בית יצחק אבן העזר חלק א קמט

סי' קל"ד דל"ח לשאלה דיחיד. ואי דניחוש שמא אחר שינה השמות כשל בעלה ואח"כ נשתגע זה ג"כ הוה שאלה דיחיד. שאיש כזה ששינה השמות כשל בעלה נשתגע וכעת נ"ל. לישב מה שהקשה בנוב"י קמא סי' נ"א על הח"ץ דהרי רבא הוא דחייש לשאלה והוא ס"ל דאין חילוק בין רבים ליחיד דהרי רבא מייתי ראי' בב"ב קע"ב דל"ח לנפילה משני יוסף ב"ש שיכולין להוציא שט"ח על אחרים ול"ח לנפילה ואביי דוחה ומחלק בין נפילה דיחיד וכו' ואי ס"ד דרבא גופי' מחלק בשאלה בין יחיד לרבים מה מייתי ראי'. ונ"ל לישב דהנה רבה ס"ל בגיטין כ"ז ע"ב דדוקא בשיירות מצויות והוחזקו לא מהדרינין ור"ז ס"ל שיירות מצויות אע"ג דלא הוחזקו. וכ' הרשב"א בסברת רבה דלכאורה תמוה דהא אפי' בהוחזקה כיון דל"ח אלא לאחד הו"ל נפילה דיחיד. וכ' הרשב"א דכל שנמצא בשיירות מצויות אנו חוששין ליוסף ב"ש טובא מפני שהשיירות מביאין יוסף ב"ש טובא ולנפילה דרבים חיישינן דרבה ס"ל דכל שאנו רואין דיש אחר ששמו כשמו אנו חוששין שמא יש אחרים ור' זירא לס"ל כסברת רבה דאם יש אחד אז חיישינן לטובא ע"כ ס"ל עיקר תלוי בשירות מצויות ע"כ. והנה ביבמות קט"ו ע"ב חייש אביי לתרי יצחק וכ' תוס' דמיירי בשכיחי שיירות ולא הוחזקו. ויסבור כר"ז ורבא ס"ל דל"ח לתרי יצחק ויסבור כרבה וכן נראה מתוס' שם. ולפ"ז ל"ק על הח"צ דרבא יחלק ג"כ בין שאלה דרבים לשאלה דיחיד ומ"מ מייתי ראי' משני יוסף ב"ש דמוציאין על אחר והרי כיון שהוחזקו שני יוסף ב"ש חיישינן שמא יש עוד יוסף ב"ש והו"ל נפילה דרבים וכמ"ש הרשב"א ולכן מוכח דל"ח לנפילה דרבים ואביי כשיטתי' דס"ל כר' זירא ע"כ אף ביש יוסף ב"ש אחר ל"ח לטובא ומ"ה משני שיש חילוק בין נפילה דרבים ליחיד. וזה תי' נכון לשיטת הרשב"א. אולם מי יתן ויאיר עיני בסברתו דכיון דיש אחר שמא יש טובא. והנני מוכרח לקבל באימה וביראה דבריו הקדושים ועכ"פ לנ"ד יש לסמוך על זקני הח"צ. וקצת יש לחלק דדוקא בב' פעולות שיפשוט אחד והשני שהוא משוגע ימצא וילבוש ל"ח משא"כ בפעולה אחת בנ"ד שזה השני שינה שמו והראשון לא עשה פעולה אינו דומה לשאלה דיחיד. אמנם לאחר העיון אין לחלק ומצאתי בתשו' ד"ז ח"ס סי' מ"ה שכתב ג"כ שאין לחוש ששינה שמו לשם בעלה דהוה נפילה דיחיד עיי"ש

