בית יצחק אבן העזר חלק א קסא

(ב) והנה עדות הטאדטענשיין הי' מועיל להיתרא אף דל"ה מסל"ת דבת חמותה לקחה להתיר האשה מ"מ כתב בתשו' כנסת יחזקאל סי' כ"ב בהיתר ס' ה' דהיכא דידעינן דקושטא קאמר לא בעינן מסל"ת ובכתב בערכותיהם דלא מרעי אנפשייהו כיון שמוציאין ממון עפ"י ערכותיהם ה"ה דמהני אף לעדות אשה ובשואל ומשיב מ"ק ח"א סי' קס"ח האריך בזה וכ"כ בישי"ע בפירוש הקצר ס"ק ט"ו לסמוך על עדות הגענעראלקאמאנדע בצירוף אומדנות והוכחות. א"כ בנ"ד שכ' הדאקטער הממונה וקיום הנאטאר עמטליך אף ששם יכונה נאטאר הכותב מהקהל מ"מ מיקרי זה ערכאות ושייך לומר לא מרעי אנפשי' ובשגם שהמה יהודים. ואף דהם חשודים על חילול שבת בפרהסיא ולאכול נבילות מ"מ לא גריעי מעכו"ם דמהני ערכאות לדעת הכנ"י ושואל ומשיב. ובישי"ע ס"ק ט"ז כ' דפסולי עדות ישראל גריעי מעכו"ם לענין זה נ"ל דדוקא לענין מסל"ת גריעי אבל לענין ערכי שכ' הכנסת יחזקאל דל"ב מסל"ת הוא עכ"פ שוה לנכרי. ומצאתי בח"ס ח"ו בלקוטים סי' פ"ג דמומר לחלל שבת בפרהסיא הוה מומר לכל התורה ומ"מ אינו חשוד לכל התורה ודבריו צ"ע דהשתא מומר הוה כש"כ דנעשה חשוד. דמהרי"ק כ' סי' ק"ס דלר"מ דמומר לדבר אחד הוה מומר לכל התורה הכונה דהוה חשוד לכל התורה ותוס' כ' דהוה מומר ועיין בספרי ליו"ד ח"א סי' ט"ו שהקשיתי על מהרי"ק מעירובין ס"ט א"כ במומר לחלל שבת בפרהסיא דהוה מומר כש"כ דהוה חשוד. מ"מ בעדות אשה דדעת הנ"י פ' זה בורר דהיכי דאשה מהימנא ל"ה פסול רק רשע דחמס ובקהלת יעקב להגאון מליסא חולק עליו ועיין בספרי לא"ח סי' ח"י אות י"ז ראי' לנ"י מרש"י ר"ה כ"ב, א"כ להנימוקי יוסף יש סברא גדולה דנהי דאוכל נבילות לתיאבון דפסול לעדות דבשביל הנאתו יעיד בשקר כמו שאוכל נבילות בשביל הנאתו דהוה כרשע דחמס כדאיתא בסנהדרין כ"ז, מ"מ האנשים כאלו שנתגדלו בין הנכרים ואין יודעים כלל מאיסור נבלות דהוין כתינוק שנשבה בין הנכרים שנאמנים בעדות אשה ול"ח דמשקרי דנהי דהוין רע לשמים אבל לא יהי' רע לבריות דשמא יבוא בעלה ותאסר לבעלה. מ"מ אין בידינו להתיר נגד סתימת הש"ע והפוסקים דמבואר להדי' להיפך אך בלא נודע אם הוא מחלל שבת או אוכל נבילות אין לאסור מספק באופן דאם הוא ערכי יש לסמוך על הטאדטענשיין. אך מ"מ אין בהטאדטענשיין שום ממש כי שם נאמר מאקס גאלדשטיין שבק לן חיים ובעלה הי' מרדכי שטיינהויז נהי דבשם מרדכי ל"ה שינוי דכל מרדכי קורין באשכנז מאקס. מ"מ שם המשפחה הוה שינוי אמנם הנה העיד אחד כי מ' גאלד- שטיין שהי' נקרא בביתו שטיינהויז מת וכפי עדותו הי' נקרא בעלה בשם גאלדשטיין