בית יצחק אבן העזר חלק א קנג

מח"ש. ויצאה האשה מחזקת א"א מדאורייתא אף להריב"ש. אמנם גם בל"ז יש להתיר אשה זו בסימנים שהעידו. הנה מה שאמרה אשת הנאבד שהי' לבעלה סימן שהי' לו פלעקן אדום בשדרה במקום מצומצם. ור' יוסף והאשה אומרים שמצאו בהנטבע הפלעק הזה נקודה אדומה גדולה כמו צינדהעלצעלקאפף צ"ע אם הוי זה סימן מובהק דלרד"ך דשומא הוי סימן מובהק בצמצם המקום ה"ה פלעק הוי סימן אבל למהרשד"ם ומ"ב דשומא ל"ה סימן מובהק כש"כ פלעק דרש"י פי' בגמרא שומא עשוי' להשתנות ממראה. ומשמע דמה"ט אין לסמוך אף אם מצאו המראה כמו שהי' בחיים דהרי זה עשוי להשתנות ואף אם לא נשתנה זה מקרה הוא ואולי זה הנמצא אחר הוא ובחייו לא הי' לו המראה רק שנשתנה ע"כ לשיטה זו אף בפלעק אין מעידין. וע' נוב"ק ר"ס נ"א שמצדד לומר דע"כ לא פליגי בשומא אלא במראה בלא טב"ע אבל בטב"ע שמכיר הסימנים או השומא מהני לכ"ע רק שמסופק בהכרת השומא ע"י הטב"ע באשתהי לאחר שהוציאו אם דינם כסימנים דמהני גם באשתהי או דינו כטב"ע בגופו דל"מ באישתהי. ובנ"ד הנה העד ר' יוסף לא ראה בחיי הנטבע הפלעק רק שהאשה אמרה לו על כרחך לא הכיר הפלעק בטב"ע והאשה אף שהכירה הפלעק הרי לא ראתה רק אחר חצי שעה ול"מ טב"ע של הפלעק. וגם על האשה שייך בדדמי כמו במלחמה כמו דל"מ אף קברתיו בשלמא על סימנים גופי' נאמנת האשה דל"ש בדדמי כמו שכתבתי לעיל בתשובה ראשונה אבל על טב"ע של הסימן יש לחוש לבדדמי. הגם שגם בזה יש לצדד להתיר. מ"מ בנ"ד שיש סימן מובהק ביותר שהוא האויסוואקס על הגיד דלא שכיח אף אחד מאלף הדבר פשוט שהאשה מותרת דעל סימן זה יש כמה עדים. והנה הכירו כל הבגדים ול"ח לשאלת כל הבגדים גם כיון שהנכרים אמרו במסל"ת שנטבע בעלה ויצאה מחזקת א"א דאורייתא בדרבנן ל"ח לשאלה. על כן האשה הזאת מותרת להנשא

