בית יצחק אבן העזר חלק א קנז

ג"כ בנוב"י תנינא להנ"ל י"ל דבעדות אשה שייך דייקא ואף בניסת בסמנים בב' עדים שייך דייקא דאם תנשא ואח"כ יבא בעלה אסורה לחזור לו כמ"ש לעיל ודייקא מרעא לחזקת א"א ולא נשאר רק חזקת חי משא"כ בגט אף שכתבו התוס' ב"ב ל"ב הנ"ל דגם בשנים אומרים נתגרשה שייך חומר ויש חזקה דדייקא ומינסבא מ"מ בגט הנאבד מיד שליח ויחזירו לשליח האשה לא תדע כלל שנאבד ול"ש דייקא כלל ע"כ יש חזקת א"א ומ"ה מדמה הגמרא למיתת הבעל ושפיר מקשה והא דמבואר במשנה דהאשה רבה דר"ש ס"ל נשאת שלא ברשות (אלא עפ"י עדים) מותרת לחזור לו ניסת. עפ"י בי"ד אסורה לחזור לו ה"ה נשאת עפ"י עדים בסימנים מובהקים או עפ"י כלים שהכירו בטב"ע באותן דלא מושלי דל"ח לשאלה מקרי ניסת. עפ"י ב"ד ואסורה לחזור כמ"ש לעיל

והנה קצת יש ליישב שני הסוגיות הסותרות דביבמות משני בתחלה גופו דארוך וגוץ כלים דחיישינן לשאלה ואח"כ משני ואיבעית אימא כלים בחיורי וסומקי ולעולם ל"ח לשאלה כמ"ש התוס' ומשמע דלמסקנא ל"ח לשאלה. ואולם בב"מ משני בתחלה איבעית אימא כלים בחיורא וסומקא ואח"כ מקשה ממצאו קשור וניחוש לשאלה ומשני כיס וארנקי לא מושלי אינשי ומשמע דלמסקנא חיישינן לשאלה ועיין בנוב"י ומפרשים מה שהאריכו בזה להנ"ל נאמר דהנה אם אמרינן סברת כ"נ כאן היה ל"ח לשאלה די"ל דהבגד הוא מקדם אצל האיש הזה ומצאתי שהגאון מליסא בקהלת יעקב סי' י"ז הרגיש בסברא זו והמעיין בכתובות ע"ה יראה דרבא משני רישא כאן נמצא, כאן היה ור"א משני תירץ אחר עיי"ש א"כ ביבמות ק"כ דמקשה להך לישנא דאמר רבא סימנים דאוריי' הא קתני אעפ"י שיש ומשני בתחלה דחיישינן לשאלה ושוב מסיק ואיבעית אימא בחיורא וסומקא ולעולם ל"ח לשאלה דלרבא דס"ל כ"נ כאן היה באמת לא חיישינן לשאלה אבל הסוגיא דב"מ דלא קאי לרבא לא ס"ל סברת. כ"נ כאן היה ומ"ה מסיק דחיישינן לשאלה. מ"מ יש לעיין בכ"ז ולדינא כבר כתבתי בנ"ד דהכירו כל בגדים בטב"ע ויש ג"כ סימן אמצעי מהרושם במצחו והכתונת מורשם באות ויש גם כלים דלא מושלי וגם בהפאטאגראפיע נמצא הרושם במצחו הנני לצרף להתירא בצירוף ב' רבנים שהתירו באופן שישבו ב"ד של שלשה להתירה ויתברר להם שהאשה וקרוביה הכירו הבגדים הנ"ל בטב"ע או בסימנים מובהקים: והנני ידידו

סימן פו

ב"ה לבוב תרנ"ו

להרב הגדול החריף ובקי המפורסם מ' נפתלי גאלדבערג נ"י ולהרב הגדול המפורסם מ' משה אפטער נ"י בד"צ דק"ק טארניב יע"א