ומצרפין העדות שגם הטאדטענשיין היא על בעלה. ונהי דאין כאן עדות רק על שם אשכנז ולא על עירו מ"מ נראה שעל בעלה העיד שהוא אחי' של האשה שכתבה המכתב ועל המכתב הזה מהאשה שכתבה שמת אחי' כתב העד העדות שמ' דאלדשטיין שנקרא בביתו מ' שטיינהויז מת ע"כ הוה כשמו ושם משפחתו ושם עירו כמ"ש גם כת"ה אך שעד זה לא העיד במסל"ת ולא הוה ערכי ויש לחוש שמא גם הוא מחלל שבת מ"מ י"ל דעדות שלו דמ' גאלדשטיין הי' נקרא בביתו מ' שטיינהויז זה ל"ה רק גילוי מילתא ועבידי לגלויי. ומהני עדותו כמו דאמרי' ביבמות ל"ט גבי אשתמודע דאחוה דמיתנא ושוב מהני העדות מה' גאלדענשטיין דהוה דינו כערכי כמ"ש לעיל דמשה גאלדשטיין מת. באופן דיש סברא לסמוך על עדות הטאדטענשיין והעד בצירוף העד שאומר שמ' גאלדשטיין נקרא בביתו שטיינהויז

(ג) אמנם יש בעדות זה ריעותא דבטאדטענשיין נכתב שמת 5 מערץ וכן העיד אחד שמת בי"ט אדר וקבר בכ' בו ובכ' הי' דען 5 מערץ והעד בלשון ענגליש כ' שמת דען 20 מערץ ויש הכחשה בזמן והח"מ ס"ק י"ט כ' דהכחשה בזמן דהוה הכחשה בחקירות אף בעדות אשה בטל העדות אמנם הנה מה שכ' בהטאדטענשיין שמת דען 5 מערץ והעד העיד שמת בי"ט אדר שהוא דען 4 מערץ ל"ה הכחשה כיון שנקבר דען 5 מערץ שהיא כ' אדר הטאדטענשטיין נכתב על יום הקבורה דביום אחד לא דקדקו. אך בין 5 מערץ ליום 20 מערץ הוה הכחשה והנה הטאדטענשיין והעד הוין ב' עדים נגד העד שאומר דען 20 מערץ וב' נגד חד ל"ה הכחשה בחקירות הגם דלשיטת הרמב"ם פ"ב מעדות אף בב' נגד אחד בטל כל העדות בהכחשה בחקירות ונחלקו בתשו' ב"י דיני קדושין ס' י' אם זה דוקא בדיני נפשות או אף בד בדיני קדושין ומוח"ז הגאון רע"א סי' פ"ז חשש לשיטה זו אף בעדות אשה אמנם באמת אין לחוש לזה בעדות אשה דהש"ך כ' בסי' ל"ג הטעם דאף בדיני ממונות עדים שהוכחשו בחקירות עדותן בטילה דהוה משאאי"ל דאף בממון בעינן עשאי"ל עיי"ש ובעדות אשה ודאי ל"ב עשאי"ל ע"כ גם בהכחשה בחקירות עדות הב' עדים קיים וגם בעד נגד עד עכ"פ עד אחד אומר אמת כגון א' אומר מת וא' אומר נהרג עד אחד אומר אמת וקיים עדותו כמ"ש הב"ש והטעם דל"ב עשאי"ל בעדות אשה לא כמ"ש נוב"י סי' מ"ו דא"א לקיים כאשר זמם דאין לוקין משום לא תענה דלא רצו העדים להרשיע לאחד רק להתיר אשה דכבר כתבתי בספרי חיו"ד ח"א סי' א' אות י"ב וסי' מ"ט אות ט"ו ולעיל סי' ע"ד אות י"ג וסי' פ' אות, ב' דעדים שהעידו להצדיק רשע או להרשיע הצדיק לוקין מלא תענה ושם כתבתי דאף בעד אחד המחייב שבועה והוזם לוקה מלא תענה דלא כמ"ש נוב"י סי' ע"ד ול"ש סברת הנו"ב אך פשוט כיון