עזר וכו' ע"כ סמך על החיפוש משא"כ בלא חיפוש לא סמך על שם המשפחה. אמנם בנ"ד שמוזכר גם שם מלאכתו וכת"ה מביא בשם בית אפרים סי' כ"ב בשם תשו' פני משה דשם מלאכתו הוה כשם. אביו ע"כ הדבר פשוט דבצירוף שם אשכנז ושם מלאכתו האשה מותרת. והנה כת"ה מפלפל בדברי בית אפרים בתשובה סי' כ"ט אמאי לא בעי חיפוש גם בשמו ושם אביו ושם עירו שהרי הרא"ש כ' דמה"ט ל"ח לתרי יצחק ריש גלותא כמו בגט דחיישינן בשיירות מצויות דמשום עיגונא הקילו, א"כ ליבעי חיפוש בעיר אם לא נאבד אחד ששמו כשמו דכל היכא דאיכא לברורי חייבין לברר. והנה לפמ"ש הרמ"א ס"ס ק"י דהיכא דמתירין משום ס"ס א"צ לברר והיא מפיסקי מהרא"י ה"ה אם מכירין בשמו ושם אביו דלא שכיח כלל שיאבד עוד אחד כזה ולא נשמע א"צ לברר אך לדעת הרשב"א בחידושיו פ' אלו טריפות הובא בש"ך ס"ס ק"י דס"ס צריך לברר קשה דכש"כ בעגונה דמחמירין ברוב ליצטרך חיפוש. ומהרי"ט כ' בח"ב סי' א' דהיכי דאיכא לברורי ודאי ספיקא מדאוריי' אסור אף להרמב"ם ומה"ט יליף בחולין דף י"א מעולה דאזלינן בתר רובא ולפע"ד הדבר תליא במחלוקת דבסוטה כ"ה אמרינן דבעל יכול למחול על קינויו ולאחר סתירה חד אמר מחול וחד אמר לא מחול והדבר תמוה דכיון דקינא לה ונסתרה ונאסרה עליו איך ימחול לה ותהי' מותרת לו והתורה אסרה מספק. וראיתי שהקשה כן מוח"ז רע"א במה"ת סי' ק"י ונראה דהאי מ"ד ס"ל דהתורה אסרה ספק סוטה מטעם דאיכא לברורי ע"י שתית המים ומה"ט כ' תוס' סוטה כ"ה דל"מ טענת ברי שלה כיון שהתורה עשאה ספק. עד שתשתה והיינו טעמא דהרמב"ם דס"ל ספ"ד מהתורה לקולא ולא ילפינין מסוטה משום דשם איכא לברורי ואף הרמב"ם מודה כמ"ש מהרי"ט א"כ כשהבעל אמר איני משקה דשוב אינו שותה כדאיתא ביבמות צ"ה ושוב ליכא לברורי: שוב אינה אסורה עליו וזה הכונה שמוחל קינויו כמבואר לשון זה בירושלמי פ"ח דסנהדרין. אך בירושלמי ובתוס' סנהדרין פ"ח מיירי לענין לכוף אותה לשתות ולא לענין שתהי' מותרת לו ומ"ה ס"ל דאף לאחר שנמחקה המגילה יכול למחול ובש"ס דסוטה מיירי לענין שתהי' מותרת לו ומ"ה מסקינין דלאחר סתירה אינו יכול למחול ומ"ה ל"ק קו' המפורשים על תוס' סנהדרין ועכ"פ לא קשה כ"כ על מ"ד דלאחר סתירה יכול למחול. אבל לדידן דפסקי' דלאחר סתירה אין יכול למחול אין הטעם בסוטה משום דאיכא לברורי ואין חילוק מדאורייתא דאף בליכא לברורי אסור בסוטה. והנה י"ל דלהרמב"ם דספיקא דאור' רק מדרבנן אסור י"ל דה"ט דס"ס מהני משום דספק אחד מתיר מן התורה וספק הב' מתיר מדרבנן א"כ באיכא לברורי דספק אסור מן התורה ל"מ ספק הב' להתיר ע"כ צריך לברר אף בס"ס אבל להרשב"א דס"ל ספיקא דאורייתא מדאורייתא לחומרא ומ"מ מועיל ס"ס להתיר מטעם רוב או דעדיף מרוב אף באיכא לברורי יועיל ס"ס וא"צ לברר ולפ"ז צריך להבין אמאי ס"ל להרשב"א פ' אלו טריפות דס"ס צריך לברר

