בית יצחק אבן העזר חלק א קס

אין מעידין עליו להשיא אשתו או לשאר דברי' אא"כ העידו בפרצוף פנים עם החוטם. ודקדק בעצי ארזים ס"ק פ"ד מדכתב לשאר דברים, ע"כ הכונה לירד לנחלה עפ"י הכרה וע"כ ס"ל כלישנא בתרא דבכורות דללישנא קמא דבעדות אשה הוא חומרא דרבנן א"כ הי' ליורשים לירד לנחלה כמו במים שאל"ס שכ' הרמב"ם פ"ו מנחלה שהיורשים יורדין לנחלה עיי"ש ולכאורה אף ללישנא בתרא אמאי לא ילפינין מבכור ממונא מממונא אך לפמ"ש דהכרה דבכור לע"ע ל"ה נגד חזקת ממון כיון דמכיר בחייו או ראוי להכיר בחייו משא"כ לירד לנחלה דהוה הוצאה מחזקת ממון וחזקת חי לא ילפינין מבכור ונכונים דברי רבינו ירוחם

(ג) והנה בנ"ד יש הכרה בטב"ע על בגדיו אפי' על הט"ק רק דדעת הב"י והריטב"א דאם סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי ולפע"ד דבנטבע במים שאל"ס דכבר יצאה מחזקת א"א מדאורייתא לכ"ע ל"ח לשאלה דהתוס' כתבו ביבמות ק"כ ד"ה כלי' דבממון ל"ח לשאלה מדרבנן רק בדאורייתא חיישינן לשאלה כדמקשה חמור בסימני אוכף היכא מהדרינן והקשה בנחלת יעקב אנה מצינו תקנה זו ועוד דבשלמא בסימנים אמרינן בב"מ כ"ז ניחא לי' לבעל אבידה למיהב סימנים דכ"ע לא ידעו סימנים דידי' אבל בתקנה דשאלה ל"ש טעם זה וכתבתי בתשובה דבשימ"ק ב"מ כ' הא דחיישינן לשאלה, ולא למכירה משום דמוקמינן אחזקת מרא קמא ובודאי לא מכרה וצ"ע לפימ"ש תוס' ב"מ ק"ג ד"ה פרדיסא בסופו דבמטלטלין אזלינן בתר ממון דתופס השתא ובחזקת השואל קאי א"כ למה חיישינן לשאלה ויצא מחזקת המשאיל ונוקמא בחזקת מ"ק דלא השאיל כליו ואמנם נ"ל דבב"מ צ"ט מבואר כשם שתיקנו משיכה בלקוחות כך תיקנו משיכה בשומרים וכ' בשיטה מקובצת שם דמדאורייתא אין שום קנין לשואל ויכול לתובעו בכל שעה ורק מדרבנן יש לו קנין במשך ימי השאלה עיי"ש א"כ מדאורייתא חיישינן לשאלה דל"ה נגד חזקת מ"ק דאף אם השאיל הכלי עדיין בחזקת המשאיל קאי אבל לבתר דתיקנו חכמים משיכה בשומרים ובחזקת השואל קאי שוב ל"ח לשאלה דמוקמינן בחזקה מ"ק וזה ביאור דברי התו' אמנם לפ"ז קשיא אמאי לענין איסור ח חיישינן לשאלה הרי נוקמא אחזקת מ"ק וצ"ל כיון דמדאורייתא חיישינן לשאלה דל"ה נגד חזקת מ"ק אין כח בחזקת מ"ק דרבנן להוציא מחשש שאלה דאו' לענין איסור א"א ומ"ה חיישינן לשאלה וכ"ז לענין איסור א"א דאוריי' אבל היכא שיצאה מחשש דאורייתא לענין איסור דרבנן ל"ח אשאלה דהרי מדרבנן יש חזקת מ"ק ול"ח לשאלה נגד חזקת מ"ק כמו דל"ח למכירה. ובהכי יש לישב קצת שני הסוגיות הסותרות בשנוים הרבה דבב"מ משני ואיבעית אימא בחורי וסומקי והדר מקשה מחמור בסימני אוכף וממצאו גט קשור וניחוש לשאלה. וביבמות מקשה מתחיל' מחמיר בסמני אוכף וממצאו קשור ומשני בחורי וסומקי ושוב לא מקשה כלל וכבר הרגיש בזה הב"ח בתשובה. להנ"ל י"ל הנה במ"ש תוס' ב"מ ק"ג דמטלטלין בחזקת השואל קאי הוא סותר לדברי התוס' חולין נ"א ונדה נ"ח דכיון שהוא רק שואל לא מקרי נולד הספק ברשותו. ועיין בספרי חיו"ד ח"ב סי' י"ז אות ט' שהארכתי בזה. וע"כ צ"ל דתוס' ב"מ לא כתבו רק לרבא דאמר פרדיסא רפיק בי' כל פרדיסא דאית לי' וע"כ ס"ל יד השואל על העליונה שהוא בחזקתו אבל ר"ש דאמר בנדה נ"ח ולענין דינא איתמר לא ס"ל כרבא. והנה אם נאמר כרבא דהשואל מוחזק ויצא בהשאלה מחזקת מ"ק מהסברא ל"ח לשאלה דמוקמינין בחזקת מ"ק רק אם יהי' איזה הכרח ממשנה ע"כ חיישינן לשאלה אבל בלא הכרח ל"ח לשאלה אבל אם נאמר דבשאלה מ"מ אי אתה מוציא מחזקת מ"ק. וא"כ מסברא גם בלי הכרח חיישינן לשאלה, ולפי"ז המעיין ביבמות יראה דהסוגיא קאי לרבא דמקשה לרבא דאמר סימנים דאורייתא ממשנה דאין מעידין ומשני דחיישינן לשאלה והיינו דמוכח כן ממשנה. אף דהסברא לא כן הוא לדידי' דבהשאלה מוציא מחזקת מ"ק ושוב מקשה מחמור וממצאו קשור ומשני ואיבעית אימא בחורי וסומקי ולעולם ל"ח לשאלה כיון דליכא הוכחה ממשנה אבל הסוגיא דב"מ דלא קאי לרבא ומהסברא חיישינן לשאלה כנ"ל כדמשני שם ואיבעית אימא בחורי וסומקי דליכא הוכחה ממשנה אבל הסברא קיימת דחיישינן לשאלה ע"כ עדיין מקשה מחמור בסימני אוכף וממצאו קשור