(ג) והנני מזכיר בזה מה שצ"ע קצת ברש"י שבת קמ"ה שכ' דעד מפי עד מהני בעדות אשה דאפקעינהו רבנן לקידושין מיני' והרי כל דמקדש אדעתא דרבנן מקדש הוא כתנאי ודעת הגאונים הובאו בר"ן גיטין באומר ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייך ומת הבעל כיון שמת בטל התנאי וע' במ"ל פי"א ממכירה דאין התנאי נמשך אחר מיתתו וע' באבני מילואים סי' קמ"ג ובספרי לאו"ח סי' י"ט אות ה' א"כ ה"ה התנאי אם לא ימחו רבנן לא נמשך אחר מיתתו ואיך יפקיעו רבנן הקדושין לאחר מיתתו. וצ"ל דאם באמת מת א"צ להפרעת הקדושין רק דחיישי' שמשקר ולא מת ואז שייך הפקעת הקידושין. ומה שמבואר במשנה דאם בא בעלה הולד ממזר מדאו'. ומזה הקשה הריטב"א ר"פ האשה על פירש"י דאפקעינהו וע' שבות יעקב ח"ב סי' קט"ז שהקשה זאת וכבר קדמו הריטב"א נ"ל דחכמים לא הפקיעו רק אם לא יתברר השקר ואם יתברר שהעיד בשקר בכה"ג לא הפקיעו וע' בכתובות ב' ע"ב תד"ה דילמא שהקשו בזה גיטך אם מתי אכלו ארי ל"ה גט הרי ניחא לי' דלא תפול קמי' יבם ותי' דאונס דלא שכיח לא אסיק אדעתי' ועדיין תיקשי הרי אין אונס בגיטין משום אפקעינהו רבנן לקדושין ובאכלו ארי שמת אין התנאי נמשך אחר מיתתו, אך הרבה יש לפלפל מזה בגמ' שם ואכ"מ. ולפמ"ש באבני מילואים סי' קמ"ג דהיכא דזקוקה ליבם התנאי נמשך אחר מיתתו ליתא לדברינו בהך דכתובות וכן לפמ"ש האבני מלואים דבתנאי בקידושין התנאי נמשך אחר מיתתו עיי"ש שפיר י"ל במיתת הבעל אפקעינהו ודוק. ומ"מ מה שמצדד התשו' ברית אברהם סי' כ"א לומר דהיכי שמעיד עד מפי עד (או במסל"ת) במים שאל"ס דמדרבנן אסורה לא אפקעינהו רבנן לקידושין ולדבריו בנ"ד בעד הטביעה לא יצאה מחזקת א"א דאו'. זה ליתא דעיקר הוכחתו אס"ד דגם בהעיד שנטבע במים שאל"ס הפקיעו הקדושין א"כ תנשא דהרי ל"ה א"א. בשלמא בנתברר השקר בכה"ג לא הפקיעו אבל בלא נתברר הפקיעו הקידושין ע"כ הוכיח דבמשאל"ס לא הפקיעו הקידושין וזה אינה הוכחה דהדבר ידוע דבכל מקום שהפקיעו קדושין הניחו רבנן קדושין דרבנן ורק דבקדושין דרבנן הם אמרו והם אמרו ואמרו דבטלו אינו מבוטל ואין אונס ובדאו' ל"מ דבריהם ועקרו הקדושין דאו' וה"ה בע"א מדאו' הפקיעו הקדושין ובקדושין דרבנן ע"א נאמן וה"ה במשאל"ס הפקיעו הקדושין והניחו קדושין דרבנן וגם בדרבנן חיישינן שמא יצא ממקום אחר ולא תנשא רק אם נשאת לא תצא. וסברא זו מבואר בתומים סי' ל"ד ס"ק ט' ברמז וברית אברהם סי' נ"ט כיון לזה ולא ראה דברי התומים ומ"מ גם בסי' כ"א דוחה ברית אברהם סברתו באופן דבודאי ע"י עד הטביעה יצאה מחזקת א"א מדאו'. ונ"מ למק"א א דבנ"ד האשה מותרת בלא"ה לדעת הפוסקים דבעינן שיעור שעה ואז מיקרי אישתהי דבנ"ד לא הי' אלא חצי שעה בערך ומהני הכרת טב"ע אך דחיישינן לשיטת מהרי"ט דשיעור מעט מיקרי אישתהי. ע"כ הוצרכנו להיתרים דלעיל

והנני ידידו דו"ש באהבה

סי' פד

ב"ה פרעמיסלא תרנ"ג

שלום וברכה להרב המאוה"ג החריף ובקי המפורסם כש"ת מ' ישראל מתתיהו אויערבאך האבד"ק גוואזדאץ נ"י