(ב) שוב ראיתי בשעה"מ ה' מקוואות ובפ"ח ס"ס ק"י שהרשב"א בת"ה חזר ממ"ש פ' אלו טריפות וס"ל דמהני ס"ס אף באפשר לברר אמנם העיקר כמ"ש בספרי חא"ח סי' ס' אות ה' דאם אין מבטלין איסור לכתחילה הוא מדאורייתא כדעת הראב"ד דרוב דחוי' הוא ולא סמכינין לכתחלה ארוב ה"ה דס"ס דאיכא לברורי צריך לברר כדעת הרשב"א ואם ל"ה אלא מדרבנן ומדאורייתא מותר לבטל ה"ה ס"ס אין צריך לברר כדעת הרא"ש פי' שני דע"ז אות ל"ה דסתם כלי אינו ב"י מטעם ס"ס וא"צ טעימת קפילא וקצת י"ל בזה מה שהקשה הפליתי בסוף בית. הספק אדברי הש"ך ס"ס ק"י שהקשה אתירן א' בזבחים ע"ד כגון שאיערב בנפולה ולישתרי כולהו מטעם ס"ס וע"כ צריך לברר ולבדוק ואין מכניסין לעזרה ואמאי לא הקשה אתירץ דבי ר' ינאי דמוקי כגון דאיערב נקובת הקוץ בדרוסת הזאב דהרי פסקי מהרא"י סי' מ"ז מייתי מהך דספק דרוסה שנתערב שהתיר ר"ת מס"ס אף שיש לברר ע"י בדיקת ואמאי לא הקשה הש"ך עליו מדרוסה. ולפמ"ש בספרי הנ"ל דהדגר תליא אם בספק טומאה ברה"ר אומרים לו זיל טבול כיון דאפשר לצאת מידי ספק ה"ה. בס"ס צריך לברר. והנה רבי ינאי אמר בע"ז ל"ו ע"ב הא מיא בנהרא זילו נובילו בספק ברה"ר ע"כ שפיר משני בזבחים דאיערב בדרוסה דלדיבי' ודאי צריך בדיקה ולא תקשה על פיסקי דמהרא"י די"ל ר' ינאי כשיטתי' ומ"ה לא הקשה רק ותירץ ר"ל דלא שמעינן דאית לי' צריך לברר. אמנם בספרי שם כתבתי די"ל דגם לר' ינאי א"צ לברר רק דאומרים לו אם טבלת אין לך הפסד. ועכ"פ היכא דאיכא טורח לברר א"צ לברר. ובספרי שם כתבתי דלר' יוחנן דס"ל בע"ז ל"ו ע"ב בספק טומאה ברה"ר הלכה ואין מורין כן וכ' המ"ל פ"י דמקוואות דס"ל בספק טומאה ברה"ר דצריך טבילה מדינא ולדידי' ס"ל בס"ס צריך לברר מדינא כדעת הרשב"א. ולפ"ז צ"ע במה שכ' הש"ך ס"ס ק"י ראי' לפיסקי מהרא"י דא"צ בדיקה מרואה דם מחמת תשמיש דא"צ בדיקת שפופרת דמותרת לבעל השני מטעם ס"ס שמא מן הצדדים ואת"ל מן המקור שמא לא כל האצבעות שוות אף דאפשר לברורי ע"י בדיקת שפופרת. וקשי' דהרי בנדה ס"ו מקשה ר"ל לר' יוחנן ותבדוק עצמה בביאה שלישית של בעל ראשון ולפי' ר"ת הכונה אמאי מותרת לשני בלא בדיקה ומשני ר' יוחנן לפי שאין כל האצבעות שוות ואיכא ס"ס ועדיין תיקשי דהרי ר' יוחנן ס"ל בספק טומאה ברה"ר צריך לטבול מדינא וה"ה בס"ס צריך לברר וצ"ל כמ"ש הנובי"ק חיו"ד סי' נ"ז דשם א"א להתברר ב' הספיקות דאף אם תבדק במוך ויתברר שהיא מן המקור עדיין יש להסתפק שמא לא כל האצבעות שוות ולא תיאסר על השני רק מספק. ע"כ א"צ לבדוק