(ד) והנה מה שהקשה בנוב"י סי' ל"ב על שי' רש"י והריטב"א דאם סימנים דרבנן חיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי דא"כ אמאי מהדרינן חמור בעידי אוכף למ"ד סימנים ל"ד וניחוש לשאלה דל"ש תירץ הגמ' דאוכף לא מושלי אינשי דהרי למ"ד סימנים ל"ד חיישינן לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי יש לישב דיש לפרש חמור בעדי אוכף וגם סימנים בהחמור רק דבסימני חמור לא מחזירין מדאורייתא דסל"ד על כן מחזרינין בצירוף עדי אוכף וכיון דיש סימנים בהחמור שאומר בעל האבידה ל"ח לשאלה שהשאיל האוכף למי שיש לו חמור בסימנים כאלו דהוה שאלה דיחיד כמ"ש ז' ח"ץ סי' קל"ד ונהי דאנן פסקינין דחיישינן לשאלה אפי' בצירוף סימני הגוף זה רק מדרבנן אבל מדאורייתא ל"ח לשאלה דיחיד ובאבידה ודאי ל"ח לשאלה דיחיד כמ"ש תוס' דמדרבנן ל"ח לשאלה באבידה אבל בעדות אשה חששו הב"י והריטב"א לשאלה אפי' בכלים דלא מושלי בשאלה דרבים מדאור' ואולי אף בשאלה דיחיד מדרבנן ע' נוב"י שי' מ"א כנ"ל לישב. ולדינא כבר כ' בנובי"ת סוף סי' ס"א דהיכא דנטבע במים ויצאה מחזקת א"א מדאוריי' אין לחוש לשאלה ולא למכירה ומתירין בהכרת הבגדים וכש"כ בנ"ד שיש הכרה בפדחת ג"כ על כן איתתא דא שריא להנשא. והנה אף שיודעים העדים מהטביעה ל"ש החשש בדדמי דבשני עדים ולא ראו הטביעה ודאי ל"ח לבדדמי כמ"ש הב"ש ס"ק ץ' וס"ק קנ"ג. ועוד דעת הרבה פוסקים דבט"ע דבגדים ל"ש לבדדמי כמ"ש כת"ה ג"כ. ומרוב הטירדא לא אוכל לפלפל בדברי כת"ה וכ"ת כ' בשם גדול אחד לישב דברי הרי"ף דס"ל בב' עדים ג"כ אמרינן בדדמי ואמאי הקשה ביבמות קט"ו רק והא מאה נשים כחד דמי. וכ' דבבי"ע סי' ט' כ' דלחוש לב' עדים הו' מיעוטא דמיעוטא (וכ"כ הפנ"י ריש גיטין) רק דל"מ אף תרי רובא בעגונא וח"ס סי' נ"ח כ' דבה"א דגמ' יבמות הנ"ל הי' ס"ל דצורבא דרבנן מותר במים שאל"ס דמהני תרי רובא והגמ' מקשה ותיסברא שס"ל דאף צורבא מרבנן אסור א"כ המקשן הוכרח להקשות דמאה נשים כחד דמי דבב' עדים ל"ח לבדדמי לה"א רק למסקנא דל"מ תרי רובא אף בב' עדים חייש הרי"ף. והוא דבר חכמה. אך שי"ל אף דכחד דמיא הרי ע"כ צ"ל דכמה נשים אמרו בדדמי. והוי ג"כ תרי רובא מ"מ נ"ל כדברי' דבפסולים ל"ה מיעוטא דמיעוטא והנני מוכרח לקצר