ע"ד האשה אשת מאיר בערגער שהי' לו כאב עינים ונסע לוויען לדרוש ברופאים ואחר כמה שבועות בא לאשת מאיר הנ"ל מכתב מהשפיטאל אשר האיש הנ"ל של"ח והמכתב נדפס אך התורף נכתב בכתב אשכנז שמו של האיש הנ"ל ובאיזה יום בא להשפיטאל ושבמשך שמונה ימים אחר בואו לשם נפטר ובשורות הנדפסים נכתב שביום השלישי מהפטירה יקבר ומודיעים זאת להמשפחה שאם ירצו יבואו לשם להקבורה וע"ז נחתם הדאקטאר מהשפיטאל עוד השיגה האשה הנ"ל טאדטענשיין בח"י המעטריקאלפיהרער מהקולטוס- געמיינדע מוויען ונחתם בחותם הקולטוסגעמיינדע איך שבאותו יום (שנכתב בהמכתב מהדאקטאר הנ"ל) מת מאיר בערגר וביום הג' בא לקבורה ונכתב שם האיש ושם עירו ובן כמה שנים הי' ושמת בהשפיטאל באותו נומער כמו שבא המכתב מהדאקטאר ושמת על חולי איזה עצם יתרה שהי' בו ואשת המת אומרת שכן הוא שהתחיל לגדל בו עצם יתרה על מצחו והי' לו כאב מזה והמעטריקאלפיהרער כ' שנתודע לו ממיתת האיש הנ"ל וכל הפרטים מהמאגיסטראט ונכתב כן בהטאדטען בוך ואודות העצם לא יוכל להתברר ושאל אם רשאי האשה להנשא וכבר נחלצה מאחי בעלה. והנה בהמכתב מהדאקטאר מבואר בזה"ל ער איז אויסגענאממען ווארדען ביום פלוני ונראה מהלשון שבעצמו אמר האיש ששמו כך ושהוא מעיר פלוני ולא שנודע להם זאת מהפאס. גם היתה האשה בוויען על בית החיים וראתה שעל קבר בעלה נכתב על טס של ברזל פ"נ מאיר בערגר ונפטר ביום פלוני ובשנה פלוני

(א) תשובה הנה המכתב שבא מהדאקטאר מהשפיטאל ותוכן המכתב שמספר שמת פלוני ושיבואו הקרובים להקבורה אם רוצים. יש להסתפק אם זה הוה מסל"ת כיון שאינו מכוין להעיד רק להודיע לקרובים שיתאוננו על מיתתו והוה כי האי דאמר מאן איכא בי חיואי שכיב חיואי דאמרינן ביבמות קכ"א ע"ב דחשיב מסל"ת וכ' ב"י בתשובה ס"ח אף דלא אמר בקישור דברים ונראה שמתכוין להעיד. וכ' דמאן איכא בי חיואי או בי חסא הכי פירושו שהגוי הי' מתאונן איך בביתם היו שמחים וטובי לב בחשבם שהם חיים ומהרה ישובו לביתם ומ"ה קאמר מאן איכא בי חסא כלומר מי יתן ואמצא איש מבני ביתם שישמע דברי ויתאבלו ויתאוננו עלי' שעיקר כונתו של גוי אינה הודעת המיתה לבד אלא שיתאבלו ויתאוננו עיי"ש א"כ בנ"ד שג"כ כונת המכתב שיתאבלו ואם רוצים שיבואו לקבורה י"ל דמיקרי מסל"ת אך י"ל דדוקא שם דלא נודע אם בא בכוונה לשם רק דבדרך הליכתן אמר מאן איכא בי חיואי מאן איכא בי חסא ע"כ הוה מסל"ת משא"כ אם הלך בכיון לקרובי' לספר להם ממיתתו כגון בנ"ד שכ' ברונת מכתב לספר להם כי כן הוא הדת בהשפיטאל הוה כמכוין לעדות דמבואר בש"ס יבמות דל"מ בנכרי ואפילו לשיטת הריב"ש דס"ל דלא בעינן שיספר בקשור הדברים ומייתי ראיה ממאן איכא בי חוזאי וכן מהא דמי שעמד על ראש ההר ואמר איש פלוני מת דמקשה בגמרא ודילמא צרה הוא ולא מקשה דילמא עכו"ם הוא ומשמע דבעכו"ם הוה מסל"ת י"ל ג"כ דשם לא בא להעיד רק שמספר בדרך ספור אבל אם בא בכונה כגון בנ"ד שהנימוס הוא לכתוב לקרוביו והכותב אינו כותב מעצמו ומרצונו רק שבא לקיים את אשר עמוס עליו הוה כמעיד כפשטא דלישנא מסיח לפי תומו שמספר לפי תומו בלי שום כונה לא למלאות חובתו את אשר חייב לעשות כנלע"ד