(ג) וכת"ה משתמש בסברתו גם בנ"ד וכ' בשם בית אפרים סי' כ"ט דמה"ט אין צריך חיפוש דאף אם ימצא בעיר עוד יוסף בן שמעון שנאבד עדיין יש ספק שמא בעל האשה הזאת מת. וכיון שלא יתברר שהיא אסורה בודאי א"כ א"צ לברר כלל כמ"ש הנוב"י והנה לפמ"ש לעיל הסברא דס"ס צריך לברר דלהרמב"ם כל עיקר היתר דס"ס דבחד ספק מותר מהתורה ורק מדרבנן אסור וע"י הספק השני הוא ספיקא דרבנן משא"כ באיכא לברורי דבחד ספק אסור מה"ת כמ"ש מהרי"ט ל"מ ס"ס וצריך לברר והיכא דחד ספק יש נברר וחד ספק א"א לברורי. לדעת תוס' עירובין ל"ו ד"ה במקוה שלא נמדד דבספיקא דרבנן ל"א זיל טבול אף לר"מ. ה"ה די"ל דא"צ לברר. כגון בנדה נהי דבחד ספק שמא מן הצדדים אסורה מן התורה לפי הסברא שכ' החו"ד דממלא ונופצת או וסתות דאורייתא ואיכא לברורי מ"מ מחמת הספק שמא לא כל האצבעות שוות מותרת מהתורה ורק מדרבנן אסורה ובספק. השני מותר מדרבנן ובספק דרבנן א"צ לברר כמ"ש תוס' דא"צ ליטבול. אבל לפמ"ש הראב"ד פ"ו מברכות בספק ידים דאם יש לו מים לרחוץ אומרים לו קום רחוץ דס"ל אף בספק דרבנן אין. לכנוס לבית הספק וה"ה דלדידי' באיכא לברורי מחויב לברר וכ"כ המ"ל פ"ד מבכורות דאף בספק דרבנן צריך לברר. ל"ש סברת הנוב"י. אמנם בשעה"מ במקוואות כלל ג' שכ' דבספק דרבנן אסור ביכול להתברר וכ' היכא דאפשר להתברר ע"י טירחא מותר בספיקא דרבנן, ע"כ בדיקת שפופרת דהוה טורח גדול שייך סברת הנוב"י והיכא דאי אפשר להתברר ב' הספיקות מותר היכא שהוא טורח ובלא"ה לפמ"ש השעה"מ דהרשב"א גופי' חזר בו וס"ל בס"ס אף ביכול להתברר מותר ע"כ במקום שנודע שמו ושם אביו ושם עירו א"צ לחיפוש דהוה כודאי. (ד) והן אמת דבמה שכ' הפר"ח והשעה"מ דהרשב"א חזר ממ"ש בחידושיו דצריך לברר וראי' מדס"ל בת"ה דף ל"ה (ולפנינו דף כ"ג ע"ב) דסירכא תלוי' מותר מטעם ס"ס וא"צ בדיקה וע"כ אף באפשר לברר א"צ לברר לפמ"ש בנובי"ק יו"ד סי' נ"ז דהרשב"א לא קאמר רק בדרוסה דנולד רעותא מחיים ע"כ צריך לברר א"כ בסירכה תלוי' דלא נודע הריעותא מחיים אף הרשב"א מודה דהרי בת"ה שם מבואר דדרוסה חמורה דהוחל מעשה הטורף משא"כ בסירכה תלוי' י"ל דלא הוחל מעשה הטורף כלל וה"ה דלטעם ס"ס שכ' בח"ה יש לחלק בין דרוסה וסירכה תלוי' באופן דאצ"ל דהרשב"א חזר מדבריו אך מש"כ הרשב"א דף מ"ו ע"ב גבי סירכה תלוי' כיון דאפשר בבדיקה אין מתירין בס"ס מזה חזר בת"ה ולדינא הדבר נכון דא"צ בנ"ד לחיפוש. וכת"ה שלח הגב"ע לכאן לקיים החתימות מהב"ד ליתר שאת כי במקום עיגון, א"צ קיום גם אנחנו אין מכירים החתימות. ואם רוצה לעשות קיים יכתוב להעיר שהב"ד שם וישלחו אח"ז ויקיים בדימוי החתימות ולדינא כיון שחתימות המו"ץ הוא ג"כ בשטר והוה כשני חתימות ובשני חתימות אין לחוש לזיוף וכמו שכ' בתשובות אמונת שמואל הובא בפ"ת ס"ס קמ"ב. והוה עכ"פ הכרה מדיין אחד מהשלשה החתומים על הגב"ע. וחתימה בשטר עדיף מסתם חתימה כנ"ל וכת"ה צירף ג"כ סימנים גרועים