דאפי' קרובים מהימני והם אין לוקין מלא תענה על כרחך ל"ב בעדות אשה עשאי"ל על כן ל"ב כל העדות ובנוב"י הקשה על הב"ש שכ' דעכ"פ נשאר עד א' שאומר אמת דא"כ בשני עדים שהוכחשו זא"ז נשאר עד אחד לחייב שבועה והסמ"ע כ' דא"צ אפי' שבועה. עיין נוב"י סוף סי' מ"ו. ולפמ"ש בתשו' הנ"ל דגם בעד אחד לחייב שבועה בעי דין הזמה. ושם כתבתי דה"ט דר' חייא ב"מ ד' דדין הזמה לא פריך דשייך דין הזמה בע"א ואמנם כתבתי בתשו' אחרת (ע"ל סי' ס"ג אות ב') דעדים המכחישים זא"ז א"א ללקות מכאשר זמם אף לאחד דאינו יודע עפ"י מי נגמר הדין ואינו דומה לאחד אמר מנה וא' אמר מאתים דדינא כוותי' פסקינין כדאיתא בב"ק ע"ד דלא כנתיבות סי' ל' והארכתי בזה בספרי חא"ח סי' ס"ג אות י"ג א"כ מה"ט אף שבועה אינו חייב בעדים המכחישים דלא ידעינן עפ"י מי נגמר דינו לשבועה והו"ל עשאאי"ל דגם לשבועה בעינין דין הזמה ללקות מלא תענה משא"כ בעדות אשה שוב ראיתי שגם הנוב"י כ' קצת מזה מסברא דידי' אך לא מטעמי'. והנה בנ"ד לכאורה דהעד המעיד שמת דען 20 מערץ הוא עיקר העד שהרי הוא מעיד שמ' גאלדשטיין הי' נקרא בביתו מ' שטיינהויז ובהטארטענשטיין ועד הראשון אין מבואר זאת וזה עיקר העדות והוא מוכחש משנים בזמן אך י"ל דגם בזה ל"ש עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כמ"ש הנו"ב סי' מ"א דבעדות אשה לא אמרינן עדות שבטלה והוה כמו דאמרינין בש"ס דב"ב ל"א אאכילה דאיתכחש איתכחש אאבהתא לא איתכחש ה"ה הכא ולזה שהי' שמו בביתו מ' שטיינהויז לא איתכחש אך זה רחוק. מ"מ בנ"ד שהעיד גם אחי בעלה שאחיו שינה שמו לשם גאלדשטיין ואין צריכין לזה העדות של העד שאמר שמת דען 20ten מערץ שפיר יש להתיר עפ"י העדים המכחישים האומרים דען 5ten מערץ

(ד) ובנ"ד יש לומר עוד דהנה בדין עד אומר מת ועד אומר נהרג שכ' המחבר דתנשא והיא מתשובת הרא"ש הקשה נוב"י סי' מ"ו מירושלמי דאיתא שם מודה ר"י ור"ש בעדים. ואיך נפסק נגד ירושלמי. וכתבתי בתשובה דסברת הב"ש דהרי עכ"פ איכא עד אחד האומר אמת ויש להתיר עפ"י אחד שזה צ"ע לטעמא דעד אחד מהימן משום דדייקא מתוך חומר שהחמרת בסופה ובשני עדים לא דייקא לר"ש א"כ כשאחד אומר מת ואחד אומר נהרג דאיכא ב' עדים לא דייקא ואיך אפשר להתיר. עפ"י אחד כדברי ב"ש. ואע"ג דתוס' כתבו בב"ב ל"ב דאף בב' עדים ואיכא הכחשה דייקא אף לר"ש זה דוקא בהכחשה דלא מת משא"כ בהכחשה בין מת לנהרג. על כן נראה דזה טעם הירושלמי דמודה ר"י ור"ש בעדים. היינו בעד אומר מת ועד אומר נהרג וס"ל דר"י לא פליג על ר"ש בנשאת עפ"י ב' עדים מותרת לחזור ות"ק דריש האשה רבה