ע"ד האיש משה בר' יצחק לייסטען שנסע מטארני לאמעריקא וכ' לזוגתו מכתב מעיר ברעמין שלמחר יסע עם השנעלדאמפפער וזה האיש הי' דר באמעריקא כמה שנים והי' לו רייזע פאס מאמעריקא ומחמת שלא הי' לו רייזעפאס מטארני הראה לבעל הספינה בעיר ברעמין הרייזעפאס מאעמריקא וכן כ' לזוג' מטארני שיעשה כן וביום שלאחריו נכתב בעלי העתים שהדאמפער עלבע נטבע ברבע שעה ע"י שנדחף מספינה אחרת ושאלו קרובי האשה מהגיזעלשאפט מהספינה אודות הר' משה לייסטען ובא תשובה שבהרשימה מהנוסעים על הספינה הנ"ל נמצא שם משה לייסטען מאמעריקא [כי הרייזעפאס הי' מאמעריקא ולכן כתבו כן] ולא נמצא בין הניצולים ושוב שלחו טאדטענשיין נכתב בו פאלגענדע מענשען האבען דורך ערטרינקען איהרען טאדט געפינדען ובתוכם משה לייסטען זה הבעריכט בא מן האפעציר אשר עם י"ב בעלי מלחמה בספינה קטנה וב' ספינות קטנות באו להציל האחת נטבעה מיד והשני הצילה והאנשים מהראשונה היו שטים על פני המים עד שבא ספינה גדולה ולקחום אל אי. ושוב בא מכתב מאדירעקציאן אשר הדייגים מצאו מת אשר הפאפירען מוכיחין שהוא משה לייסטען ושלחו משם לברעמין את הפיקעט ומשם נשלח לטארנוב ונמצא בו הרי הרייזעפאס שהי' לר' משה מאמעריקא וקרובי האשה יודעים שנסע לאמעריקא עם הפאס מניווויארק וגם מצאו בו מכתב תעודה ממלמד מלאכה וקרובי האשה מכירים בטב"ע את המכתב שהוא שייך לר' משה וגם מצא שטר שותפות שעשה ר' משה ומכירים בטב"ע וגם מכתבים וחשבונות שמכירים שהוא כתב ידו גם חתיכה מהכתונת שקרעו הדייגים אשר לבש הנפטר ובו ציין M L נומער 12 והיינו משה לייסטען ונאטיץ ביכעל שהכירו בכתב ידו שהוא ממשה לייסטען ובריעפטאש זייגעריל ומאדיילע של זהב שנתנו לו חברה מאמעריקא ונרשם בו מ. לייסטען וא"א לאות אגודת אחים וקרובי האשה מכירים בטב"ע שהוא של משה לייסטען. ועתה אשתו שואלת אם מותרת להנשא