(ט) והנה כת"ה מפלפל בעיקר נאמנות השוטה והביא הדין המבואר בסעיף מ"ג ברמ"א דבשוטות נאמנת לומר מת בעלי דוקא ביודעת בטיב נשואין ואלמנות. הרי דבאינה יודעת בטיב נשואין ואלמנות אינה נאמנת ובנ"ד מי יודע אם השוטה יודע. והביא בשם הגאון מו"ה יצחק אהרן אבד"ק לבוב שדוחה ראי' דשם כיון שאין האשה נאמנת רק משום דייקא ומינסבא והיכי שאינה יודעת בטיב נשואין ואלמנות ל"ש דייקא וע"ז כ' כ"ת דהרי בקטנה דל"ש דייקא וליכא חומר ועכ"ז כ' הבית מאיר ס"ס ט"ו דע"א נאמן אף בקטנה דל"ש דייקא לגבה מ"מ הקרובים חוקרים ומדייקים וה"ה בשוטות וע"כ משום עיקר נאמנות ל"מ בשוטה ויפה כ' וכבר הארכתי לעיל דאין נאמנות כלל לשוטה בעדות אשה. ובעיקר הדין דשוטה שאומרת מת בעלי ע' בשיטה מקובצת פ"ב דכתובות סוף ד' כ"ב ע"ב וז"ל שוטה שאמרה מת בעלי אם נאמנת להתירה להנשא ונראה לפי סוגית הגמ' פ' האשה שלום דנאמנת וצריך ביאור גדול לשון רבינו מאיר הלוי דאפי' בשוטה. כי אמרה מת בעלי נאמנת דוקא שיודעת בטיב נשואין ואלמנות אבל שוטה שאינה יודעת בטיב נשואין ואלמנות לא מהימנא. והרב רבינו שמואל בר דוד כ' דכי אמרו רבנן שוטה מהימנא ותנשא על ידי' הנ"מ בשוטה מעיקרא דכקדושין כך גירושין כלומר ככניסתה כך יציאתה ע"כ. ודברי רבינו שמואל תמוהים מאוד דהרי שוטה לא תקינו רבנן נשואין ולמה לי נאמנות שלה דמת בעלה והלא אף אם בעלה חי מותרת לאחר. ודוקא בחרשת שייך לומר ככניסתה כך יציאתה. ונראה לפרש דנראה משיטה מקובצת שפי' משנה דיבמות אחת פקחית ואחת שוטה תנשא כפשטי' בשוטה ממש. והי' קשיא לי איך שוטה מהימנא דמשמע אפי' לא ברור לנו דיודעת בטיב נשואין ואלמנות אם הוה שוטה בשאר דברים שיש לה סימני שוטה לא מהימנא. ע"כ פי' במשנה דמיירי בשוטה שאנן מס מסופקין אם הוא שוטה ממש או שהוא אך פתיות. דזה קשה לדעת כהך עובדא שהי' לפנינו (ע' תשובה לק' דוקלא) וע' ח"ס אה"ע ח"ב ס"ג ע"כ אסורה להנשא לאחר דילמא קדושי' קדושין. אך כשאמרה מת בעלי מותרת להנשא דממנ"פ אם היא שוטה קדושי' לאו קדושין ואם אינה שוטה סומכין אדברי' כנלע"ד. וכת"ה הביא דברי כנה"ג בהגהות ב"י אות תקס"ג שכ' דבשוטה גמורה אינה נאמנת דלא עדיף מקטן. עיינתי שם דמייתי בשם מהרח"ש אם לא שיש אומדנות והוכחות כגון כך וכך ספדנים וכו'. ומבואר מדבריו. דבכמה ספדנים וכו' אף שוטה נאמנת וכבר כתבתי כן לעיל בשם מהרח"ש וכתבתי דהטו"ז חולק דשוטה אינו נאמן אף אם אומר כך וכך ספדנים. מ"מ להרח"ש נאמן שוטה גמורה וה"ה שוטה גמור ובנ"ד שיש כמה סברות והיינו שיש רוב גם בשוטים שאינם משנים שמם. דנהי דמ"ש שיש לסמוך על חזקה דשמו כן הוא משנולד עדיין צריך ראי'. אבל רוב יש כאן. גם יש לסמוך על סברת דהוה שאלה דיחיד. ע"כ אם יש לברר דקרי לי' בבית המשתגעים. וענה יש להתיר בפשיטות ואם א"א לברר ג"כ יש להתיר להאשה להנשא. דמה שלא הכירה אותו האשה ל"ה ריעותא כיון שנשתנה בבגדים ובפיאות ובצורת הפנים. ויש ג"כ אומדנא שהרי הוא הכיר אותה בשמה. והגיד לה מבנה וכ"ז אומדנות והוכחות שכ' מהרח"ש דמהני בשוטה ע"כ אם כבר יצא הדבר בהיתר מאת הרב הגאון אבד"ק לבוב הנני מסכים להיתרא וישבו ב"ד של ג' ויתירו לה. וה' יצילני משגיאות: והנני ידידו