(ב) מכל מקום אף בלי מסל"ת יש סמך להתיר ממה שכתב א כנסת יחזקאל סי' נ"ב בהיתר ספק ה' דהיכא דידעי' דקושטא קאמר לא בעינן מסל"ת ובכתב בערכאותיהם דלא מרעו אנפשייהו כיון שמוציאין ממון עפ"י ערכותיהם ה"ה דמהני אף להתיר אשה. והובא ג"כ בתשו' שואל ומשיב מ"ק ח"א סי' קפ"ד הן אמת שנראה מכנסת יחזקאל דל"ה רק סניף להיתר שכ' ומכ"ש להיות סניף להתיר מ"מ מדברי הפוסקים האחרונים נראה דזה הוה יסוד להתיר. והנה לכאורה יש להוכיח ממשנה דל"מ עדות ערכאות בעדות אשה מדתנן במשנה סוף יבמות ובגוי אם מתכוין אין עדותו עדות והרי משכחת בגוי במתכוין להעיד כגון בערכאות במקום דל"ח למשקר במילתא דלא שייכי בגווייהו ואמאי סתם התנא דבגוי אם מתכוין אין עדותו עדות ועל כרחך דל"מ ערכאות רק במסיח לפ"ת. ומזה קשה לשיטת כנסת יחזקאל הנ"ל ונראה לישב דהנה במשנה איתא ר' יהודה בן בבא אומר בישראל עד שיהא מתכוין (כן הגירסא במשניות ובירושלמי ולא כגירסא דידן בישראל אעפ"י שהוא מתכוין) ובירושלמי מבואר דת"ק דס"ל בין מתכוין בין שאינו מתכוין פליג אריב"ב. דת"ק ס"ל אין בודקין עידי נשים בדרישה וחקירה וריב"ב ס"ל בודקין עידי נשים בדו"ח דז"ל הירושלמי רב יהודה בשם רב אין הלכה כריב"ב בישראל ומילהון דרבנן אמרין כן דאמר ר"ש ר' אבהו ר"ע בר אחא בשם ר' ייסא אין בודקין עידי מיתה בדרישה וחקירה הרי דמייתי דלא בעי דו"ח ה"ה דלא בעינן כונו להעיד וריב"ב דבעי כונו להעיד דס"ל בעי דו"ח. וכונת הירושלמי נ"ל דנהי דלא בעינן בעדים שיראו כדי להעיד כמ"ש תוס' בכריתות י"ב ע"ב כדמשמע מש"ך רסי' ל"ו. וע' טורי אבן ר"ה כ"ג ע"ב ד"ה מ"ט אימור כוביתא וע' פי' דברי תוס' כריתות בתשובת מהר"ם מינץ סי' י"א מ"מ בעינן שיכונו העדות בשעת שמעידין לעדות שאם אין מכונים אין עוברין על לא תענה ואין לוקין ומזימין דהוה דשא"מ. והר"ן כ' בחולין פ"ז דבהנאה אינו חייב בפסיק רישא וה"ה בעדות ג"כ אם העדים לא כונו להעיד הוה עשאי"ל, וע' בספרי ליו"ד ח"א סי' א' אות י"ב ולעיל סי' ע"ז אות י"ג דבעדות אשה לוקין משום לא תענה ע"כ מאן דאמר עדי נשים