ידידו הדו"ש

סי' פט

ב"ה לבוב יום ב' מ"ו למב"י תרנ"ח

להרה"ג החריף ובקי בכל חדרי תורה שושילתא דיחוסא כש"ת מ' שמעון אלטר פרענקיל נ"י האבד"ק פאדגורזע יע"א

ע"ד האשה אשת מרדכי שטיינהויז שבעלה מרדכי נסע למרחקים והניחה עגונה ושם נשא אשה אחרת ובא לכאן מכתב מאחות מרדכי בעלה שמרדכי מת בי"ט אדר ונקבר בכ' בו וסיפרה מכבוד הנעשה לו וכי הבנים שהי' לו שם מאשתו שם נלקחו לווייזענהויז ואשתו עומדת להנשא עוד שלחה אחות בעלה טאדטענשיין מכתב תעודה מהח"ק. ובטאדטענשיין בלשון ענגליש מבואר כי מאקס גאלדשטיין מאייראפא מת דען א מערץ והכתב מקוים מנאטאר ושמות החתומים על הטאדטענשיין ועל הקיום. כשמות היהודים. גם באגרת כתבה האשה שהחתום על הטאדטענשיין הוא יהודי. והכתב תעודה משני אנשים הראשון כ' בכתב עברית כי מרדכי גאלדשטיין מת בי"ט אדר ונקבר בכ' בו והשני כ' בכתב ולשון ענגלי כי מ' גאלדשטיין אשר שמו בביתו הי' שטיינהויז מת דען 20 מערץ ויקבר שם. ועתה השאלה אם האשה מותרת להנשא