(א) תשובה מה שכתבו דשמו ושם המשפחה הוי כשמו ושם אביו הגם שיש לחלק דשני יוסף בן שמעון בעיר אחת לא שכיח אם לא שהוחזקו אך שני אנשים ששמותיהם שוות במשפחה אחת שכיח ששני אחים קורין בניהם על שם אביהם אך כיון שהב"י בתשו' כ"ג דין משאל"ס סי' ב' הובא בדברי כ"ת כתב כן ע"כ אין לפקפק בזה וכ"כ ב"ש ס"ק נ"ח בשם מהרשד"ם וביחוד שאנו מצטרפין גם מה שנכתב משה לייסטען מאמעריקא וכיון שאנו יודעין שהיה לו רייזעפאס מאמעריקא הוי שמו ושם משפחתו ושם עירו וזה ודאי מהני ואף דלא נכתב שם העיר רק שם המדינה וב"ש ס"ק נ"ח כ' בשם מהרשד"ם דל"מ שם המדינה כיון דלא שכיחי נוסעים מאמעריקא רק אנשי מדינתינו היה שם המדינה כשם העיר דלא איתרמי שמו ושם משפחתו ושיש לו רייזע פאס מאמעריקא כמו זה האיש. אך בלא"ה אין לסמוך על הטאדטענשיין כמ"ש כת"ה שהם העידו מכח שנטבע הספינה ואנן קיי"ל דנטבע במים שאל"ס אשתו אסורה. ולדעת תשו' ב"י אף בנפלו המים להספינה הוי כנפל הוא למים הוי כמים שאל"ס דלא כמבי"ט הובא בק"ע סי' רי"ב אך י"ל דבנ"ד האשה מותרת להנשא מדאורייתא כיון דנודע שזה האיש הלך באותה הספינה ונטבעה ובזה ודאי רובן למיתה כמ"ש הריב"ש והרמב"ן רק דבריב"ש כ' דחזקת חי וחזקת א"א הוי כפלגא ופלגא ובלא שהה עד שתצא נפשו אסורה מדאורייתא אך י"ל דגוף דברי הריב"ש תליא בפלוגתא דרבא אמר בעירובין ל"ו בטעמא דר"מ מטהר בנגע באחד בלילה התם תרי חזקה הכא חדא חזקה דס"ל דתרי חזקה עדיפי מחד חזקה וזה לר"מ אבל לרבנן דמטמאין בנגע באחד בלילה משום דס"ל דתרי חזקה לא עדיפי מחד חזקה והרי אנן קי"ל כחכמים כמ"ש הר"מ פ"ח הי"ד מאבות הטומאה דאין חילוק בין חדא חזקה לב' וע"כ רובא, עדיף מב' חזקות ואף לשיטת תוס' ריש נדה דחכמים מטמאין רק בקדשים מ"מ מקדשים גופא מוכח דאין חילוק בין חדא חזקה לב' חזקות. וכ"ש לרמב"ם דלא ס"ל כתוס' הנ"ל וע' בנוב"י אה"ע סי' ל"א וצ"ל או דהריב"ש סי' שע"ט קאי אמשנה בגיטין דג' דברים העיד ר"א בן פרטא דמשמע שם בספינה שאבדה בים אף דרובן למיתה כדאמרינן בב"ב קנ"ד אם נישאת תצא מוקמי כר"מ או דכוונתו דגם לרבנן לחומרא מדרבנן יש חילוק בין חדא חזקה לתרי חזקות ואף דבמשאל"ס אם נשאת לא תצא מ"מ בספינה שנטבעה בים נישאת תצא דחמיר יותר והמובחר דקאי לר"מ דסתם משנה ר"מ וע' נוב"י סי' מ"ג מה שהקשה על הריב"ש ולפמ"ש דתליא בפלוגתא יש לישב קצת למה שהקשיתי על הריב"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' ס"ז אות ב' עיי"ש וע' יבמות ק"כ דמקשה ממשנה דלא מהני סימנים בא"א מגט וקשה דלמא דוקא במיתה ל"מ סימנים דאיכא תרי חזקה חזקת חי וחזקת א"א משא"כ בגט ליכא רק חדא חזקה ותירצתי דשם משני אביי ותוס' כתבו ב"מ כ"א דמסתמא הי' המתרץ גם המקשן ואביי לא ס"ל לחלק בין חדא חזקה לתרי דזה דברי רבא בעירובין ל"ו ומיושב קו' תוס' ד"ה אמר רבא דכ"ע סימנים דרבנן ברייתא דמצינו קשור כמאן דרבא כשיטתי' דס"ל דתרי חזקה עדיף ומ"ה קאמר כ"ע ס"ל סימנים דרבנן במיתה משא"כ בגט דאיכא תרי חזקה גם לדידי' דאורייתא והארכתי בפרט זה וכעת ראיתי בנוב"י ובח"ס סי' ס"ה שהרגיש בקושי' על הריב"ש מש"ס דיבמות דמה מקשה מגט אמיתה מ"מ גם הח"ס האריך ומצדד בספינה שנטבע יצאה האשה מחזקת א"א דאורייתא וכיון דיצאה מחזקת א"א דאורייתא מהני הסימנים שבכלי שמצאו להתירה אף מדרבנן דל"ח לשאלה בכלים דלא מושלי אף לשיטת הפוסקים דאם סימנים ל"ד חי חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי מ"מ אם יצאה מחזקת א"א דאורייתא לכ"ע לא חיישינן לשאלה