סי' פא

ב"ה פרעמישלא יום ה' פ' וישב תרנ"ב

להרב המאה"ג החריף ובקי המפורסם מ' יחיאל מיכל הובנר נ"י האבד"ק ניזנוב

ע"ד אשת ר' משה ב"ר ברוך שהי' דר בכפר סמוך לעיר פאטיק וביום ב' ו' אב נעלם מביתו ולא נודע אנה הוא וביום ד' ח' אב מצאו בעיר ניזנוב נטבע בנהר דנעסטער ויען שלא ידעו שנחסר א' בכפר הסמוך איזה פרסאות קברוהו לאחר שפשטו כל בגדיו ואח"כ באתה אשת ר' משה ב"ר ברוך ואמרה איזה סימנין בפרצוף פניו והקברנים לא ידעו מזה רק הסי' שאמר' שנחסר לו שן אחד באמצע השורה התחתונה זאת זוכרים בבירור שהי' אצל הנטבע וכל מלבושיו הכירו בטב"ע ואמרו בהם סימנין מובהקין היינו הבגד של ד' כנפות והמכנסים והגאטיס והכתונת והמנעלים שקורין שטיפעל והלאביל והכיס של מעות שלו והבגד עליון שלו שיקעט ובכולם אמרו סימנין שנמצא באמת וגם טב"ע עוד אמר אחד שראה את משה ב"ר ברוך הנ"ל בעיר ניזנוב בערב ט"ב בבקר והשני אמר שלא נודע לו אם ראהו ביום שלפני עט"ב או יומים (ואין מבואר שאמרו זאת בת"ע באליונ"ע) ועתה השאלה אם האשה מותרת להנשא

(א) תשובה הנה הנראה דצדקו דברי כת"ה דסימן שנחסר לו שן או באמצע שורה התחתונה ל"ה אף סימן אמצעי דזה שכיח בהרבה בני אדם. ואף מה שאמר באמצע שורה התחתונה דלכאורה הוה צמצום המקום מ"מ חסרון שן ל"ה שינוי אך שכת"ה מסתפק אם מצרפין סימן גרוע לטב"ע דכלים ונאמר דל"ח לשאלה דהוה שאלה דיחיד כמ"ש בתשו' עבודת הגרשוני סי' ע"ב דמצרפין טב"ע דגופו לאחר ג' ימים לסימנין דכלים ע"ש ולפענ"ד עובדא דעבודת הגרשוני עדיף טפי דטב"ע דגופו שראו אחר ג' ימים עדיף טפי מסימן גרוע דהרי כ' שם עבודת הגרשוני דשמא נתפח ל"ה אלא חששא דרבנן כדפי' שם בגופו ופרצוף פנים עם החוטם. ע"כ מצרפין לסימני כלים משא"כ סימן גרוע דנ"ד. אמנם כת"ה כ' בשם פ"ת דאייתי כמה גדולים דסימן גרוע מצטרף לסימני כלים דל"ח לשאלה כדמשמע קצת לשון עבוה"ג דמייתי כת"ה. ולפעד"נ ראי' מגמרא דל"מ דהרי קשי' לשיטת מהר"ל מפראג וב"ש דס"ל דאם סימנין דרבנן ודאי חיישינן לשאלה אף בכלים דלא מושלי דעכ"פ סימן מובהק ל"ה. א"כ למ"ד סימנין דרבנן מחזירין בעדי אוכף כדאמרינין בש"ס וניחוש לשאלה דלדידי' אפי' בכלים דלא מושלי חיישינן לשאלה וזו קושית נוב"י. וע"כ צ"ל דקרא מיירי בנותן סימן אמצעי בחמור דל"מ למ"ד סימנין דרבנן ומביא עדים על האוכף דל"ח לשאלה דהוה שאלה דיחיד שישאל האוכף למי שיש לו חמור בסימן כזה כמ"ש זקני ח"צ. וכ"כ מוח"ז הגאון רע"א בתשו' סי' ק"ז בסופו לתרץ קו' נוב"י. א"כ קשה מה הקשה בגמ' למ"ד סימנין דאור' חמור בסימני אוכף היכי מהדרינן ניחוש לשאלה נהי דלא מצי לשנויי שיש לו סימן אמצעי בחמור דלדידי' מהדרינין בסימן אמצעי אבל למה לא משני שיש לו סימן גרוע בחמור ארוך וגוץ וכדומה ומ"ה מצרפין סימני אוכף דהוה שאלה דיחיד. וע"כ מפאת סימן גרוע דשכיח ל"ה שאלה דיחיד. אך י"ל דנהי דלמאי דס"ד דכלים דמישלי אינשי חיישינן לשאלה ולא מצרפין סימן גרוע אבל במסקנא דבכלים דלא מושלי ל"ח לשאלה ורק דחיישינן לסברת הב"ש דבכלים דלא מושלי למ"ד סימנין דרבנן נמי חיישינן לשאלה בזה מצרפין גם סימן גרוע כגון בנ"ד דכתבו מהרי"ט ושאר פוסקים דבכל בגדים ל"ח לשאלה ורק להב"ש חיישינן בזה מצרפין סימן גרוע ואין סתירה מגמ' הנ"ל ובפרט בנ"ד דדעת כנה"ג אות שנ"א דבארבע כנפות ל"ח לשאלה ודעת הנוב"י תנינא סי' ס' דבכתונת במדינת פולין שאין לובשין כתונת מכובס רק משבת לשבת דבאמצע השבוע ל"ח לשאלה. ע"כ בצירוף כל הבגדים ובהם כתונת וציצית דיש לצרף גם סימן גרוע שלא לחוש לשאלה ואין סתירה מהגמ' הנ"ל

ב) וכ"ת כתב בשם הנוב"י וח"צ סי' קל"ד דחיישינן לגזילה ול"מ כלים דלא מושלי וכן טב"ע בכל בגדים ל"מ דחיישינן שגזל אחד ממנו. ולפענ"ד זה ליתא לפמ"ש בשטמ"ק דל"ח למכירה דמוקמינן אחזקת מרא קמא ה"ה לגניבה וגזילה ואבידה ל"ח דבגניבה וכו' מוציא מרשות בעה"ב ומוקמינין אחזקה שהוא ברשות מי שהי' בתחלה ודוקא שאלה חיישינן דהוא בחזקת המשאיל ולא יצא מרשות מי שהוא. משא"כ גזילה ואבידה וגניבה. והח"מ ס"ק מ"ב שחייש למכירה ה"ה שחייש לגניבה אבל לפוסקים דל"ח למכירה משום חזקת מרא קמא ה"ה דאין לחוש לגזילה. והנה מ"ש הח"מ דחיישינן למכירה ולאבידה ולגניבה והקשו עליו דא"כ בהך דמצאו קשור בכיס דמשני כיס וטבעת לא מושלי אינשי ועדיין ניחוש לגניבה ואבידה ולמכירה ע' נוב"י סי' ל"ב. נ"ל דגם ח"מ מודה דיש להעמיד בחזקת מ"ק כמ"ש בשטמ"ק רק דס"ל כיון דמת אחד לפנינו ובגדיו ודאי יצאו מחזקת מ"ק שהם עתה בחזקת יורשי המת ע"כ חיישינן שמא בעל האשה מכר בגדיו או גנבן דבלא"ה הבגדים שלפנינו ל"ה בחזקת מ"ק. משא"כ בגט דהכלי לא יצאה מחזקה מוקמינין לכ"ע בחזקת מ"ק ול"ח רק לשאלה ולא לגניבה ומכירה ומיושבין דברי הח"מ. אמנם החולקים