דפליג על ר"ש לאו ר' יהודה וס"ל לירושלמי טעמא דעד אחד מהימן משום דדייקא אבל אנן פסקינן דעד אחד במלחמה נאמן דטעמא משום מילתא דעבידי לגלויי ולא משום דייקא כמ"ש הרי"ף והרא"ש דנפשטה האיבעי' מההיא דדיגלת ועוד פסקינין דלא כר"ש ואפי' בנשאת בב' עדים אסורה לחזור כרב הונא ברי' דר' יהושע דף צ"א ואף בב' עדים דייקא ע"כ אנן פסקינין דלא כירושלמי ונפקא מינה מכל זה בנ"ד דאף אם נאמר כפוסקים דלא נפשטה האיבעי' ונאמר ג"כ דאין הלכה דלא כר"ש דאף בב' עדים אסורה לחזור רק לחומרא אבל היכא דנמשך קולא מזה חיישינן דלא דייקי בב' עדים מ"מ בהך איבעי דעד אחד במלחמה קיי"ל אם נשאת לא תצא וכן נ"ל דאף דירושלמי ס"ל מודה ר"י ור"ש בעדים היינו דלא תנשא דהרי ר"מ ס"ל באחת אומרת מת ואחת אומרת נהרג הרי אלו לא ינשאו משמע דאם נשאת לא תצא ומודה ר"י ור"ש בעדים היינו דמודים לר"מ. ואם נשאית לא תצא על כל פנים בנ"ד שיש עדות מבת חמותה וכ' המ"ל דאף בחמשה נשים שאין מעידות מ"מ אם בלא עדותן אם ניסת לא תצא מהני עדותן דל"ח שיקלקלו על כן בנ"ד מצרפין גם עדות בת חמותה שתנשא לכתחילה אמנם גם בלא"ה יש לתרץ דברי העדים שלא יהי' מוכחשין דהעד הכותב בלשון ענגליש לא ידע לכנות שם אדר בלשון זה וכינה שם מערץ לחודש אדר על כן כ' דען 19 מערץ וכונתו 19 אדר

(ה) והנה במה שכ' הב"ש דאף בהכחשה מחמירין דעכ"פ יש עד אחד כשר יש לעיין בנ"ד דהבעל נשא אשה אחרת ואינו דר עם אשתו הראשונה אם מהני ע"א דהוה ע"א בקטטה אמנם כבר כ' ז' הח"צ סי' צ"ה דמה שרצה לקחת אשה אחרת לא מיקרי קטטה ומדבריו שם מבואר דאפי' נשא אחרת לא מיקרי קטטה עיי"ש דמייתי ראי' מש"ס על כן יש לסמוך על דברי הארי החי. והנה מה שהעיד בלשון ענגליש והכתב אינו מקוים והח"ס כ' בסי' מ"ד דאם נכתב לאחד שישלח כתב והוא שלח תשובה על הבי דואר ל"ח לזיופא וא"צ קיום א"כ בנ"ד שכתבו לבת חמותה שתשלח טאדטענשיין והיא השיבה על הבי דואר ושלחה הטאדטענשיין וגם מה שהעידו שני עדים א"צ קיום אולם כת"ה חשש כיון ששלחה בת חמותה שאינה נאמנת חיישינן יותר לזיוף ובעי קיום וזה ליתא דאף הנשים שאין נאמנות לומר מת בעלה נאמנת להביא גט ולומר בפני נכתב כיון שהכתב מוכיח ול"ח לזיופא וה"ה הכא ששלחה כתב עדות ל"ח לזיופא

סוף דבר בצירוף מכתב מבת חמותה שנראה שהסיחה לפ"ת בקישור דברים להגיד לבני' שיאמרו קדיש ולא כתבה להתיר האשה וסברות גדולות יוכיחו דמהני מסל"ת בד' נשים לבד מצרה ובצירוף הטאדטענשיין ושני העדים יש להתיר האשה באופן שיסכימו שני גדולים ואצרף עמהם וד' יצילני משגיאות: והנני ידידו