(ב) וכ"ת כתבו דיש כמה אומדנות שבעל של זו האשה נטבע ומת שהרי ידעינן שהלך בדרך זה שנסע למחר מברעמין על הדאמפ- שיף וגם לצרף דברי הח"ס סי' ס"ה דבזה"ז דשכיחי בי דוהר ועלי העתים אי ס"ד שנמלט וחי הי' מודיע לב"ב כדרכן לכתוב מכתבים. ולפענ"ד נהי שיש לצרף סברות האלה לסניף אבל עיקר ההיתר אין לבנות ע"ז דאומדנות כאלה הם ג"כ כמו רוב וכיון דהחמירו חז"ל בא"א שלא ליזול בתר רוב כמ"ש תוס' ב"מ כ' ע"ב גם בתר אומדנות לא אזלינן מדרבנן, אך י"ל דאומדנא עדיף מרוב. וע' בכתובות נ"ה ע"ב במתנת ש"מ שכ' בו קנין דס"ל לרב אזלינן בתר אומדנא דארכבי אתרי ריכשא וכתבתי בתשובה דרב כשיטתו דהולכין אחה"ר להוציא ומ"ה אזיל בתר אומדנא ושמואל ס"ל שמא לא גמר להקנותו אלא בשטר דלא אזיל בתר אומדנא דא"ה אחה"ר להוציא. וע' בב"ב צ"ג לענין גמל האוחר בין הגמלים דהוא ג"כ אומדנא ובגמ' תליא לה בפלוגתא דרב ושמואל ודחי לה בגמ' ועמ"ש בספרי ליו"ד ח"א סי' ח' אות ד' לענין ידיעה בלא ראי' ועכ"פ י"ל דמדרבנן לא אזלינן בתר אומדנא בא"א. כמ"ש חו"ד ססי' ק"י בבית הספק דל"מ מגו בא"א דהוה מגו להוציא עיי"ש. וכת"ה הביאו ראי' מהמבואר בח"מ ססי' רל"ב דאם הוא רגיל לקנות לשחיטה ודאי לשחיטה קנה ומוציאין ממון מיד הלוקח ה"ה אם רגיל לכתוב מכתבים ולא כתב יותר משנה מתירין אותה בנטבע במים שאל"ס ולפמ"ש הפרישה שם דכיון דקנה בקנין אזלינן בתר רובא להוציא ממון אין ראי' משם דבא"א לא אזלינן בתר רוב מדרבנן אך להנתיבות שם דלא אזלינן בתר רוב מ"מ באם רגיל תמיד לקנות לשחיטה ודאי לשחיטה זבין מדלא פירש משא"כ באם רגיל לכתוב מכתבים מי יודע איזה סבה חלף עליו ומ"מ לסניף מועיל. גם מ"ש דאין לחוש שמא ניצל בספינה קטנה שבא להציל דבהספינה הי' רוב נכרים וכל דפריש מרובא קפריש ובודאי הי' רוב נכרים וישראל לא הי' ביניהם בזה יש לעיין דכיון דבהנטבעים נעשה מעשה אף שהי' במקומן המיתה הוה הפרישה ואמרינן בהמתים והנטבעין כל דפריש מרובא פריש ונטבעו הנכרים וישראל לא נטבע במ"ש הט"ז סי' ק"א סקי"ד אע"ג דבכל דוכתא תלינין ברובא יראה דהכא איכא למימר אדרבה כל שנשתנה מקדמותו מן הרוב הוא ונמצא שהאיסור שהוא המועט לא נשתנה ומ"ה המיעוט שלא נחתך אסור והוא מהגהות ש"ד וע' בבינת אדם שער הקבוע אות י' שלמד מהטו"ז דאף שחיטה מיקרי פירש ואין לומר דהנטבעין במקומן הוה קבוע וכמחצה על מחצה ושוב הפרישו להספינה הקטנה שייך לומר כל דפריש דהטו"ז לא ניחא לי' בהא שכ' דיש כאן ב' קביעות ע"ש. אך י"ל דהט"ז מיירי שהמיעוט שלא נחתך נשאר במקומו משא"כ בכאן שהרוב נשתייר ונטבעו והמיעוט פירשו שוב אמרינן על המיעוט כל דפריש מרובא פריש כמ"ש רמ"א בסי' ק"י ס"ו דנתפזרו כולן ובשעת עקירתן פירשו מקצתן אמרינן כל דפריש עיי"ש. ובשגם שי"ל כדברי הנתיבות בחו"מ סי' רצ"ב דכל דפריש לא אמרינן רק לענין הנפרשים אבל לענין הנשארים הוי כספק השקול ולא הוה כחד בחד בנשארו ב' עיי"ש וע' בספרי חאו"ח ח סי' נ"ג אות י"ב שהבאתי ראי' לדברי הנתיבות מש"ס דיומא. ולפ"ז י"ל נהי דכל המתים ונטבעים תיכף אמרינן כל דפריש ונכרים מתים מ"מ הנשארים הוי כמחצה על מחצה ואותן שפירשו לספינה קטנה כיון דמהחיים נשאר רוב נכרים עדיין אומר כל דפריש ורוב נכרים הלכו לספינה קטנה ואף שי"ל דישראל נשאר חי מ"מ לא הלך לספינה קטנה וע"י דף לא שכיח שניצל ושוב הוה כמשאל"ס ומהני טב"ע וסימנים בנונים. והרבה יש לעיין