(א) תשובה בדבר המכתב מאחות בעלה בצדק דברי כת"ה שאין בכוחנו להתיר דבת חמותה אינה נאמנת ואף דנראה שהיא מסיחה לפ"ת מ"מ מבואר בב"ש ובשער אפרים דאפי' מסל"ת ל"מ בנשים שאמרו חז"ל שאין נאמנו' ולכאורה יש לחלק בין צרה לבת חמותה דדוקא בצרה שיש לה צערה דגופה ונגיעה. והיא שונא גמורה וכונתה לקלקלה ולהפרידה מבעלה ל"מ מסל"ת משא"כ בחמותה ובת חמותה שאין לה רק שנאת ממון דאכלה לגירסנא דאמא מהני מסל"ת וכן נסתפק המגיה במ"ל ובזה מיושב קו' ת' שערי אפרים סי' ק"ה שהקשה להסברא דבה' נשים ל"מ מסל"ת מה מקשה בגמ' דף קכ"ב לר"ע וסבר ר"ע עפ"י אשה לא מהימנא והתניא רשב"א אומר משום ר"ע אשה נאמנת להביא גיטה וכו' מק"ו דה' נשים וכו' הא שאר נשים מהימנא דילמא ה' נשים לא מהימנא, אף במסל"ת ושאר נשים מהימנא במסל"ת דמודה ר"ע כדמוכח ממשנה דפונדקית ודא קו' רבתי. ולעומת זה הוכיח דל"מ מסל"ת מדמקשה בדף הנ"ל ודילמא צרה היא ולא מקשה ודילמא נכרי דע"כ הוה שם מסל"ת כמ"ש הריב"ש וע"כ בצרה ל"מ מסל"ת. אבל לפמ"ש לחלק בין צרה לד' נשים ניחא דבהך דה' נשים ע"כ לא מיירי במסל"ת דברי מהני מסל"ת. וניחא הכל. אמנם כיון דהמשנה נקטה ה' נשים בחדא מחתא משמע דדינם שוה ואין לחלק ולומר דבמקצתן מהני מסל"ת ובישי"ע סי' י"ז ס"ק ח' מייתי ראי' מירושלמי דאף באשה שאין לה נגיעה כעין צרתה רק מחמת שנאה רוצה להכשילה ל"מ מסל"ת דירושלמי מייתי ראי' דזכרים הדומים ם לנשים נאמנים. מדתנן במשנה אין האיש נאמן לומר מת אחי שאיבם אשתו הא אם יש לאחיו בנים והיא תנשא לאחר נאמן ותיפוק לי' שהוא בן חמותה וע"כ בן חמותה מעיד ומאי ראי' דילמא במסל"ת מעיד וליבמה אינו נאמן שיש לו נגיעה ול"מ מסל"ת. וע"כ מוכח דבשנאה בלא נגיעה ל"מ מסל"ת. והנה בנ"ד הבעל נשא אשה אחרת והפריד עצמו מאשתו ול"ש עתה השנאה מבת חמותה דאכלה לגירסנא דאמה דעתה אינה אוכלת רק שיש לחוש שמא יחזור הבעל לאשתו הראשונה וזה תליא באיבעי' בחמותה הבאה לאח"כ. ובזה הרבה פוסקים פוסקים לקולא עוד יש בזה חשש שנאה דמקדם וזה תליא ג"כ במחלוקת דבירושלמי פ' האשה שלום מבואר דצרתה אפי' נשואה אינה מעידה וע"כ משום שנאה קדומה. אבל הב"ש כ' בס"ק י"ג דדוקא אם האשה תחת אותו הבעל אינה מעידה אבל אם האשה אינה תחת אותו הבעל הצרה מעידה ול"ח שתעיד בשקר משום שנאה קדומה. והא דאמרינן בגמ' במת חמי שאני התם דרגש לה צערה היינו משום שנאה קדומה חיישי' שיבא חמי' לביתו ויהי' לה צער להבא אבל משום שנאה קדומה ל"ח ע"כ בנ"ד שיש לה שנאה קדומה וחשש על שנאה דלהבא לכ"ע חיישי' על כן אין להתיר מצד עדות בת חמותה: