בית יצחק אבן העזר חלק א קמח

שוטה גמור סומכין על דבריו א"כ לדבריו יש אופן דמאמינין לשוטה בעדות אשה כמו לקטן אמנם לשון הב"ש ס"ק ל"ג צע"ק שכ' בשם הטו"ז וז"ל וכ' בטו"ז דוקא בקטן שהגיע לעונת הפעוטות דמקח וממכר שלו קיים אבל פחות מזה לא מהני אפי' מסל"ת ואם קטן שהגיע לעונת הפעוטות מספר שהי' אצל הריגה איך ומה הי' סיבת הריגה דומה לאומר הרי אנו באים מקבורתו כך וכך ספדנים ומשיאין ע"פ עכ"ל הט"ז ומשמע אבל קטן שלא הגיע לעונת הפעוטות ל"מ אף אם אומר כך וכך ספדנים. והרי שוטה לא עדיף מקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות דהרי אין ממכרו ממכר ואם מהני בשוטה באומר כך וכך ספדנים. ה"ה דמהני בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות וכ"כ הטו"ז להדיא דקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות דומה לשוטה. ולשון הט"ז גופי' אינו כן כי הטו"ז גופי' כ' להטור המשנה מיירי בהגיע לעונת הפעוטות דאינו דומה לשוטה ומהני באמירה מת פלוני ובאמירה הרי אנו באין וכו' כך וכך ספדנים כו' אבל בפחות משיעור זה ודאי דומה לשוטה ואפשר דבזה ל"מ מסל"ת דהמשנה לא מיירי מזה ומשמע דאפי' באומר הרי אנו באין וכו' כך וכך ספדנים ל"מ וה"ה דבשוטה ל"מ דלא כמהרח"ש) ולהרמב"ם ודאי מיירי המשנה בכל קטן ומהני אמירתו כך וכך ספדנים אפי' בלא הגיע לעונת הפעוטות ובהגיע גם לדידי' מהני באומר מת פלוני. ושוב כ' הט"ז דאם אומר הקטן שהי' אצל הריגה הוה כאומר כך וכך ספדנים ולא כ' דוקא בהגיע לעונת הפעוטות דזה כבר כ' דלהרמב"ם מהני בלא הגיע לעונת הפעוטות ולטור צ"ע. ואולי הב"ש שינה בכיוון מלשון הטו"ז לפי שהעתיק לדינא ולדינא ל"מ אמירה כך וכך ספדנים רק בקטן שהגיע לעונת הפעוטות לשי' הטור ופוסק לחומרא ולפ"ז אף בשוטה ל"מ אמירה כך וכך ספדנים דלא כמהרח"ש. גם במהרשד"ם סי' רל"ט הנ"ל משמע דלא כמהרח"ש שהרי חשש להעד המעיד שמא דינו כשוטה אף שאמר סיבת המיתה ולטו"ז הו"ל כאומר כך וכך ספדנים. אך י"ל דלא ס"ל דאומר סיבת ההריגה הו"ל כאומר כך וכך ספדנים. ואמנם קצת יש להוכיח דלא מהני בהכרת שם הבעל בקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות וה"ה בשוטה דהרי הרמב"ם כ' פ"ד מהלכות יבום ה"א ואפי' אשה או עבד או קטן שהוא מכיר ונבון נאמנים ם לומר זה פלוני אחי פלוני וזו היא יבמתו וחולצין משא"כ בשאר עדות שזה הוא דבר העשוי להגלות וכו' כענין שביארנו בסוף ה' גירושין מדהתנה בקטן שהוא מכיר ונבון מבואר דקטן שלא הגיע לעונת הפעוטות אין סומכין על דבריו וה"ה בשוטה. והרי בפי"ג מגירושין ה"ט כ' שמע מן התינוקת שהי' אומרים עכשיו באנו מהספד וכו' משיאין אשתו ומשמע אפי' מתינוקת שלא הגיעו לעונת הפעוטות מדלא כ' שהוא מכיר ונבון. ואין לומר דבהלכות יבום מיירי באין מסל"ת ומ"ה בעי מכיר ונבון דלא משמע כן ברמב"ם. ועוד דהפוסקים דס"ל דבתינוקת שאומרים כך וכך ספדנים וכו' בעי מסל"ת גם בהכרה דיבם בעי מסל"ת. ואולי יש לחלק דמשמע בה' יבום, דבהכרה דיבם מהני בקטן אף בלא מסל"ת וצ"ע לדינא. אבל עכ"פ זה ברור דהרמב"ם סובר דכשאומרים כך וכך ספדנים מהני בקטן אף פחות מעונת הפעוטות ובאומר מת פלוני מהני בקטן שהגיע לעונת הפעוטות כשיטת הטו"ז בדעת הרמב"ם. דהרי הרמב"ם כ' בה' יבום בהכרה דיבום כמו שביארנו בסוף ה' גירושין משמע דדינם שוה משום מילתא דעבידי לגלויי. ודוקא שהוא מכיר ונבון. ולפ"ז בשוטה ל"מ בהכרה דיבם וה"ה בשם הבעל

(ה) והנה בפמ"ג בפתיחה כוללת לאו"ח ח"ב אות י"ב כתב ובי"ד קכ"ז ס"ב דקטן בר עדות הוא עפ"י תנאים המבוארים שם וח"ש לאו בר עדות כלל אפי' מסל"ת ל"מ להקל ולהחמיר עכ"ל מה שכתב חרש לאו בר עדות כלל צ"ע דחרש רומז ונרמז במטלטלין ואם הוא מבין וחריף כמו קטן בר עדות הוא במסל"ת בתוך הכתב כמו קטן היכא שנאמן כגון בהכרה דיבום ואיני יודע מנ"ל לפרמ"ג. וע' א"ח סי' רס"ו חרש וקטן יתנו למי שירצה אולי שיגרא דלישנא נקיט חרש בהדי שוטה אמנם מ"ש בשוטה דבריו ברורים והנה יש לדון להתיר בשם הבעל בהך דנ"ד ולומר דאין מתירין האשה משום שמאמינים להנפטר שאמר בחייו שכך שמו דבזה ל"מ בשוטה רק מטעם חזקה אמרינין דחזקה שאין אדם משנה שם לעצמו מבלי טעם וסבה ואפי' בשוטים רוב לא ישנו שמם וחזקה דלא שינה שמו דכיוצא בזה כ' הט"ז ביו"ד סי' א' ס"ק ט"ו דמה"ט מכשירין בקטן ששחט לא מטעם נאמנות רק דחזקה ששחט יפה. וה"ה הכא חזקה דלא שינה שמו ואין לומר דלעומת חזקה זו יש חזקת א"א. די"ל כיון דחזקה זו שלא שינה שמו הי' עוד בחיי בעלה דהרי תיכף כשהובא להשפיטאל ובא מכתב לק"ק לינסק שהמשוגע שם הי' ספק אם הוא בעלה ואוקימנא אז בחזקה שהמשוגע לא שינה שמו בלי טעם רק שהאמת היא שכך שמו כבר הוחזק והוה כודאי. ומהני אף שעתה היא נגד חזקת א"א. וע' פמ"ג יו"ד סי' א' סוף ס"ק י' דמוכח מדבריו הסברא שכתבתי והארכתי מדין זה בספרי ליו"ד סי' כ"ח אות ב' דהיכא דחזקה אחת עשתה פעולתה כבר אח"כ כשנולד ספק בחזקה אחרת ל"ה חזקה המתנגדת עיי"ש. עוד י"ל דחזקה זו היא מחמת רוב דרוב בני אדם אין משנין שמם. ואף דנמצא לפעמים דאחד משנה שמו בברח מחמת מרדון כמ"ש הרא"ש פ' השולח מ"מ בלי טעם אין א' שמשנה שמו ואף מיעוט המשוגעים אין משנים שמם. ואף שאיש הבא לפנינו הוא ממיעוט בני אדם הואיל והוא משוגע מ"מ ל"א הואיל ואישתני אישתני כמ"ש בחוו"ד סי' נ' דאף דבהמה יצאה מהרוב שאין להם מים במוח וזה יש לה מ"מ לא יצאה מהרוב שאינם טריפות. וע' בראש אפרים בתשובות שבסוף הספר סי' י"ט שהאריך בפלוגתא דהואיל ואשתני בבכורות מ"ב ועיי"ש דהרמב"ם לא ס"ל הואיל ואישתני אישתני. וע' בספרי ליו"ד סי' ח' אות ט"ז ובתשו' לענין שוטה שהארכתי בפלוגתא זו (וע"ל סי' א' אות ה' וסי' ל"ו אות י"ג) ועכ"פ לשיטת הרמב"ם יש לסמוך ארוב אמנם הרא"ש פסק הואיל ואשתני אשתני. ולדידי' אולי אין לסמוך ארוב ועכ"פ יש בנידון דידן אילן גדול לסמוך עליו והוא שיטת הרמב"ם וי"ל דגם הרא"ש מודה בזה דרוב משוגעים, נמי אין משנין שמם ע"כ אף שיצא מרוב בני אדם מ"מ מרוב המשוגעים לא יצא וכמ"ש הראש אפרים בסברת החו"ד

(ו) עוד יש להתיר מטעם חזקה והיינו דאותו האיש שבא לבית החפשית ואמר שכך שמו זה השם הי' לו משנולד ולא שנקרא רק עתה בשם זה שהוחלף שמו. דנהי דשם ל"ה שינוי הגוף דנוקמא אחזקת הגוף דחזקת הגוף עדיף אפי' מרוב כמ"ש הפנ"י בסוף פ' המדיר וע' ש"ש. מ"מ כשאר חזקות הוא כחזקת היתר וחזקת טהרה דל"ה ג"כ שינוי הגוף ושינוי השם נמי השתנות היא כדאמרינן בר"ה ט"ז ד' דברים מקרעין גז"ד של אדם ואחד מהם שינוי השם ואמרינין ב"ק ס"ו שינוי השם כשינוי מעשה דמי. ע"כ כשאנו מסופקין באיש שהי' בבית המשוגעים אם זה שמו משנולד או שקרא לעצמו כעת בשם זה יש להעמיד אחזקה שלא נשתנה מקדמותו והא דחיישינן בב"ב קס"ו וליחוש דילמא אזל למתא אחריתי ומחזיק לי' לשמי' ביוסף בן שמעון היינו דלכתחלה חיישינן שמא ישנה שמו לגבית ממון. דל"ש לאוקמי' אחזקה אם עושה כך בשביל ערמה. וגם בהך דאין כותבין אלא א"כ מכירין שכ' הקצה"ח בסי' ס"ט סק"ב לישב הקו' אריב"ש דס"ל בממון ל"מ עדות במילתא דעבידא לגלויי אמאי מהני הכרה עפ"י אשה וכ' דל"ב הכרה רק מדרבנן כמו בגט דכותבין אעפ"י שאין מכירין ול"ה רק חשש דדבריהם וצ"ע בשלמא בגט לא חשיד לקלקל אשת חבירו וגם אשתו לא חשודה לקלקל כמ"ש תוס' ריש גיטין וגם בחליצה מה"ט כ' תוס' יבמות ק"ו דל"ב הכרה רק מדרבנן. אבל בממון דחיישינן לערמה בשביל ממון מנ"ל דל"ה רק חשש דרבנן ודברי בעל העיטור שהובא בב"י בסי' מ"ט שכתב אפי' שם הלוה והמוכר א"צ להכיר דלא חשוד איש לשנות שמו כבר כ' הב"י בשם הה"מ דדברי תימא כ'. אך להנ"ל י"ל דמוקמינן אחזקה שכך שמו משנולד ע"כ ל"ה רק חשש דרבנן ומ"ה סמכינין אאשה וקרוב. אשר ע"כ גם בנ"ד אין לחוש שמא בא משוגע אחר ושינה שמו לשם בעל אשת חבירו מוקמינין אחזקתי. ולסברת בעל העיטור יש כאן רוב דלא חציף אינש לשנות שמו זה ל"ש בשוטה אך מטעם חזקה יש לסמוך להתיר. וכבר כתבתי דכיון דהחזקה התחילה בעודו בחיים לפעול ל"מ חזקת א"א שיהי' חזקה נגד חזקה ואין לומר דיש כאן חזקת חיים דמוקמינין לבעלה בחזקת חיים וזה אחר הוא כבר כ' הב"ש ס"ק פ"ד דל"ש לאוקמא בחזקת חיים כיון שזה מת לפנינו

(ז) ולכאורה יש לסמוך גם על סברא דבודאי קראו לו בבית המשתגעים והוא ענה ול"ח לשינוי שם כמבואר בח"מ סי' מ"ט ס"ד ובש"ס דב"ב קס"ז אך שם מבואר דדוקא לחובתו מהני אך מבואר הטעם דרמאי ברמאותי' זהיר. משא"כ במשתגע ול"ח לערמה ל"ש סברא זאת. ומהני סי' דקרי לי' ועני אך אין זה בירור גמור דשמא אם משוגע עושה דבר שטות בשגעון ובערמה ג"כ שייך בי' רמאי ברמאותי' זהיר ועוד דבהיתר זה עכ"פ צריך לברר דבבית המשתגעים קרי לי' ועני בשמי'. אולי זה בנקל להתברר

עוד יש לדון אם מהני ההיתר דאמרינן בש"ס דגיטין ס"ח ע"ב שוטה בחדא מילתא לא סריך. ה"ה הכא כיון שאמר להזאנדארען שכך שמו ובבית המשתגעים שכך שמו ודאי אמת אמר. אמנם כבר כ' בבית אפרים חאה"ע סי' פ"ט בסוף התשובה ד"ה והנה ראיתי דודאי לא על צד בירור אמרו בש"ס שהרי אנו רואין בחוש שיש מי שתופס במחשבתו דבר שטות אחד ומחזיק בו ימים רבים וכמה שנים רק ע"ד הרגילות אמרו כיון שבשאר דברי' הוא פקח רק בדבר זה הוא שוטה אם אומר שהוא מלך מחמת בלבול מחשבתו הי' לו לתפוס דברים אחרים ולכך ראוי לבדוק אחר הדבר ושלחו לביתו לבדוק ועיי"ש שתמה על בעל העיטור בזה ומ"מ לדבריו אין היתר לנ"ד בזה ועוד דאין למדין הלכה מפי האגדה ומזה צ"ע גם על בעל העיטור שהביא בבית אפרים שם ועיין תשו' נוב"י תנינא חיו"ד סי' קס"א מה שהאריך בענין זה

(ח) והנה כת"ה כתב להתיר עפמ"ש הב"ח הובא בב"ש ס"ק צ"א דאם נפל לגוב אריות ונמצא עצמות אמרינין היינו האי דנפל והקשה הב"ש מסעיף ל"ב בנפל לים והוציאו רגל חיישינן שמא של אחר הוא. ותי' בקהלת יעקב דבים שכיחי אנשים שנטבעו בים אף קודם שנטבע זה משא"כ בגוב דלא ידעינין אם נפל מי לשם קודם אמרינן היינו האי דנפל הוא שנמצא ולפ"ז כיון דכל משוגעים יש להם אנשים ששומרים אותם וזה המשוגע נאבד ולא שמענו ממשוגע אחר שנאבד אמרינן היינו הוא שנמצא וזה לא נהירא לי דאדרבא רוב המשוגעים מהעניים שאינם בבית המשתגעים הולכים בין השדות ומעיר לעיר. ומנין לנו שבעלה של אשה זאת נמצא דילמא משוגע אחר נמצא. אך מ"מ אמת הוא דלחוש שמא משוגע אחר שינה שמו ושם אביו ושם עירו לאיש הזה ל"ח דכמו דלא חיישינן בשאלת בגדים לשאלה דיחיד דמה"ט כ' בתשו' גאוני בתראי סי' רל"ח שמשוגע השליך כל בגדיו ומצאם משוגע אחר דהוה שאלה דיחיד. ה"ה בשמות דהוה סימן מובהק דהרי מתירין בשמו ושם אביו ושם עירו. ל"ח שמשוגע אחר שאל לעצמו שמות אלו ואמר שכך שמו ע"כ יש להתיר לשיטת זקיני הח"צ